לאיתמר בן גביר יש מספיק סיבות לפתוח חזית מול היועצת המשפטית לממשלה. בשונה מלא מעט שרים שמצטרפים לטרנד ומדי ישיבת ממשלה מתחרים על המתקפה העסיסית ביותר על היועמ"שית ועל אנשיה, בן גביר, כמעט מיומו הראשון במשרד לביטחון לאומי, מוצא עצמו בין משוכה למשוכה במסע כומתה בלתי פוסק במאמץ להתוות את מה שהוא רואה כמדיניות המתבקשת של שר במשרדו.
מבחינתו, היועצת המשפטית לממשלה שמה לה למטרה לנטרל ולהדיח אותו. מבחינת היועמ"שית לעומת זאת, היא נמצאת במסע לא פחות מייגע, במה שהיא רואה כמאמץ להציל את המשטרה, השב"ס והמדינה כולה מפוליטיקאי קיצוני שרומס כל מוסכמה אפשרית. אחרי שנתיים של קרב בלתי פוסק נראה כי הוא עולה שלב, ושני הצדדים מורידים כפפות.
פרטי המעצר והחקירה של שני קצינים בכירים בשב"ס ובמשטרה עדיין אסורים לפרסום, ולכן ננסח את זה כך: אם הפרשה תתפורר או תתברר כ"דרדל'ה" - אזי כל מבקשי רעתה של גלי בהרב-מיארה יקבלו לידיהם קלף מנצח נגדה, ולהיפך.
בינתיים, איתמר בן גביר נלחם ביועמ"שית בשדה הנגיש שפחות תלוי בעובדות ובראיות שנבדקות בחקירות בחדרים סגורים והוא השדה הפוליטי. הערב כינס מסיבת עיתונאים והבטיח "הצהרה דרמטית", אך בפועל מתקפתו על היועמ"שית לא הייתה שונה בהרבה מהמתקפות הקודמות.
הוא האשים אותה ברדיפה פוליטית ובשיא דבריו הציב אולטימטום לראש הממשלה: או היא, או - המשמעת הקואליציונית של עוצמה יהודית. כן כדאי לשים לב על מה שלא עלה באולטימטום - ולא בכדי. איתמר בן גביר הוא פוליטיקאי מנוסה ואדם מחושב ורציונלי, בשונה מהצורה בה מנסים לצייר אותו מתנגדיו הרבים. הוא מכיר היטב את הכלל הפוליטי הבא: לעולם אל תדרוש את בלתי ניתן לביצוע, ואל תאיים במשהו שאתה לא מתכוון לקיים.
בן גביר לא מעוניין לפרוש מתפקידו. הרי לא לחינם הוא נלחם שנתיים על כל מינוי ועל כל החלטה, ובטח לא כדי לזרוק הכל באמצע וללכת. בעיניו זו תהיה המתנה הכי יקרה שלו ליועמ"שית, ואפילו רק בגלל זה - זה לא יקרה.
עוד דבר שידוע לבן גביר: בנימין נתניהו אמנם מוגבל בהסדר ניגוד העניינים ומנוע מלהביע דעה בנושא, אך הלך הרוח מוכר וידוע. מי שחושב שנתניהו היה נותן רוח גבית לפיטורי היועמ"שית - טועה. על כן, איתמר בן גביר שם על כף המאזניים את הכלי הפוליטי הנגיש והמציאותי: ציות סיעתו למשמעת הקואליציונית. את האיום הזה הוא בהחלט מסוגל לממש.