בית הנבחרות: האם אי פעם נצליח להגיע לשוויון מגדרי בכנסת?

אפשר להרים כוסית או להמשיך להסתכל על חצי הכוסית הריקה. הנשים מהוות אמנם יותר מחמישים אחוזים מתושבי המדינה, אבל יש מפלגות שלא מוכנות להכליל אותן ובטח לא לראות אותן מכהנות בתפקיד החשוב מכל. עדיין יש מי שזוכר את דבריו של שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, שקרא ב-2008 לשרת החוץ, ציפי לבני, 'ציפורה' והוסיף בזלזול בולט: "היא לא בהכרח יכולה לתת את התשובות, לא בשלוש בלילה ולא בשלוש בצהריים", זאת אומרת בשעות שגנרלים ערים.

המכון הישראלי לדמוקרטיה בחן את הנושא בעבודת מחקר תחת הכותרת 'ייצוג נשים בפוליטיקה – ישראל במבט השוואתי'. ארבעה חוקרים עברו על הכנסות ה-17 ו-18 ובדקו במה מתעסקות חברות הכנסת בזמן כהונתן ואיך ניתן להכניס יותר אל המשכן, בכדי שיום אחד נסתכל לנורבגיה בלבן של העיניים ולא נשתרך במקום ה-20 מתוך 34 במדינות ה-OECD.

"אתה רואה ייצוג יותר גדול של נשים בכנסות האחרונות, אתה רואה  את התהליך בכל החברה", משוכנעת ד"ר חן פרידברג, מרצה לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת אריאל ומהאחראיות למחקר. "נשים יכולות להיות טייסות, מערכת המשפט מלאה בשופטות. זה מחלחל, אבל השינויים האלה איטיים. אין לנו זמן לחכות עד שהחינוך יכה שורש. המוסדות יכולים לכפות שינוי, לעודד. יכול להיות שגם אצל מפלגות שכרגע פוסלות נשים זה בסוף יחלחל ותראה סנוניות ראשונות".

"יש מדינות שכופות ייצוג נשים. אנחנו חושבים שלא נכון לעשות את זה בישראל בגלל העובדה שיש אוכלוסיות רבות ומגוונות שבחלק מהן הנורמות הן שונות. מפלגה זה גוף וולונטארי. לא מוצאים חן בעיניך האנשים שמכהנים בה, אל תבחר. יש מקומות, למשל בצרפת, שפוסלים מפלגות שאין בהן ייצוג נשים מסוים. יש צעדי ענישה. בישראל זה לא יעבוד. מה שכן, אתה יכול לתגמל מפלגות שמציבות נשים, ולא חוכמה להציב ממקום 30 ומטה. אנחנו מדברים לפי עשיריות, 30% בעשירייה. אם היום מפלגות חרדיות לא מציבות נשים כאג'נדה, יכול להיות שאם יהיה מדובר בתגמול, הן יתרגלו למצב. מהפיכות מתחילות מצעדים קטנים. תראה את מפלגת 'כולנו' או את 'יש עתיד'. יכול להיות שזה יגיע גם לקצוות".

עוצמה נשית מימין, חברת הכנסת רגב וחברת הכנסת שק. צילום:  אבשלום ששוני
 

"אין לי על השאלה הזו תשובה, רק השערה. בגלל שיטת הבחירות, שבה אנחנו שמים פתק עם שם המפלגה, אתה מניח  שהמצביעות יודעות מי ממוקם ברשימה. בכיתות שאני מלמדת אני שואלת את הסטודנטים: 'לא איכפת לי למי הצבעתם, אבל מי מספר 3 ברשימה? כמה נשים יש?'. הם לא שאלו את השאלות האלה. יש כאלה שמייחסים את ההצלחה של קדימה ב-2009 לציפי לבני ואומרים שבימים האחרונים הייתה נהירה של יותר מצביעות, ולכן קיבלה 28 מנדטים. אין אפשרות לבחון את הנתונים. רק בסקרים ניתן לבדוק".

"תלוי מאיזה תרבות ואוכלוסיה אתה מגיע. אישה חרדית, כנראה שזה לא מפריע לה, ואולי היא אפילו בעד הדרת נשים. אני לא רוצה להגיד שרק נשים מצביעות מרצ או למחנה הציוני, אני מניחה שגם בליכוד יש מספיק מצביעות. אם היה אפשר להציג שמות מועמדים על הפתק, כמו שקיים ברוב המדינות באירופה, אולי המפלגות היו נוטות לשים לב לסוגיה הזו. אני לא מזהה היום בציבור הישראלי, לפחות לא בחלקו, חשיבות גדולה לייצוג נשי ברשימה".

"יש סוג של תקרת זכוכית. הן לא יכולות להרשות לעצמן. אני אסתכן ואומר שאצל הנשים שנבחרו לכנסת אתה תמצא כאלה שרובן ממעמד סוציו-אקונומי מסוים. מה איילת שקד אמרה? 'אלמלא בעלי לא הייתי כאן. הוא זה שמקפל כביסה ותומך'. צריך תמיכה מאוד גדולה מהבית ומהמשפחה המורחבת. אצל גברים זה לא הכרחי. מה לעשות, טיפול במשפחה ובילדים נופל על הנשים. אלה עובדות קיימות ולכן גם אם הן נורא רוצות המציאות טופחת על פניהן. איך היא תעשה ומתי?".

מה שמעניין במחקר הוא העובדה שרוב חברות הכנסת אכן מתעסקות במהלך כהונתן בנושאים שמוגדרים נשיים כמו ילדים ומשפחה, אפילו חינוך. הן מעורבות בנושאים האלה הרבה יותר מהמחוקקים הגברים. זה גם די דומה למה שקורה בפרלמנטים אחרים, אבל להם, לעומתנו אין מצב ביטחוני שתופס את ראש הטבלה.

"זה לא הפתיע", אומרת ד"ר פרידברג. "אתה בא למחקר עם ידע מוקדם, משער השערות על בסיס מה שאתה קורא, ובתוך עמנו אנחנו יושבים. מה שטיפה הפתיע הוא שבאותה מידה הן מטפלות גם בנושאים אחרים ולא מגבילות את עצמן לעיסוק רק בנושאים נשיים. הן מתעסקות בפיננסים, חקלאות וביטחון. הן עוסקות בכל, בטח בנושאים נשיים שגברים מעורבים בהם הרבה פחות. זה לא הפתיע, אבל שימח".

 "אתה רומז שבישראל בשביל להיות ממוקם גבוה, צריך להיות גברי. זה לא משהו שבדקנו. בדקנו חברות בוועדות. אתה רואה באופן מובהק שנשים חברות יותר בוועדות הנשיות. לא שאין נשים בוועדת חוץ וביטחון, אבל מעט. בוועדה למעמד האישה היו הרבה יותר ח"כיות, בטח יותר מהייצוג שלהן בכנסת. השאלה אם החברה מסלילה אותן לשם, או שהן חושבות שלכך הן ראויות, או שהן אומרות את המשפט 'אם אין אני לי, מי לי'. אם הן לא ידאגו לשוויון מגדרי בחברה, אף אחד לא יעשה את זה במקומן". 

"הכל נובע מהעובדה שהאג'נדה הביטחונית תמיד מעל. אנחנו בבעיות קיומיות שאין בשבדיה או בנורבגיה. זו עובדה בשטח. אדם שהגיע עם ניסיון מהצבא, באופן אוטומטי יש לו סוג של יתרון במציאות הזו".

 "יש להן סגנון ניהול שונה. יש את תא חברות הכנסת שבו חברות מפלגות שונות, עם אג'נדות שונות ואידיאולוגיה הפוכה, והן מקדמות נושאים שיקרים לליבן ובאותו להט. אלה יכולות להיות אורית סטרוק עם מירב מיכאלי בנושא של עבודת נשים. זהו כר פורה של שיתוף פעולה וזה מחלחל מטה בחזרה לחברה. איך אתה מסביר שנשים חרדיות החליטו להקים מפלגה?".

זה קוריוז. לא הייתי רוצה להיות רואנדה. מלבד מעט מדינות שיש בהן פחות או יותר שוויון, כמו הסקנדינביות, אתה רואה את הבעיות האלה בצורה כזו או אחרת ברוב המדינות כולל הדמוקרטיות, ולא רק באלה שמצב הנשים בהן בכי רע. מדינות מתמודדות עם האפליה כלפי נשים משחר ההיסטוריה".

זהו מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. הוא לא מחייב, אבל כבר נשלח לחברות כנסת, שלדברי ד"ר פרידברג כמה מהן הביעו התעניינות אם אפשר להתחיל לגבש הצעת חוק. אולי ביום מן הימים נחזור לשנות השבעים, כשהייתה לנו כאן את גולדה מאיר בתור ראשת ממשלה. "אתה יודע מה אומרים עליה?", ד"ר פרידברג שואלת וממהרת לענות. "שהיו לה ביצים יותר מכל הגברים ביחד. אתה שואל אם נגיע למצב של חמישים אחוז נשים בכנסת, או ראשת ממשלה? אני משתדלת לא להתנבא, כי אתה יודע למי ניתנה הנבואה, אבל יכול להיות שבתהליך ארוך זו צריכה להיות שאיפה".