את התוכנית לשדרוג מעמד הביניים הכין שר האוצר משה כחלון כמבצע צבאי לכל דבר. כיאה לתוכניות צבאיות גם הוענק לה שם קוד - "נטו משפחה". אפשר היה להמליץ על "ענבי זעם", שכן מדובר בנקמה נטו. זהו ניצחון קטן במלחמה הפוליטית בין שר האוצר לראש הממשלה, שהחלה בעניין תאגיד השידור אך עדיין לא הסתיימה. בקרוב צפוי סבב קרבות נוסף, שבסופו אולי נלך לבחירות.
כמו כל מבצע צבאי, התוכנית הנרקמת הייתה ידועה למתי מעט. העיתוי, יום לאחר שהפוליטיקאים עיכלו את שאריות המופלטה של המימונה ובזמן שהכנסת נמצאת בפגרה, נבחר בקפידה. אנשי האוצר עבדו במהלך החג שעות נוספות כדי לרקוח את הגלולה המרה שנתניהו יתקשה לבלוע. מי שהוכנסה בסוד העניינים הייתה נגידת בנק ישראל. מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד נפגש עם קרנית פלוג ערב הפסח והציג בפניה את התוכנית לפרטיה. לשר האוצר היה חשוב שהנגידה תהיה בסוד העניינים ותעניק את הגיבוי המקצועי כשיידרש. שלא כמו ביבי, לא היה חשש שפלוג הדיסקרטית תדליף משהו.
מי שלא עודכן מסיבות פוליטית היה נתניהו, מחשש שממש ברגע האחרון יצטרף למסיבת העיתונאים של כחלון ויגנוב את הקרדיט. ואכן העניין הפוליטי תפס השבוע את מרבית הכותרות. אבל חשוב לא פחות הוא העניין הכלכלי, והשאלה אם כחלון פצח בכלכלת בחירות. הנגידה תומכת בצמצום אי השוויון והפערים. היא בעד מס הכנסה שלילי (המכונה מענק הכנסה). היא גם בעד הגדלת נקודות הזיכוי להורים לילדים בני 6, וגם אין לה סיבה להתנגד לסבסוד הצהרונים. כל אלה מהווים פוטנציאל למנועי צמיחה ומעודדים יציאה לעבודה.
אבל אם יאיר לפיד (שצייץ בטוויטר שהוא מפרגן לתוכנית) שאל איפה הכסף, אפשר לתמוה מאיפה יבוא הכסף, וזה גם מה שמטריד את הנגידה. היא יודעת שעודפי הגבייה זמניים (בעיקר מיבוא מכוניות) וגם נתוני הצמיחה שבידה אופטימיים פחות מאלה של האוצר. במסיבת העיתונאים השבוע ניתנו תשובות מגומגמות ולא רציניות. עודף הגבייה ברבעון הראשון הסתכם ב־1.7 מיליארד שקל, מתוכם 1.2 מיליארד שקל מסים מעסקת כתר פלסטיק. כלומר העודף השוטף עמד על 500 מיליון שקל: בהשוואה לגביית מס של 290 מיליארד שקל לשנה, זו טעות סטטיסטית.
סיפרו לנו שבזכות עדכון תחזית הצמיחה, עודף הגבייה ב־2017 יסתכם ב־3 מיליארד שקל (לא כולל עסקת מובילאיי) וב־2018 ב־3.5 מיליארד שקל. תחזית הגבייה עודכנה באוצר בעקבות תחילת קידוח מאגר הגז "לווייתן" וההשקעות בעקבותיו, אבל הפערים מול נתוני בנק ישראל עדיין קיימים.
בכל מקרה, אם נתוני הגבייה העדכניים נכונים, היכן היו כלכלני האוצר, אנשי אגף התקציבים ורשות המסים, שהכינו רק לפני שלושה חודשים וחצי תחזית שמרנית יותר? מדוע טרטרו את השרים ואילצו לבצע תוכנית קיצוצים כואבת, אם ידעו, או אמורים היו לדעת, שהמספרים מוטעים? בתחילת 2017 שאלתי את שר האוצר על הפספוסים בתחזיות הגבייה. המנכ"ל באב"ד טען בשמו שיש היגיון בשאלה והבטיח לבדוק, אבל לא חזר עם תשובה.
מבצע "נטו משפחה" אינו האחרון בסדרת הפינוקים לאזרחים. כחלון החליט להיטיב גם עם אוכלוסיית הנכים בסכום הנאמד ב־4 מיליארד שקל. הכסף ינותב בחמש פעימות, בעיקר לקבוצה המכונה "קצבתם מחייתם", בהתאם להמלצת ועדה בראשות ירון זליכה. וישנו גם שר הבריאות יעקב ליצמן, שעדיין לא קיבל את ליטרת הבשר התקופתית ודורש ביטוח סיעודי ממלכתי. בעקבות כך, הוקמה ועדה שתגיש את המלצותיה בקרוב. סביר שגם זה יעלה עוד כמה מיליארדי שקלים.
בחזרה מהכלכלה לפוליטיקה. התוכנית כולה נתונה בסימן שאלה פוליטי גדול, גם אם כחלון חושב שנתניהו לא יעז לטרפד אותה. החלק היחיד בתוכנית שאפשר לבצע מיד נוגע להפחתת מכסים בהיקף 800 מיליון שקל על ביגוד והנעלה לתינוקות ועל מכשירים סלולריים. שלשום בלילה מיהר כחלון לחתום על הצו לביטול מס הקנייה על המכשירים בהיקף 450 מיליון שקל, והוריד מסדר היום את חוסר הוודאות בשוק הסלולר. הסעיפים האחרים (הגדלת נקודות הזיכוי וסבסוד הצהרונים) מצריכים החלטת ממשלה או תיקוני חקיקה (הגדלת מס הכנסה שלילי).
כחלון אמור לדעת שככל שהעניינים תלויים בנתניהו, הוא לא ייתן לו לקטוף דיבידנד כלשהו בגין התוכנית, מה גם שהיא נוגדת את כוונתו המקורית להשתמש ב"עודפי המס" להורדת מס הכנסה ומסי חברות. נתניהו אומנם לא יודיע פומבית על התנגדותו, אבל כבר ימצא את הדרך לחבל בה ובסופו של דבר ינסה למשוך חלק מהקרדיט. זה כבר קרה שלשום בוועדת הכספים, בעת הדיונים על העברות עודפי התקציב. ביום העצמאות הקרוב נתניהו כבר לא יוכל לבלות בשקט בכנרת או לעשות מנגל בצפון הגליל. המחטף של "כחלון הזדמנויות" היה אחד יותר מדי.
תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה, הדהימה השבוע כשהודיעה על הקדמת הבחירות - שלוש שנים לפני מועדן החוקי. מיי מעוניינת להיערך טוב יותר להתמודדות מול אתגר הברקזיט. האם נתניהו יעז לעשות אקזיט דומה ולהקדים את הבחירות כדי להתמודד עם האתגר הלא פשוט שהציב בפניו שר האוצר שלו? זה כנראה מה שיקרה בעקבות משחקי הכס בין השניים. כל מהלך משמעותי מעתה והלאה יתפרש ככלכלת בחירות.
שי לחג
כל חברי הכנסת החברתיים של כולנו צופפו השבוע שורות כדי להגן על התוכנית של כחלון. כולם נשכבו על הגדר. זה מה שמצופה מח"כים כמו רחל עזריה, ד"ר יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי ורועי פולקמן. ממייקל אורן המתנהל כעב"ם פוליטי אין שום ציפייה.
יוצא הדופן שבסנגורים היה מנכ"ל האוצר באב"ד, שהתפנה סוף־סוף מהפוליטיקה של מלחמות התאגיד לטובת ענייני הכלכלה. השבוע נשלח לגל"צ להגן על התוכנית הכלכלית ועשה את זה בכישרון. באב"ד מתבטא ברהיטות, ולכל שאלה נשלפת תשובה מיידית וסדורה בלי לגמגם.
השבוע הוא ניצב בפני אתגר לא פשוט. שוב עלתה הטענה על היותו איש פוליטי ולא איש מקצוע. התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר האוצר בדרישה למנוע את מינויו האפשרי כממונה על התקציבים. הטענות במכתב הוכחשו בתוקף על ידי האוצר ונטען שבאב"ד ממשיך רק כמנכ"ל. אבל, כפי שנהוג לומר, אין עשן בלי אש. במסדרונות האוצר מספרים שהמנכ"ל החרוץ אומנם לא יקבל מיידית את מינוי הקבע לתפקיד, אלא יחזיק בו באופן זמני, אבל, כידוע, הזמניות הופכת עם הזמן לעניין של קבע.
כבר עם המינוי למנכ"ל אוצר שהגיח מבחוץ ולא נמנה עם "אנשינו", טענו גורמים בהנהלת האוצר שבאב"ד איש פוליטי. הרי רק כפסע היה בין בחירתו כחבר כנסת מטעם כולנו לבין מינויו לאוצר. הזמן שחלף רק הוכיח שבאב"ד מתנהל גם פוליטית. הוא ניהל מגעים כאלה ואחרים עם יו"ר ועדת הכספים כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים של כחלון. גם טיפולו בעניין התאגיד שייך לתחום האפור של הפוליטיקה. במידה מסוימת, הוא גם מעורב בעניינים הפנים־מפלגתיים של כולנו.
אבל בואו לא ניתמם: למעט יוצאי דופן, גם פקידי האוצר מעורבבים פוליטיים. מיכל עבאדי־בויאנג'ו, החשבת הכללית לשעבר, הייתה פוליטית במובהק. היא ניהלה מאבקי כוח אפילו נגד שרים (שר הבריאות) תוך ניצול עליונותה המקצועית. והאם אמיר לוי, הממונה על התקציבים, לא התנהל באופן פוליטי כשתקף בעבר את היועצת המשפטית של ועדת הכספים?
אם נניח את הפוליטיקה בצד, באב"ד מתנהל באופן מקצועי ומקבל את הגיבוי המוחלט משר האוצר. הוא עובד סביב השעון, וכפי שאומרים: מצאת החמה עד צאת הנשמה. כשצריך הוא גונב עבור שר האוצר סוסים ששום גורם אחר לא היה מסוגל לגנוב. הוא לא מהסס לנצל את הכוחניות שלו בעימותים מול החשבת לשעבר או מול הממונה על התקציבים המתוסכל. במידת הצורך, הוא מעדכן את הנגידה בתוכנית כזאת או אחרת, כמו זו החדשה של כחלון.
כל מכשול הניצב בפני שר האוצר נפתר באמצעות ועדה, שבראשה עומד כמובן באב"ד. הוא מטפל כיום בוועדה לבחינת דרכים לעידוד התעשייה, ובקרוב ימנה ועדת איתור למינוי מחליף למנהל רשות החברות הממשלתיות. מנכ"ל האוצר ריכז את הטיפול בפתרון בעיית הלבנת ההון של הבנקים הפלסטיניים ועוד. אבל מרוב עיסוקים חלק מדיוני הוועדות תקוע. לסיכום, באב"ד הוא אכן מנכ"ל יוצא דופן. אצל שר אוצר שנאמנות מוחלטת היא עבורו ערך עליון, לא צריך יותר מזה.
פסק זמן נדל"ני
עושה רושם שכחלון הוריד בשבועות האחרונים את הרגל מדוושת הטיפול במחירי הדיור. ואולי לא. אבל בואו נודה באמת: עוד כמה זמן אפשר להפיץ אינסוף הודעות יומיות על עוד פרויקט מחיר למשתכן, הסכם גג ופרויקט התחדשות עירונית? די! הבנו את הפרינציפ. שר האוצר, שהוא גם שר הדיור, עשה בשנתיים האחרונות הכל כדי לבלום את טירוף מחירי הדיור, ומה שנותר הוא לקוות שהמחירים יתחילו לרדת או לפחות שהריצה המטורפת כלפי מעלה תיבלם. פירות המאבק אכן מתחילים לבצבץ. במדד מרץ מחירי הדיור עלו ב־0.1% בלבד.
לפי נתוני ארבעת החודשים האחרונים, מחירי הדיור דורכים במקום. אבל מגמת הבלימה אינה מפריעה לכתבי הנדל"ן להדגיש כל פעם מחדש דווקא את העלויות המצטברות בשנה האחרונה (העומדות סביב ה־6%).
מישהו עוד זוכר כיצד שיגעה את המדינה סוגיית המיסוי על דירה שלישית? השבוע התעניינתי לדעת מה חדש, והתשובה היא כלום. מאז המדינה והכנסת מסרו לפני שבועיים את תשובותיהן לבג"ץ בעקבות העתירה בנושא, לא קרה דבר. בג"ץ עדיין לא החליט, ואפילו הרכב השופטים שידון בעתירה לא נקבע. לעליון יש עניינים בוערים יותר על סדר היום, כמו הפסיקה הדרמטית השבוע בעניין ההיתר לפתיחת המרכולים בתל אביב בימי שבת.
כל הצדדים, כולל שר האוצר עצמו, היו שמחים אם בג"ץ היה מוציא עבור הפוליטיקאים את הערמונים מהאש ופוסל את החוק. מיסוי דירה שלישית הכניס את בעלי הדירות לאי־ודאות הנמשכת עד היום, העלה את מחירי השכירות והסב לכחלון נזק פוליטי, אם כי עדיין הפיך.
בעוד כחלון מנסה לברוח מבשורת הנדל"ן, ארז כהן, לשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, ניסה להחזירו לקרקע המציאות. כהן טען ש"התוכנית היא לעג לרש. מול כמה מאות השקלים שייחסכו ימשיכו רבבות זוגות צעירים ומשפרי דיור לחלום על דירה. אחוז הישראלים שבבעלותם דירה הולך ויורד, ולכל ישראלי שלישי אין דירה".
בעוד כחלון פוזל לענייני כלכלה אחרים, שר השיכון יואב גלנט תופס נפח נדל"ני. אתמול השתתף באירוע נוסף הנוגע לתחום הדיור הציבורי. בשבוע שעבר הפיצו דובריו תמצית סיכום של שתי שנות פעילותו. כל צעד בנושא הדיור הציבורי, הנעשה בחברת הדיור הממשלתית עמידר, עובר תחת מבטו הקפדני, כאילו מדובר במבצע של השייטת. מעורבותו המוגברת של גלנט בתחומי הנדל"ן מתאימה לכחלון. גלנט מצא סוף־סוף את הנישה המתאימה לו. מבחינה פוליטית זה מוריד את אחד מכאבי הראש הטורדניים ביותר של כחלון.
אם מחירי הדיור ירדו, כחלון ייקח כמובן את מלוא הקרדיט, כמו שביבי נוהג לגביו. אבל אם הבועה תמשיך להתנפח או שהמחירים ייתקעו, יהיה את מי להאשים.
עמלה ולמה
שלשום לפנות בוקר, בשובי מחופשה בחו"ל, התחשק לי להמיר 50 יורו לשקלים. בנק הפועלים הוא היחיד המספק את שירותי המטבע, לאחר שרשות שדות התעופה העניקה לבנק את הזיכיון הבלעדי תמורת עשרות מיליוני שקלים. תיארתי לעצמי שעלות ההמרה תהיה גבוהה, אבל לא חשבתי שהפער בין מחיר הקנייה למכירה יהיה גבוה כמו היעדר האמון בין ביבי לכחלון. גם לא השליתי את עצמי בכך שהשירות יהיה פטור מעמלה, אבל לא דמיינתי שמתוך 191 שקל שהייתי אמור לקבל אפרד מעמלה של 19.42 שקל - 10% מהתמורה.
ברור שאני יודע שבשגרה מומלץ למשוך את המט"ח בכספומט (בבנק לאומי שערי ההמרה הם הכדאיים ביותר וקיים גם פטור מתשלום עמלה), וכתבתי על כך מיליון פעם. אבל במקרה הספציפי הזה רציתי את השקלים ביד ומיד. לא הבאתי בחשבון את רמת השירות של שני הפקידים המנומנמים שקיבלו את פני. פניתי לאחד שנראה ערני יותר, והוא ענה על השאלות בחוסר חשק. כשתהיתי מדוע העמלה מוגזמת, טען שהכסף לא מגיע לבנק אלא עובר לרשות שדות התעופה.
כשביקשתי לדעת אם יש מקום להתלונן, הוא פיהק תשובה שמשמעותה "אני לא מבין מאיפה נחת עלי העב"ם הזה". ברור לי שהמקרה חריג ושיש נסיבות מקלות, כמו שעת הלילה המאוחרת. גם ידוע לי, וכתבתי על כך בעבר, שמנכ"ל הבנק אריק פינטו מעודד הוזלת עמלות ובחלק מהמקרים מבטל אותן. התשלומים של הבנק לרשות שדות התעופה עבור הזיכיון של שירותי המט"ח הם ברמה של דמי חסות. הבנק מגלגל את העלות על הלקוחות המזדמנים. אגב, תמלוגים גבוהים נגבים גם מג'יימס ריצ'רדסון, זכייני בתי הקפה, חברות המוניות ועוד.
לא פלא שרשות שדות התעופה נהנית מעודפים של מיליארדי שקלים שהאוצר שם עליהם את ידו. אבל כל זה אינו מצדיק בשום מצב את השירות. מעל "בוטקה" המכונה "סניף" מתנוסס שלט ענק ועליו הלוגו של בנק הפועלים. זה מה שמקבל את פני הנוסעים הנכנסים. סביר להניח שרמת שירות דומה ניתנת גם לנוסעים האחרים, מה שפוגע בתדמיתו של הבנק הגדול במדינה, החשובה מכל תועלת עסקית של הפעלת הסניף במקום. לא ברור מדוע הפועלים מתעקש להחזיק סניף במקום, שחוץ מהיוקרה המפוקפקת כמעט אינו תורם מבחינה עסקית.
מבנק הפועלים נמסר בתגובה כי "הבנקים מספקים שירותי המרת מט"ח. העמלה שנגבתה היא עמלת חליפין לפי לוח העמלות המוצג לעיני כל בכל אחד מהדלפקים ומצוין במעמד העסקה. בנק הפועלים גבה עבור המרת הסכום עמלת מינימום של 5.5 דולר, בבנק לאומי העמלה 7.2 דולר ובבנק המזרחי העמלה 6 דולר. בנק הפועלים הוא הזול ביותר למרות העלויות הכבדות המושתות על הבנק בנתב"ג, הגבוהות יותר מבכל סניף אחר. "עקב העומסים הגדולים בתקופת החג ובחול המועד, תגברנו את סניפנו בנתב"ג עד למקסימום האפשרי ועשינו הכל כדי להעניק שירות מיטבי ללקוחותינו. אנו מתנצלים בפני מי שחש אחרת ובטוחים שבנסיעה הבאה יחווה שירות טוב משמעותית.
איפה הכסף? מאין הגיע המימון לתוכנית הכלכלית של השר כחלון
בתוכנית לשדרוג מעמד הביניים, שהוכנה כמבצע צבאי לכל דבר, עדיין לא נאמרה המילה הפוליטית האחרונה. וגם: לאן נעלמו בעיות הנדל"ן ומיסוי הדירה השלישית?
