פרופ' איתמר רבינוביץ', שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר מי שעמד ב-1992 בראש צוות המו"מ לשיחות עם סוריה, הביט נפעם בקריסת הבזק של משטר בשאר אסד, אבל גם האירוע המכונן הזה לא גורם לו לשמוע את פעמוני השלום. בראיון מיוחד למוסף הוא חושף מה בדיוק התרחש בשיחות עם הסורים, מדוע לא הצלחנו להגיע עימם להסכם שלום, מנתח את מפת האינטרסים החדשה אצל האויבת המרה מצפון ומסביר איך למרות ההסתלקות האיראנית, עדיין לא נאמרה פה המילה האחרונה.
"זה כמעט קרה", אומר בשקט פרופ' רבינוביץ כשהוא נשאל על הסיכוי שהיה להסכם שלום עם סוריה. "השאיפה הייתה להגיע להסכם שלום עם כל ארבעת השותפים: הסורים, הירדנים, הפלסטינים והלבנונים. היה ברור שלא עושים שלום בבת אחת עם כולם ושצריך להתחיל במקום אחד". לדבריו, יצחק רבין והאמריקאים העדיפו לנסות קודם עם הסורים או הפלסטינים. "באותה תקופה לא ירדן ולא לבנון היו מועמדות לצעד הראשון ודווקא סוריה נראתה כסכסוך פשוט יותר מהעימות הלאומי בין ישראל לפלסטינים".
למרות השליט הרודן חאפז אל אסד? רבינוביץ' משיב בביטחון: "אסד נחשב לנושא ונותן קשוח, אבל שליט שמקיים הסכמים. הסכם הפרדת הכוחות שסגרנו איתו ב-74' קוים על ידו באדיקות. לכן חשבנו שאם נצליח למשוך את סוריה מהציר האיראני, נשיג את המפתח לשינוי גיאופוליטי באזור".
אלא שהמציאות טפחה על פניהם. "היה משא ומתן לא קל שנמשך כמה חודשים, ואז נתקענו", הוא מספר. "הסורים אמרו לנו בשמו של אסד שהוא מוכן לעשות שלום אבל לא מוכן לפרט למה הכוונה במילה שלום בטרם נתחייב לנסיגה מלאה מרמת הגולן, ותשובתנו הייתה שלא מתחילים משא ומתן מהשורה התחתונה. לשורה התחתונה מגיעים בסוף וגם אם לא נגיד שלא נסכים לסגת מרמת הגולן, בואו נראה מה קורה לפני כן ומה מקבלים בתמורה".
כיון שהערוץ הסורי נכשל, רבין פנה לפלסטינים ולהסכם אוסלו. אבל זה לא היה הסוף. "כמעט היינו בשלים לחתימה ועדיין רבין רצה לנסות עוד הזדמנות אחרונה למסלול הסורי", מגלה רבינוביץ. "כדי לפרוץ את המבוי הסתום, הוא נתן למזכיר המדינה האמריקני כריסטופר את מה שנקרא 'הפיקדון', שמשמעותו נכונות היפותטית מותנית לסגת מרמת הגולן תמורת הסכם שלום מספק וסידורי ביטחון מספקים עם סוריה".
רבינוביץ נכח באותה פגישה היסטורית. "בדרך כלל פגישה בין ראש ממשלה לבין נשיא או מזכיר מדינה בדרג כזה מתחילה בפגישה קטנה שבה משתתפות שתי הדמויות העיקריות ומולם שני רשמים. הפעם היו ראש הממשלה רבין, מזכיר המדינה האמריקאי כריסטופר, דניס רוס כרשם האמריקאי ואני הרשם הישראלי. בחדר הסמוך ישבו עוד חמישה שישה ישראלים כמו שמעון פרס ואהוד ברק ומספר דומה של אמריקאים בכירים מאד".
"בדרך כלל השיחה הקצרה הפרטית יותר אורכת כמה דקות, אבל זו ארכה כחצי שעה", הוא משחזר. "ואז רבין זרק פצצה: הוא אמר למזכיר המדינה, 'מחר, כשאתה נוסע לדמשק, תשאל את חאפז אל אסד האם בהינתן שהוא יקבל את מה שהוא רוצה, הוא ייתן לי את מה שאני רוצה'. זה נקרא בלשון דיפלומטית הגישה ההיפותטית, כששני הצדדים מפקידים אצל מתווך אמין את העמדות שלהם והמתווך מנצל אותן כדי לקדם את המשא ומתן".
"אני זוכר שכשיצאנו מהחדר אחרי שרבין נתן לכריסטופר את הפיקדון, והלכנו לכיוון חדר הישיבות של הממשלה, אמרתי לדניס רוס, למרות שאני לא חובב אמירות דרמטיות, 'כרגע שמענו את משק כנפי ההיסטוריה', כי רבין נתן לכריסטופר את המפתחות לשלום עם סוריה. זה היה רגע יחיד במינו".
"רבין תיאר הסדר שלום עם תיקונים ותנאים", מסביר רבינוביץ. "דרש שהנסיגה תהיה לאורך חמש שנים, שבשלב הראשון לא יפנו אף יישוב ושסוריה תציג נורמליזציה כדי להטמיע בדעת הקהל הישראלית שהמדינה הסורית כבר לא ארץ אויב. הוא גם דרש סידורי ביטחון מאסיביים כדי לפצות את ישראל על הירידה מהרמה".
רבינוביץ מדגיש נקודה קריטית: "בכל הזמן הזה, רבין חזר ואמר לכריסטופר כמה וכמה פעמים: 'תשים את ההצעה ההיפותטית שלי בכיסך, אל תניח אותה על השולחן'. הוא חזר והדגיש את זה שוב ושוב, ואז כריסטופר נסע לדמשק וחזר אחרי יומיים".
"הוא אמר לנו, 'יש לי חדשות טובות, אסד מסכים עקרונית'", משחזר רבינוביץ, "אבל לכל נקודה שרבין העלה יש לו השגות. נסיגה לא בחמש שנים אלא בחצי שנה. סידורי ביטחון הדדיים, כי סוריה היא הקורבן וישראל היא התוקפן. הוא גם לא אוהב את המילה נורמליזציה כי בשפה הסורית יש לה משמעות של אילוף סוסים וזה מעליב. וככה התחילה מסחרה ולכולנו היה ברור שכריסטופר לא השאיר את ההצעה ההיפותטית של רבין בכיס אלא הניח אותה מיד על השולחן, שזו טעות קולוסאלית".
"למה מזכיר המדינה האמריקאי עשה את הטעות הזאת?", אני שואלת את רבינוביץ על כריסטופר שהיה מספיק מנוסה כשהביא ב-74' את הסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה. "כי אצה לו הדרך", הוא משיב. "כשהוא עבד על הסכם ההפרדה זה לקח לו חודש שלם במהלכו הוא דילג בלי הפסקה בין ירושלים לדמשק עד שהצליח להשיג הסכם. הפעם הוא ניסה לקצר תהליכים וקיצץ בעמדה הישראלית. היה ברור שרבין כבר לא סומך עליו כמתווך, ובאמת הוא נטש את המסלול הסורי ונתן אור ירוק להשלים את החתימה על אוסלו".
"הם כעסו", משיב רבינוביץ כשנשאל על תגובת הסורים כשההסכם הראשון נעשה לבסוף עם הפלסטינים. "בפרט כשההסכם השני לאחר מכן נחתם עם ירדן. כאשר הפלסטינים חתמו על הסכמי אוסלו, נפתחה הדרך גם למלך חוסיין ושנה אחר כך נחתם מולו הסכם השלום עם ירדן".
"הסורים רצו להיות האח הבכור שעולה ראשון לאוטובוס ומושיט ממנו יד לאחים הזוטרים יותר שיעלו אחריו", הוא מסכם במטאפורה קולעת. "בפועל, כך אמרתי בשעתו, שניים עלו ודווקא הם נשארו על המדרכה".
הריאיון המלא בסוף השבוע ב"מעריב-המוסף"