ישיבה מורחבת של ועדת השרים לענייני ביטחון, כ"ה באייר תשכ"ז 4.6.67 (בשעה 12:30)
לאחר התלבטויות עד הרגע האחרון, החליטה הממשלה ברוב גדול אך ללא קונצנזוס על תקיפה ותחילת מלחמה
שר המשפטים יעקב שמשון שפירא: "מה ההערכה ביחס לאפשרויות של אמברגו עלינו לגבי אספקת נשק מצרפת, אנגליה ואמריקה, ומה מידת החשיבות הצבאית של הדבר?"
שר החוץ אבא אבן: "בצרפת יש כבר הפסקה של אספקה הם אומרים שזו הפסקה ארעית של כמה משלוחים. ההנמקה היא, שהייתה פרסומת בולטת ורועשת בעיתונות פריז וניו יורק על ידי סופרים שביקרו בנמלי התעופה בצרפת, צילמו ותיארו טעינת ארגזי נשק לישראל".
ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול: "במברקים האחרונים מדובר על כך, שזה לפי שעה, עד שיתברר מי הפותח".
אבן: "עד שיתברר מי הפותח או לא פותח, אם תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה. הם מודים כי הדליפות בעניין זה לא היו ישראליות. עכשיו יש הודעה ששר הצבאות בצרפת קרא לראש משלחת האספקה שלנו ואמר לו שהאיסור כבר בוטל".
הדיון בהחלטה אם לצאת למלחמה:
אבן: "אני חושב שההחלטה צריכה להיות שהממשלה מסמיכה את ועדת השרים לענייני בטחון להחליט על הפעולה הנחוצה כדי להחליש ולרסק את כוח האויב. הזמן ייקבע לפי הצרכים הצבאיים בלבד. זה נחוץ, חיוני ולדעתי אפשרי, בייחוד כשנופיע כמגיבים לא רק על מצב כללי, אלא גם על התגרות מיידית, אולם אינני סבור שזה צריך לעכב את ההכרעה או את הביצוע. יש לי כמה הצעות בנדון, שאביא אותן לפני ועדת השרים לעניני ביטחון. הדבר כאן חשוב, כי יש כמה גורמים שאולי רוצים לעזור לנו, ומתחננים בין השורות, שלא נודיע או שלא נופיע, או שלא יהיה ודאי שאנחנו פתחנו באש, ודבר זה מחייב אותנו לתכסיס מסוים".
השר מנחם בגין: "אני הייתי מבקש את שר החוץ שיורה במשרד החוץ למצוא את נאומו של קנדי בימי משבר קובה. אני זוכר שבין השאר הייתה שם פסקה כזו, אינני מצטט אותה באופן מילולי, אבל בעיקרה היא אמרה: In our time, with the quick weapons the maximum national peril does not with actual shooting "אני מציע שאנחנו נודיע לנשיא שאנחנו מרגישים שהגענו to the maximum national peril".
אבן: "הקטע הזה הוא פגז רטורי חשוב, ואשתמש בו, אבל זה לא אסון אם הכותרות הראשונות בעיתונות העולם תהיינה, שמצרים התקיפה את ישראל, ואם אפשר, רצוי ליצור בלבול, זה ענין תכסיסי, לא אכנס כאן לפרטים... לגבי יחסי הגומלין בין מצבנו הביטחוני והמדיני, מתקרבת השעה שבה הזמן לא יפעל לטובתנו גם במישור המדיני. מאלפת העובדה שבין כל התגובות שהגיעו אלינו מכמה ארצות, ביניהן ידידותיות, יש שתיים שאומרות דבר כזה: הבינונו מדוע המתנתם עד עכשיו, עכשיו לא מבינים. אחד מהם הוא כתב ה'וושינגטון פוסט' ושגרירנו רמז אמר שזה המאמר הראשי הראשון שג'ונסון יקרא. השני גם כן אומר את הדברים הללו, חצי שעה אחרי שהוא היה שם. אני בטוח שמצבנו המדיני יהיה קשה בעיקר לטווח קצר, אבל אם הפעולה הצבאית תהיה מוצלחת, אני חושב שאחרי מחץ ההתקפה הראשון יכול גם מצבנו המדיני להתבסס.
"לא הבאתי את כל הפרטים על מה שקרה בטיפולים המדיניים שלנו. לאחר שנשתרש הרושם שיד מצרים על העליונה, התחילו ידידים רבים להתרחק מאיתנו, ואז התחילו ידידים בפריז לומר: בידכם המפתח עכשיו. ובין השאר גם הנשיא טאבמן הציע איזו הצעה שיש בה כדי לסבך יותר את האמריקנים. אני חושב שסיבכנו אותם יותר, והשבוע אחריותם המדינית יותר גדולה מאשר אז, בעיני העם, וגם בעיני הנשיא, וההתלבטויות קשות. אולי לא ירצו לדבר איתנו. אני לא כל כך בטוח שכזה יהיה המצב, ונצטרך למצוא דרך מהירה להגיד גם לו וגם לדה גול. אני מסופק אם נצטרך לעשות איזה דבר במישור זה לפני הפעולה.גם בשדר האחרון של הנשיא ג'ונסון הוא מגדיר שני דברים שהוא רואה אותם כאינטרסים חיוניים של ארה"ב. קודם כל, השלמות הטריטוריאלית של המדינות. יש המבינים מזה שכוונתו לומר כי איננו יוצאים לכיבושים טריטוריאליים. שנית, שמירת השלום באזור. אלה העמדות שלו ולא שלנו. על כל פנים, צריך לקבל קו מדיני מיידי לשיקול בדבר שהוא הרבה פחות מסוכן מאשר סיכון עצם קיומנו. אני מציע שתיפול הכרעה עקרונית, והעיתוי והתכסיס להצגת העניין, כל אלה יידונו בוועדת השרים לענייני ביטחון".
מחליטים (ב־18 קולות):
"א. לאחר שמיעת דין וחשבון על המצב הצבאי והמדיני, מפיהם של ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, ראש המטה הכללי של צה"ל וראש אמ"ן, קובעת הממשלה, כי הצבאות של מצרים, סוריה וירדן ערוכים להתקפה רב־חזיתית ומיידית, המאיימת על קיומה של המדינה.
"ב. הממשלה מחליטה לנקוט בפעולה צבאית שתביא לשחרור ישראל מטבעת התוקפנות המתהדקת והולכת סביבה.
"ג. הממשלה מסמיכה את ראש הממשלה ואת שר הביטחון לאשר למטה הכללי של צה"ל את מועד הפעולה.
"ד. חברי הממשלה יקבלו בהקדם האפשרי את האינפורמציה הנוגעת לפעולות הצבאיות שתיערכנה.
"ה. הממשלה מטילה על שר החוץ למצות כל פעולה מדינית אפשרית כדי להסביר את עמדת ישראל ולרכוש את תמיכת המעצמות".
ישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון, כ"ז באייר תשכ"ז 6.6.67 (בשעה 16:00 בתל אביב)
דיון בהתקדמות המלחמה ובאפשרות לכבוש את העיר העתיקה בירושלים
שר הביטחון משה דיין: "אני מציע לא להיכנס מחר לעיר העתיקה ולעיר בכלל. אני הייתי היום בהר הצופים. מה שאני יכולתי לראות בין השעה 12:00 ל־13:00 בהר הצופים, על מה שנעשה בעיר העתיקה, יש בריחה של צבא, כי הם מרגישים שהם מכותרים. אני מניח שעד גמר הישיבה הזאת כל ירושלים תהיה בידינו, אומנם לא על ידי כניסה פנימה, אבל על ידי זה שלקחנו את ארמון הנציב ואנחנו שולטים על כל שייח' ג'ראח, נתתי הוראה היום אחר הצהריים להתקדם כך שירושלים כולה תהיה מנותקת מירדן. מבחינה צבאית אפשר להיכנס לעיר, אבל אני מציע לא לעשות זאת מכמה סיבות. סיבה ראשונה, צבאית, אנחנו לדעתי צריכים ללכת לשארם א־שייח, ולא הייתי רוצה להסתבך כעת בקרבות רחוב בעיר העתיקה. צריך לחדור ולעמוד ובינתיים "לרוץ" לשארם א־שייח. אנחנו רק 36 שעות מאז התחלת המלחמה, אבל יש הרבה טנקים מקולקלים והריצה לשארם א־־שייח היא ארוכה. אם הממשלה תחליט אחרת, שצריך להיכנס מחר לעיר העתיקה, נעשה זאת, אבל נצטרך להיכנס לקרבות רחוב ולהשליט שם ממשל צבאי. היות ואני בטוח ללא ספק שכאשר נשב בכל המקומות האלה כאן (תיאור על המפה) הענין גמור. הוא לגמרי בידינו..."
שר העבודה יגאל אלון: "אינך חושש מהתערבות לא צבאית מצד גורמים שונים?"
דיין: "אפילו אם נשב פה בחוץ, אין לי ספק ספקא, שענין זה מבחינה צבאית לא יילקח מאיתנו. אבל כפי שאמרתי, אם הממשלה תחליט אחרת, נעשה זאת. אם יהיה זמן נחליט מתי ואיך, אם נרגיש מבחינת ההתפתחות הצבאית שם שיש למהר לעשות זאת, נעשה זאת. איני רוצה להמר, אבל אני בטוח שאם נשב שם כך למעלה על הר הצופים ובשייח' ג'ראח, תוך יום או יומיים, או אפילו עד מחר בערב, יבואו הערבים עם דגל לבן מהעיר ויבקשו מאיתנו להיכנס. אין להם מזון, הם מנותקים, הצבא בורח כי הוא יכול לברוח. אנשי העיר העתיקה יבואו עם דגל לבן ויבקשו שניכנס, ואז זה יהיה בלי ירייה ובלי קרבות. יהיה להם יום אחד בלי שלטון ואז יתחילו לשאול עצמם מה עושים, ולדעתי יעשו כן. אחר כך ישנה השאלה היסודית, אבל אם אנחנו הולכים לעניין זה כמהלך צבאי ולא ככיבוש עם מגמות מדיניות, אין לנו חילוקי דעות מבחינת השאיפות, אבל מבחינת החזקת העניין מתוך אופרציה צבאית, זה ישנו כי אנחנו עומדים שם. צריך לתת לעניין זה להתייצב. כך אנחנו נהיה במצב יותר טוב לפי דעתי מאשר אם נעורר קולות, שברגע שלקחנו זאת, נעשה מעשה זאב בעור של כבש".
ישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון, א' בסיון תשכ"ז 9.6.67 (בשעה 20:00 בתל אביב)
דיון בעקבות החלטת מועצת הביטחון כי על הצדדים להגיע להפסקת אש
אבן: "מועצת הביטחון החליטה פה אחד כי תוך שעתיים על הצדדים להודיע למזכיר הכללי של האו"ם על הסכמה להפסקת אש. ההחלטה אינה קובעת שום מנגנון לביצועה... ישנה גם קריאה של הנשיא ג'ונסון לשני הצדדים את להפסיק את האש. מציע לבקש את הנשיא לומר לקוסיגין שירסן את הסורים וכי הוא מצדו ינסה לרסן אותנו. מקג'ורג' בנדי אמר לשגריר שלנו כי לא ייתכן שסוריה תצא "יבשה" מהמלחמה. מציע כי לפני שנפעיל את המטוסים, עם זריחת החמה, נדון שוב במצב לאור ההתפתחויות במועצת הביטחון".
אשכול: "נסכם בינינו שאם ב־04:00 בבוקר הם ממשיכים לירות, אנחנו נמשיך את המצב בכל מיני תחבולות. רואה חשיבות מיוחדת בכיבוש מקורות המים בצפון, אם כי חושש שבמקרה זה הם עשויים לפתוח בהתקפה קשה על היישובים שלנו. לא ייתכן שהסורים יתהלכו בניצחון, כי הנה ישראל הפכה את כל מדינות ערב, אבל לא את סוריה. אם נפסיק את האש ב־04:00 , יישאר החלק הדרומי בידי הסורים".
מנכ"ל משרד ראש הממשלה ד"ר יעקב הרצוג: "אולי כדאי להציע לאותאנט שיטיל על מישהו, למשל על גנרל אוד בול, לבדוק מה באמת נעשה בשדה הקרב. זה יעשה רושם של כנות וייתן לנו עוד כמה שעות".
מר יוסף תקוע, סמנכ"ל משרד החוץ: "גדעון רפאל מודיע כי באו"ם יש שמועות שאנחנו נמצאים כבר בשערי דמשק".
אלוף רחבעם זאבי, עוזר לרמטכ"ל: (נכנס) מדווח על מצב הקרבות: "יש כבר שליטה על מקורות הבניאס. השטח זרוע מוצבים מבוצרים, אולם האזור מכותר, ותוך כמה שעות יהיה בידינו. המטרה היא להיאחז יותר עמוק כדי לשחרר את יישובינו מהאיום הסורי. חושב שעד מחר בצהריים אפשר יהיה לכבוש את כל ה"כיס" הצפוני עם הבניאס ואת החלק הדרומי של הרמה הצופה על יישובי עמק הירדן".
תקוע: "הנציג הסורי הודיע עכשיו במועצת הביטחון שאנחנו מתקיפים את דמשק".
אשכול: "צריך להכחיש זאת מיד, ואנו נשארים בטענה שלנו".
מחליטים: "להודיע למזכיר הכללי של האו"ם כי הסורים הרחיבו את החזית גם לעמק הירדן וממשיכים לתקוף את יישובינו. אנחנו מוכנים להפסיק את האש, אם הסורים יפסיקו".
ישיבה מז/שכ"ז של הממשלה, ג' בסיון תשכ"ז 11.6.67
ישיבת הממשלה לאחר סיום המלחמה
אשכול: "רבותי, תרשו לי לפתוח בכמה משפטים, שהם בוודאי אינם ממצים את העניין לפי הצעתו של שר הביטחון ימסור אחר כך הרמטכ"ל פרטים לעצם העניין. הישיבה הזאת היא בעיני, ואני בטוח שגם בעיניכם, מכובדת מהרבה ישיבות של הממשלה שהיו לנו במשך שנים. לא היה לי פנאי לעיין עכשיו בפרוטוקולים של הימים הגדולים במשך תשע עשרה השנה של המדינה, של ימי הכיבוש, המאבק והקמת המדינה. אבל נראה לי כי לאור מה שקרה במשך שבוע ימים זה בחיי המדינה הזאת, מותר לי להגיד שזו הישיבה המכובדת מכל הישיבות. בימים אלה ראיתי באיזה מקום שמישהו אמר על המדינה שהיא נולדה מחדש. אינני יודע אם אפשר להיוולד מחדש, אבל בוודאי שאפשר לצמוח, לגדול ולהתרחב, וזה יותר קרוב למציאות הגורלית שבה אנחנו נתונים...
"בדיוק לפני שבוע, אם אתם זוכרים, בדיוק בשעות אלו קיבלה הממשלה החלטה שההיסטוריון יציין אותה בוודאי כאחת מן ההחלטות הגורליות של העם היהודי בכל הדורות..."
"הניצחון הצבאי הנו ללא תקדים במערכות ישראל וייתכן כי אין לו אח ודוגמה בתולדות העולם".
"לגבי אבדותינו, פה אני מתקשה לומר, עוד אינני יודע את המספרים המדויקים, אבל אם לומר שהן היו קלות יחסית, אולי זה גם כן חילול הקודש, כי מאות הרוגים זה מאות עולמות, כל אדם הוא עולם בפני עצמו. ויש לנו בוודאי יותר מאשר מאות פצועים".
"נקודה נוספת, זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה אוחדה ירושלים ויהודים יכולים להתפלל ליד הכותל המערבי, ליד קבר רחל ולבקר במערת המכפלה.
"בפעם הראשונה מאז קום המדינה הוסר האיום הביטחוני על ישראל מצד הגדה המערבית, וכאן אני נזכר בלטרון, שהייתה בשבילנו מושג, כי בזמן עלה לנו השטח הזה בדמים רבים, אם כי הוא נשאר בצד השני. בפעם הראשונה מאז קום המדינה הוסר האיום עלביטחון ישראל מצד הרמה הסורית. וכאן אינני יכול שלא להזכיר את השליטה על רשת המעיינות, כאשר התקרבנו לבאניאס וברגל אחת היינו ליד מוחייבה, ליד מאגר המים הגדול של הירדן".
"אולי כאן אגיד עוד איזה דבר, כי המלחמה הוכיחה, כי מי שהתנבא על אופיו של הדור הצעיר בישראל, כאשר הגיעה שעת מבחן, הוא הוכיח את עצמו...
"ברצוני להגיד לכם, חברי הממשלה, כל ימי שירותי כראש הממשלה וכשר הביטחון, אודה ולא אבוש, חששתי שנגיע ליום בו ניאלץ להילחם טנק מול טנק ואדם מול אדם, על כל אויבינו יחד. יעיד הרמטכ"ל, ואני חייב להודות פה, לא אגיד ניצחוני בני, ניצחוני הרמטכ"ל, ואלפי המפקדים שניסו להוכיח באותות ובמופתים, במפות ובהסברים חלק מהחברים כאן היה במטה וראה זאת, הייתה נכונות והייתה הכנה לכך, שיכול לקרות כי ביום אחד, אחת ממדינות ערב תתחיל ואז כולם יקפצו על העגלה...."
"היה זה יומו הגדול של צה"ל, צבא העם. וכפי שאמרתי, עוד ידובר ויסופר. כיום מותר להגיד, ניצחנו במלחמה ועכשיו בעצם מתחילות דאגות השלום, דאגות השלום הקבוע. מי ייתננו תושייה, חכמה ובינה איך להסתדר עם כל הרכוש הזה, ואינני מתכוון רק לרכוש דלא ניידי. עם כל ההצלחה בשדות הקרב יש צורך בהרבה חוכמה ובינה, כי גם בעיות השלום מלוות בהרבה שאלות קשות. ואנחנו לא "עם לבדד ישכון", אם כי בשעה קשה וברגע קשה בכל זאת נוכחנו שאנחנו לבדנו. אינני מבטל בזה את כל העזרה שקיבלנו במשך כל השנים טיפין טיפין, אבל בשנים האחרונות קצת יותר, כדי להיות מה שהננו".
