הסתה וטרור ווקאלי
שכונת פסגת זאב בירושלים מוקפת בחמש שכונות וכפרים ערביים. בכל כפר או יישוב ישנם מספר מסגדים שבהם נשמעת כל יום קריאת המואזינים. על פי האמונה והמנהג המוסלמיים, המואזין קורא לתפילה חמש פעמים ביום. אבל אם לא די בכך שהוא עושה זאת בווליום גבוה, אלא שהקריאות הבוקעות מהרמקולים מבוזרות. כל מסגד משמיע את הקריאה במועד אחר. הקריאות האלה, שמושמעות בעוצמה מחרישת אוזניים החל מהשעה ארבע לפנות בוקר, מפריעות מאוד למנוחת התושבים בפסגת זאב, שנאלצים מדי בוקר להשכים קום בשל עוצמת מערכות הכריזה במסגדים.
אנחנו לא מבקשים למנוע מהם את קיום המנהג עתיק היומין, אבל בהחלט דורשים להנמיך משמעותית את עוצמת הרמקולים. הדציבלים הם הרבה מעל הסביר ומעל הממוצע. לא מדובר פה בקמפיין נגד הדת המוסלמית וגם לא נגד מנהגי האסלאם. מדובר פה בניסיון לשפר את איכות החיים שלנו, תושבי פסגת זאב, שסובלים מאוד ממפגע הרעש הזה. אני רוצה להדגיש, אנחנו לא אנטימוסלמים. פה מדובר בנושא של רעש גרידא הבוקע בשעות הבוקר המוקדמות ומפריע את מנוחתנו.
לטעמי, מדובר פה בטרור ווקאלי, משום שלמיטב ידיעתי ישנן פתרונות טכנולוגיים שיכולים לצמצם את עוצמת מערכות הכריזה בלי לפגוע ביכולת של המואזינים לקרוא לציבור המאמינים שלהם לתפילה.
אני רוצה להצביע גם על בעיה נוספת: לא אחת נשמעים מהרמקולים במסגדים קריאות הסתה נגד היהודים ונגד מדינת ישראל. מישהו צריך לשים לזה סוף. ידוע לנו כי בשכונות צפון ירושלים קריאות המאוזינים מופעלות באמצעות האינטרנט מרמאללה. כלומר, השליטה על תוכן הקריאות ועל עוצמתן נעשה בשלט רחוק מרמאללה.
ישבתי לא פעם עם מוכתרים ערבים מאזור ירושלים, והם עצמם הלינו על הרעש הבוקע מהרמקולים. ישבתי גם עם ראש העירייה ודרשתי לשלוח פקחים כדי לטפל במפגעי הרעש האלה. מדינה מתוקנת אמורה לדאוג לרווחתם של אזרחיה ולאיכות חייהם. לפיכך, אני קורא לשרים ולחברי הכנסת מכל הסיעות לתמוך בהצעת החוק.
אהוד (אודי) רמבח, יו"ר המינהל הקהילתי בשכונת פסגת זאב בירושלים
השבוע הגיעה תחרות ההתבטאויות והצעות החוק האנטי־ערביות בכנסת לשיא חדש תוך שהיא מייצרת דיסוננס קוגניטיבי עבור האזרח הערבי הממוצע. לא חלפה חצי שנה מאז התנצל נתניהו על סרטון "הערבים נוהרים לקלפיות", שהפיץ ערב הבחירות והחליפו בקריאת "שגשגו בהמוניכם" ובהזמנת הערבים "לקחת חלק בחברה הישראלית", והיום שוב תומך ראש הממשלה בחקיקה שמשמעותה הדרת האזרחים הערבים.
נתניהו ושרי ממשלתו מנופפים בגאון בהחלטה 922 המקצה משאבי פיתוח משמעותיים ליישובים ערביים. אותה ממשלה ממש היא שמותחת ומותחת את החבל מול זהותם הלאומית, הדתית והפוליטית של האזרחים הערבים. חוק המואזין נולד מגזענות ומשנאה. יוזמיו הם הראשונים להגן על מימוש הזכויות הדתיות של יהודים בישראל על שלל האילוצים שזה גורם לקבוצות אחרות באוכלוסייה (למשל, היעדר תחבורה ציבורית בשבת), אך מאידך אינם מהססים לפעול בדורסנות ובבריונות בנוגע למנהגים הדתיים והקהילתיים של האזרחים המוסלמים.
מה תכליתו של חוק המואזין? משפטית, הוא חסר משמעות שכן חוק מפגעי רעש הקיים כבר אוסר על שימוש במערכות כריזה בשעות הלילה. נותר רק לאכוף אותו. מה גם שבמספר יישובים כבר הושגו הסדרים מוצלחים להסדרת הכריזה מבלי להידרש לחקיקה הקיימת. כל תכליתו של החוק היא סימון האזרחים המוסלמים כאיום, כמטרד ציבורי, כלא רצויים. התעקשות נתניהו לקדמו בגרסה החריפה ביותר מעידה כי התכלית הזו חשובה לו ברמה האישית.
הציבור הערבי מייחס חשיבות גדולה לתוכניות הפיתוח הכלכלי ולתקציבים, שלראשונה מציעים אפשרות אמיתית לצמצום פערים ולשילוב כלכלי. אולם באותה עת מקבל הציבור הזה מסר מדיר, משפיל ובעיקר חסר היגיון. איזה מסר מקבל בעל עסק יהודי שהממשלה קוראת לו לשלב ערבים בתעסוקה בזמן שהיא מכריזה על אותם עובדים כאיום דה פקטו? מישהו צריך להקיש על זגוגיות "האקווריום" ולהסביר כי פיצול האישיות הזה ביחס לערבים מזיק ואינו יכול להחזיק לאורך זמן.
ד"ר ת'אבת אבו ראס ואמנון בארי־סוליציאנו, מנכ"לים שותפים של הארגון היהודי־ערבי יוזמות קרן אברהם