מדוע נפלה עמותת דור שלם דורש שלום? הסיפור המלא

15 שנים לאחר מכן עבד ברזילי עם נתניהו. "אנשים מתבגרים", מסביר ברזילי, "לא ביבי הכשיל את הסכם אוסלו, לא ביבי הקים את רוב ההתנחלויות ובצד הכלכלי הוא עשה גם דברים טובים. ככל שאני מתבגר יותר, כך אני מבין שלעתים אידיאולוגיה היא סיפור כיסוי למאבקי כוח".

ובכל זאת, איך עוברים ממאבק בנתניהו לעבודה איתו?

"כתבתי כמה מאמרים על קפיטליזם, ביבי קרא לי, נפגשנו, עברתי איתו תקופה קצרה. לא הסתדרתי איתו ברמה האישית, בכך הכל זו הייתה אפיזודה חולפת, אם כי נאום בר אילן מבחינתי הוא נאום מבורך".

דור שלם דורש שלום התחילו בקטן. כמה חברים, חלקם למדו יחד בבית הספר התיכון עירוני ד' בתל אביב, התחילו כבר להתארגן כמה שעות בלבד לאחר רצח רבין. בתוך כמה חודשים אספו סביבם יותר מעשרת אלפים תומכים, חלקם מי שכונו "ילדי הנרות", שהתאבלו בכיכר על מותו של ראש הממשלה.

הם היו תקווה רעננה לאחר הרצח שהוריד את המדינה לשפל המדרגה, אור קטן בתוך החושך הגודל. "כן לשלום ולא לרצח" נכתב בסטיקרים שהפיצה התנועה. די מהר פינו התקווה והחלומות את דרכם למציאות.

20 שנה אח"כ הם קלישאה של הישראליות החדשה: יש ביניהם עורך דין שעושה עסקים, יועץ אסטרטגי שהגה את הססמה לאביגדור ליברמן, "בלי נאמנות אין אזרחות", ועבד עם נתניהו ועם  כחלון, שני יועצים אסטרטגיים שעובדים בכל רחבי העולם, מנכ"ל של חברה שנמכרה בחלקה לסינים ואיש הייטק המתגורר שנים בקליפורניה, יובל רבין, בנו של יצחק רבין, שנכשל בעסקים ונאלץ לעזוב לאחרונה את דירתו ופעיל שכונות שנשאר בב"ש וסבור ש"האשכנזים הלבנים ראו רק את עצמם".

יובל רבין. פלאש 90

"ניסינו לעשות מה שיכולנו", אומר ברזילי, "אבל מאז התפכחתי. העולם ימשיך להיות לא מושלם גם אחרינו".

"אמנם אני בורגני, אבל בלי בורגנות אין דמוקרטיה. אי אפשר שכל יום נהפוך את השיטה. אם כל דור יפרק את החומה לא נתקן שום דבר. לא כל שינוי הוא טוב, הרצון להפוך את העולם הוא לא בהכרח דבר חיובי, כדאי שהשינויים יהיו מבוקרים יותר. התפיסה שלי היום שמרנית יותר. בשמרנות יש הרבה חוכמה. תראי מה קרה למהפכות הגדולות, הן הביאו איתן עוני, הרג ורצח. זה מלהיב יותר, אבל אנשים מבוגרים צריכים להתפכח ולחיות את החיים עצמם".

"יש לי בת, לאשתי יש שני ילדים, אנחנו צריכים בית סביר ומכוניות להסיע את הילדים. אני סיפור קלאסי של אם אתה לא סוציאליסט עד גיל 20 אין לך לב, אם אתה סוציאליסט אחרי גיל 30 אין לך שכל".

 

המייסדים בתקופת הפעילות. רפי ברזילי // צילום: ברקאי וולפסון
 

"אם אתה מתבגר יפה אתה לא מרגיש מאוכזב. אני נהנה לגדל את הילדה שלי, לחנך אותה, זה חלק מהמורשת שאני מאמין בה, וזה לא מעט. אם כל אחד היה עושה את זה עם הילדים שלו, מצבנו היה טוב יותר".

טל זילברשטיין '// צילום: אלי דסה

טל זילברשטיין, אז מהנדס בן 27, נועם קדם, עורך דין, אודי נטע, סטודנט למינהל עסקים, סיגל פעיל, עורכת דין, זיו תירוש, סטודנט למשפטים ורפי ברזילי, סטודנט למינהל עסקים, היו המייפלאוור של התנועה, הגרעין הקשה של המייסדים. כאמור, זמן קצר לאחר הרצח כבר נבטו הניצנים הראשונים של התנועה.

נועם קדם השתתף בעצרת שבמהלכה נרצח רבין, הוא התראיין בטלוויזיה, זילברשטיין צפה בו בהתרגשות. הם למדו יחד בבית הספר התיכון, אבל מאז נפרדו דרכיהם. זילברשטיין מיהר להתקשר אל חברו הוותיק. חייבים לעשות משהו, הוא אמר לו. הרגשנו שמתפרקת לנו המדינה, סיפר זילברשטיין בעבר.

בתוך כמה ימים כבר התקבצה חבורה קטנה בדירה של תירוש וברזילי בתל אביב, והפעולה הראשונה הייתה הפגנת תמיכה מול ביתו של שמעון פרס בתל אביב. לאחר שבוע היו שם פעם נוספת. דב לאוטמן, שהיה שכן של פרס, הציע תמיכה כספית והביא איתו חברים, וביניהם את דני גילרמן, את שלמה להט, את איש העסקים מיכאל לוי ואת יצחק הרצוג. לאחר חודש כבר היו להם אלפי תומכים, בתום חצי שנה היו לתנועה יותר מעשרת אלפים פעילים, ולאחר שנה כ-30 אלף.

"הייתה תחושה של מצב חירום, של דחיפות, הרגשנו שאנחנו רוצים להחזיר את המדינה לפסים נורמליים", משחזר ברזילי. היינו צעירים, הכל התחבר אצלנו. הרצון הנאיבי לשנות עולם התחבר אל תוך הקונטקסט של הרצח. הרגשנו שאנחנו אחרי מלחמת אחים, שהרגו לנו את המלך. די מהר גדלנו, חבר הביא חבר, זה לא היה משהו מסודר, כל מי שרצה לפרוק את האנרגיה היה יכול לעשות את זה אצלנו בדירה ברחוב שלמה המלך פינת גוריון בתל אביב".

"אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול", אומר אודי נטע, אז סטודנט למינהל עסקים, היום עובד כיועץ אסטרטגי בכל רחבי העולם עם טל זילברשטיין, "היו הלם ודיכאון עמוק, הרגשנו שהעולם שלנו נשמט מתחת לרגלינו, ודי מהר ההלם הפך להיות משהו גדול שצובר תאוצה. עשינו למעשה סטארט-אפ חברתי-פוליטי ששימש לתיעול התסכול של מי שהיה מהמרכז-שמאל. היום אני מבין שהיינו בפוסט-טראומה, פעלנו בלי לחשוב".

"אם היינו חושבים, לא היינו עושים את זה, הרי מי אנחנו שנבקש תרומות, שנחלק סטיקרים. לאף אחד מאיתנו לא היה ניסיון בזה, מעולם לפני כן לא עשינו דברים כאלה".

כמו הפעילים עצמם, גם מטרות התנועה החדשה היו מבולבלות. "רצינו שהדרך של יצחק רבין תימשך", אומר נטע, ב-92' הצבענו למפלגת העבודה, היינו באופוריה מהמהפך הדרמטי ומהניצחון של רבין. הייתה הרגשה שאנחנו מתקדמים לקראת מזרח תיכון חדש וכל אחד חשב שישראל הולכת להיות סינגפור".

"הרצח קטע את כל זה, חשבנו שיהיה אפשר להמשיך כאילו שרבין עוד נמצא, שההנהגה תמשיך בדרכו. זו הייתה הכוונה, להשקיע בזה שנה, וכשהרכבת תחזור למסלולה אנחנו נחזור לחיינו". "לא היינו חבורה של אידיאליסטים שהתכנסה ואמרה יש לנו רעיון גאוני, אלא המצב היה הפוך", אומר אורן יהי שלום, אף הוא מהפעילים הראשונים והנלהבים של התנועה, "היה תסכול ואנשים רצו לתקן את המצב".

"רצינו לייצר דור שלם של אקטיביסטים הפועלים למען הכלל", מסביר רונן ימיני, מהפעילים הראשונים של דור שלם דורש שלום. יהודה אלוש, פעיל חברתי מבאר שבע ומראשוני המצטרפים לתנועה, זוכר ש"רצינו לקחת את גורלה של המדינה לידיים. היינו נאיביים ומלאי אמונה, הייתה תחושה של משהו רוחני, אחר. היה לנו המון רעיונות". די מהר התגבש גרעין קטן של פעילים בשכר.

יהודה אלוש // צילום: ראובן קסטרו

זילברשטיין היה המנכ"ל של התנועה, נועם קדם היה הדובר. "אין טעם להצליח בעסקים במדינה שרוצחים בה ראש ממשלה", הוא אמר, "החלטתי שצריך לשנות את סדרי העדיפויות". "בתוך זמן קצר עזבנו את העבודה", נזכר נטע, "אתה נשאר לזה וכבר לא הייתה ברירה אלא להשקיע בזה זמן, עזבנו את מסלול החיים, את הקריירות ורובנו לא חזרנו לזה".

חצי שנה לאחר הרצח הם ארגנו עצרת גדולה בכיכר רבין בתל אביב עם אביב גפן, רמי פורטיס, חוה אלברשטיין וזהבה בן. לאה רבין ונועם קדם נאמו, נער בן 13 מפריז שלח את כספי מתנות בר-המצווה שלו, 50 אלף דולר.

נתניהו ורבין // צילום: אלי דסה

בחודשים הבאים שורה של פעילויות העלתה אותם לתודעה הציבורית, הם הקרינו בכל בתי הקולנוע בארץ סרט קצר עם תמונות מההסתה שקדמה לרצח ושכנעו כמה אלפי בעלי בתים בתל אביב לתלות בחזית הבית שלטים עם שמה של התנועה.

די מהר הם גילו מעורבות בפעילויות של השמאל המתון. כך למשל, הציבו חברי התנועה משמרת מחאה מול משרד הביטחון בתל אביב בתגובה להחלטת הממשלה לבטל את איסור הבנייה ביהודה ושומרון. הם הפגינו מול ביתו של נתניהו בירושלים לקראת נסיעתו לארצות הברית וקראו לו להמשיך את תהליך השלום, הם פרסמו מודעות תמיכה בשמעון פרס בעיתונים, ערכו עצרת הזדהות עם חיילי צה"ל והקימו צוות למלחמה בהסתה, שעקב אחר ההתבטאויות בעיתוני הימין.

כחצי שנה לאחר שהוקמה התנועה הצטרף אליה יובל רבין, בנו של ראש הממשלה המנוח. "אני לא צריך את זה", הוא הסביר אז ל"מעריב", "אין כאן שאלה של רווח ותועלת. הגעתי למסקנה שאני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים כשאחרים נלחמים על מטרות שאני מאמין בהן. דור שלום היא התנועה היחידה שקמה כתוצאה מגל ההלם שלאחר הרצח ושרדה". רבין אף לא פסל אפשרות לרוץ מטעם דור שלום, כפי שנקראה אז התנועה, לכנסת.

"הגיוני שאהיה מעוניין בתפקיד במקום שבו ההחלטות נופלות", הוא אמר. טל זילברשטיין התלהב מהאפשרות. "יובל רבין", הוא נימק, "מייצג את דמות הצב ששירת בצה"ל ומאמין בערכים. הוא האדם המתאים ביותר להנהיג את התנועה".

לא כולם גילו התלהבות דומה. יש מי שזוכרים את יובל רבין כסמל, כפנים היפות של התנועה, אבל גם כמי שלא היה אחראי על הביצוע. רבין, בכל מקרה, הופיע בכל מקום. בתודעה הציבורית דור שלום היה יובל רבין. הוא נפגש עם רבנים, עם אנשי ש"ס, עם מתנחלים ועם ראשי ממשלה מכל העולם והשתתף בהפגנות נגד חוסר השוויון בחינוך בכל רחבי הארץ.

יהודה אלוש זוכר את ההפגנות בבאר שבע. "היה איזה שלב שאמרו למנהיגים של דור שלום שזה לא מספיק להישאר בתוך הבועה, ואז הם הגיעו לבאר שבע ומצאו אותי. עשינו הרבה פעולות בבאר שבע, אפילו היינו מעורבים בבחירה של רב ראשי בעיר".

"היינו שם דבר באזור הדרום, נחלנו הצלחה בבחירות המקומיות. גם החיים שלי השתנו. הכרתי אנשים ממרכז הארץ, פגשתי אנשים שחושבים כמוני, ראיתי חבר'ה חולמים, שמאמינים שהם יצליחו לשנות את המדינה. רק חבל שהפטרונים האשכנזים היו הבוסים המחליטים ואנחנו מהשכונות היינו הפועלים והעובדים שלהם".

"לנו לא היה את דב לאוטמן, פטרון אשכנזי מצפון תל אביב, שהזרים לתנועה מיליונים. לא היה לנו חופש פעולה, על כל דבר עיינו צריכים לבקש אישור מההנהלה. כשניסיתי לדבר על צדק חלוקתי הם אמרו לי 'עזוב, זה סתם שטויות'. הייתי עצמאי מדי עד שבסוף הם העיפו אותי מהתנועה ואף אחד שם לא מחה. אנשים שם רצו לשנות את פני המדינה אבל לא אמרו שום דבר על העוול שנגרם לי".

אורן יהי שלום זוכר את הפעלתנות הרבה של התנועה, שבחלקה, לפחות, לא הייתה ממוקדת. "עבדנו נגד ההסתה ונגד אנשי השוליים מהימין הקיצוני. היו לנו תקופות שתמכנו בפרס. חלק חשבו שאסור לנו להתעסק עם הפוליטיקה, אחרים אמרו שחייבים לשמור על הקו הפוליטי. אני התמקדתי בחינוך. עד היום אני מוביל עמותה שנקראת חינוך ישראלי, שנולדה בתוך דור שלום".

לא כולם הסכימו ללכת על הקו החברתי. יותר משנה נערכו ויכוחים בתנועה על המצע. ויכוח עז ניטש סביב השאלה אם התנועה צריכה להמשיך את דרכה כתנועת שלום חברתית המזוהה עם השמאל או כתנועה חברתית בלבד דוגמת ש"ס. זילברשטיין נטה לעבר המסלול החברתי, ואף הצהיר לא אחת שהוא מזדהה יותר עם אנשי הימין מאשר עם השמאל. "אני מרגיש הרבה יותר קרוב לאנשי הימין, למתיישבי יש"ע ולתומכי ש"ס", הוא אמר, "הם עושים הרבה לקידום האידיאולוגיה שלהם".

"כל המרכז-שמאל באו אלינו. תפסנו תאוצה מהר כל כך", אומר נטע, "הגיעו אלינו אנשים מהפריפריה ומהליכוד. די מהר הגענו לאוניברסיטאות, מועמדים שלנו נבחרו לעמוד בראשות אגודות הסטודנטים, הבולט ביותר היה ארז אשל באוניברסיטת תל אביב שניצח בגדול אף שהיה חובש כיפה. אחר כך עברנו לעיריות, רצנו בבחירות בשמונה ערים והצלחנו בשבע מתוכן".

בטבריה הצליחו אנשי התנועה לזכות בארבעה מנדטים במועצת העיר, באשדוד, בחיפה ובתל אביב בשלושה. נטע עצמו, עם סיגל פעיל ויגאל חיים, נבחר למועצת עיריית תל אביב. "שינינו תקציבים", אומר נטע, "הגדלנו את מספרן של המועדוניות בדרום תל אביב". הם ישבו בקואליציה של רון חולדאי במשך קדנציה אחת, עד 2003. "בבחירות באותה שנה", אומר נטע, "כבר לא יכולנו לשוב להתמודד מפני שדור שלום כבר לא הייתה קיימת. שרדנו בסך הכל בין ארבע לחמש שנים".

"כשהתנועה נרתמה לעזור לאהוד ברק בבחירות היא כבר לא הייתה גוף תמים, היא כבר הייתה פוליטית. אבל עוד לפני כן, כשהפסקנו עם הפעילות הפוליטית ונשארנו רק עם הפעילות החברתית היינו מוגבלים. מטבע הדברים פעילות פוליטית תמיד ערה יותר". 

"הפעילות שלנו העירה את הימין והפכה אותו למחנה חזק וגדול". הפגנה של התנועה // צילום: מוטי קמחי

אלוש ויהיה שלום אומרים שהרגע שבו התחיל טל זילברשטיין לעבוד בקמפיין של אהוד ברק בסוף 98' הוא שסימל למעשה את קצה של התנועה. "הוא התנתק מהאידיאלים ומהחזון והצטרף לפוליטיקה בישראל ומאותו רגע דור שלום, למעשה, התפרקה", אומר אלוש.

כמה שבועות לאחר שהודיע זילברשטיין על פרישתו מהתנועה, עזב גם יובל רבין את דור שלום ונסע לארצות הברית עם משפחתו כדי לעבוד בחברת מחשבים. "הייתי צריך להחליט אם אני פוליטיקאי או איש עסקים, השילוב בין השניים לא עבד", הוא אמר בראיון עיתונאי. למכריו אמר שהוא מאוכזב מהתנועה. הוא "מאמין", אמר, "בצורך האמיתי בתנועה חברתית-חינוכית מסוגה של דור שלום, אבל לא בטוח שתנועה כזו יכולה להתקיים". 

לגבי עצמו היו לו שאיפות שונות. "אני מקווה להיות מיליונר", אמר בראיון עיתונאי. במשך השנים נע ונד בין ישראל לארצות הברית, הקים חברת ייעוץ בינלאומית ולאחרונה נקלע למשבר כלכלי. טל זילברשטיין הקים חברת ייעוץ, עמד בראש פורום החברות הסלולריות ועבד עם פוליטיקאים בכל רחבי העולם וגם בישראל. בין השאר עבר עם בנימין בן אליעזר, עם עמיר פרץ, עם אהוד אולמרט ועם בנימין נתניהו. אודי נטע עובד עם זילברשטיין בפעילויות הבינלאומית.

גדי כץ, אחד המייסדים של דור שלם דורש שלום, עובד אף הוא עם טל זילברשטיין. בשנים האחרונות עבד קמפיינים של אביגדור ליברמן ואף הגה את הססמה "בלי נאמנות אין אזרחות". בבחירות האחרונות עבד עם משה כחלון. נועם קדם גר בקליפורניה ועובד שם בחברת הייטק. יהודה אלוש נשאר בתחום החברתי, ניהל מרכז קליטה ועבד בחברת משען. זיו תירוש מנהל את חברת האגרו כימיה סטוקטון המייצרת חומרי הדברה ביולוגיים.

החברה הוקמה על ידי אביו פטר ומכרה השנה 51% ממניותיה לקבוצת הבנג הסינית תמורת 90 מיליון דולר. רונן ימיני הוא איש עסקים בתחום המחשבים, יהי שלום עוסק בנושאי חינוך. סיגל פעיל היא שותפה בכירה במשרד עורכי דין בתל אביב.

כשלוש שנים לאחר שהוקמה, דעכה עמותת דור שלם דורש שלום בקול ענות חלושה והגיעה לכותרות כאחת העמותות שהיו מעורבות בבחירתו של ברק לקראות הממשלה. על פי מבקר המדינה, טל זילברשטיין, באופן אישי, ללא קשר לדור שלום, היה "אחד האחראים לפעולות האסורות". ב-2001 הורה רשם העמותות על פירוק דור שלם דורש שלום בטענה שהעמותה, שהציגה את עצמה כא-פוליטית, מימנה מתמודדים בבחירות המקומיות.

האם בשנות פעילותה הטביעה דור שלם חותם על החברה הישראלית? רפי ברזילי סבור שהעמותה "נכשלה ולא נכשלה. אנחנו עזרנו לאהוד ברק לנצח בבחירות ב-1999 והצלחנו להוריד את ביבי מהשלטון, אבל בראייה היסטורית ארוכת טווח לא היינו גורם משמעותי, לא היינו ממוקדם, היינו מטרייה לכל מיני יוזמות חברתיות, שחלקן הצליחו וחלקן נכשלו".

"לא אגזים בחשיבותנו. רוב המיזמים הפוליטיים לא מצליחים, אבל חובה לנסות. כל דור עושה את הניסיון שלו, ובמובן הזה הצלחנו. ניסינו, זאת ההצלחה שלנו. הניצחון הוא בניסיון". "זה נכשל, מת ונסגר", אומר אלוש, הנצחנו וחידדנו את הוויכוחים, ומאז הימין רק מתחזק. נכנסנו לתמונה כיפי הבלורית והתואר, אבל כשהאבק על מותו של יצחק רבין שקע קמו הכוחות הימניים לתחייה וחזרו מהר מאוד לפעילות. הפעילות שלנו העירה את הימין והפכה אותו למחנה חזק וגדול".

"אף פעם לא נדרשנו לשאלה אם הצלחנו", אומר רונן ימיני, "וגם אם נדרשנו לא ענינו עליה באמת. היו שם הרבה רעיונות טובים, אבל קוננו על האלימות, ובנושא הזה נכשלנו. המדינה המשיכה להיות אלימה. מבחינתי לא הכל אבוד. כנראה אנחנו צריכים להתרסק באופן מוחלט כדי שמתוך ההריסות יקום משהו טוב יותר".

האלוף במיל' יורם יאיר, שהיה פעיל בולט בתנועה ועזב כדי לסייע לאהוד ברק בבחירות ב-99' בטוח שדור שלום נחלה הצלחה גדולה. "תנועת אחרי, המטפחת נוער לתפקידי מנהיגות ונולדה בדור שלום היא הצלחה גדולה. יש לנו היום כ-6,500 בני נוער בסיכון וכולם מתמזגים אל תוך החזון של דור שלם לחברה סולידרית יותר. כולם ציפו שזו תהיה תנועה פוליטית ובמקום זה אנחנו יוצרים מציאות חדשה בשטח. בעיני זו הצלחה".

גם ח"כ עומר בר לב, שהיה פעיל בדור שלום וממקימי עמותת אחרי, אומר שהעמותה היא התגשמות ההצלחה של דור שלום. "אף שהתנועה לא הצליחה לשנות באופן מהותי את החברה הישראלית, היא בהחלט הצליחה, ואת תוצאותיה אנחנו רואים לא רק בעין אלא גם בלבם של רבים מחבריה שהתבגרו עם השנים".

אודי נטע, לעומת זאת, סבור שדור שלם דורש שלום לא השיגה את מטרותיה. "ברמה הארצית, המדינה מתרחקת יום-יום מהחזון ומהחלום שלנו, שהיה מדינה פלורליסטית, חותרת לשלום וחברתית. בזה הלכנו לאחור. הדמוקרטיה נסדקת, אין שלום וגם אין פה סולידריות חברתית ברמה הגבוהה".

"יש אצלי תחושת החמצה. ראיתי את עצמך ממשיך בפעילות ציבורית אבל זה לא קרה, אין לי הסבר לזה, אלו הנסיבות, כנראה. אני לא מרוצה מזה שאני לא מתעסק בפעילות ציבורית, חיפשנו פה ושם דרכים להקים מחדש את התנועה, אבל זה לא קרה".

"לפעמים אני רואה התארגנויות שמזכירות לי את עצמנו, כמו מחאת המילואימניקים לאחר מלחמת לבנון השנייה והמחאה החברתית לפני ארבע שנים, אם כי גם הם, כמונו, צברו בידיים כוח אבל לא רצו לקחת את זה קדימה. למרות השנים שעברו זה עדיין בוער בנו. אנחנו עוד נחזור".