הח"כים מדברים: האם ההודעות של הציבור לפוליטיקאים יוצרות שינוי?

“בעבר הייתה אדישות, לא היה לאנשים אכפת, והיום הם רוצים להיות מעורבים בכל מה שקשור במדינה. יחד עם זה, צריך להתחשב בנו, אנחנו גם בני אדם. צריך לדעת מתי ובאיזו צורה להביע את הדעה. באחת הפעמים אני זוכרת שקיבלתי בתוך שעתיים 700 הודעות וזה לא פשוט. צריך לזכור שאנחנו עובדים ומטפלים בהרבה נושאים, וכמובן שזה עלול גם להפריע”.

“לא מתרגש"
 

כאמור, לא מדובר בשיטת לוחמה חדשה. כבר ב־2008 עשרות מחבריהם של החיילים החטופים אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל צעדו ברחובות העיר תל אביב וחילקו את מספרי הניידים האישיים של שרי הממשלה, חברי הכנסת ועוזריהם לעוברים ושבים וביקשו מהם לשלוח לשרים ולח"כים הודעות כתובות כדי להזכיר להם שהחטופים עדיין בידי חיזבאללה. 
 

ביולי 2013, בכנסת ה־19, לפני העלאתו להצבעה במליאה של חוק המשילות מעורר המחלוקת, שהעלה את אחוז החסימה, עמדו על הכוונת כמה מחברי הכנסת הקודמת כגון עדי קול (יש עתיד), עמרם מצנע (התנועה), דוד צור (התנועה); וגם חברי הכנסת עמיר פרץ (ששימש אז שר), קארין אלהרר (יש עתיד) ואורית סטרוק (הבית היהודי). דף ייחודי שהוקם לצורך כך בפייסבוק, תחת הכותרת "שעתיים לעצור את חוק המשילות’’, קרא באופן פומבי להציף אותם בשעות שלאחר מכן במסרונים ובהודעות בעמוד הפייסבוק שלהם על מנת “לגרום להם לעשות את הדבר הנכון” ומאחר ש"הזמן הולך ואוזל". בפרטי האירוע שובצו כתובות המיילים ומספרי הטלפון האישיים של הח”כים המתלבטים, בצירוף המסר שהניע את הגולשים לפעול.

מצנע. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
 

לטענתו של מצנע, הוא לא התרגש מפרסום פרטיו באופן פומבי, ולטענתו הוא אפילו לא זוכר שהופעלו עליו לחצים לקראת ההצבעה. “אני לא זוכר שהיה לחץ”, הוא טוען. “עלי לא לוחצים - יודעים שמה שאני מחליט זה מה שאני עושה”.
 

“ילך ויתחזק"
 

אלא שמדובר גם בתופעה שסופגת ביקורת רבה. מאור אביגל, ממשרד אביגל ואברמוביץ אסטרטגיה, מכיר את התופעה אך נמנע משימוש בה. “אם יש נושא שאנחנו מטפלים בו והוא קשור לחבר כנסת מסוים, אנחנו מציגים אותו בצורה אחראית ומסודרת מכל הזוויות על בסיס זמנם הפנוי של חברי הכנסת", הוא אומר. "אין כאן מניפולציה שאנחנו מנסים לעשות - חברי כנסת הם לא אנשים מטומטמים. יש להם המון היגיון”.
 

“אני לא יכול להגיד שאנחנו לא נתקלים בזה, זה יהיה לא נכון, אבל אנחנו בוחרים לא להפעיל לחץ פלסטי על פוליטיקאים, זה לחץ לא אמיתי. לעשות פרופילים פיקטיביים בפייסבוק, למשל, זו גישה לא ראויה, לפחות לתפיסתנו”.
 

לטענת נח הלפרין, יו”ר איגוד העיתונאים הארצי בסקטור האקדמי ומנהל המכון לחקר התקשורת והעיתונות בישראל, מדובר בתופעה חמורה. לדעתו, ברגע שמנסים להשפיע על פוליטיקאים באמצעים כמו הרשתות החברתיות או משלוח הודעות למכשירי הנייד, נוצרת זילות של הסוגיה, ולכן המקום לנסות ולהשפיע הוא העיתונות. “לעיתונות יש הכלים לבדוק מערכות השפעה ומדוע הלחצים האלה מגיעים”, טוען הלפרין. “כשזה מגיע מהרשתות, אז אין לנו אפילו איך לבדוק אותם או לבקר אותם”.

“אני חושב שההשפעות והלחצים האלה יכולים לעבוד על כל חבר כנסת ולהשפיע על שיקול דעת ללא קשר למעמד או תפקיד. לצערי, התופעה רק תלך ותתחזק”.