במסגרת ההסכמים הקואליציוניים : בבית היהודי מנעו סיוע לבעלי מוגבלויות

אחרי שבוטל החוק המגביל את כמות השרים, ממשלת נתניהו הרביעית מבטלת שוב החלטה שקיבלה במהלך כהונתה הקודמת. במסגרת המשא ומתן הקואליציוני דרשו בבית היהודי כי יימחק סעיף המיועד לתקצב את הגדלת התקנים לצעירים בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי מ-600 ל-1,600.
 

כיום, חלקם של בעלי המוגבלויות המועסקים במגזרים השונים נחשב לנמוך מאוד עד אפסי והדבר צורם במיוחד כשמדובר בצעירים בני 18 ומעלה המעוניינים להיכנס לשוק העבודה. אלא שמתוך 16 אלף תקנים בשירות הלאומי, רק 600 מהם מיועדים לבעלי מוגבלויות. השילוב בין חוסר הניסיון המקצועי בצה״ל או בשירות הלאומי גורם למעסיקים רבים לחשוב פעמיים לפני שהם מקבלים לעבודה צעיר בעל מוגבלות.

ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) ביקשה לשנות את התמונה הזאת מהיסוד עוד בכנסת הקודמת. היא בחנה את מספר התקנים הקיימים לאנשים בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי והציעה להרחיבו ל-10% מכלל המגויסים לשירות הלאומי מדי שנה, כדי לסייע לצעירים אלה להשתלב מאוחר יותר בשוק העבודה. שר האוצר אז ויו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, מינה צוות מקצועי שיבחן את התנהלות הגופים המנהלים את מערך השירות הלאומי, כדי למצוא מקורות תקציביים ליוזמה.
 

הבדיקה באוצר גילתה בזבוז רב של כסף ומשאבים, והביאה בסופו של דבר לקבלת החלטת ממשלה ב-7.10.2014 בנושא תעדוף צעירים בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי ועידוד תעסוקתם. אלא שעוד לא יבש הדיו על ההחלטה, ומקץ שבעה חודשים בלבד נכתב לו סעיף 86 בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לבית היהודי המבטל לחלוטין את אותו מהלך.
 

״מודל הפעלת מתנדבי השירות האזרחי-לאומי ימשיך לפעול כפי שפעל עד ספטמבר 2014 ולא ישונה״, נכתב בסעיף המדובר, ובהמשכו הודגש: "החלטת הממשלה 2070 תשונה ויימחק ממנה סעיף 1 (ב) המטיל מימון תוספת התקנים לבעלי צרכים מיוחדים על 'הגופים המוכרים׳ (הכוונה לגופים המפעילים את השירות הלאומי - י״ב)״.
 

כיום יש 16 אלף תקנים בשנה עבור השירות לאומי, חלקם תקנים רגילים וחלקם מורחבים. התקנים הרגילים מיועדים לבנות שירות ולמתנדבים מהחברה הערבית. התקנים המורחבים מיועדים לצעירים בעלי מוגבלויות ולנוער בסיכון. תקן מורחב הוא תקן שכולל תקצוב שנתי נוסף של כ-2,000 דולר לכל תקן, כשאלף מהם מגיעים מתקציב הממשלה, הגופים המפעילים את השירות הלאומי מוסיפים 500 דולר וקרן נוספת עוד 500 דולר.
 

לצעירים בעלי מוגבלות שמורים 600 תקנים, והחלטת הממשלה המדוברת הייתה אמורה להגדיל את מספרם ל־1,600 בשנה. משמעות הדבר היא שהמדינה הייתה אמורה לשלם מיליון דולר ואילו גופי השירות היו אמורים להוסיף 500 אלף דולר בשנה - ואת חלק מהסכומים הללו החליטו בבית היהודי לחסוך מהתקציב. עם זאת, כרגע עדיין לא ברור אם ההסכם הקואליציוני פוטר רק את גופי השירות הלאומי מלהעביר את הכסף או שגם הממשלה לא תעביר את הסכומים שבאחריותה.
 

״זה פשוט עצוב שמפלגה שחרטה על דגלה עשייה למען אנשים בעלי מוגבלויות, פוגעת בצעירים הללו עוד לפני שיצאו אל העולם הגדול״, אמרה ח״כ אלהרר ל״מעריב-השבוע״. לדבריה, ״שירות כזה מקנה להם מיומנויות הכרחיות ומאפשר למעסיקים העתידיים לראות בכך ניסיון תעסוקתי ומקפצה משמעותית.
 

״חיסול השלב הזה בחיים של הצעירים, זה כמו לגזור את דינם ולהכריע כי הם לא ראויים לקחת חלק פעיל בחברה וכי עליהם להישאר נתמכים ותלויים ללא אופק תעסוקתי״, הוסיפה אלהרר, ״ההסכמים הקואליציוניים מעידים על כוונת המפלגות השונות לפגוע באוכלוסיות חלשות על חשבון צרכים מגזריים״.
 

מהבית היהודי נמסר בתגובה: ״בניגוד לאופן הצגת הדברים בכתבה, הסעיף שהוכנס להסכם הקואליציוני יביא לתוספת תקצוב של האוצר לטובת בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי, ויכפה על האוצר לממן זאת״.

אני משרת בעמותת מקום לכולם, המקדמת חברה נגישה ופועלת לקידום המודעות לקבלת השונה והסובלנות כלפיו. במסגרת השירות שלי אני מדריך תלמידים בבתי ספר בסדנאות מיוחדות על החשיבות של נגישות לאנשים בעלי מוגבלויות במרחב הציבורי, ומספר להם גם על החיים שלי ועל ההתמודדות שלי. בזכות השירות אני מרגיש שאני עושה למען המדינה ותורם לחברה.
 

הגעתי לשירות דרך עובדת סוציאלית בעמותת משלבים. בהתחלה הציעו לי תפקידים שלא הייתה בהם מספיק עשייה לטעמי, אבל אז הפנו אותי אל עמותת מקום לכולם. אני עובד שש שעות וחצי בכל יום חול - בסדנאות או בהכשרות.
 

אני מתמודד עם תסמונת אספרגר. זהו קושי על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה שהלוקים בו הם בעלי אינטליגנציה תקינה. לאנשים שלוקים בתסמונת הזאת קשה להבין סיטואציות חברתיות ולהשתלב בשיחות. כשאני רוצה להשתלב בשיחה אני מוצא את עצמי כלוא, יש משהו שעוצר אותי מלדבר ואני מוצא את עצמי נאטם. הרבה פעמים אני חוזר על דברים שאני אומר. במיוחד אם זה משהו שמעסיק אותי או מטריד אותי.
 

אם לא הייתי עושה את השירות, הייתי מרגיש מנותק מהחברה. בעבר הרגשתי ככה, למשל בתנועת נוער שלא הצלחתי להשתלב בה. רציתי להדריך למשל ולא יכולתי. אחרי שהצטרפתי לשירות לאומי, סוף סוף הייתה לי תחושה שאני כן יכול להדריך ולהיות כמו כולם. אני מרגיש שזה גם פותח לי הרבה דלתות לעתיד.
 

בעוד שלושה חודשים אני משתחרר. אני רוצה שהחברה תקבל יותר אנשים כמוני, ושלא ייתנו לנו עבודות "סוג ב'". יש עוד הרבה אנשים שרוצים לצאת לעבודה. אנשים שאחרי השירות הלאומי לא יכולים לצאת לטייל, רוצים לצאת לעבוד. אבל הם נשארים לבד, וזה באמת מתסכל שהחברה לא כל כך מקבלת אותם.