שר המשפטים לוין רוצה רפורמה משפטית עכשיו. יש שעון חול, והוא סופר גרגירים לאחור. על כן, לוין מפעיל את "שיטת העסקאות" שלו, שבה הצטיין עוד כששימש כיו"ר הקואליציה. רוצה לקבל א'? תן לי את ב'. לא תיתן לי את מה שחשוב לי – לא תקבל את מה שחשוב לך. ככה פשוט.
אילו זה היה תלוי רק בלוין ובבן גביר, למשל, ייתכן שהפתרון היה מגיע ללא כותרות בתקשורת. אלא שלריקוד הזה יש שותפים נוספים, החרדים, ולהם סדר עדיפויות אחר.
החרדים לא מתנגדים למלחמות של בן גביר ולוין. הם גם לא נגד. יש להם הרבה מה להגיד על תפקידה של מערכת המשפט במצב הנוכחי של צעירי המגזר מחויבי הגיוס.
החרדים מוכנים להכל: לתת ללוין את חוק הרכב הוועדה לבחירת שופטים, לבן גביר את הליך הפיטורין של גלי בהרב מיארה. הכל – רק אחרי שחוק הגיוס יגובש לשביעות רצונם ויאושר בקריאה שנייה ושלישית. רק בסדר הזה ולא אחר.
אילוץ הגיוס מלחיץ עוד יותר את שר המשפטים עם הלו"ז הלחוץ ממילא שיש לו. כשרוב העם מסתכל על לוח השנה, הוא רואה בו 4 ימים לסוף שנת 2024 או ערב הנר השלישי של חנוכה.
יריב לוין רואה בו 20 ימים עד לפקיעת הדד ליין של בג"ץ. עד אז הפאזל חייב להיות מורכב: חוק הגיוס חייב להיכנס לספר החוקים כדי שהחרדים ישחררו את נושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ואז שר המשפטים ישחרר לשר לביטחון לאומי את נושא פיטורי היועמ"שית. אלא אם כן אחד השותפים יתכופף ויוותר על דרישתו.
החרדים, שמעריכים כי שוב יתבקשו להיות אלה שמוותרים, מעלים תהייה הגיונית: למען מה עלינו שוב לעכב את הנושא הכי חשוב לנו? מה בדיוק יקרה אם ב־16 בינואר שר המשפטים יודיע לבית המשפט כי דרישתו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור את נשיא העליון אינה רלוונטית עוד כי הרכב הוועדה שונה, והוועדה ההיא כבר לא קיימת?
גם האופטימיים מבין תומכי הרפורמה המשפטים מעריכים כי עתירה לבג"ץ תבוא דקה אחרי שחוק הרכב הוועדה לבחירת שופטים יאושר במליאת הכנסת. מכאן לשופטי בג"ץ ישנן שתי אפשרויות: או כמו במקרה של חוק הנבצרות, לקבוע כי ההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים יחול רק בכנסת הבאה, או לפסול את החוק כליל בטענה כי הוא מנוגד ליסודות הדמוקרטיים של המדינה.
מה יקרה אז? כמעט כולם בקואליציה בטוחים שבמקרה של פסילת החוק או קביעת תחולתו החל מהכנסת הבאה, לא יהסס שר המשפטים לוין להוביל היישר אל משבר חוקתי.
אגב, לא את כולם בקואליציה צמד המילים הזה, "משבר חוקתי", מפחיד. יש מי שבשיחות המסדרון משמיע קולות קרב וטוען כי "אם החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים לא יחוקק – לממשלה הזאת אין זכות קיום. הימין עם יריב לוין". יש גם כאלה שסבורים כי כמו שליל גלנט 2 לא קרה, כך גם אין סיכוי ל"סערת הרפורמה המשפטית 2".
האופוזיציה החלשה והמחאה הדועכת הן בהחלט המזל הגדול של הקואליציה והממשלה. חוסר המסוגלות של האופוזיציה לתת פייט אמיתי, כמו שספגה בזמנו "ממשלת השינוי" של נפתלי בנט ויאיר לפיד, לא במליאה ולא ברחוב – מגבירה משמעותית את הביטחון העצמי של כל משתתפי ריקוד החנק הקואליציוני.
שידור חוזר של מלחמות הרפורמה כבר לא הכי מרתיע אותם. מה שבעיקר לא נותן לכל אחד מהשותפים להתקדם בהרמוניה זה הפער בסדרי העדיפויות של כל אחד מהרקדנים. וראש הממשלה המנוע מלטפל באירוע? לבנימין נתניהו ספירה משלו: אצלו זה 24 ימים עד עידן דונלד טראמפ. מבחינתו, זה מה שקובע.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב.