מחזור גיוס: "המנהיגים צריכים להעמיד עצמם לבחירה בקרב קהל רב של מתפקדים"

הרעיון מאחורי "פריימריז פתוחים" הוא לאפשר התפקדות למפלגה ממש עד למועד הבחירות הפנימיות, ובכך לבטל את "תקופת ההכשרה" הנדרשת מהמתפקדים, ולאפשר לכמה שיותר אזרחים ליטול חלק בבחירת המועמדים. "הדרישה הזאת היא המשך של מגמה עולמית", אומר ד"ר עופר קניג, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

"אם לפני חמש־שש שנים מפלגות העבירו את בחירת המועמדים ממוסדות המפלגה או מסיעת הפרלמנט אל המתפקדים, הרי שהיום כבר הולכים צעד נוסף. יש מגמה הולכת וגדלה בעולם לקיום פריימריז פתוחים. מפלגות רבות מחפשות דרכים להיות בקשר עם האזרחים - הדמוקרטים באיטליה, הסוציאליסטים והרפובליקנים בצרפת והלייבור בבריטניה - כולם פנו לפריימריז פתוחים או חצי פתוחים. ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, נבחר לראשות מפלגתו בפריימריז חצי פתוחים".

אך בישראל קיימת דיסאינפורמציה רבה בנוגע למונח. הבחירות המקדימות במפלגת העבודה המיועדות ל־3 ביולי, למשל, הן לא באמת פריימריז פתוחים. נכון, המועמדים השונים היו צריכים לגייס כמה שיותר מתפקדים עד תאריך היעד, 28 בפברואר, אך מדובר בפריימריז סגורים לכל דבר ועניין. 

ד"ר קניג השתתף בכתיבתו של ספר שהתפרסם לפני מספר חודשים והוקדש לתופעת הפריימריז בישראל ובקנדה, "The Promise and Challenge of Party Primary Elections". יחד עם פרופ' גידי רהט מהמחלקה למדע המדינה מהאוניברסיטה העברית וחוקרים קנדים, מאיר הספר במבט השוואתי את רעיון הבחירות המקדימות ודן בשלל יתרונותיהן וחסרונותיהן. "למרות השוני בשיטה ובתרבות הפוליטית מצאנו שהאתגרים העומדים בפני כל מפלגה דמוקרטית שמאמצת את רעיון הפריימריז זהים. בקנדה כמו בישראל יש בעיות של מניפולציה של כללי המשחק, ויש קהילות סגורות שקל יחסית לנייד ולהשתלט דרכן על מפלגה".

גם היבט הפיקוח והשליטה במועד הפריימריז גמיש, ומנהיגי המפלגות משחקים בו לפי האינטרסים שלהם. בניגוד לשיטת הבחירות הכלליות - הקריטריונים של מועד הבחירות, תקופת ההכשרה, הזכאות לבחור, גובה תשלום ההתפקדות, מספר הקלפיות - הכל ניתן לכיפוף. גם עניין הפיקוח די פרוץ. במקרים רבים בישראל השתלטו על השיטה קבוצות כוח וקבלני קולות, מה שמחזק לכאורה את טענתו של יאיר לפיד כי שיטת הבחירות המקדימות מייצגת את כל מה שמושחת בפוליטיקה. אך כל התופעות הללו אינן סיבה שלא לקיים פריימריז, אלא תירוץ. 

"דיקטטורה, נאורה ככל שתהיה, אף פעם אינה עדיפה על דמוקרטיה. לפיד חושש מדמוקרטיזציה פנים־מפלגתית", אומר פרופ' רהט. "יש עתיד אינה נהנית מלגיטימציה דמוקרטית. בשלב הזה היא לא ניזוקה, אבל למפלגות מהסוג שלה יש פתולוגיות שעוד יצוצו ועלולות לפרק את המפלגה בזמן יחסית קצר".

אז כיצד ניתן לקיים פריימריז ובו בזמן להימנע מהשחתתם? הפתרון האולטימטיבי הוא פריימריז ביום הבחירות הכלליות, כשרק חברי המפלגה בוחרים את רשימת המועמדים. ניתן גם לקיים פריימריז פתוחים ולערוך סינון מוקדם של המועמדים על ידי גופי המפלגה השונים. הסידור הזה התקבל בהרבה מקומות בעולם, אך בארץ משום מה לא משתמשים בו. כמו כן, ניתן להבטיח שריונים מסוימים. ניתן לקיים פריימריז בצמוד לאסיפות שבהן מתחרים המועמדים. גם לפיד יכול ליצור שיתופיות מינימלית אם יציג את הנבחרת שלו ויבקש ממתפקדי המפלגה לאשרה. בכל אופן, מנעד האפשרויות רחב. 

תופעות כמו יש עתיד ומפלגת החירות של חרט וילדרס בהולנד יוצאות דופן בנוף המערבי. אנשים רוצים היום ליטול חלק ולהיות בעניינים. רובם לא מעוניינים להתחייב לחברות במפלגה, אבל חשוב להם להשפיע. לכן שיטת הפריימריז הפתוחים היא אופציה שהופכת שכיחה. היא מאפשרת מעורבות במינון שמתאים לאזרחים רבים.

גם בבית היהודי נערכים לפריימריז, לאחר שהיו"ר נפתלי בנט הודיע על הקדמתם ל־27 באפריל. על פי חוקת המפלגה, הבחירות המקדימות אמורות היו להתקיים חצי שנה לפני הבחירות הכלליות, אך בהודעתה נמסר כי "אנחנו רוצים להיות ערוכים כמה שיותר מוקדם לכל התרחישים האפשריים, כמו כל המפלגות הגדולות שנמצאות בתהליך או כבר סיימו אותו". 
 

בנט מאמץ מעין פריימריז "חצי פתוחים", בהם ניתן יהיה להתפקד למפלגה עד 20 במרץ ולהגיש מועמדות עד 9 באפריל (עלות ההתפקדות היא 45־59 שקל). לאור הישגיו הפוליטיים האחרונים של בנט העיתוי אינו מפתיע, אבל באין מתחרים על תפקיד ההנהגה הצעד נועד בעיקר לסחוף גל מתפקדים חדש, שיוכלו להשפיע כמעט מיידית מרגע התפקדותם.

"בנט מנסה למשוך מתפקדים מהימין־מרכז", אומר קניג, "אבל צריך לשים לב שבפעם האחרונה שהוא פתח את הפריימריז זה דווקא הביא לו קהל ימני יותר. יהיה מעניין לראות כיצד הוא בונה את הקמפיין כך שיעזור לו למצב את עצמו כמועמד לראשות הממשלה".

בעוד המהלך של בנט לא נתקל בכל התנגדות פנים־מפלגתית, במרצ הדברים מתנהלים אחרת. ביום שלישי דחתה ועידת המפלגה ברוב של 164 נגד 118 את הצעתה של היו"ר זהבה גלאון להקדמת הבחירות ולקיומן בשיטת פריימריז פתוחים. גלאון מבקשת לחולל שינוי דרסטי במפלגה ולשנות מהיסוד את מנגנון הבחירות הפנימיות, שעד כה נשלט בידי ועידת המפלגה. "הבאתי לוועידה הצעה לפריימריז פתוחים, שיאפשרו לכל מי שרוצה להשתתף בבחירת יו"ר עד ליום הבחירות. בניגוד למועמדים, מהבוחרים לא תידרש התפקדות למפלגה".

המתנגד העיקרי למהלך היה ח"כ אילן גילאון, שהכריז כי יתמודד על ראשות המפלגה. בשלב זה להכרזתו של גילאון אין היתכנות, כיוון שנכונותה של גלאון להקדים את הפריימריז הותנתה בהפיכתם לפתוחים. גלאון רצתה ללכת לבחירות כבר בספטמבר 2017. עתה, לאחר שהוועידה דחתה את הצעתה, בכוונתה להמשיך לפעול בשטח ולשכנע את החברים. על פי החוקה היא יכולה לכנס את הוועידה בתוך 48 שעות. "אם לא אצליח במהלך הוועידה הקרובה, אגיש את ההצעה לוועדת החוקה של מרצ ולהנהלה, ואדאג להביא זאת שוב בוועידה הבאה בנובמבר. אני חדורת מוטיבציה ולא מתכוונת לוותר. אנחנו רק בתחילת הדרך לשינוי", אומרת גלאון. 

"מרצ נמצאת בסטגנציה ומתנהלת כמועדון חברים סגור. אנחנו נראים מנותקים ומנוכרים. גם את קמפיין הגעוואלד מיצינו. פתיחת הפריימריז עתידה ליצור התלהבות וסחף ותאפשר לנו להציג רשימה מגוונת של בוחרים ונבחרים, עם נציגים ממגזרים שונים. לדעתי, זה יכול להכפיל את כוחנו. כשאנשים פעילים בתהליך הבחירה, זה יוצר אצלם בדרך כלל מוטיבציה להיות פעילים גם בתקופת הבחירות הכלליות".  

"זה הצעד השני. אני מתכוונת להביא בעתיד לוועידת מרצ את רעיון הפריימריז לבחירת רשימת המועמדים של המפלגה. אבל אין כאן עסקת חבילה. בואו נלך קודם כל על פריימריז פתוחים לבחירת היו"ר".  

"ההצעה שלי כוללת מנגנון מאזן חשוב ביותר. לצירי הוועידה עדיין תהיה שליטה על מיון המועמדים. הם יפעלו כמסננת וימנעו מאנשים שאינם קשורים אידיאולוגית למרצ להיבחר". 

גלאון מלאת אמונה במהלך, והיא רואה בו חלק מיצירת שינוי במערכת הפוליטית כולה. "למרצ יכול להיות תפקיד חשוב ביותר והוא להציג מודל של פוליטיקה חדשה. זו גם בעיני הדרך היחידה להוביל למהפך שלטוני. אני מקווה שמרצ תשמש מודל בעניין הזה לשאר המפלגות בגוש שמעוניין להביס את נתניהו וילכו בעקבותינו".

גם בקרב מפלגת העבודה מתנהל קרב לא פשוט בין חסידי השיטה החדשה לבין רוב המועמדים, המעדיפים לדבוק בשיטה הישנה. את המאבק לקיומם של פריימריז פתוחים מובילים ח"כ סתיו שפיר והמועמדים אלדד יניב והאלוף (במיל') יום טוב סמיה. האחרון הוציא השבוע מכתב לחברי הוועידה ואוסף חתימות לשינוי החלטת המזכירות לפריימריז סגורים. לדבריו, במתכונת הנוכחית לעבודה אין סיכוי לחזור לשלטון. "רק פריימריז שיאפשרו לציבור הרחב לקבוע את זהות המנהיג יחזירו את אמון הציבור ויאפשרו לעבודה להיות אלטרנטיבה שלטונית".

"אני צנחן עקשן ולא מתכוון לוותר". 

מזכירות לשכת מפלגת העבודה שהתכנסה לפני כשבוע החליטה להביא לאישור הוועידה שתתקיים בסוף מרץ את קיום יום הבחירות לראשות המפלגה ב־3 ביולי. בהודעתה פירטה המזכירות חזון מעט מעורפל בדבר הקמת גוש מפלגות להחלפת הליכוד בראשות נתניהו. עוד הוחלט להקים צוות מפלגתי, שיבחן את עריכתם של פריימריז פתוחים להובלת הגוש, אם וכאשר יתגבש כזה, תוך כדי מו"מ עם המפלגות הרלוונטיות. 

בינתיים רוחשות שמועות בדבר האפשרות שהמועד שנקבע לבחירות אינו סופי ועתיד להידחות, וכי יצחק (בוז'י) הרצוג בינתיים פוקד אנשים בידיעה שיוכלו ליטול חלק בהצבעה. מלשכת דובר המפלגה נמסר: "אין לכך שום בסיס. מועד הבחירות, 3 ביולי, יובא להצבעה בוועידת המפלגה עד סוף מרץ".

את תגובתו של הרצוג לא ניתן היה להשיג. זה זמן מה שחברות הכנסת סתיו שפיר וקסניה סבטלובה מבקשות לקיים דיון רציני בנושא הפריימריז, אך בישיבות הסיעה שהתקיימו השבוע לא נטל הרצוג חלק פעיל והן הסתיימו ללא הכרעה. גורמים במפלגה טוענים כי הוא מנסה לפסוח על שני הסעיפים ולמסמס את הרעיון בלי להצטייר כמי שחושש מהעמדתו לבחירת קהל רחב. עוד טוענים הגורמים כי הרצוג מנסה לתעתע בין רעיון הפריימריז הפתוחים במפלגה לבין רעיון הפריימריז הפתוחים למנהיגות של גוש שמאל־מרכז עתידי.

מי שאינו חושש להביע את עמדתו המתנגדת לעניין הפריימריז הפתוחים הוא ח"כ עמיר פרץ, הנהנה מכוח רב במפלגה. לטענתו, פריימריז פתוחים מחייבים חקיקה ראשית, הן בתחום המימון והן בתחום הכללים לגבי כמה ניתן לתרום, מי רשאי לתרום, כמה מותר למועמד להוציא ואיך יוצרים בחירות שוויוניות (יחסית) ומנטרלים מהן את החשש מפני יחסי הון־שלטון. בנוסף טוען פרץ כי כאשר הבוחרים אמורים להיות כלל אזרחי המדינה, יש צורך במנגנון ניהול בדומה לבחירות לכנסת, שעלותו עשרות מיליוני שקלים. לאף מפלגה, ובוודאי שלמפלגת העבודה, אין תקציב לכך. כלומר, יידרש מימון של המדינה.

אך פרופ' רהט סבור כי הדברים אינם מדויקים. "בחוק המפלגות יש התייחסויות לענייני פריימריז, וגם עניין הבקרה אצלנו טוב יחסית למדינות אחרות. צריך לזכור שגם בפריימריז סגורים עולה לא אחת בעיה של טוהר מידות, תרומות לא חוקיות, קניית קולות וכו'". 

גם ח"כ עמר בר־לב מצהיר מפורשות כי הוא מתנגד לפריימריז פתוחים. "אני מאמין שישנה חשיבות לתקופת ההכשרה. אני רוצה למנוע מצב שמועמד כלשהו מגיע יום לפני הבחירות, מביא איתו בוחרים שאינם בשר מבשרה של המפלגה רק כדי לתפוס טרמפ". 

בר־לב שותף לשאיפה של המפלגה להקמת מחנה גושי, ולא פוסל מצב להתמודד על הנהגתו בבחירות מקדימות פתוחות מול אנשים כמו ציפי לבני ואהוד ברק.

"לא ידוע לי, אבל זו אפשרות". 

שמו של ברק עולה גם בשיחות עם חברי כנסת אחרים בעבודה. רבים מספרים שצלו מורגש היטב במפלגה, ויש הטוענים כי הוא אחד המושכים החזקים בחוטים מאחורי יוזמת הפריימריז הפתוחים.  

אלדד יניב סבור כי על מנת שמפלגת העבודה תהווה אופציה להוביל גוש כלשהו, היא צריכה ליצור גוף בוחר כמה שיותר גדול. "היום כותבים על מפלגת העבודה רק בהקשר של סכינים", הוא אומר, "צריך לצאת מהלופ הזה ולהכניס אנרגיה חדשה".

"חייבים ללכת על פריימריז פתוחים, שבהם ביום ההצבעה ליו"ר כל מי שמעוניין מתפקד באינטרנט, משלם 10 שקלים והולך לקלפי להצביע. לפני יום הבחירות נערוך קמפיין דיבייטים בכל הארץ. זה ייצור תנופה אדירה ומומנטום. אני מאמין שאנחנו יכולים להגיע ל־200 אלף מתפקדים".

"אם נתעקש לעשות עוד פעם את אותו דבר נשיג אותו דבר. את זה כבר איינשטיין אמר. כרגע מתעקשים במפלגה שההכרעה על המנהיג תהיה בקרב 50 אלף. ביום טוב יבואו להצביע 30 אלף. עם 30 אלף מתפקדים לא מחליפים שלטון". 

"אם הייתי בוז'י הייתי אומר לעצמי שאחרי שהבאתי 24 מנדטים, כאשר ויתרתי באומץ על אגו וחברתי ללבני, יש טעם לעשות מהלך אמיץ נוסף, גדול יותר, שגם יביא לו קרדיט ציבורי. האופוזיציה יכולה לעשות מהלכים אמיצים רק בתוך המפלגה, לא במדינה".  

"אין שום בעיה לעשות פריימריז פתוחים בקיץ. המנהיגים צריכים להיות מספיק אמיצים ולהעמיד עצמם לבחירה בקרב קהל רב של מתפקדים. הבית היהודי כבר עושה מהלך בכיוון דומה".

מנהיג נוסף שמתחמם על הקווים הוא אבי גבאי, שטוען כי פקד מאז הצטרפותו 4,000 איש למפלגה, בהם רבים ממפלגות יש עתיד והליכוד. במטה הרצוג מפקפקים בנתון ומוסרים בתגובה: "גבאי אולי פקד 4,000 איש בפייסבוק שלו, ומכל מקום, אלה לא אנשים ששילמו כסף. בכל מקרה, הסקרים הפנימיים שלנו מראים על הובלה של הרצוג". 

מיש עתיד נמסר בתגובה: "יש עתיד אינה חלק מגוש השמאל ולא תרוץ עם השמאל בשום גוש ובשום תסריט שהוא".

מטעם אהוד ברק לא נמסרה תגובה.