התפטרותו של הרמטכ"ל הרצי הלוי מהווה רעידת אדמה במערכת הפוליטית הישראלית, ועשויה לעצב מחדש את יחסי הכוחות בקואליציה באחד מרגעיה הרגישים ביותר.

התפטרות הרמטכ"ל אמנם לא הייתה מפתיעה, ויש שיגידו שהגיעה מאוחר מדי, אך תזמונה מייצר עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו הזדמנויות ואתגרים - החלפתו עשויה לאפשר את השינוי שהממשלה מחפשת, אך גם עלולה לחשוף את האמת, כשהדרג המדיני כבר לא יוכל להטיל את האחריות על ראשי הצבא.

במלכוד כפול. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' (צילום: אריה לייב אדאמס, פלאש 90)
במלכוד כפול. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' (צילום: אריה לייב אדאמס, פלאש 90)

רגע אחרי תחילת הפסקת האש והדרישה של חלקים בקואליציה לחדש את הלחימה בתום השלב הראשון, נתניהו עשוי לנצל את עזיבתו של הלוי כדי לקרב אליו את השרים הדורשים שינוי מדיניות, ובראשם יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'.

רק ביום שני האחרון התבטא השר סמוטריץ' שוב באופן פומבי כי הרמטכ"ל חייב ללכת הביתה, ועדיף שיעשה זאת בהקדם לפני שיודח על ידי הדרג המדיני. אתמול כבר הבהיר סמוטריץ' כי ההתפטרות היא רק השלב הראשון: "התקופה הקרובה תהיה בסימן החלפת הפיקוד הצבאי הבכיר במסגרת ההיערכות לחידוש המלחמה, והפעם עד הניצחון המוחלט".

כוונותיו של שר האוצר ברורות. בתום 42 ימי השלב הראשון, אין לו כל כוונה לוותר על האולטימטום של חזרה מלאה למערכה נגד חמאס בעזה, אחרת יתפטר ויסתכן בהפלת הממשלה. הבחירה שנתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ יעשו ברמטכ"ל הבא תאותת לפלג הניצי בממשלה האם כיוונם מחויב יותר אליהם או לבוס החדש מעבר לים, בחדר הסגלגל בוושינגטון.

מבצע בג'נין (צילום: צילום מסך רשתות ערביות)
מבצע בג'נין (צילום: צילום מסך רשתות ערביות)

מינוי רמטכ"ל חדש ושדרת פיקוד חדשה ושונה עשויים להעניק לנתניהו "קרש הצלה" נוח להרגעת סמוטריץ' ושותפיו לקו הלוחמני - גם אם לא תהיה חזרה מלאה ללחימה בעזה, כאשר פרס הניחומים יהיה טיפול ממוקד וקטלני בטרור ביהודה ושומרון, כדוגמת המבצע שהחל כבר בג'נין.

מנגד, התפטרותם של רב-אלוף הלוי ומפקד פיקוד הדרום פינקלמן צפויה לגרור גל עזיבות נוסף במערכת הביטחונית ולהגביר את הלחץ ללקיחת אחריות גם בדרג המדיני. אחרי שרוב צמרת צה"ל הבכירה עזבה וגם שר הביטחון הוחלף - נתניהו נותר הגורם הבכיר היחיד שלא מימש את אחריותו לאסון הנורא של שבעה באוקטובר.

הקואליציה השברירית העומדת על 61-62 חברים, הקושי להעביר חוק גיוס, והדד-ליין לאישור תקציב המדינה בתוך חודשיים, לצד מסגרת הזמנים של עסקת החטופים - כל אלה עלולים להוות משקולות כבדות מדי עבור הממשלה. העובדה שאין לקיחת אחריות מצד הממשלה (שגם מתעקשת שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית) עשויה להוביל לתגובת שרשרת שתקרב את קץ כהונתה.