במערב, אנו רגילים לחשוב שכל פרט מסוגל לגבש עמדה עצמאית ולבטא אותה. אך האם ניתן להשליך זאת גם על תושבי עזה? האם הסקרים באמת משקפים את רצונם? "מעריב" שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ באמ”ן, ומחבר סדרת הצופן התרבותי בהוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, הדנה באופני החשיבה של חברות מסורתיות-קולקטיביות, שעל פי גרוזברד, עזה היא דוגמה מובהקת להן.
״זוהי שאלה רלוונטית לימים אלה, שבהם בן המערב המודרני אינו מבין את אופן החשיבה של תושבי עזה", הוא פתח את תשובתו, והוסיף כי "במערב הליברלי-דמוקרטי מצופה מכל אדם לגבש דעה עצמאית ולדעת מה הוא רוצה בשלל תחומים. הוא נשאל שוב ושוב, החל מהילדות ועד לקלפי, מה רצונו. לדוגמה, האם מערבית תשאל את ילדה: ‘איזה סיפור אתה רוצה שאקריא לך?’ לעומת זאת, בחברה הערבית המסורתית, האם תאמר: ‘אקריא לך את הסיפור על האריה'".
עוד אמר גרוזבד: "בתרבות מסורתית-קולקטיבית, הילד לומד להתאים את עצמו לרצון הסמכות ולקבוצה. מגיל צעיר הוא מחונך לא להשתמש במילה ‘לא’, משום שהיא מעידה על רצון עצמאי. בהמשך חייו, הוריו עשויים לבחור עבורו בן או בת זוג, ואף את מקצועו. בחברות טוטליטריות, כמו תחת שלטון חמאס, הדפוסים האלה מוקצנים אף יותר. כך למשל כששואלים ערבים במדינות שונות האם השואה התרחשה באמת אם יוכלו ישיבו לנו ש"באמת" זו מילה שלנו. הם לא יודעים אם זה קרה באמת ובאיזו מידה. האמת לא חשובה להם כל כך, הרבה יותר חשוב להם הקשר עם המנהיג והקבוצה".
הוא טוען כי אחת הבעיות הגדולות בהבנת העזתים היא הסתמכות יתר על סקרים
גרוזברד: ״מחקרים מראים שסקרים בחברות אלה הינם בעייתיים במיוחד. סקר, במהותו, הוא כלי מערבי מודרני המתבסס על היכולת של הפרט לגבש עמדה ולהציג אותה. אבל בחברות מסורתיות, תשובות המשתתפים מוכתבות לעיתים קרובות על ידי הצורך לרצות את השואל או להתאים את עצמם לנורמות של הקבוצה".
"כך למשל, כששואלים ערבים באיזה ערוץ טלוויזיה הם צופים, אם הסוקר מגיע מערוץ מסוים, הם ייטו לומר לו שהם צופים דווקא בערוץ הזה – כדי לרצות אותו. יתר על כן, לשאלות רבות הם באמת לא יודעים את התשובה, משום שמעולם לא נדרשו לחשוב באופן עצמאי. ובנוגע לסוגיות פוליטיות – הפחד משחק תפקיד מרכזי, גם אם נאמר להם שהסקר אנונימי. ככל שהחברה טוטליטרית יותר, הנטיות האלו חריפות יותר״. הוסיף.
אם כך, איך אפשר לדעת מה תושבי עזה באמת חושבים על חמאס?
גרוזברד: ״שוב נכשלנו בהשלכת אופנות החשיבה המודרנית שלנו על האויב, וזו לא הפעם הראשונה, ולצערי כנראה גם לא האחרונה. כישלון זה הוא גם מנת חלקם של פרשנים רבים, שצופים במתרחש דרך משקפיים מערביות. לדידם של העזתים, אם חמאס חזק – הם יישרו איתו קו. אם אנו נשלוט בממשל צבאי תקיף – הם בהחלט עשויים ליישר קו איתנו. בהקשר הזה, יש להשתמש בכלים פסיכולוגיים המעצבים גבולות ברורים כדי להגדיל את היענות האוכלוסייה – אך זה נושא לשיחה אחרת״.
את דבריו הוא מסיים בדוגמה היסטורית מובהקת
גרוזברד: ״ימים לפני פלישת צבא ארצות הברית לעיראק, הפגינו שם תושבים בעד סדאם חוסיין. יום לאחר הפלישה, נראו אותם אנשים מפגינים בעד האמריקאים. אז מה באמת חשבו אותם מפגינים? התשובה טמונה בהבנת אופני החשיבה של החברות המסורתיות-קולקטיביות. כדי להבין את המציאות בעזה, עלינו להפסיק למדוד אותה בכלים מערביים – ולהתחיל להבין איך האוכלוסייה שם באמת מתנהגת״.
