כשמחפשים בגוגל את שמה של חברת הכנסת הד"ר ענת ברקו, מגלים בעיקר התבטאויות שנויות במחלוקת. סביר להניח שאת שמה שמעתם לראשונה כאשר אמרה מעל דוכן הכנסת "אין עם פלסטיני כי אין פ' בערבית", מה שנודע כנאום ה"פה פה פה" והפך לרמיקס ולמערכון בתוכניות הסאטירה. לא עבר זמן רב וחברת הכנסת מטעם הליכוד הסבירה את עצמה בעמוד הפייסבוק הפופולרי שלה, שמתחזק 25 אלף עוקבים. היא טענה שמדובר בסיקור מגמתי, ושהשמיעו רק משפט אחד מתוך נאום שלם. "אבל עשו לי דבר נהדר", היא אומרת, "למחרת פגשתי בכנסת את בוז'י, שאמר ‘לא צריך לכתוב ספרים ולא צריך להיות כזאת רצינית, מספיק איזה פה פה פה ואת בכותרות'. אמרתי לו 'וואללה, צודק, איזה יופי'".
ספק אם כל מי שהשתתף בפסטיבל ברקו תיאר לעצמו שמדובר בסא"ל במיל', בקרימינולוגית שמתמחה בחקר הטרור, במרצה באוניברסיטאות בחו"ל, שבימים אלה יוצא לאור בארצות הברית במהדורה מעודכנת ספרה "אישה פצצה", העוסק בטרור של מחבלות, באישה שהגיעה לכנסת במקרה ולא ממש מזיז לה אם יום אחד כבר לא תעבוד שם. "כשמאיימים עלי שלא יבחרו בי, אני תמיד אומרת ‘שלא יבחרו, יש יותר טובים'".
חבר הכנסת ברקו לא נבחרה בפריימריז של הליכוד אלא הוצנחה למקום המשוריין במפלגה מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאותו ראיינה לפני 16 שנה לעבודת הדוקטור שלה. "הוא חזה בנספח הדוקטורט שלי את האביב הערבי", היא מפרגנת. כעבור שנים פנה אליה נתניהו בעצמו. "חיפשו בליכוד אישה, אבל אישה זה לא מקצוע", ברקו מספרת, אך היא ידעה שמעריכים אותה כביטחוניסטית, חוקרת טרור ובעלת עבר של 25 שנה בצבא (קצינת ח"ן באוגדת שריון, מפקדת כלא 400. ברקו פרשה בדרגת סא"ל בשנת 2003 - ט"ל). "הסכמתי אבל זה עד כדי כך לא בער בעצמותי, שכשהזיזו אותי ממקום 11 ל–23 ובני בגין התקשר והתנצל שאולי לא אכנס בגללו, אמרתי לו שיותר חשוב שהוא יהיה בפוליטיקה מאשר אני".
אז בשביל מה היית צריכה את זה?
"אני לוקחת על עצמי דברים שאני מאמינה ביכולתי להשפיע בהם. אני רוצה לעשות בזמן שיש לי בכנסת את המקסימום, יש לי ארבעה חוקים שעברו בקריאה שלישית ועוד כמה חוקים בקנה. אין הרבה חברי כנסת שמחוקקים ברמה הזאת. אני יושבת ראש ועדת משנה סייבר, אני בוועדת משנה מודיעין, אני עושה תדרוכים בינלאומיים בנושאי טרור, קוראת חומר מודיעיני ומשקיעה המון זמן. אני לא חפיפניקית, עובדת בדיוק כמו בצבא".
ומה שבסופו של דבר עולה לכותרות זה הריב עם חלי גולדנברג, שהחל משום שצייצת בטוויטר כי מערכת החינוך הפלסטינית היא פס ייצור לשהידים.
"מה פתאום שחלי גולדנברג תגיד לי שאני לא ראויה להיות חברת כנסת? היא לא מעניינת אותי, אני לא מכירה אותה ולא יודעת מי היא. ועם כל הכבוד, למה היא חושבת שהיא יכולה לזרוק עלי בוץ כשאני עובדת כל כך קשה? ועל מה? על ציטוט שלקוח מאל־ג'זירה? זו חובתי כחברת כנסת לדווח אם אני רואה מישהו שלא מתגאה בהישגים של התלמידים אלא מתגאה בכך שיצאו משם 60 שהידים".
כינית אותה עבריינית.
"צר לי עליה, לא רציתי לפגוע בה, אבל היא זרקה בוץ וקיבלה בחזרה. היא לא מכירה אותי, לא יודעת מה הרקורד שלי, ואני מגיבה כך כי לא אתן שיעליבו אותי בצורה כזאת. אני בכנסת לא מתוך אינטרס אישי, אני יכולה לקבל אלפי דולרים על כל הרצאה שאני עושה. אני באה עם רזומה מכובד, אז למה להשפיל אותי ולרמוס? תאמיני לי שלא הייתי רוצה לרדת לרמה הזאת, אבל לפעמים אין ברירה. אני רוצה שתשמרו על כבודי כחברת כנסת, אני מייצגת אתכם בעולם בשיא הכבוד, משקיעה את הנשמה שלי, ובאה אחת שמשמיצה אותי, מקללת ומדברת בצורה לא יפה. הבעיה היא שהמשמיצים התרגלו שמפחדים מהם וזה מה שגרר לאלימות המילולית הזאת. אם היא הייתה מנסחת את דבריה אחרת, אולי הייתי מזמינה אותה ללשכתי. אני בטוחה שלחלי גולדנברג יש הרבה מה לתרום בעשייה שאני מקדמת".
מי שישמיץ, יחטוף
הריב המתוקשר עם גולדנברג הוא לא היחיד שתפס כותרות. כשנכנסים לחשבון הטוויטר של חברת הכנסת ברקו, מגלים כי היא לא נשארת חייבת למי שמשמיץ אותה ומגיבה לכולם. "אני לא מושיטה את הלחי השנייה אף פעם", היא מבהירה.
את שבטה היא לא חוסכת גם מהקולגות בבית הנבחרים. "כשחבר הכנסת אבו עראר קרא לעברי 'מופרעת'", היא צייצה, "זה כנראה נבע מהעצבנות הכרוכה בצום הרמדאן. אני מניחה שכשהוא ישוב לביתו שתי נשותיו ירגיעוהו כהלכה".
את חברת הכנסת תמר זנדברג תקפה במהלך ראיון: "יפה, תמר, יפה. אני מקווה שהיא לא על סמים. אני יכולה להרגיע את ח"כ זנדברג שברמאללה אין יהודים ותוכלי להשתטח על קברו של ערפאת, לא תהיה לך בעיה".
ולקינוח ח"כ אחמד טיבי, שאיתו היא מנהלת יחסי אהבה–שנאה ואפילו הכינה לו עבודת שורשים על מקורות משפחתו ועל הקשר שלו לארץ ישראל. "אני ואחמד טיבי כבר לא", היא צייצה לפני מספר חודשים. "הוא חסם אותי. אני לא יודעת אם יש לי יותר מה לחפש בטוויטר". בנאום בכנסת אמרה שהיא וטיבי צ'ילבות. "חבל, זה היה נאום ממש טוב, אחד הטובים שלי", היא מספרת, "אבל התייחסו כמובן רק לעניין הצ'ילבות".
בניגוד לתדמיתה הלוחמנית, ח"כ ברקו נשמעת מפויסת ומשועשעת בפגישה פנים אל פנים ברמת גן, העיר שבה גדלה ובה היא מתגוררת כיום. "אני לא מאשימה אף אחד, גם לא את התקשורת. בואי ניקח הכל בפרופורציות".
בואי נהיה כנות, את מזמינה את הבאזז הזה.
"אז מה את רוצה? אני יכולה להמשיך להיות הדוקטור החננה, כמו שהילדים שלי מכנים אותי. הבן שלי אמר לי לפני שהלכתי לפוליטיקה 'אל תלכי, כולם אוהבים ומעריכים אותך ושם רק ינסו ללכלך עלייך'. כשהיה את סיפור ה'פה פה פה', הילדים החליפו לי את התמונה של קבוצת הוואטסאפ של המשפחה לאות פ'. הם צוחקים עלי, 'מה נהיה, אמא?'. אבל שוב, בין כל הכותרות אני עושה עבודה אמיתית שלא מעניינת אף אחד. על הצעת החוק שלי בעניין מחיקת רישום פלילי לחיילים שתי חברות כנסת מהשמאל לא הצביעו. אילן גילאון הצביע, ותמר זנדברג ומיכל רוזין לא הצביעו".
את חושבת שזה פרסונלי?
"לא יודעת, אין לי מושג. אני יושבת איתם ושלום שלום. מה שאת רואה בתקשורת זה לא באמת מה שקורה במליאה. אני אומרת שלום לכולם והכל בסדר. תראי, לגבי ערפאת וזנדברג לא אמרתי משהו שלא קרה, ואני אפילו מזרחית, אז מותר לי לומר ‘להשתטח על קברים'".
הגענו מהר לעניין העדתי.
"שום עניין עדתי. אני לא עוסקת בזה בכלל. חוץ מאשר להגיד שאני עושה אחלה תבית, שזה האוכל החביב עלינו בבית. אני לא מקבלת את הסאגה העדתית הזאת, אני שונאת אותה וזה מעצבן אותי. צריך לדאוג לפריפריה, זה כן. עוד לפני שנכנסתי לכנסת יזמתי את תוכנית 'נחשונים להוראה', מלגת לימודים לשני תארים לתומכי לחימה ולוחמים מהפריפריה, והמחזור הראשון הסתיים השנה. אבל קיפוח מעולם לא היה על סדר יומי. גדלתי על הצלחה, מצוינות. על זה שבמעברות היו גם פולנים וגם עיראקים. אם אתם רוצים לתרץ את הכישלונות שלכם, תמצאו דרך אחרת ואל תבכו על קיפוח. ההורים שלי יוצאי עיראק, לא עבדו על הקטע העדתי. די כבר. האויבים שלנו לא עושים את ההבחנות האלה. הם בונים על הפיצול הזה".
מה הסיפור עם ח"כ טיבי?
"אנחנו מדברים. זה לא אומר שאנחנו באמת צ'ילבות, בכנסת אנחנו משוחחים, 'סבאח אל־חיר' בכל פעם כשאני רואה אותו. הוא אפילו סיפר לי שירד חמישה קילוגרמים בזמן הרמדאן. אז חסם אותי ברשת, אז מה? אני חושבת שהטוויטר והתקשורת מחפשים את השטויות ואת הטפל, אז אני נותנת להם לפעמים את זה כדי שיהיה מעניין".
התקשורת נטפלת אלייך?
"לא. אין לי טענות כלפי התקשורת, אבל היא לא נקייה מאג'נדה וזה בסדר, זה התפקיד שלה. אבל כשתוקפים אותי על שטויות, וכשיש דברים שלא נראים לי, אני מביעה את דעתי. את חושבת שהצעות החוק והעבר שלי מעניינים מישהו? טוויטר מחפשים כל מיני דאחקות ולא מתעסקים עם העיקר. היה לי כנס חיילות מצטיינות בכנסת לפני מספר שבועות, עם ראש הממשלה, נשיאת בית המשפט העליון, יו"ר הכנסת, ולא טרחו לסקר את זה בתקשורת כי זה מעניין את הסבתא שלהם. הספר השני שלי יצא במהדורה חדשה בארצות הברית ואפילו לא טרחתי לעניין בכך איש בארץ".
טענת בזמנו שהפסיקו להתייחס אלייך ברצינות מאז שהפכת לחברת ליכוד.
"יש איזו תחושה שקיים כאן תהליך של סתימת פיות, ואני הרגשתי את זה. לא יכול להיות שיום אחד אני פאנליסטית חכמה שנותנת את הייצוג הכי מכובד למדינה, ומאז שאני בליכוד פתאום אני ‘ליכודניקית'. זה שינה אותי? אני כבר לא סגן אלוף במילואים? אני לא דוקטור לקרימינולוגיה? אין לי ספרים? אין לי מאמרים פורצי דרך בעולם בתחום הטרור? כולם פוחדים מהעיתונאים - אני לא. מה תכתבו? שאני מטומטמת ושאני ליכודניקית? אתם תשמעו אמירה צלולה וחדה, גם אם היא לא כל כך נעימה".
עיתונאי כינה אותך בשידור "בהמה" ולא הגבת.
"הפגיעה היתה מעבר למילה שאמר. אני לא מגיעה לתוכנית הזאת (‘המטה המרכזי' - ט"ל) עד שהם לא יתנצלו בפני בשידור. הזמינו אותי מאז, אבל אם הם לא יתנצלו לא אלך. יושבות שם כמה נשים וצוחקות ברקע. איפה כל הפמיניזם? מישהי קמה להגן עלי? אם זו הייתה חברת כנסת מהשמאל, כולם היו קופצים".
בואי נחזור לעימות המתמשך עם הח"כים הערבים, אי אפשר להתעלם ממנו ומקריאות הגזענות שמופנות כלפייך.
"לא הרבה אנשים מבינים מה אומרים הח"כים הערבים. יש להם מסרים אנטי־ישראליים, אנטי־דמוקרטיים תומכי חיזבאללה".
בזמנו אמרת שלא אכפת לך שחנין זועבי תהיה בכנסת.
"נכון, לפני שנבחרתי. וגם על זה כמעט הרגו אותי. אמרתי שהדמוקרטיה שלנו יכולה להכיל אותה. אבל תראי מה האישה הזאת עושה, איזו שנאה היא זורעת. הבת שלי התחתנה לא מזמן והיו שם ערבים ויהודים, מוסלמים, נוצרים, וכולם שמחו, והיה עלא כיפאק. יש לנו חברים מכל הארץ. מי שקורא לי 'גזענית' לא יודע על מה הוא מדבר. כשמגיעים אלינו ערבים הביתה, אני מבשלת את האוכל העיראקי של אמא שלי. יש לנו חברים מפה ומשם, וזה לא יושב על בסיס של דת, גזע או מין. רוב החברים שלי ושל בעלי ראובן הם לאו דווקא מהמילייה הימני. מפתיע, הא?".
האמא של החיילים
ברקו נשואה לראובן, מזרחן ויועץ לענייני ערבים, יש להם שלושה ילדים, כולם שירתו בצבא בתפקידים משמעותיים. "אנחנו משרתים כולנו יותר מ–60 שנה בצבא", היא אומרת. "יש לי פינה מאוד חמה בלב לצבא. הייתי קצינת ח"ן פיקודית, מ"פ, מפקדת קורס קצינות, עשיתי תפקידים משמעותיים, פתחתי מקצועות לחיילות. המשכתי את המהפכה להכנסת חיילות לכל מיני תפקידים שהיום אני לא מבינה איך הסתדרנו בלעדיהן. הבת שלי שירתה כמדריכת חי"ר ומדריכת קליעה, וכמה עבדתי כדי שזה יקרה. היום נשים מחנכות את דור הלוחמים וזה מובן מאליו שהן נמצאות בתפקידים האלה".
פגשת את השייח' אחמד יאסין ואת בכירי חמאס. מה גילית שאנחנו לא?
"גיליתי שהמאבק הוא על כל הקופה מבחינתו ושחמאס לא מוכן להתפשר. הוא יהיה מוכן להודנה, לתהדיה, אבל לא להתפשר".
הצעות החוק שמגישה ח"כ ברקו קשורות ברובן לביטחון, ונדמה כי היא נמצאת בכנסת בעיקר עבור חיילי צה"ל. "אני לא יכולה לשאת את זה שיש חיילים שלא גומרים את החודש", היא מסבירה, "או לוחמים שיוצאים מהצבא ולא משתלבים בשוק העבודה. אני רוצה קדימות ללוחמים במשרות ציבוריות, יש לי עוד הרבה עבודה בנושא".
ברקו אומרת שאי אפשר להניח אותה בתבנית הליכודניקית הטיפוסית, וגם חבריה למפלגה והבוחרים מתבלבלים. "אני לא יושבת על תבניות ולא מוכנה להתכופף. גם ציבור הבוחרים שלי לא תמיד יודע איך לאכול אותי".
יש דבר כזה ליכודניקית טיפוסית?
"רוב החברים שלנו לאו דווקא מגיעים מהצד הימני של המפה וזה תמיד מפתיע אנשים. יש תדמית שנוצרת בתקשורת ויש מציאות. הנה אשבור לך עוד סטיגמה, ראובן ואני חברים בחבורת זמר שנקראת 'פסיכולוגיה בגרוש'. אנחנו שרים והוא מנגן בסקסופון וחלילית ובכל יום עצמאות יש לנו אירועי זמר בקיבוצים. את יודעת שיהורם טהרלב כתב לנו את השיר לחתונה?".
בואי נשתעשע במחשבה שהיו מציעים לך שריון במחנה הציוני. היית מסכימה?
"ממש לא וגם לא הציעו לי. גיששו במפלגת העבודה כבר לפני כמה שנים כי הם חיפשו נשים. זה מאוד נוח כי אני גם דוקטור, גם קצינה בכירה וגם מזרחית, אז יאללה, אני מכסה את כל האופציות".
יש לך שאיפות לתפקידים בכירים יותר?
"השאיפה שלי היא להתקדם בסולם הפוליטי, אבל בכל מקרה לא תכננתי שמיד אהיה בוועדת המשנה לענייני מודיעין, שהיא הוועדה המסווגת ביותר, או בוועדת חוץ וביטחון. מדבר אלי בעתיד לקחת את תיק ביטחון הפנים, אני מכירה את השב"ס טוב מאוד, את האג'נדה בתחום הפנים. מסתכלים עלי כביטחוניסטית, אני מכירה את השפה, את הראש, צמחתי שם".
מהם יחסייך עם שר הביטחון ועם ראש הממשלה?
"יש לי פגישות קבועות עם ראש הממשלה, אני מגיעה עם רשימות והצעות חוק שאני רוצה לקדם וענייני צבא וחיילים. הוא מאוד קשוב, וכשאני מציעה חוק הוא תומך בי. תענוג לעבוד איתו. נפגשנו לאחרונה ממש לפני הפגרה. גם עם ליברמן עבדתי כבר בנוגע לחוק למחיקת רישום פלילי".
היית מתומכי ממשלת האחדות.
"וכמעט רצחו אותי. דיברתי גם עם בוז'י באופן אישי. אני בהחלט חושבת שצריך, אבל יש לו מפלגה שבכל יום הם רוצים להמליך מלך אחר. לא כולם באמת ציונים, אין שם יציבות".
גם בליכוד אתם לא ממש מצטיינים.
"טווח הדעות מאוד גדול וזה מקשה. אבל אם יש לי מה לומר הוא ייאמר, גם אם אספוג אש. לא חתמתי על חוק ההסדרה וחטפתי, אבל אני לא מוותרת על האמת שלי".
התחלת לעבוד כבר על הפריימריז?
"אני מתעסקת כרגע בלהכיר את האנשים. אני לא מכירה אף אחד, ויש בזה יתרון עצום. אין לי דעות קדומות. הצוות שלי עובד מאוד קשה סביב השעון".
שם המשחק
אי אפשר לשוחח עם ברקו בלי להזכיר את נושא הפמיניזם בכנסת. כשאני שואלת אותה על כך, היא מעקמת את הפרצוף. "אין שום דבר, אין שדולות נשים, אני לא רואה פמיניזם יוצא דופן בכנסת", היא אומרת. "כשהתמודדתי על תפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון, לא ראיתי שום התייחסות מצד הנשים לעניין הזה חוץ מאשר זהבה גלאון, שברגע האחרון אמרה שאומנם היא לא מסכימה עם דעותי אבל מוכנה שאהיה יו"ר. היא היחידה שגילתה פמיניזם אמיתי. אני לא רואה אחוות נשים".
בניגוד לחברותייך במליאה שמציבות את האג'נדה הנשית במרכז, את לא מתעסקת בזה כמעט.
"כל אחת עושה שם לעצמה ושלא יספרו אחרת. אף אחד לא יכול לדבר איתי על פמיניזם. אני הגשמתי את הפמיניזם. יש לי קריירה, אני נשואה עם שלושה ילדים. שירתי בצבא, אני דוקטור, ולפני שהגעתי לכנסת לפחות חודשיים בשנה הייתי בחו"ל. לימדתי באוניברסיטה אמריקאית במשך שנה, וכל המשפחה נסעה איתי. יש לי בן זוג שמבין שלפעמים אחד מאיתנו נותן את הפוש לשני. חוץ מזה, אני אוהבת לבשל ואוהבת לכבס לכולם את המדים ולהיות עם המשפחה ולבלות עם בעלי ולכתוב ספרים על טרור, זה לא סותר זה את זה".
מתי נשבר לך?
"יש רגעים שאני מרגישה אצלי רגרסיה אינטלקטואלית. אני יושבת במליאה עם ספר, כי לא נעים לי לשים אוזניות. אני יושבת לפעמים לבד או עם הפרלמנט של חמאס ושל רמאללה שצורח על הפודיום ואומרת לעצמי ‘מתחשק לי לקרוא והם מפריעים לי להתרכז'. לפעמים אני גם אומרת לעצמי ‘מה אני עושה פה בכלל, ראובן ואני מתכננים כבר הרבה זמן לכתוב ספר על הג'יהאד האסלאמי ולא מספיקים. לפעמים אני חושבת שאני נהנית יותר עם חבורת הזמר, ישנים על מזרנים בחדרי הילדים בקיבוצים ומנגנים שירי ארץ ישראל. אבל כשאני חושבת על החוקים שאני יוזמת, ועל כך שאני משפיעה ברמה הבינלאומית, זה מחזיר מיד לפוקוס של עשייה".
ומה יהיה על הזמן האבוד שמתבזבז לך ברשתות החברתיות? שאלת את עצמך פעם למה את צריכה את כל זה?
"אני בטוחה שכשלא אהיה בפוליטיקה, זה לא יעניין אותי. זה המשחק עכשיו, וזאת הדרך שלי להגיע לאנשים לא דרך כלי התקשורת הקונבנציונליים. אבל ברגע שזה ייגמר, אם זה ייגמר, לא אהיה שם. יש לי עוד דברים להגשים".
כחוקרת טרור, יהיה שלום מתישהו?
"אני מאמינה בהיפרדות מוחלטת מהפלסטינים, ואני חושבת שהם מאוד יצטערו על זה. אני מאמינה בשתי מדינות גם אם רוצים להרוג אותי על האמירה הזאת. היפרדות מוחלטת זה מה שאנחנו צריכים".