כאשר הודיע שר החוץ המצרי סאמח שוכרי בתחילת החודש שעבר על ביקורו המתוכנן בירושלים, נראה היה שהאירוע הדיפלומטי המשמעותי כל כך הגיח כאילו משום מקום. אבל הגעתה ארצה של האישיות הפוליטית הבכירה העידה על נכונותה של מצרים להעביר את יחסיה המתחממים עם ישראל לקדמת הבמה. מלבד זאת, מצביע הביקור על שינויים עמוקים בתהליך הדיפלומטי בין הצדדים שנערכו מאחורי הקלעים.
ואכן, לאחר שנתניהו ושוכרי שחררו הצהרות קצרות לתקשורת ובטרם החלה הפגישה ביניהם, הודה ראש הממשלה בפומבי למולכו. "לפני שנעלה למעלה, ברצוני להודות ליועץ המיוחד המהימן והשליח האישי שלי, יצחק מולכו, עבור עשייתו לחיזוק יחסי ישראל־מצרים ועבור עבודתו להכנת הפגישה החשובה היום. תודה לך, איציק. אני חושב שהוא עדיין בדרך משדה התעופה, אבל הוא יגיע לכאן", אמר נתניהו.
אולם בניגוד ליועצים, אנשי סוד ובעלי השפעה נוספים לצדו של נתניהו, אשר פעלו וסייעו לעצב ולהוציא לפועל את החלטותיו - כמו למשל עוזי ארד, דורי גולד, יעקב עמידרור ורון דרמר - נותר מולכו בלתי מוכר בקרב הציבור הרחב. קולו לא נשמע ברדיו. הוא אינו משתתף בכנסים ובפאנלים. ואף על פי שהוא מעורב באופן עמוק ביחסים עם הפלסטינים מאז 1996, מעולם לא נערך עמו ראיון מקיף הנוגע לתחום עיסוקו זה.
זוהי אחת הביקורות המופנות כלפיו. מדובר באדם הניצב בעמדת מפתח, בעל השפעה עצומה על ראש הממשלה, המוביל הלכה למעשה תחום דיפלומטי שנודעת לו השפעה אדירה על ביטחון ישראל ועל עתידה, אבל עבודתו מתבצעת במחשכים, נעלמת מעיני הציבור. מרבית האזרחים אינם מודעים לדעותיו ולמחשבותיו, וקשה לשער אילו עצות משיא מולכו לראש הממשלה.
אז מי הוא מולכו? מדוע שם בו נתניהו את מבטחו? וכיצד הגיע עורך הדין המתמחה במשפט מסחרי ודיני חברות למושב הנהג בניהול הנושא המרכזי והרגיש של המו"מ עם מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית?
בלי הדלפות
מי שהסכים להתראיין בנוגע למולכו הוא דניס רוס, דיפלומט אמריקאי לשעבר, המכיר אותו זה שני עשורים. הוא ישב עמו ליד שולחן המו"מ הן בדיונים על הסכם חברון ב־1997 והן בשיחות בנוגע להסכם וואי ב־1998. בתקופה זו שימש מולכו כשליחו של נתניהו אל יאסר ערפאת. רוס אף עבד בצמוד למולכו בין השנים 2012 ו־2014, שבהן התנהל סבב שיחות חשאי ועקיף בלונדון בין שליח ראש הממשלה לאיש הקשר חוסיין אגא, אקדמאי לבנוני המקורב לראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (באותן השנים התקיימו במקביל גם מגעים רשמיים בהובלת מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי - גם הם בהשתתפות עו"ד מולכו).
לדברי רוס, אחת ממעלותיו הבולטות של מולכו היא יכולתו לפעול בסודיות מוחלטת. "הדבר האחרון שהוא מעוניין בו הוא תשומת לב ציבורית", אומר רוס.
החוקר מייק (מיכאל) הרצוג מסכים עם רוס. אך בניגוד לאחרון, שישב במשך שנים במהלך מגעים דיפלומטיים שונים מול מולכו, הרצוג ישב לצדו. אחיו של יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג הוא תא"ל במיל' שהשתתף בכל סבבי המו"מ שהתקיימו עם הפלסטינים מאז 1993. הוא כיהן כראש מטהו של שר הביטחון אהוד ברק בין השנים 2006 ו־2009, ובמהלך השנה שלאחר מכן שימש, לצדו של מולכו, כנציגם של ברק ונתניהו בניסיון להניע את התהליך המדיני עם הפלסטינים.
מאפיין זה באישיותו של מולכו זוכה לאהדה, כמובן, גם מנתניהו. זוהי אחת הסיבות שבגינן הוא זוכה לאמונו המוחלט של ראש הממשלה. וכפי שמציינים הרצוג ורוס, לנתניהו אין אפילו גרם של ספק בנוגע לשליחו המיוחד. "הוא לא מאלה שבתום תפקידם יתיישבו לכתוב ספר זיכרונות חושפני", אומר מקור בכיר.
אמון זה נשמר גם בקרב יריביו למו"מ. גורם רשמי שנכח בעת שיחותיו של מולכו עם נציגי מצרים סיפר כי אף שמולכו אינו דובר ערבית, הוא זוכה לקשב רב בשל העובדה ש"כאשר הוא מדבר עם המצרים, זה כאילו ראש הממשלה מדבר מגרונו. הוא לא סוטה ימינה או שמאלה מהמסר שהוא מקבל מנתניהו. וכשהם שומעים אותו מדבר, זה כאילו הם מקשיבים לראש הממשלה עצמו".
רוס מוסיף ש"כאשר הוא מעביר מסר לבן שיחו, אפשר להיות בטוחים שיש לו הסמכות לומר את שאמר. כשהוא נותן לך את המילה שלו, אתה יודע שאפשר לסמוך על זה. אם הוא אומר שמשהו אינו בר ביצוע, זה בדרך כלל המצב. אך אם הוא משוכנע בדבר מה, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לגרום לו להתממש".
קשרי משפחה
המבקרים של נתניהו ומולכו אומרים כי הסיבה לכך שראש הממשלה סומך על עורך הדין היא שמדובר למעשה בחלק מהמשפחה: אשתו היא אחותו של דוד שמרון, בן דודו של נתניהו ושותף בכיר במשרד עורכי הדין שבו מולכו הינו השותף המנהל.
משרד עורכי הדין "א.ש שמרון, י. מלכו, פרסקי ושות'" הוא אחד המובילים בישראל בתחום דיני מסחר ותאגידים. המשרד ייצג במשך שנים רבות את נתניהו, ועו"ד שמרון עצמו שימש כ"עורך הדין האישי" של המשפחה, והיה אמון על הטיפול בתיקים שעסקו בחייהם הפרטיים של ראש הממשלה ואשתו שרה.
גורם שהתראיין לכתבה ביקר בחריפות את נטייתו של נתניהו לבטוח רק בגורמים מסוג מסוים מאוד. על פיו, במהלך כהונותיו כראש ממשלה, עשרות יועצים ושרים עברו חליפות בלשכתו, אולם השניים היחידים שנותרו כל העת לצדו הם משפחה: עו"ד שמרון ועו"ד מולכו. "אני סומך על הגנן שלי, אבל זה לא מספיק", אמר הגורם, שהוסיף כי האמון של נתניהו במולכו אינו מעיד בהכרח על כך שהאחרון הוא האיש הנכון להשפיע על עיצוב מדיניות החוץ הישראלית. מבקריו של נתניהו מתקוממים על היעדר שקיפות בהסדר עם מולכו, שמופקד על נושאים מדיניים עדינים אף שהוא עדיין משמש כפרקליט פרטי ואינו עובד מדינה. הם תמימי דעים שמדובר בעדות ברורה לניהול גרוע של ענייני המדינה.
"בארצות קטנות ומעוותות קרובי המשפחה של השליט מנהלים את העניינים החשובים ביותר. זה לא אמור להיות המצב במדינה רצינית", אמר גורם שהתראיין לכתבה. הוא הוסיף כי בהיותו של מולכו "קבלן חיצוני", הוא אינו כבול לנוהלי שקיפות המחייבים עובדי מדינה. מולכו אינו מקבל שכר מקופת המדינה, וזוכה לתשלום סמלי בסך שקל אחד בשנה כתמורה לפעילותו בתחום המו"מ המדיני (נתניהו התבדח בעבר כי גם תשלום זה טרם הגיע לידיו של שליחו).
ההסדר שבמסגרתו פועל מולכו תחת נתניהו אינו זר לעורך הדין. אביו, רפאל מולכו, ממייסדי בנק דיסקונט, פעל בשנות ה־60 בהתנדבות כראש האגף למטבע זר והאחראי על סחר החוץ במשך שלוש שנים תחת שר האוצר דאז לוי אשכול. התגמול שלו זכה היה דולר אחד בשנה.
אותה השכונה
מולכו בן ה־72 מכיר את נתניהו, הצעיר ממנו, מאז גיל 16. השניים גדלו יחד בשכונת רחביה בירושלים. אבי סבו של מולכו, יצחק יהודה כהן, היה מאנשי העסקים הבולטים בירושלים של שנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת, ואף קנה מידיה של הכנסייה האורתודוקסית היוונית את השטח שעליו יושבת שכונת רחביה.
חתנו היה יצחק רפאל מולכו, עיתונאי, מתרגם והיסטוריון שנולד בסלוניקי והיה לאחד ממנהיגי קהילות הספרדים בירושלים. הוא נהג להשאיל ספרים לבנציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, שפקד תדיר את ביתו.
יצחק רפאל מולכו היה המוכתר של שכונת רחביה בזמן המנדט הבריטי בארץ ישראל, אחראי בין השאר למתן השמות לרחובות בשכונה, המזוהה כמאכלסת ברובה את אנשי האליטה האשכנזית. מולכו בחר להעניק את הכבוד לדמויות מפורסמות מתור הזהב של יהדות ספרד: הרמב"ם, הרמב"ן, (יצחק) אברבנאל, בנימין מטודלה, אבן שפרוט ואחרים.
השטח שעליו משתרעת רחביה לא היה היחיד שרכש אבי סבו של מולכו. בגוש עציון קנה ב־1935 מגרש ששטחו 128 דונמים - אזור שבו נמצאת כיום ההתנחלות נווה דניאל. זמן קצר לאחר שנבחר ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית ומינה כשליחו המיוחד לאזור את ג'ורג' מיטשל, עלה נתון זה לדיון במהלך שיחות שבהן השתתף מולכו. במקרה אחד נטען כי יהודים מעולם לא היו בעבר בעלי קרקעות ביהודה ושומרון או במזרח ירושלים. כאשר שמע מולכו את הטענה, העיר כי קהילות גוש עציון שוכנות על אדמה שנרכשה על ידי אבי סבו.
על פי מולכו, השושלת המשפחתית נמצאת בירושלים זה שישה דורות. שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, מייקל אורן, טוען כי עובדה גנאלוגית זו היא "המפתח להבין אותו. הוא לבנטיני. הוא מבין את המנטליות. למדתי הרבה ממנו".
אורן מספר כי למד ממולכו שבתהליך המדיני במזרח התיכון חשוב לא למסור דבר ללא תמורה - משום שמעשה כזה יפסיק את המגעים. הוא ראה זאת בבירור כאשר אובמה קרא ב־2009 לעצירה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות. "זה לא מקדם את התהליך אלא עוצר אותו, משום שבמזרח התיכון אם אתה מקבל משהו בחינם, כמו למשל הפסקת הבנייה, אז אתה מפסיק לדון בו", אומר אורן. "מולכו לימד אותי את זה".
אורן מתאר את מולכו כאדם בעל "כריזמה שובבה. הוא כמו דמות שיצאה מרומן. טיפוס אלגנטי, שחקן טניס מצוין (היה אלוף ירושלים לנוער), נוהג ביגואר. הוא יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל, יש לו מוניטין בינלאומי והוא מומחה לאמנות".
מקור אחר מסביר כי אחת ממעלותיו הבולטות של מולכו היא יכולתו להתחבב על סביבתו. "אפשר להפגיש אותו עם כל טיפוס", הוא אומר. "הוא מספר סיפורים נהדר ודיפלומט מטבעו. מולכו רחוק מאוד מהסטריאוטיפ המקובל על הנציג הישראלי הרשמי - מישהו שאכפת לו רק מהמשימה שאליה נשלח".
מלחמת התשה
את יכולותיו כעורך דין מביא מולכו לשולחן המו"מ. גורם רשמי שפעל לצדו מספר כי מדובר בפרקליט קלאסי, המסוגל להתיש את הצד השני באמצעות שליטתו בפרטים הקטנים.
בספר "בן ברית: חיי כגשר בין ישראל לארצות הברית" (ידיעות ספרים, 2016), מתאר מייקל אורן סצינה שבה נכח, אשר מדגימה את התוצאות האפשריות של שיתוף עורך דין מסוגו של מולכו במו"מ. הדבר התרחש בנובמבר 2010. באותה תקופה ניסה הממשל האמריקאי לגרום לישראל להאריך הפסקה בת עשרה חודשים בבנייה בהתנחלויות שעליה הכריזה. נתניהו ומזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון דנו בנושא לצד עוזריהם מולכו ומיטשל באחד מביקוריו של ראש הממשלה בארצות הברית.
"השיחה עלתה במהירות על שרטון והתעכבה בדיון פנימי בין מיטשל למולכו בנושאים משפטיים. השאלה שהעסיקה את השניים הייתה כמה פרויקטים של בנייה יורשו להתקדם אם תוכרז תקופת הקפאת בנייה נוספת", כותב אורן בספרו. "שאר הנוכחים פשוט הביטו בהם בהשתאות עד שדן שפירו, בצורה לא אופיינית, חבט בשולחן בשני אגרופיו וצעק 'זה טיפשי! כולנו יודעים מה אנחנו רוצים, אז בואו נגיע פשוט להסכמה'".
על פי גורם רשמי, הנטייה לשקוע במהלך המו"מ בפרטים משפטיים אינסופיים במשך זמן ארוך אף זכתה בוושינגטון לכינוי “to be Molchoed". עם זאת, לדבריו של רוס, הדקדקנות של מולכו בפרטים הקטנים היא דווקא חיובית. "כן, הוא מתמקד בפרטים", הוא אומר. "ייתכן שזה מתסכל אנשים מסוימים, אבל במו"מ מסוג זה הפרטים הם משמעותיים. מעולם לא ראיתי זאת כבעיה".
מולכו, מספרים אנשי סודו, לא רואה עצמו אסטרטג אלא טקטיקן. הוא אינו משתתף בקביעת מדיניות הממשלה - על אף הימצאותו בישיבות הקבינט הביטחוני העוסקות בתחומים הנוגעים לו, ותדרוך שרים מסוימים בענייני מדיניות - אלא מיישם אותה. השליח, למרות זאת, זוכה למרחב תמרון בתחום פעילותו. אדם המקורב אליו אומר כי במזרח התיכון יש קשר הדוק בין אסטרטגיה לבין טקטיקה, וכי בכוחן של החלטות טקטיות לרומם או לרסק בחירות אסטרטגיות.
ביקורת נוספת המופנית כלפי מולכו נוגעת לקיפאון המדיני. שהרי אם מדובר בטקטיקן כה דגול, שהיה מעורב במו"מ הישראלי־פלסטיני במשך זמן כה רב, מדוע לא נרשמה כל התקדמות משמעותית? מולכו מופקד על התיק הפלסטיני, והמגעים בתחום זה תקועים לחלוטין, אומרים המבקרים. מה מעיד הדבר על תפקוד שליחו של נתניהו?
הרצוג מאמין שביקורת זו אינה הוגנת כלפי מולכו. "ככל שיש ביקורת בנושא המגעים בין ישראל לפלסטינים - וגם לי יש כזו - עליה להיות מופנית כלפי ראש הממשלה", הוא אומר. "מולכו אינו ראש הממשלה, הוא מייצג אותו. אבל בתוך המסגרת הזו הוא אדם שפותר בעיות. הוא אינו אידיאולוג, הוא אדם פרקטי. הוא מאמין בפתרון שיכלול שתי מדינות. ככל שתיתן לו יותר מרחב, כך הוא יביא יותר קבלות. בגלל טבעה של הקואליציה, הוא פועל בטווח פוליטי מצומצם מאוד. אלה הגבולות שנקבעו לו".
וכפי שמעיד ביקורו של שוכרי בארץ, בעוד מרחב הפעולה במגעים עם הפלסטינים מצטמצם והולך, תופס לעצמו מולכו תפקיד מרכזי בבניית הקשר של ישראל עם מדינות ערב. "הקרדיט למצב היחסים חסר התקדים שלנו עם מצרים בימים אלה, כמו גם עם מדינות ערביות נוספות, שייך גם למולכו", אומר הרצוג.
שינוי כיוון
ההתחממות ביחסים עם העולם הערבי נובעת לא רק מאינטרסים המשותפים לישראל ולמדינות הסובבות אותה. אכן, גם מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מודאגות מאיראן ומקבוצות הקשורות באסלאם הקיצוני, אך בין הצדדים קיימת הבנה גם בנוגע למצב הנוכחי ברשות הפלסטינית. אבו מאזן איבד, פחות או יותר, את התמיכה בו, ואין זה מציאותי לצפות שיקבל בעצמו בעתיד הנראה לעין החלטות משמעותיות והכרחיות שיביאו לפריצת דרך מדינית.
אז במקום למקד את מאמציו בקידום פריצת דרך שכזו, כוחותיו של מולכו מתרכזים כעת בהכנת הבמה לעתיד שבו יתקבלו החלטות אמיצות. הרעיון המרכזי שמזין את התקווה לעתיד המגעים בין ישראל לפלסטינים נעוץ בחיפוש אחר דרכים לפתוח דלת למדינות ערב המתונות יותר, שאליהן מעוניין אבו מאזן להתקרב. הכוונה הישראלית היא לערב מדינות אלה בתהליך השלום, וזאת על מנת שעבאס לא ייאלץ לקבל בעצמו את ההחלטות הקשות, שנראה שאין בכוחו הפוליטי לבצע. רעיון זה מסביר את ביקורו של שוכרי בישראל.
בתגובה לטענה כי אם המו"מ עדיין תקוע, כנראה שמולכו בכל זאת אינו אפקטיבי כל כך, הוסיף רוס את הגורם הבא: "גם הפלסטינים משחקים כאן תפקיד. באזור הזה אין הרבה אנשים שאפשר להצביע על ההצלחה שלהם".
פתגם ישן אומר כי התחום הנראה לעין בדיפלומטיה הוא רק קצה הקרחון. פעילות רבה רוחשת מתחת לפני המים השקטים של המגעים הבינלאומיים ולא מעט ממה שנמצא שם נדחף מטה כדי לא לצוף ולהיחשף. לדברי מקורביו של מולכו, הוא ממשיך, במידת הצורך, בדיאלוג עם גורמים רשמיים ובעלי תפקידים ברשות הפלסטינית. בשל נגיעתו רבת השנים בתחום זה, יש לו גישה לכל אדם שעמו הוא מעוניין לשוחח.
נראה שהשיחות שבהן משתתף מולכו כעת אינן בדרכן להביא לפריצת דרך מדינית, אלא מיועדות להכניס יציבות כלשהי לאזור. לדברי אדם הקרוב מאוד לעו"ד, גם בעתות שבהן לא צפויה התקדמות דיפלומטית אמיתית, חייבת ישראל להמשיך לדון עם שכנותיה ועם הפלסטינים בדרכים אפשריות לסיים את הסכסוך. הפילוסופיה השלטת אצל מולכו, הוא מוסיף, היא שיש לקיים דיאלוג בלי קשר לתנאים מסביב, ולו רק מהסיבה הפשוטה הבאה: "באזור הזה, אם אתה לא מדבר, אתה יורה".