אינני שולטת בנתונים סטטיסטיים ולא יודעת לקבוע את מספרם של חובבי הז'אנר - פרט לעיתונאים שראו את זה מתוקף תפקידם - שצפו בשידור ישיר בערוץ הכנסת ביום שני בערב, עת שודרה ההצבעה על תקציב המדינה בקריאה הראשונה. אני מניחה הנחה לא מבוססת כי שיאי רייטינג לא נרשמו שם – וחבל. דקות ספורות לפני ההצבעה באזור שולחן הממשלה התרחשה סצינה שלא הייתה מביישת סדרות דרמה בסגנון לטינו־אמריקאי.
שר המשפטים יריב לוין, היושב לימינו של ראש הממשלה נתניהו, תועד בשיחה סוערת עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, היושב במרחק של חמישה מקומות מיניסטריאליים מנתניהו בצידו השמאלי. צופי ערוץ הכנסת יכלו רק לראות, ללא אפשרות לשמוע (המיקרופונים שומרים על פרטיות הנוכחים באולם המליאה ומכוונים רק לנואם מעל הדוכן באותו הרגע).
אך רק מהבעות הפנים ומתנועות הידיים של השניים לא קשה היה להסיק כי לוין ובן גביר אינם מנהלים שיחה נינוחה וידידותית במיוחד. בשונה מקהל הצופים, בנימין נתניהו, שמצא את עצמו במרכז האירוע - שמע אותם יותר מדי טוב. נתניהו קם ממקומו ונטש את הזירה בעיצומה של המערכה. ולא בכדי.
אולי הצופה גלי בהרב מיארה לא הייתה יכולה לשמוע גם היא את הנאמר – אך בוודאי מקורותיה הנאמנים שִחזרו לה את השיחה, שרובה ככולה הייתה שייכת לאזורי ניגוד העניינים של ראש הממשלה – משום שעסקה בדרישת בן גביר לפטר את היועמ"שית. הדיאלוג התנהל בטונים גבוהים מאוד ובשיאו עבר לצעקות.
"אני דורש להביא את זה עכשיו! אתם מורחים אותי כבר כמעט חודש, כל פעם מבטיחים – ולא מקיימים!", צעק בן גביר. "אני לא מביא את זה עכשיו!", החזיר לו לוין, בצעקות לא פחות רמות.
הסצינה במליאה היא המחשה חלקית אך מדויקת של אחד הקרבות שמזעזעים בתקופה האחרונה את הקואליציה בלי לערער את יציבותה, לפחות לעת עתה. דרישת פיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה - זה הקרב המתמשך שהשר לביטחון לאומי מנהל בעיקר בתוך הקואליציה.
עד כה – ללא הצלחה. והיות שההשתלחויות ביועמ"שית הפכו לנוהל קבע כמעט בכל ישיבת ממשלה, בחודשים האחרונים נוצר רושם מטעה כי בן גביר לא לבד בדרישתו, וכי כל מה שנדרש הוא פרוצדורה טכנית שבסופה גלי בהרב מיארה תמצא עצמה מחפשת עבודה חדשה.
הרושם, כאמור, התברר כלא־תואם מציאות. בתקופה שבה בן גביר לא הפסיק לדרוש לפתוח בהליך פיטוריה שלא קרה, הספיקה היועצת המשפטית להמליץ לנתניהו לשקול פיטורי בן גביר, והעתירות הדורשות להדיח את השר לביטחון לאומי מתפקידו הוגשו לבג"ץ, אוחדו והתקדמו.
הטענות המרכזיות נגד השר לביטחון לאומי המכהן: פגיעה בעצמאות המשטרה ופגיעה בדמוקרטיה הישראלית. ואם לא די בכך – עם פרוץ הפרשה שבמסגרתה נפתחו חקירות נגד קצינים בכירים הנחשבים למקורבי בן גביר, רב־גונדר קובי יעקובי וניצב־משנה אבישי מועלם, התווספה לאוסף גם טענה לחשד פלילי.
לא ממצמצים בינתיים
קבוצת העותרים שמנהלת את הקרב המשפטי נגד בן גביר, בונה על שני קווים עיקריים: הראשון - הטענה לפגיעה בדמוקרטיה היא המסלול לפסילה בבחירות הבאות. השני - הטענה לחשד לפלילים והתקווה שאולי השלב הבא בפרשת יעקובי - ובעיקר מועלם – יהיה החקירה שתיפתח נגד השר עצמו, מה שמבחינת העותרים הנלחמים בעד הדחתו יעניק להם כלים לטעון להלכת דרעי־פנחסי.
התחנה הבאה בלו"ז העתירות היא 24 בדצמבר, כלומר יום שלישי הקרוב. עד לתאריך זה כל הצדדים חייבים לתת תשובות לבג"ץ: השר בן גביר, ראש הממשלה והיועמ"שית, שכבר המליצה לנתניהו לשקול פיטורי בן גביר בדיוק על בסיס הטענות נגדו המופיעות בעתירות.
מבחינת בן גביר, התנעת הליך פיטורי היועצת המשפטית ביום ראשון הקרוב הייתה מהווה גיים צ'יינג'ר משמעותי. האירועים שקדמו להצבעה על התקציב הוכיחו ליו"ר עוצמה יהודית כי יש לו קרב נוסף לנהל בדרך למטרה, וזה הקרב הפנים־קואליציוני. שר המשפטים לוין ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', מתברר, לא מתכוונים להיות שותפים למהלך.
יתר על כן, התנגדותם האקטיבית הובילה לשיבוש בתוכנית - והשיבוש בתוכנית הוביל לפיצוץ קואליציוני רבתי: בן גביר הוכיח לנתניהו ולשאר השותפים הקואליציוניים כי הוא לא רק מאיים, אלא גם מקיים. כשהבין כי בישיבת הממשלה הקרובה (יומיים לפני מועד מתן תשובה לבג"ץ) לא יתקיים דיון הבעת חוסר אמון ביועמ"שית - הוא לא היסס לשבור כלים והורה לאנשיו להצביע נגד התקציב.
הקואליציה אומנם שרדה והוכיחה כי היא יודעת לגייס רוב דחוס בזכות הקולות של הימין הממלכתי – גם ללא בן גביר ואנשיו (59 בעד מול 57 נגד), אך האירוע ללא ספק היה טראומטי והוסיף לא מעט שערות אפורות ליו"ר הקואליציה, אופיר כץ, ולכל מי שניהל את האירוע. לקריאה השנייה והשלישית של התקציב בטח לא תרצה הנהלת הקואליציה להגיע ללא פתרון לבן גביר ולדרישותיו. ועוד הרבה לפני התקציב – יש לקואליציה לו"ז מלא של הצבעות שבהן תצטרך את בן גביר מפויס ומציית למשמעת קואליציונית - ולא בן גביר כועס ועצמאי.
כדי שזה יקרה, יצטרכו המתנגדים להליך פיטורי היועמ"שית אחד מן השניים: או לוותר על התנגדותם, או להציע פתרון יצירתי, מה שלא נראה כאופציה מציאותית, משום שהפעם בן גביר נחוש ללכת במאבק שלו עד הסוף ולהשיג את המבוקש. בעיני יו"ר עוצמה יהודית, הטענות של לוין וסמוטריץ' נגד התנעת תהליך ההדחה (ייפסל בבג"ץ והממשלה גם תתבזה וגם תיתקע עם בהרב מיארה) הן לא יותר מתירוצים. ייפול בבג"ץ? אז שייפול, נגיע לגשר – ונראה, אבל חייבים להתחיל בתנועה לקראת הגשר הזה.
יש להוסיף לזה את הלך הרוח בקרב הבייס. לא רק של בן גביר, אלא גם של הליכוד. בסיפור היועמ"שית הבייס הימני ברובו עם בן גביר ולא עם אלה שלא מסכימים איתו. ראש הממשלה, כאמור, איננו שחקן ואינו באירוע - מתוקף הסדר ניגוד העניינים. נתניהו אומנם אינו בתמונה, אך רוח המפקד בכל זאת נושבת בגזרה. במלחמה שבן גביר מנהל נגד היועמ"שית – יש בהחלט היבט חיובי גם עבור נתניהו עצמו. גם לנתניהו יש איתה בעיות – גם אם אסור לו להתבטא בעניין ולו בחצי קריצת עין. הרי צדיקים מלאכתם נעשית על ידי אחרים...
שימוע כפשרת ביניים?
הלילה שבין רביעי לחמישי היה לילה לבן עבור כמה ממקורבי בן גביר ועבור כמה מבכירי הקואליציה. הצדדים ניהלו משא ומתן מתמשך ומתוח בניסיון להתגבר על הפלונטר של פיטורי היועמ"שית ולהגיע לעמק השווה. לא נרשמה פריצת דרך דרמטית, אך הכיוון מסתמן: ישיבת ראשי הקואליציה בשבוע הבא ולאחר מכן – עריכת שימוע ליועצת המשפטית בישיבת הממשלה. שימוע בתור פשרת ביניים זה בהחלט רעיון יצירתי - שלא באמת מופיע במנגנון הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה.
המסלול על פי החוק דורש שלושה שלבים - קיום דיון עקרוני בישיבת הממשלה, שבסיומו יוחלט על הבעת חוסר אמון ליועמ"שית ועל המעבר לשלב הבא. השלב הבא – פניית שר המשפטים לשופט בדימוס אשר גרוניס, יו"ר ועדת האיתור שמונה לתפקיד זה בשנת 2021 כדי למנות את היועץ המשפטי לממשלה (כלומר – את היועצת המשפטית). השלב הזה מורכב ודורש שורה של פעולות, גם הסכמות, ובכלל לא בטוח ששר המשפטים יצלח את השלב הזה בדרך להשלמת משימת הפיטורים.
מתוך חמישה חברי הוועדה, שלושה נותרו בתפקידם: היושב ראש, השופט בדימוס גרוניס, נציג השופטים; תמי אולמן, נציגת לשכת עורכי הדין; ופרופ' ירון שפירא, הנציג של הפקולטות למשפטים. לפי הערכה ראשונית, למקדמי פיטורי היועמ"שית לא כדאי לבנות על רוב החברים הקיימים, יש להניח שהם לא עם בן גביר בעניין הזה.
מה שיכול להעניק את הרוב הנדרש הוא שני מינויים נוספים שעל שר המשפטים לבצע: נציג ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (לא חסרים שם חברי הקואליציה שיתמכו במהלך) ושר משפטים לשעבר. כאן המשימה של לוין תהיה קשה בהרבה: עליו למצוא שר משפטים לשעבר שייתן יד להדחת היועצת המשפטית. בסבירות לא נמוכה, הליך הפיטורים ייתקע עוד בשלב של ועדת גרוניס.
אם נלך לפי התסריט האידיאלי מבחינת הממשלה, ורוב חברי ועדת גרוניס יתמכו בהדחתה של בהרב מיארה, לממשלה יישאר רק להתכנס שוב ולהצביע על פיטוריה. משם הסוגיה, ללא שמץ של ספק, תגיע לבג"ץ, והתחזית, כאמור, שלילית מבחינת מקדמי פיטורי היועמ"שית וחיובית מבחינת היועמ"שית עצמה.
מבחינת השר לביטחון לאומי, עצם המהלך הוא הניצחון, גם אם סופו להיפסל בבג"ץ. מבחינת ראש הממשלה נתניהו, כל עוד דרישות השותפים לא מאיימות על שלמות הקואליציה ולא מביאות להפלת הממשלה – אפשר למצוא פתרון. רק תנו לו את הזמן הזה והשקט היחסי, יש לו חודש עד תחילת העידן החדש, עידן טראמפ והתוכניות הגרנדיוזיות. אז אנא לא לקלקל.