בישיבת הממשלה הסוערת שדנה אתמול בתאגיד השידור הציבורי שאלה השרה מירי רגב: "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו לא שולטים בו?". ניסים משעל שוחח הבוקר (שני) ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" בנושא, עם איש התקשורת הוותיק ירון לונדון, שאמר: "נדהמתי מגילוי הלב. כמובן, תמיד זה היה כך מאז ומעולם, אבל היכולת שלה לבטא בדייקנות את הנעשה, חוסר המורא שלה מפני הקורקטיות הפוליטית, הוא ממש תופעה מרעננת. יש משהו משחרר במשפט שלה. פתאום הוטחה האמת בפנים. שנים אנחנו מלחשים, אומרים אולי לא כולם כאלה, אבל פתאום שרת התרבות אומרת רגע, מה איתנו, אנחנו צריכים לשלוט בעסק הזה. זה היה נפלא בעיני".
הם באמת מאמינים שהם צריכים לשלוט בכל מה שנכתב או נאמר?
"זאת עובדה, כך הם חושבים. אבל זה לא 'הם', לא כולם, נשמעו גם קולות אחרים. למשל, הקול המאוזן כל כך של גלעד ארדן, שאמר 'ברפרטואר של 'הבימה' את גם רוצה לשלוט?', כן היא רוצה, ללא ספק היא רוצה. עצוב לראות במה הם עסוקים. זה תהליך של שימור הכוח. אתה זקוק לאמצעי התקשורת כדי לשמר את כוחך במרכז המפלגה, בפוליטיקה, להודיע לאזרחים מה עשית וכו'. והשאלה, והיא תלויה הרבה מאוד במצפונו של הפוליטיקאי, כמה הוא מייחד לעבודה וכמה הוא מייחד לשימור הכוח לעשות את העבודה.
"אני מניח שלמירי רגב יש כוונות מאוד טובות, והיא מנסחת לעצמה את מטרותיה, אידיאולוגיה וכדומה. כדי לעשות את זה היא זקוקה לכוח. כדי לשמר את הכוח היא זקוקה לתקשורת. כדי שהתקשורת תקדם אותה היא זקוקה לאנשים שישמשו את מטרותיה. היא אישה גלויה ופתוחה. בין תחושות הבטן שלה לפיה המרחק הוא מאוד מאוד קצר. אין פה כמעט צנזורה, וזה יפה מאוד. אני נהנה מזה במידה מסוימת".
ראש הממשלה התנער מדבריה של רגב
"הוא חונך על מסורות אמריקאיות, שיש תרבות", ענה לונדון, "הוא, אגב, רוצה את אותו הדבר בדיוק. אבל הוא הרי לא אומר את הדברים, זה הכל באמצעות עושי דברו וכדומה. הוא נוקט בכל מיני אמצעים, כמו להיענות להצעתו של איל הון אמריקני שעשה את כספו במשהו שהיהדות מתעבת, בהימורים, כדי שיסדר לו עיתון, כן? דברים מהסוג הזה, אבל הוא איש מאוד חכם וערמומי, שיודע לנווט נהדר. הוא לעולם לא יגיד את הדברים האלה בקול רם, כן? הוא לא יגיד, אנחנו נראה לבני זונות האלה ונמנה את האנשים שלנו. צריך חושים פוליטיים מחודדים לגלות את טביעת האצבעות".
שרי הממשלה הפכו לוועדת קבלה של התאגיד, איזה עיתונאים ראויים ואיזה פסולים, לך במצב הזה אין שום סיכוי להתקבל.
"אתמול שאלתי את רביב דרוקר אם הם אוהבים 'מומרים', כלומר אם אתה משנה את עמדתך, אחרי שנים שאתה דבק בה והיא ידועה, ואומר 'שגיתי טעיתי', ואתה חוזר בתשובה, אז בדרך כלל אוהבים אותם מאוד. דרוקר אמר לי שאני צריך שנים שכבר אין לי כדי לשכנע במומרות שלי, אז כנראה שאין לי סיכויים".
או שאנחנו שולטים או שאנחנו סוגרים
""אני לא בטוח", הגיב לונדון, "בסופו של דבר כנראה יהיה שידור ציבורי. מעטים מאוד יצפו בו, כך שהוא יאבד לחלוטין את ערכו, בכל זאת הציבור לא לגמרי מטומטם. הציבור רוצה מחלוקות, רוצה חילופי דברים, אפילו בשביל הבידור, שאנשים בעלי עמדות מנוגדות יחבטו אלה באלה. אם הדברים הם לגמרי חד-גוניים והשידור או העיתון הם קול אדוניו לחלוטין, זה לא מעניין, ואנחנו זקוקים גם לעניין. שיעורי הצפייה כיום בטלוויזיה (הציבורית) הם 2.5% או משהו כזה. אין לזה שום חשיבות אמיתית".
אז אולי הפתרון של יו"ר הקואליציה ביטן לסגור את התאגיד ולחזור לרשות השידור הוא הפתרון
"זה לא יהיה הפתרון, כי אז הפוליטיקאים ישלטו ברשות השידור. זה עניין של תרבות. יכול להיות שלא כדאי לבזבז כסף ומאמץ ולהשאיר את הדברים כפי שהם ולתת לנצר הזה הנתעב להירקב לחלוטין. אולי זה יותר כדאי, כפי שמתכננים כעת את השידור הציבורי". לונדון אף טען כי מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, הוא איש טוב וראוי והצליח מאוד בטלוויזיה החינוכית.
"הצביעו עליו, אני לא יודע למה", אמר, "סוף סוף מצאו אדם הגון, ישר, טוב, יצירתי, שהישגיו יוצאים מגדר הרגיל והוא מתגייס לשירות הציבור לעשות את העבודה המפרכת, אבל הוא לא ישרוד שם".