"ראש וראשון לחטאים, הוא חטא היהירות, אשר סימא את עיני קברניטי המדינה וראשי כוחות הביטחון מלהביט נכוחה על המציאות", קובעת ועדת החקירה האזרחית לאסון 7 באוקטובר, שפרסמה היום (שלישי) דו"ח ביקורת נוקב.
לאחר עשרות רבות של דיונים, ולאחר שהופיעו בפניה כ-120 עדים, בהם ראשי ממשלה לשעבר, שרי ביטחון לשעבר, ראשי אמ"ן לשעבר, לוחמים שנלחמו בעוטף עזה בבוקר ה-7 באוקטובר, משפחות שכולות, משפחות נרצחים, וגורמים רלבנטיים נוספים - ועדת החקירה האזרחית לאסון ה-7 באוקטובר הגישה דו"ח ביקורת רחב וקשה.
עם זאת, בפני הוועדה לא הופיעו ראש הממשלה, שרים וראשי מערכת הביטחון בפועל.
חברי הוועדה הדגישו, כי בשלב כתיבת המסקנות, עמד לנגד עיניהם עקרון ברור: אף אחד אינו חסין מביקורת והטלת אחריות.
ואלו עיקרי המסקנות:
"ממשלת ישראל כשלה במשימתה העיקרית – שמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל. זו אחריותה הישירה של כל ממשלה, של שריה ושל העומד בראשה, ועליהם לקחת אחריות ולשאת באחריות; מערכת הביטחון – צה״ל, השב״כ וגורמים נוספים – כשלו כישלון מוחלט במימוש משימתם היחידה – הגנה על אזרחי ישראל".
"ראש וראשון לחטאים, הוא חטא היהירות, אשר סימאה את עיני קברניטי המדינה וראשי כוחות הביטחון מלהביט נכוחה על המציאות".
"ראש הממשלה בנימין נתניהו אחראי במידה רבה לקונספציה של 'כסף תמורת שקט', לכך שקולות אחרים שביקרו את הקונספציה הושתקו לחלוטין, להחלטה שלא להנחית מכת מנע על חמאס, לכך שהתעלם מהמשיכה בדש מעילו ומההתרעות, לפגיעה בכל מוקדי קבלת ההחלטות באופן שמנע כל דיון רציני הכולל ריבוי דעות בסוגיות הביטחוניות המשמעותיות.
כמו כן, חברי הוועדה טוענים, כי נתניהו הוא מהאחראיים המשמעותיים לקרע בעם, להעברת הסמכויות בין המשרדים השונים, ולכך שלא ניתן היה לתת מענה לצרכים השונים בעורף.
"חלק משמעותי מאירועי ה-7 הוא תוצר של כישלון מובהק של זרועות המודיעין של מדינת ישראל - שב"כ, אמ"ן ואחרים. אלה לא ידעו לספק התרעה, וגם כאשר היה מי שסיפק אותה – התעלמו ממנה באופן גורף", נטען עוד בדו"ח הביקורת הנוקב.
הוועדה סבורה, כי שר הביטחון, הרמטכ״ל, ראש אמ״ן וקודמיהם, אחראיים על הצמצום בסד״כ הצה״לי סביב עזה, חוסר המוכנות של החיילים בפיקוד הדרום והפקרתן של התצפיתניות לגורלן. "כמפקדי צה״ל, אחראים הרמטכ״ל והדרגים הפיקודיים השונים על ההתעלמות מכל נורות האזהרה, על הזלזול בהתרעות של התצפיתניות, ועל היעדר המענה לכשלים הרבים שעלו מהשטח ועל אווירת ההפקרות ששררה ביישובי עוטף עזה", מציינים חברי הוועדה.
"שר הביטחון והרמטכ״ל אחראיים גם הם לקבלת הקונספציה של ״כסף תמורת שקט״, ולהתעלמות מוחלטת מתפיסות אחרות. הרמטכ״ל וצמרת צה״ל אחראיים להיעדר המענה האופרטיבי ל'חומת יריחו' ולהתרעות בליל ה-6 באוקטובר ובוקר ה-7 באוקטובר. התעלמות שעלתה בדם. הדרג הפיקודי בצה״ל אחראי לאי העברת ההתרעה מיידית למפקדים והחיילים בשטח, על מנת שיוכלו להיערך", נטען עוד בדו"ח.
בהמשך קובעת הוועדה, כי "פיקוד דרום ואוגדת עזה כשלו באופן חמור, עד לכדי קריסה של כל מערכות ההגנה והחיילים בשטח הופקרו להתמודד לבדם, כאשר במשך שעות ארוכות לא הגיעה כל תגבורת".
הוועדה סבורה, כי "ראשי הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויאיר לפיד, אחראיים גם הם להחלטה שלא להנחית מכת מנע על חמאס, ולשמירה על הקונספציה של כסף תמורת שקט, גם אם באופן שונה".
הוועדה קובעת עוד במסקנותיה: "שותפים לאחריות הם הרמטכ״לים שכיהנו בעשור האחרון, ובהם בני גנץ שגם היה חלק משתיים מהממשלות בשנים האחרונות. כחלק מהפיקוד הצה״לי, הם גם נושאים באחריות לצמצום הסד״כ ורעיון 'הצבא הקטן והחכם', תוך הסתמכות מוגזמת על טכנולוגיה".
הוועדה גם הגיעה למסקנה, כי "שרי הממשלה, ברוב המשרדים השונים, אחראיים לקריסת המערך הממשלתי ב-7 באוקטובר, לחוסר היכולת לתת מענה למשפחות הנעדרים והחטופים, לחוסר המענה לצורך של הלוחמים להגיע לדרום ולצפון, להיעדר המענה והטיפול במשפחות המפונים וילדיהם – בצפון ובדרום".
בנוסף, "המשטרה וצה״ל על ראשיהם אחראיים לחוסר התיאום ביניהם ולכשלים הרבים אשר מנעו את הצלת חייהם של רבים ממשתתפי מסיבת 'נובה' ברעים".
בסיום הדו"ח, הוועדה מציינת, כי ההמלצה האחרונה והחשובה מכל היא ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון לאלתר.
הדו"ח, שכולל 70 עמודים, מחולק לשבעה פרקים מרכזיים:
על האסון וחטא היוהרה, תהליכי קבלת ההחלטות. תחת פרק זה, צורפו פרקי משנה: בין המשטרה לצבא ומסיבת הנובה, על מקומו ותפקידו של המל״ל.
הקונספציה ומשמעותיה.
תפיסת הביטחון ותפיסת ההגנה. פרק משנה תחת פרק זה: בסיס נחל עוז והתצפיתניות כמקרה בוחן.
תפקיד ותפקוד המודיעין.
מוכנות וכיתות הכוננות.
המענה האזרחי. תחת פרק זה, צורפו פרקי משנה: פיקוד העורף, הטיפול בחטופים.
הדו"ח מסתיים בפרק מסקנות הכוללות אחריות אישית של אלו שכשלו במשימתם וכן פרק מיוחד של המלצות הוועדה לתיקון.
הוועדה הוקמה באמצע חודש יולי, יחד ובשליחות שורת ארגונים חברתיים, אשר הוקמו עם תחילת המלחמה ומייצגים קבוצות שונות של נפגעי וקורבנות ה-7 באוקטובר: פורום הקול שלהן - הורי התצפיתניות מבסיס נחל עוז, ועד משפחות נרצחי מסיבות, קיבוץ בארי, לובי 1701, וארגון "קומו".
יו"ר הוועדה האזרחית הייתה השופטת בדימוס ורדה אלשיך ולצידה, חברי הוועדה - אלוף במיל׳ אייל בן ראובן, מפכ״ל המשטרה לשעבר שלמה אהרונישקי, תא״ל במיל׳ יהודית גריסרו ורפי בן שטרית - לשעבר ראש עיריית בית שאן, אביו של סמ״ר אלרואי בן שטרית ז״ל.
ראש מטה ועדת החקירה האזרחית עופר רוזנבאום, אמר בעקבות מסקנות הוועדה: "הדו"ח אשר נחשף הוא המסמך המקיף והמקצועי ביותר, שהוכן עד כה ועוסק בכשלי אסון ה-7 באוקטובר, אבל הוא רחוק מלהיות מושלם. על המסקנות הקשות אשר עולות מן הדוח עוד ידברו רבות, אבל דבר אחד ברור לכל: רק ועדת חקירה ממלכתית תוכל להבטיח תיקון אמיתי וזו הדרישה שלנו היום מהממשלה".
בפתח הדו"ח הנוקב, קובעת הוועדה:
"יותר משנה חלפה מאז ה-7 באוקטובר – האסון הגדול ביותר שעברה מדינת ישראל מאז הקמתה. אסון שאיננו גזירת גורל, אינו מכת ברק ולא קריסת מערכות פתאומית אלא אסון שניתן וצריך היה למנוע, או לכל הפחות לצמצם באופן דרמטי את היקפו כפי שיוכח מכל העדויות והממצאים שאליהם הגענו".
חברי הוועדה החקירה האזרחית, האזינו בחודשים האחרונים לכ-120 עדים, במשך שעות רבות.
חברי הוועדה קובעים בדו"ח, כי ממשלת ישראל כשלה במשימתה העיקרית – שמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל.
"זו אחריותה הישירה של כל ממשלה, של שריה ושל העומד בראשה, ועליהם לקחת אחריות ולשאת באחריות; מערכת הביטחון – צה״ל, השב״כ וגורמים נוספים – כשלו כישלון מוחלט במימוש משימתם היחידה – הגנה על אזרחי ישראל. ראשיהם כבר לקחו אחריות וגם הם יידרשו לשלם מחיר אישי, כפי שמצופה מכל מי שנושא באחריות למחדל", קובעים חברי הוועדה.
"היהירות היא זו שהובילה על פי העדויות השונות לכך שצה״ל לא היה ערוך לפלישה ההמונית של מחבלי חמאס לישראל – אף שתוכניתם הייתה ידועה. יהירות ועיוורון מובנה הובילו גם את הדרג המדיני להמשיך לפעול לחיזוקו של חמאס באמצעות העברת כספים והימנעות מנקיטת יוזמה התקפית נוכח האיומים, וכל זאת תוך אידיאליזציה של המציאות וניסיון לקנות ממנו את השקט הביטחוני בכסף, ובהתעלמות משבירת כללי המשחק על ידי האויב, תוך הימנעות מהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים כדוגמת ראש המוסד דאז", נכתב בדו"ח.
הוועדה סבורה, כי היוהרה הזו, היא שהביאה בין היתר למערכת יחסים קלוקלת בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, ולפגיעה קשה באופן קבלת ההחלטות בממשלת ישראל, אשר האמינה כי תוכל להמשיך בדרכה ללא הפרעה.
"במסגרת העדויות לא זיהינו כי ישנם תהליכים משמעותיים שאמורים לספק 'הגנה' מפני התפתחותה של קונספציה גם כעת, אלא ההפך הוא הנכון: נמצא כי גם בעצם הימים הללו, לאחר ה-7 באוקטובר, מתקיימים במלוא העוז כל אותם גורמים שאינם מייצרים חשיבת עומק אסטרטגית באשר להתפתחויות ביטחוניות אפשריות", קובעת הוועדה.
הוועדה סבורה עוד, כי אזהרות חוזרות ונשנות מגורמי פיקוד בכירים (רמטכ"ל ואלופים, ראש שב"כ ואחרים) בחודשים שלפני המלחמה שעוברות לראש הממשלה אינן מקבלות מענה בדיוני עומק.
גם בנוגע לדרך קבלת ההחלטות בפורומים הביטחוניים השונים, מסקנות הוועדה נוקבות:
השרים מקבלים ברבים מהמקרים מידע דל ולא רלוונטי, ודגלים אדומים מכוסים באמירות כלליות וקלישאות.
התפוררות הסדר בתהליכי קבלת ההחלטות, כולל החלשה מתמדת של גופי הביקורת השונים, וריקון המוסדות מתוכן עד כי הם אינם מבצעים את תפקידם. כך, אפילו דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני מודלפים ללא הרף לתקשורת, ומשכך הוא הופך לגוף לא אמין.
ישיבות הקבינט דלילות, אינן קבועות והדיונים בהם, על פי העדויות, לא מעמיקים. הנוהג שעל פיו נפגש ראש הממשלה באופן סדיר עם ראש אמ״ן הופסק בשנים האחרונות, ובכך נפגעה זרימת המידע לצורך קבלת החלטות מושכלות.
"מאז ראשית המלחמה, מסיבות פחות רלוונטיות למלחמה ויותר פוליטיות, פגעו היחסים הרעועים בין ראש הממשלה לבין שר הביטחון באופן חמור בביטחון המדינה עד לפיטוריו של האחרון, וכחלק מהפקעת תהליכי קבלת ההחלטות מפורומים מסודרים לבלעדיות של ראש הממשלה", נטען עוד בדו"ח – "על פי כלל העדויות, מערכת היחסים בין ראש הממשלה והדרג הפוליטי לבין הדרג הצבאי והמקצועי כולו אינם טובים או אינם קיימים כלל כבר תקופה ארוכה".
הוועדה גם הגיעה למסקנה, כי בעשור האחרון נוצרה אווירה שבה אנשי מקצוע ושרים כמעט אינם עומדים על דעתם והקונספציה שמובלת על ידי ראש הממשלה וקברניטי הצבא הופכת לאמת יחידה, כאשר גם המל״ל מתפקד כגוף פוליטי שתכליתו לשרת את תובנות ראש הממשלה.
עוד עולה מהדו"ח, לא מתקיים חיכוך נדרש שבין הדרג המקצועי בצה״ל, בשב"כ ובמוסד, ובשנים האחרונות לא מתקיימים מפגשים קבועים בין ראש הממשלה לראש אמ"ן שהוא המעריך הלאומי.
על פי מסקנות הוועדה, ההחלטות האסטרטגיות בנושא ביטחון לאומי נותרו ללא בקרה, ללא מרחב דיון אמיתי ומלא, וללא היכולת ליצור את התשתית לבניית התמונה הרחבה והמלאה.
"לאור העדויות והממצאים, ניתן לקבוע בפסקנות כי הממשלה בכלל וראש הממשלה בפרט, לא נערכו ולא התכוננו כנדרש לא רק לאסון 7 באוקטובר, אלא גם לתרחישי אסון נוספים", סבורים עוד חברי הוועדה.
מהעדויות עולה עוד, כי ב-7 באוקטובר, כל הגדרת תחומי האחריות קרסה, ובמשך שעות ארוכות מי שטיפל בביטחון היו שוטרי משטרת ישראל שנכנסו לאירוע, בין השאר בשל הימצאותם בשטח – כולל באתר מסיבת הנובה, ובנקודות החיכוך הרבות ביישובי עוטף עזה. לצידם נכחו בשטח מתנדבים רבים, לצד כוחות צבא לא מסודרים.
בפועל, בשל חשש מאירועים בערים המעורבות ופריסת כוחות שהותאמה לכך, המשטרה התקשתה לתת את המענה המהיר והמיטבי. השוטרים שהיו בשטח לחמו בגבורה רבה, אך נותרו ללא סיוע.
חלוקת האחריות הלא ברורה בעתות חירום, שיתוף פעולה חלקי, היעדר התייעצות (האם לאשר את המסיבה) ואי השלמת ההיערכות של כוח אבטחה צה״לי, הביאו לפערי התגובה באירוע הקשה שהתרחש במקום, שהסתיים במותם של 364 מהמבלים במסיבה "נובה", ובתוכם 17 שוטרים, ובחטיפתם של 44 לרצועת עזה.
השאר חולצו או חילצו את עצמם מהמקום, עם תחילת המתקפה ובשעות הבאות.
”מעדויות הניצולים מהטבח ובני משפחותיהם, עולה כי התגובה הצה״לית לאירוע הייתה איטית וחסרה. עד לשעות הצהריים לא הגיע לשטח כוח של צה״ל, ורוב המענה בשטח התבסס על מעט שוטרים ומתנדבים, כולל מחלצים שהגיעו מיוזמתם", קובעת עוד הוועדה.
"בבסיס נחל עוז נמצא, כי חרף היותו צמוד גדר, לא פעלו המפקדים באופן המספק לחיילים המוצבים בו את היכולת להגן עליו ועל עצמם", קובעים עוד חברי הוועדה – "תצפיתניות מגדוד איסוף קרבי הוצבו בו ללא נשק אישי וללא פרוטוקול למקרה של פלישה, חיילים אחרים שהו בו ללא נשק, חיילים מהמערך הלא קרבי הוצבו בו ללא הכשרה מתאימה ואף לא המינימלית לנהל לחימה ברמה הבסיסית ביותר של תפעול נשק".
עוד קובעת הוועדה: "התצפיתניות לא הוכנו, לא תודרכו ולא אומנו לתרחיש קיצון של פשיטה על הבסיס, והן העידו שלא הצליחו להיזכר בתדריך או אימון שעסקו בשאלה הבסיסית: מה עושה התצפיתנית בעת פשיטה על המוצב. אין הגדרה אחרת למציאות האיומה הזו מלבד 'הפקרה' של התצפיתניות בנחל עוז לגורלן בשעות הבוקר של 7 באוקטובר".
הוועדה גם קובעת, כי על אף האינדיקציות הליליות על האירוע הצפוי בבוקר שהובילו לדיון במטכ"ל – שום התראה פיקודית קונקרטית משמעותית איננה יוצאת לשטח ומביאה לדריכת הכוחות הצבאיים והאזרחיים לאפשרות פעולה של חמאס.
הוועדה גם סבורה, כי פיקוד דרום ואוגדת עזה, כשלו באופן חמור, עד לכדי קריסה של כל מערכות ההגנה והחיילים בשטח הופקרו להתמודד לבדם, כאשר במשך שעות ארוכות לא הגיעה כל ביקורת.
"בכך כשל הדרג הפיקודי ולא רק במודיעין ובכוננות, אלא גם בתכנון ובמוכנות לתגובה מהירה לאירועי טרור", נכתב במסקנות הנוקבות.