מסר חד: כיצד נלחמים בישראל נגד ה-BDS, והאם אנחנו בדרך הנכונה?

"פניתי לראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון, שהוא ידיד גדול של ישראל, והסברתי לו שמדינת ישראל לא תסבול את הדברים האלה ואנחנו מבקשים ממנו להתערב", אמר ח"כ יאיר לפיד לאחר הפרסום על הכרזות. מאוחר יותר הודיע גם ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הנחה את מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד לדרוש הסרה מיידית של המודעות.
 

תליית הכרזות אומנם עוררה סערה ברחבי העולם, אבל בישראל מסרבים להתרגש. “יש כאן בעיה קשה של תנועת החרם, אבל עדיין צריך להסתכל עליה בפרספקטיבה נכונה”, אומר יפתח קוריאל, דובר שגרירות ישראל בלונדון. “זה ‘שבוע האפרטהייד’ בבריטניה שבו מרכזים את כל המאמצים להכפיש את ישראל, והאירוע של הרכבות פתח את השבוע. בסופו של דבר זה אירוע של ונדליזם, ואין לו כל כך השפעה כאן. הסיקור שלו כאן לא היה משמעותי”. 

הקמפיין הנוכחי שנערך בלונדון נגד ישראל בולט על רקע העובדה שזה חצי שנה לא מונה שגריר בבריטניה. באוגוסט 2015 פורסם כי הדיפלומט מארק רגב מונה לתפקיד, אך עד כה המצב נותר בעינו.

 

 לטענת קוריאל, עבודה רבה נעשית בדלתיים סגורות על מנת להתמודד עם פעולות ה־BDS. “חלק ניכר ממה שאנחנו עושים נערך מאחורי הקלעים כי המטרה של חברי תנועה זו היא לקבל סיקור, ואנו מעוניינים למנוע זאת. יש אתגר משמעותי ומתמודדים איתו באמצעים מתחת לפני השטח. אי אפשר לקחת אירוע כזה של תליית פוסטרים ולהקיש ממנו על המצב בבריטניה”.

בין הדוגמאות שמביא קוריאל לפעילות שנועדה להילחם ב־BDS: הכרזת ממשלת בריטניה בשבוע שעבר על שורה של תקנות חדשות, שלפיהן הרשויות המקומיות במדינה וארגונים במגזר הציבורי לא יוכלו להחרים ספקים מישראל, והעוברים על החוק ייאלצו להתמודד עם קנסות כבדים; חקיקה בנושא פנסיה שתמנע ממנהלי קרנות ציבוריות לבצע משיכת השקעות על רקע של חרם בניגוד למדיניות החוץ; וסגירת חשבונות בנק של ארגונים מרכזיים שפועלים נגד ישראל. “כל זה נעשה בחודשים האחרונים”, אומר קוריאל. “הגברנו פעילות בקמפוסים והיינו ב־60 אירועים ב־30 קמפוסים השנה. אני יכול לספור על יד אחת את האירועים שרצו לבטל”.
 

קמפיין ה־BDS החל את פעילותו ב־2005, והוא כולל כ־170 ארגונים פלסטיניים או ארגוני שמאל רדיקלי. התנועה פעילה בעיקר ברשתות החברתיות, שם היא מגייסת פעילים ברחבי אירופה וארצות הברית, מעודדת אותם לפעול ומלמדת את המצטרפים החדשים כיצד לארגן אירועי מחאה נגד ישראל.

המאבק ב־BDS בישראל מצליח לאחד תחת כנפיו גורמים משני צדי המפה הפוליטית. עד היום מי שהיה אמון על המלחמה ב־BDS הוא משרד החוץ, אך עם הקמת הממשלה הנוכחית, קיבל השר לנושאים אסטרטגיים גלעד ארדן את תיק ה־BDS, במקביל לתפקידו כשר לביטחון פנים.

לצורך המאבק בחרם קיבל ארדן תקציב ייעודי של 120 מיליון שקל והחל לגבש תוכניות ולאייש את המשרד בתקנים רבים יותר, כאשר עם כניסתו היו בו חמישה תקנים בלבד. ארדן הבהיר שמטרתו היא תיאום בין כל הגורמים שנאבקים בחרם, ואף התחייב להעביר תקציבים למשרד החוץ לטובת תקנים נוספים. השבוע הוא הצהיר כי משרדו יקצה למשרד החוץ עשרה תקנים לרכזי BDS בשגרירויות בעולם. 
 

העברת המאבק ב־BDS למשרד לנושאים אסטרטגיים גרמה לעובדי משרד החוץ להתקומם, שכן הם אלה שנמצאים בחזית ההסברה ונאלצים להתמודד בפועל עם השלכותיו של החרם. 
 

לטענתה של ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), שרת החוץ לשעבר, כל עוד לא תשתנה המדיניות, נפסיד בקרב לארגוני ה־BDS. "כל הפירוק של משרד החוץ לא תקין", היא אומרת. "המגרש מופקר. שרים באירופה אומרים לי: ‘תעזרו לנו לעזור לכם’. צריך גורם אחד שינהל את המאבק ב־BDS. רכז BDS ינהל BDS, והשגריר לא? צריך לא להרבות אנשים, אלא להרבות פעילות". 

 

לבני עצמה מכירה מקרוב את פעילות ה־BDS, לאחר שב־2009 הוציאו נגדה צו מעצר כשכיהנה כיו"ר האופוזיציה, וב־2014 העניקה לה ממשלת בריטניה חסינות דיפלומטית כשכיהנה כשרת משפטים מחשש ששוב יוצא נגדה צו מעצר. “ה־BDS הייתה תופעה קיקיונית עד שממשלת ישראל החלה להתייחס אליהם כאויבים הגדולים, וכך הם קיבלו חשיפה. פגשתי בלונדון לאחרונה סטודנטים שאמרו שמה שמטריד אותם זה שהחל להיות בון טון של זכויות אדם. אם אדם רוצה להיות פוליטיקלי קורקט, אז עליו לשנוא את ישראל. כשזה הופך לטרנד, זה מדאיג. אמר לי בחור יהודי: ‘אני חולק עמוקות על מדיניות הממשלה, ואין לי דרך לבטא את זה, מלבד דרך ה־BDS’. הפתרון הוא לא הסברה, אלא לבודד אותם. בואו נשים חיץ בינם ובין העולם”.
 

"את המלחמה בחרם על ישראל צריך לעשות בשקט ולא לתת לה כותרות שמהן התנועה הזאת ניזונה", טוען גם גורם דיפלומטי בכיר. "אנחנו מגדילים אותם. מי שנמצא בשטח זה אנשי משרד החוץ. לכן כשהעבירו את המלחמה ב־BDS למשרד אחר, זו הייתה חלוקה מלאכותית שנעשתה לצרכים פוליטיים". 

לטענתו של רון פרושאור, לשעבר שגריר ישראל בבריטניה ובאו”ם, יש לנקוט גישה תקיפה יותר כלפי ה־BDS. “התיאוריה שרווחה עד עכשיו בישראל הייתה שאם נדבר על ה־BDS, ניתן להם יותר הכרה ממה שמגיע להם, אבל כעת היא קורסת. צריך לטפל בתופעה הזאת כמו באויב, כששדה הקרב הוא ההסברה. 
 

“כל תחנות הרכבת התחתית בלונדון מאובזרות בטלוויזיה במעגל סגור”, אומר פרושאור. “הסקוטלנד יארד מסוגלים לדעת מי תלה את הכרזות, מתי ואיך. צריך להבהיר שאנו יודעים היטב במי מדובר, וגם להגיד לציבור הבריטי מי האנשים שעומדים מאחורי זה. צריך לאסוף מודיעין. זה הדבר הבסיסי. מי מוביל את הקמפיינים האלה? מי מממן אותם? צריך לעשות להם ‘ניים אנד שיים’. לפרסם את שמות האנשים שעומדים מאחורי התנועה הזאת ולהראות לציבור הבריטי שהם מחוברים לאלמנטים בעייתיים. הקרב הוא הקרב על התודעה. אני חושב שאנו בדרך הנכונה במאבק בנושא. סוף־סוף מכירים בבעיה. יש משרד ייעודי שאמור לטפל בכך ומקצים לכך משאבים ותשומת לב. זו הדרך לפתרון”. 
 

“מדינת ישראל לא משקיעה מספיק בהסברה בחו”ל”, טוענת מצדה יועצת התקשורת תמי שינקמן. “יש תחושה שממשלת ישראל לא לוקחת את זה כפרויקט לאומי. כשעשינו את ההסברה על משט המרמרה למשל, היה גיוס של הצבא, משרד החוץ והממשלה שפעלו יחד הסברתית, וכך צריך לפעול. צריך קבוצת סלבריטאים בלונדון שמזדהים איתנו”, טוענת שינקמן. “למשל מובילי דעה בתחומי הספורט, המוזיקה והספרות שיירתמו למאבק. צריך לתת להם רשימת מסרים ולתת להם להגיב בכל פעם שיש אייטם על מדינת ישראל. הם יוכלו לייצג אותנו. בכל מדינה צריכה להיות קבוצה כזו. יכולה להיות לזה השפעה חזקה. במקום זה, לוקחים היום דוברים שהם פוליטיקאים, ולהם בכל מקום מתקשים להאמין”. 
 

וישנם גם מי שפועלים באופן עקיף נגד ה־BDS, בהן ג’ואנה לנדאו, מנכ”לית וייב ישראל, שפועלת לשינוי תדמיתה של ישראל בעולם באמצעות הבאת משלחות בלוגרים משלל תחומים. “הארגון שלנו לא פועל ישירות נגד ה־BDS מאחר שרוב האנשים לא מתעניינים בסכסוך הישראלי־פלסטיני”, היא טוענת. “יש מחקר באנגליה שמראה ש־19% מהאוכלוסייה תומכת בישראל, 20% תומכים בפלסטינים, ואת השאר זה לא מעניין. איך מייצרים שיח עם הרוב? גורמים להם להתעניין בישראל ובחיי היומיום. אני רואה את הפעילות כסוג של חיסון. מגיעים לאנשים ומדברים איתם על תרבות ותיירות ומחסנים אותם נגד מסרים שליליים שייחשפו אליהם. 
 

“יש כמות גורמים אדירה שאחראית על תדמית ישראל”, מוסיפה לנדאו. “משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, הצבא, לשכת העיתונות, וגם הקהילה היהודית בחו”ל. כששמים את זה מול BDS - שיש להם רק מסר אחד - זה פשוט לא עובד”