המדריך המלא: כל האלטרנטיבות לפיתרון שתי המדינות

אחת הדוגמאות לתוכנית שזוכה בימים אלה לתחייה מחודשת היא תוכנית הפדרציה של יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג. בסוף השבוע האחרון נפגש בורג ברמאללה עם אבו מאזן ועם בכירים בהנהגה הפלסטינית והעלה בפניהם שוב את הרעיון שהוא מנסה לקדם מאז 2007 כחלופה ריאלית, שלדבריו, "דווקא בזמנים האלה ראוי לבדוק אותה ברצינות רבה". בתוכניתו מבקש בורג לראות מדינה שכל אזרחיה זוכים לשוויון זכויות גמור, ושתי מדינות שבהן יכולים הלאומים השונים לזכות בהגדרה עצמית. אך בניגוד לחסידי ההפרדה מימין ומשמאל, מבקש בורג לראות קונפדרציה בין מדינת ישראל למדינת פלסטין העצמאית, וכך חזון ה"אנחנו כאן, הם שם" לא ינציח את הסכסוך, ובמקומו יצמח שיתוף פעולה אמיתי בין שני העמים. 

נקודת המוצא של בורג היא הקמת מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל, במסגרת חוזה שלום סופי. הוא מדבר על מדינת פלסטין בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית, כמדינה חופשית, עצמאית וריבונית, מדינת הלאום של האומה הפלסטינית. בורג מדגיש כי כל עוד לא הוגשם רעיון בסיסי זה, תוך פתרון כל הבעיות הנלוות, אין טעם לכל השאר. על פי תפיסתו, פתרון שתי מדינות אינו מספיק מכיוון שהוא “שטוח מדי”, והוא מציע להוסיף לפתרון שתי המדינות כמה נדבכים. “שתי מדינות זאת רק קומה אחת. צריך בעצם עוד קומות ומלמטה צריך תשתית אחרת", הוא אומר. “צריך לקבוע עיקרון שבין הירדן לים יש לכל אדם אותן זכויות ואותן חירויות. מעל זה תהיה קומת שתי המדינות - מדינה ישראלית ומדינה פלסטינית - ומעליה יהיה מבנה על־מדינתי, סוג של פדרציה, שיתאם בין שתי המדינות, כדי שמה שהופך לחיכוך יהפוך בעצם להשלמה, תיאום והבנה". 

לדבריו, רק המבנה המשולש, ובו חוקה אנושית ואזרחית מלמטה, הפרדה מדינתית באמצע ותיאום על־מדינתי מלמעלה, יכול להעניק את הסיכוי לפתרון הסכסוך. עוד לדבריו, המשא והמתן בין מדינת ישראל למדינת פלסטין בעניין הפדרציה צריך להתנהל בין שתי שותפות שוות, ללא לחץ, בגובה העיניים. “החלופה הזאת היא גשר בין שלוש תפיסות מתנגשות: המשך החידלון, שתי מדינות או מדינה אחת. באמצעות התפיסה הקונפדרטיבית ניתן להגיע להסכמות רחבות ועמוקות הרבה יותר מהמוכר לנו כיום", מסכם בורג.

“הצהרת דונלד טראמפ – ‘מדינה אחת או שתי מדינות, לבחירתכם’ מעניקה לנו תקווה", אומר עמנואל שחף, איש מוסד לשעבר, הוגה רעיון תנועת הפדרציה, המבקשת לחלק את ארץ ישראל מהירדן ועד הים לפדרציה של 30 קנטונים. "הוא נתן לישראל, לראשונה, לגיטימציה לפתרון הנכון של הסכסוך עם הפלסטינים: החלת החוק הישראלי על כל ארץ ישראל, כולל יהודה ושומרון ולמעט עזה, מתן זכויות אזרח לתושבי יו"ש הערבים, והפיכת ישראל לדמוקרטיה פדרלית מתקדמת. המפתח לפתרון הזה הוא הענקת ממשל אזורי אוטונומי לכל חבל ארץ בישראל והפיכתה לפדרציה כדוגמת ארצות הברית, שוויץ, בלגיה ומדינות נוספות מהמתקדמות בעולם. מדינה שבה יהודים וערבים יוכלו לנהל את ענייניהם בעצמם ולממש את זהותם התרבותית תחת המטרייה הביטחונית של צה"ל והמטרייה הכלכלית של המשק הישראלי המודרני והמתקדם. התנועה קוראת להשארת ההתנחלויות ביו"ש על כנן והשארת צה"ל ככוח הצבאי היחיד בין הים והירדן, ללא רצועת עזה". 

על פי התוכנית, שמקדם שחף משנת 2014, יחולק שטח המדינה, כולל יהודה ושומרון, ל־30 קנטונים – מחוזות אוטונומיים שינהלו את ענייניהם הפנימיים לפי צורכיהם וראות עיניהם. לכל קנטון יהיו ממשלה ומועצה משלו, שיחוקקו חוקים מקומיים וינהלו את ענייני החינוך, השלטון המקומי, השיטור, התכנון והדיור, בעוד שהממשלה הפדרלית תנהל את ענייני הביטחון, החוץ והמאקרו־כלכלה. עוד לפי התוכנית, כנסת ישראל תוגדל, ונוסף למועצה המחוקקת הקיימת, תוקם מועצה נוספת, סוג של בית עליון, שתייצג את הקנטונים. 

לדברי שחף, הפלסטינים יוכלו לממש את השאיפות הלאומיות במסגרת הקנטונים. המדינה הפדרטיבית תיקרא ישראל, אבל קנטונים שבהם רוב ערבי יוכלו להניף את הדגל שלהם. לעומת אלה, "התקווה” תהיה ההמנון של כולם. 
 

“אפשר ליישם את התוכנית שלנו בהסכם או ללא הסכם”, אומר שחף ומוסיף כי הקבוצה המובילה את ההצעה מונה כ־50 איש, ובין התומכים נמצא גם ח"כ יהודה גליק (ליכוד). 

"שתי מדינות, מולדת אחת" היא יוזמה של ישראלים ופלסטינים, המציעים הקמת קונפדרציה של מדינת ישראל ומדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967, חופש תנועה ומוסדות משותפים. ההתנחלויות תישארנה בריבונות פלסטינית, המתנחלים יוכלו לשמור על אזרחות ישראלית, ומספר דומה של אזרחי פלסטין יוכל להתגורר בישראל במעמד תושב.

היוזמה נולדה לפני כחמש שנים מסדרה של מפגשים, שערכו העיתונאי הישראלי מירון רפופורט והפעיל הפוליטי הפלסטיני עאוני אל משני, יליד מחנה הפליטים דהיישה בבית לחם ובעל טורים בעיתונות הפלסטינית. 

 על פי התוכנית, הגבול בין המדינות יקבע על פי קווי ה־4 ביוני 1967, תוך סיום מוחלט של מצב הכיבוש. שתי המדינות תהיינה דמוקרטיות, משטרן יהיה מבוסס על עקרון שלטון החוק ועל ההכרה באוניברסליות של זכויות האדם, כפי שאלו הוכרו במשפט הבינלאומי, על ערך השוויון, החירות ועל קדושת חיי האדם.

לשתי המדינות תינתן הזכות לקבוע את אופי ההגירה לתחומן ואת חוקי ההתאזרחות שלהן. לפיכך, פלסטין תהיה חופשית לאזרח את הפליטים הפלסטינים ומדינת ישראל תהיה חופשית לאזרח את יהודי התפוצות, וזאת על פי ראות עיניהן. שתי המדינות יהיו מחויבות לחזון הארץ הפתוחה, ובו לאזרחי שתי המדינות תעמוד הזכות לנוע ולהתגורר בכל חלקי הארץ. 

עוד קובעת התוכנית כי תושבי הקבע הישראלים בפלסטין יממשו את זכות ההצבעה שלהם בישראל, ותושבי הקבע הפלסטינים בישראל יממשו את זכות ההצבעה שלהם בפלסטין. כמו כן, ירושלים תשמש בירה של שתי המדינות, התושבים הפלסטינים יהיו אזרחי פלסטין והתושבים הישראלים יהיו אזרחי ישראל.

בתוכנית גם מנגנונים משותפים להשגת פיוס בין העמים, בהם הקמת ועדות פיוס משותפות, שיאפשרו דיון מעמיק וממצה בעוולות העבר משני הצדדים, וכן יגובשו תוכניות משותפות לקידום הפיוס ברמת הקהילה, מערכות החינוך ומוסדות התרבות.

לצורך מימושו של הסכם הפיוס יוקם גוף בינלאומי, שיהיה מקובל על שני הצדדים, בו ייצגו בין היתר, הליגה הערבית, האיחוד האירופי והאו"ם. גוף זה יערוב לתהליך יישום מתווה “שתי מדינות, מולדת אחת” וייתן לו גיבוי דיפלומטי, משפטי וכלכלי. חזון “שתי המדינות, מולדת אחת” ישמש בסיס לשילוב של שתי המדינות העצמאיות במסגרת הסכם שלום עם מדינות המזרח התיכון.

“רעיון שתי המדינות מתעלם משתי נקודות מרכזיות - ערבוב דמוגרפי וערבוב רגשי”, אומר רפופורט, מיוזמי התוכנית. "בגדה יש קרוב ל־15% ישראלים ובישראל כ־20% ערבים. ערבוב שני עוד יותר מהותי הוא הערבוב הרגשי. שני העמים, רובם לפחות, רואים בארץ כולה כמולדתם. לכן, הפרדה במובן של 'אנחנו פה והם שם', כאילו מדובר בסכסוך גבול בין צרפת לגרמניה, זו תפיסה לא נכונה של הסכסוך והיא לא באמת אפשרית. חייב להיות אלמנט של שיתוף, כי הארץ משותפת.חלק מהרעיון שלנו הוא ניסיון להתמודד עם שלוש בעיות היסוד: המתנחלים, הפליטים וירושלים. ישראלים יוכלו לחיות באופן חופשי בפלסטין תחת ריבונות פלסטינית, כשהם שומרים על אזרחותם הישראלית, מבלי שיהיה צורך בפינוי המוני, ואילו אזרח פלסטיני יוכל לגור בחיפה, ביפו או בתל אביב. קשה עד בלתי אפשרי להעביר קו גבול של הפרדה בירושלים בכלל ובעיר העתיקה בפרט, וקשה עד בלתי אפשרי לדרוש שהפלסטינים יכריזו בהסכם שהם מוותרים על זכות השיבה. לכן, הדרך לשתי מדינות עצמאיות וריבוניות עוברת דרך פתרונות של שיתוף מהסוג שאנחנו מדברים עליו".

“יש דרך ישימה לפתרון, שתביא לשקט ולשלום אזורי, והיא מדינה אחת בין הים לירדן", אומר הח"כ לשעבר משה פייגלין. בתוכניתו המדינית של פייגלין ושל תנועתו, זהות, שלושה סעיפים מרכזיים: החלת ריבונות מלאה על כל שטחי יו"ש והענקת מעמד תושב, ובו זכויות אדם מלאות לכל תושבי יו"ש; תוכנית עידוד הגירה שתסייע כלכלית לתושבי יו"ש הערבים שיהיו מעוניינים להגר למדינה אחרת ופתיחת מסלול קבלת אזרחות עבור מי שיקשור גורלו במדינת ישראל ויוכיח נאמנות.

עקרונות התוכנית שמפרטת מפלגת זהות במצעה, מדברים על שליטה מלאה של צה״ל ומשטרת ישראל בלבד מהים ועד הירדן, החלת ריבונות מלאה בכל שטחי ישראל ומתן שלוש האפשרויות לכ־300 אלף המשפחות “שאינן יהודיות”, המתגוררות ביו”ש. 

 

"יש דרך לחיות עם שכנינו פה באזור, מבלי לוותר על אחיזתנו בארץ אבותינו ומבלי להתפשר על ביטחון מדינת ישראל", אומר פייגלין, “מי שרוצה לחיות איתנו בשלום - מוזמן להישאר כאן, אבל בתנאים שלנו״.

לאחרונה הציע ח"כ יואב קיש (הליכוד) תוכנית המושתת על תוכנית האוטונומיה של ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל, שהגה האחרון ב־1977. התוכנית מתייחסת לשטחי יהודה, שומרון וירושלים ואינה כוללת את רצועת עזה. תוכנית האוטונומיה שוללת הקמת מדינה פלסטינית וחותרת לביטול הסכמי אוסלו, וגם בה כמה שלבים. בשלב הראשון - החלת הריבונות הישראלית על שטחי יו"ש, מלבד שטחי האוטונומיה שתינתן לפלסטינים, וביטול הסכמי אוסלו. עם פירוק הרשות הפלסטינית יבוטל גם המנהל הצבאי ביו"ש. 

בשלב השני תוקם האוטונומיה, ישוקמו מחנות הפליטים וישראל תחתור לשלום כלכלי ולהסדרת סוגיית ירושלים. כל ערבי המתוגרר ביו"ש אך מחוץ לתחומי האוטונומיה יוכל לבחור בתושבות ישראלית או בתושבות האונטונומיה. במקרה שיבחר בתושבות ישראלית, תעמוד לרשותו האפשרות לקבלת אזרחות ישראלית. במקרה שיבחר בתושבות האוטונומיה יוגדר כתושב האוטונומיה בישראל. בשלב השלישי תחתור ישראל להסדר מדיני אזורי, שייתן מענה גם לסוגיית מעמדם הפוליטי־אזרחי של ערביי האוטנומיה. האוטונומיה תשתרע על שטח של כ־38% משטחי יהודה ושומרון, שטחים שבהם לא מצויים כיום יישובים יהודים. היא תאפשר מנהל עצמי מקסימלי לאוכלוסייה המקומית, ותונהג בידי מועצה מנהלית, שתיבחר בידי התושבים המקומיים. הביטחון באוטונומיה יהיה מופקד בידי השלטון הישראלי, ישמר חופש גישה ופולחן לכל בני הדתות במקומות המקודשים להם.

לדברי ח"כ קיש, "תוכנית האוטונומיה מציעה מתווה להסדרת הסכסוך ביום שאחרי ממשל אובמה בארצות הברית. עידן טראמפ טומן בחובו חלון הזדמנויות למימושה של התוכנית, שלא מתיימרת להיות פתרון מושלם למציאות לא מושלמת, אולם היא מציבה אופק וחזון ושומרת על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל בג'ונגל המזרח תיכוני של ימינו".