מהילד החרדי שעמד מול המראה ודמיין את עצמו משדר ברדיו, ועד לאחת הדמויות המשפיעות בתקשורת הישראלית – עיתונאי וואלה וחבר פאנל "הפטריוטים" בערוץ 14 יקי אדמקר מספר בראיון מעמיק לפודקאסט מעריב על המסע המקצועי והאישי שלו, ועל האתגרים שבלהיות איש תקשורת חרדי בזירה הלאומית.
"בגיל עשר הייתי עומד מול המראה ומדמיין את עצמי משדר ברדיו", אמר אדמקר למשנה לעורך אתר מעריב אביחי קרבצ'יק, "בחסידות גור אתה לא יודע עדיין בגיל עשר מה זה טלוויזיה". הילד החסידי הצעיר מצא דרך יצירתית להגשים את חלומו: הוא היה מתקשר לתחנת הרדיו החרדית היחידה שהייתה אז, "קול חי", בשלוש זהויות בדויות שונות.
"הייתה לי אהבה גדולה מאוד לתקשורת, בעיקר לרדיו", הוא נזכר. "באחת הפעמים, כשעליתי לשידור, כבר זכיתי בכל הפרסים שחילקו למאזינים אי פעם בתחנת רדיו. אז השדרן שאל אותי 'טוב, מה אתה רוצה בתור מתנה?' אמרתי לו 'אני רוצה לבוא לשדר איתך'".
המעבר מחלום למציאות החל בגיל 19, כשקיבל את התוכנית הראשונה שלו - "אנציקלופדיה משודרת". "כל שבוע היינו בוחרים איזשהו ערך אנציקלופדי וטוחנים אותו במשך שעתיים עם מרואיינים", הוא מספר. "משם זה הלך והתפתח, והיום אני כבר עמוק עמוק בתוך התקשורת, בין אם אני ארצה ובין אם לא".
היום, הלו"ז שלו מטורף: "אני קם ברבע לשש כל בוקר בשביל לשדר תוכנית בשמונה. נוסע מבית שמש לבני ברק. בתשע אני כבר באמצע היום בוואלה, יש ועדות בכנסת, אני מסקר את הכנסת. ובשבע-שמונה בערב אני כבר נערך לפטריוטים".
למרות ההצלחה של "הפטריוטים", אדמקר מתמודד עם ביקורת קשה. "קוראים לי ביביסט וקוראים לי שופר... אבל זה לא מזיז לי. אני עם האמת שלי ולא מתכוון להסתיר. אני לא חושב שנתניהו חף מביקורת. גם אחרי השביעי באוקטובר אני חושב שלנתניהו יש אחריות על מה שקרה. הוא היה אחד מהאנשים של הקונספציה".
"כשעוצרים מישהו מהפטריוטים ברחוב, זה לא רק כי ראו סלב בטלוויזיה", הוא מסביר. "זה כי הם רואים מישהו שבמשך שנים הם חיכו שהוא ידבר בטלוויזיה בשבילם ולא היה את זה". התוכנית זוכה לפופולריות עצומה גם במגזר החרדי: "אני עשר שנים עובד ברצף באינטנסיביות בתקשורת החרדית. הכמות של אנשים שפתאום צופים בפטריוטים מתוך המגזר - זה פשוט מטורף".
גיוס בגיל 33
אחרי ה-7 באוקטובר, אדמקר קיבל החלטה דרמטית - להתגייס לצה"ל בגיל 33. "הייתי יושב בתוכנית, וכל התוכנית הייתה עוסקת במה עושה צה"ל בתוך עזה. ופתאום מגיעה אימא שכולה, שרק לפני שבוע נפל הילד שלה. ואז הייתי אומר, רגע, מה איתי?".
הוא התגייס לשלושה שבועות של סדיר ושבעה חודשי מילואים במלחמה. "הייתה בזה אמירה מאוד חשובה, גם כלפי התיקון האישי שלי וגם ברמה הציבורית. קיבלתי המון הודעות מחבר'ה בגיל שלי, נשואים, חרדים, שאמרו 'אנחנו גם רוצים לעשות את התהליך הזה'".
עמדתו לגבי גיוס חרדים נחרצת: "מי שלומד תורה, שימשיך ללמוד תורה. יש לזה משמעות אדירה, אנחנו לא יכולים להתקיים בלי זה. אבל מי שלא לומד, ויש רבים כאלה - לכו להתגייס". אח שלי עכשיו בן 18, היה אמור להתגייס לשריון", שיתף, "בסופו של דבר הצבא בלם אותו והוא התגייס ללהקת הרבנות הצבאית. עכשיו בתקופת המלחמה הם הולכים להופיע בכל מיני בתי חולים, שטחי כינוס וכו'. אני זוכר שבגיל 17 הוא הלך ללמוד מוזיקה ואני אמרתי לו 'אם יש לך מחשבה שאתה לא הולך להתגייס, אתה פשוט טועה'. הוא אמר לי 'אני לא בטוח שזה מתאים לי', אז עניתי לו: 'אם אצטרך אני אתקשר למשטרה הצבאית ואלשין עליך שיבואו לאסוף אותך מהבית. אתה לא בישיבה, לא לומד, איזו פריבילגיה יש לך לא ללכת ולתת את התרומה שלך? להקת הרבנות הצבאית, שם צריכים אותך, שם הצבא רוצה אותך. מי שלא בתוך עולם התורה, שילך להתגייס. לא מחר, אתמול".
כעת, למרות ההצלחה, אדמקר לא בטוח לגבי עתידו בתקשורת. "אני בשלב מסוים לא רואה את עצמי ממשיך עד גיל מבוגר מדי בתקשורת. טוב לי מה שאני עושה עכשיו, אבל אני לא יודע אם עד גיל ארבעים, חמישים, אני עדיין אהיה באותה זירה. אני לא חושב שמה שאתה מסוגל לעשות בגיל שלושים ושלוש, אתה יכול לעשות בגיל ארבעים, ארבעים וחמש".
בינתיים, הוא ממשיך לנווט בין העולמות - בין המסורת לחדשנות, בין הקהילה החרדית לתקשורת הכללית, ובין הקריירה התובענית למשפחה. "אני לא חושב שאני על התפר", הוא מדגיש. "מבחינת איך שאני מנהל את הבית, איך שאני מגדל את הילדים שלי - זה אורח חיים מאוד מאוד חרדי".