לא בטוח כמה אמת יש בדיווחים כי הפוליטיקאים החרדים ציפו משר הביטחון הנכנס ללכת נגד החלטת בג"ץ ולהקפיא את 7000 צווי גיוס שעליהם החליט קודמו המפוטר (גם הוא - מתוקף החלטת השופטים ולא מתוקף חתרנות פוליטית, כפי שניסו להציג).
ספק גדול אף יותר - האם ראש הממשלה נתניהו הבטיח כי ישראל כ"ץ יתחיל את הקדנציה בהפרה של החלטת בית המשפט. אליבא דבכיר במפלגה חרדית, איתו דיברתי, מדובר ב"המצאה שעליה למדנו מהתקשורת". בכיר חרדי נוסף התבטא בדרך קצת יותר דיפלומטית וטען כי , ככל הנראה, "מישהו הפריז בפרשנות של ההבטחה הקבועה של נתניהו בימים אלה, לפיה יהיה בסדר ויימצא הפתרון לסוגיית הגיוס".
מפרשנויות - לעובדות. בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שכינס ביום שני בכנסת, בנימין נתניהו הכריז עם הומור הפרוידיאני כי "צריכים לטפל בשני האיומים: האיום האיראני והאיום של גיוס החרדים".
האמירה הזאת של נתניהו משקפת היטב את סדר העדיפויות. איראן מהווה איום ביטחוני, בעוד שסוגיית הגיוס הנפיצה היא האיום היחיד (לעת עתה) על שלמות הקואליציה. החרדים אמנם בצעד טקטי שסוכם עם ראש הממשלה - הורידו פרופיל והפסיקו, באופן זמני, לאיים בפרישה מהקואליציה אם חוק גיוס לא יקודם, כמובן, בהתאם לנכונותם לתמוך בתוכנו. המפלגות החרדיות (בדגש על יהדות התורה) לקחו פסק זמן כדי לאפשר לנתניהו לסדר מחדש את הקלפים, לפתור את "פלונטר גלנט" כדי שיוכלו לחזור לטיפול בנושא הגיוס ( או האי גיוס) מנקודה נוחה הרבה יותר.
הצווים שבלאו הכי יצאו כל עוד אין חוק גיוס - אלה הצרה הקטנה של הפוליטיקאים החרדים. הצרה הגדולה היא, בהחלט, היעדר חוק וכיוצא מזה - גזרות כלכליות המקשות על היומיום של ציבור בוחריהם. הציפייה האמיתית שלהם משר הביטחון החדש היא - שיתוף פעולה בבניית המתווה לחוק הגיוס, מה ששר הביטחון הקודם סירב לעשות.
שם קוד, מבחינת המפלגות החרדיות צריך להיות :"צרכי צה"ל". הנוסחה שאותה הם אימצו בשלב מסוים, נתפסה כפתרון סביר להתנגדות הציבורית. לא החרדים רוצים , אלא צה"ל רוצה. נכונותם של החרדים לזרום עם צרכי צה"ל התחזקה ברגע שהתברר כי הצבא לא בדיוק מוכן להסתער על הסוגייה. יש לו מסגרות קיימות, הוא מוכן להשקיע עוד קצת - אבל כל המאמץ הלא רב הזה, על פי טענת בכירי צה"ל, יאפשר לקלוט בשורותיו לא יותר מאותם 3000 מתגייסים חרדים שעליהם גם החרדים מוכנים לדבר.
מה שלא נלקח בחשבון - הוא העובדה שהמצב אינו סטטי ומה שלפני שנה נתפס כוויתור דרמטי מצד המפלגות החרדיות (מוכנות להתחשב בצרכי צה"ל, מי היה מאמין) - היום לא מספק לחלוטין. כאשר בכירי מערכת הביטחון מדברים באותה נשימה על 3000 מתגייסים חרדים לצד הצורך הדחוף של צה"ל בלפחות 10,000 חיילים נוספים - דעת הקהל (ודעת רבים בקואליציה) לחלוטין לא עם המפלגות החרדיות. אם לשפוט לפי הקולות שעולים מקרב חברי הקואליציה, הסיסמה "צרכי צה"ל" התיישנה וכבר לא משכנעת. בוועדת חוץ הביטחון נושאים עיניים אל שר הביטחון הנכנס ומחכים לשמוע ממנו, אילו מספרים ואילו פרמטרים הוא מציע לקבע בהצעת החוק.
רק אז תתבהר התמונה וניתן יהיה להעירך, האם פיטורי גלנט אכן תרמו לטובת פתירת הפלונטר, או שמא אירוע חוק הגיוס הפך לגדול הרבה יותר מאירוע גלנט, והחרדים יצטרכו לחשב מסלול מחדש, לפחות לנסות - או שאיום הגיוס יהפוך (שוב) לממשי.