בסוף השבוע שעבר ביקשתי מפרופ' דב גולן להגיב על התפטרותו הפתאומית של יעקב ליצמן מתפקידו כשר הבריאות, במצוות רבו, הרבי מגור, בעקבות משבר עבודות הרכבת בשבת. זה קרה לאחר שהראיון שערכתי עם פרופ' גולן, לוחם עז, מטעם עצמו, על מעשיו ומחדליו, לטענתו, של השר במערכת הבריאות שלנו, היה מוכן כבר לדפוס. "התגובה הספונטנית שלי הייתה ברוך שפטרנו מנקמנותו של זה", אמר פרופ' גולן עם הישמע הבשורה. אלא שמאז כבר נודע כי בעקבות הסכמות שהתקבלו עם החרדים, ליצמן צפוי לחזור ללשכתו כסגן שר, ואילו פרופ' גולן ימשיך לתפקד כנראה כדון קישוט במלחמתו נגדו.
כשמונה חודשים קודם לכן, במרץ האחרון, ישב פרופ' גולן בלשכת השר ליצמן בפגישה להצלת מערכת הבריאות הקורסת. לדבריו, מחצית השעה שהוקצבה לו הייתה עקרה, כי איש לא יכול ללמד את ליצמן דבר שאינו רוצה לדעת. מה בעניין שבועת הרופא העברי? הזכיר פרופ' גולן בסוף הפגישה את העיקרון המוסרי הגדול של הרפואה. הרי ביהדות מקודש ערך הצלת החיים ו"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו". גם בשבועת הרופאים העברית, על פי היפוקרטס, בניסוח פרופ' ליפא היילפרין מ־1952, נאמר, בין השאר: "ושמרתם עד מאוד חיי האדם מרחם אמו והיה שלומו בראש חרדתכם כל הימים... ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר, אם נוכרי, אם אזרח, אם נקלה ואם נכבד".
אינך חושב שעקרון הצלת חיים שוויוני קודם ועליון לכל טיעון אחר, למשל לצורך ב"איזון תקציבי"? שאל גולן בראיון ההוא. ליצמן שתק. גולן ניסה בייאוש: ומה עם האתיקה? ליצמן המשיך לשתוק. אולי משום שכחרדי ושומר מצוות אינו מאמין בשבועות שמחוץ לכתבי הקודש - ובאשר לאתיקה ולקדושת החיים, ייתכן שהבסיס לחשיבתו הוא מנהג הנדבה הרווח בקהילות החרדיות הסגורות - תרומה לחלש, עזרה לחולה, השאלת מיטות ומערכות לטיפול ו"סגירת" הבעיות הרפואיות בבית פנימה, כמאז ומעולם, בגולה ובארץ, מבלי להיזקק לממסד הרפואי הציבורי, אלא ממש בשעת חירום. חוץ מזה, כדברי בכיר במערכת, ליצמן כנראה לא שכב מעולם יומיים במסדרון חדר המיון, כשאף רופא ואחות יכולים להתפנות אליו.
ליצמן, כעמיתיו השרים, סגני השרים, הח"כים, המנכ"לים ושאר נבחרי הציבור והממונים על השירות לציבור, שייכים למה שנקרא בעגת הרפואה "אנשי המרבד האדום": כשהם מגיעים לסף בית החולים, מעמדם חוסך מהם את התורים האינסופיים, את שעות המיון הארוכות ואת ההמתנה הנצחית בתור לבדיקת הרופא. צ'יק־צ'ק הם מאושפזים בחדרים משלהם, ורופאים מתייצבים מיד לאבחן את מצבם ולטפל בהם. אין לכך הגדרה בחוק או בתקנה כלשהם, אבל המנהג קיים ורווח, והוא מהכשלים הגדולים בהבראת מערכת הבריאות.
לדבריו, פרופ' גולן יצא מהפגישה בתחושה קשה. ייתכן שיחסו של ליצמן כלפיו וכלפי דבריו קשור למינוי מנכ"לו, משה בר סימן טוב, שאינו רופא אלא כלכלן, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר לשעבר. מינויו ב־2015 עורר מחאה רבה בבתי החולים ובהסתדרות הרופאים, כי מעולם קודם לכן לא כיהן בתפקיד מי שאינו רופא. גם פרופ' גולן הגיב על המינוי בהתנגדות נמרצת במאמרים, בתזכירים ובפגישות עם מחוקקים ומקבלי החלטות. האם ליצמן זכר ונטר?
תחזית קשה
תיאו דב גולן, בן 84, תושב חיפה, נולד בווינה ועלה לארץ בגיל 5 עם הוריו. הוא בוגר המחזור הראשון בבית הספר לרפואה בירושלים ומראשוני הנשבעים בשבועת הרופא העברית. התמחה ברפואה פנימית בבית החולים רמב"ם בחיפה, באלרגיה ובאימונולוגיה במכון ויצמן ובניו אינגלנד מדיקל סנטר בבוסטון, ונמנה עם האבות המייסדים של מומחיות זו בארץ. הוא גם השתלם במינהל רפואי באוניברסיטת חיפה. כמו כן, הוא שירת בצה"ל כרופא חטיבתי (נח"ל) וכמפקד הרפואה בפיקוד הצפון במלחמת ששת הימים.
במלחמת יום הכיפורים היה ראש השירותים הרפואיים במפקדת קרפ"ר והיה גם אחראי לוויסות פינוי הנפגעים מהחזיתות לבתי החולים השונים ולהפעלת מרכזים רפואיים לקטועי גפיים, נפגעי ראש וכוויות. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל. ב־1974 מונה למנכ"ל בית החולים רוטשילד בחיפה והקים בעיר את המכון הראשון בצפון הארץ לאימונולוגיה קלינית ואלרגיה, שאותו ניהל ובמסגרתו הכשיר דור רופאים מומחים במקצוע זה.
ב־1986 מונה למנכ"ל משרד הבריאות. הוא שימש בתפקיד רק שנה אחת והתפטר, כשלא ניתן לו, לדבריו, ליישם את תוכניתו לשיקום הרפואה בארץ ובכך למנוע את דליקות העתיד.
פרופ' גולן, שהמשיך בניהול המכון, בלימוד בבית הספר לרפואה בחיפה ובפעילות במוסדות הר"י (ההסתדרות הרפואית הישראלית), פרש לגמלאות לפני
כמעט 20 שנה והתמסר לתחביבו, חקר היקום והאסטרופיזיקה. מדוע נזעק משלוות הגמלאי שלו לזירת המאבק?
"המשכתי תמיד לעקוב אחרי המתרחש במערכת הבריאות ולשמור על קשר עם עמיתי", הוא מספר כעת. "כשסגן שר הבריאות דאז ליצמן התכוון להחליף את מנכ"ל המשרד במישהו מנערי האוצר, שאינו רופא, ראיתי בכך פגיעה משמעותית במערכת, שגם כך מתרסקת. מינוי אדם שאינו בקי ברפואה, באתיקה שלה, בייעודה המרכזי - הצלת חיים - ושהכשרתו היא כלכלה, וכששר הבריאות ומנכ"לו אינם מבינים הרבה בנושא, מסמנים גישה של 'הכסף יענה על הכל'. הר"י הגישה בג"ץ, שהשתתפתי בניסוחו, נגד המינוי - ונכשלה בתביעתה".
פרופ' גולן ניסה לקבל תמיכה במאבק נגד המינוי מחבריו באיגוד מנהלי בתי החולים, אחד האיגודים של הר"י, וסורב. כמחאה התפטר מחברותו באיגוד זה. "הרבה ממנהלי בתי החולים, החברים הפעילים באיגוד, בעיקר הצעירים, חוששים מאוד מנקמת שר הבריאות", הוא אומר. "אתה מוצא לכך כל הזמן גיבוי במכתבים האנונימיים שמתפרסמים באתר 'דוקטורס אונלי'. חברים שם אומרים לי: אתה לא מבין באיזה עולם אתה חי. זו מערכת מאוד דורסנית ונקמנית".
אלי הגיע פרופ' גולן, כשקרא מאמר שפרסמתי במדור הדעות של "מעריב" לפני כמה שבועות, לאחר החלטת ליצמן לדחות את הדבקת התוויות האדומות על מוצרי מזון מסוכנים, ובו סקרתי בקצרה את מחדלי ליצמן, שעדיין מתגאה בדימוי ציבורי של שר בריאות טוב.
גולן מדבר בשטף ובהתרגשות, אך באדיבות ובלשון נקייה. לשאלה מהן לדעתו סיבות המשבר המחריף והקריטי במערכת הבריאות הציבורית, הוא מונה אותן כמי שמשנתו שגורה בפיו: "היעדר מוחלט של תכנון ארוך טווח, חסר גדל והולך בכוח אדם מקצועי ומיומן, קודם כל במקצועות הרפואיים הקריטיים, חסר גדל והולך באתרי טיפול (מיטות אשפוז וחדרי אבחון וטיפול ייחודיים) לאוכלוסייה הכללית המתרבה ובפרט לאוכלוסייה המזדקנת; ופער שלילי מתרחב של רמת הטיפול בפריפריה לעומת המרכז".
את האשם למחדל כזה, בסדר גודל לאומי, תולה פרופ' גולן בתת־התקצוב המודע והמכוון, לדבריו, של מערכת הבריאות, בגיבוי ראש הממשלה, הממשלה ובעיקר שרי האוצר והבריאות, שהם קובעי המדיניות הכלכלית למערכת. "ממקורותי בבנק ישראל אני יודע שהתקצוב השלילי הזה מתיישם כיום בקיצוץ מכוון של כ־3 מיליארד שקל בשנה, שהם כ־10% מהתקציב", הוא אומר.
"זה מביא לחסר קיצוני של מיטות אשפוז, לצפיפות במחלקות, האשפוז במסדרונות, התורים הממושכים בחדרי המיון והאלימות הגואה שם. זה מייצר גם תורים ארוכים ביותר לייעוץ אמבולטורי ופעילות כירורגית־אשפוזית בגלל מחסור גובר של מומחים מחד - 12 שנה לוקח להכשיר רופא מומחה ורק תכנון מוקדם לטווח ארוך יוכל להכין ארסנל מומחים במקצועות השונים - ומאידך, גדל המאזן השלילי בין רופאים מבוגרים שפורשים מעבודתם לרופאים צעירים שנכנסים לתחום. ספק גדול אם שר הבריאות בכלל מבין מגמה זאת. רמת הטיפול צונחת בשל המחסור הקריטי במקומות אשפוז וטיפול, והמחסור באחיות גדול".
מה מצבנו בהשוואה למדינות מפותחות אחרות?
"ממוצע המיטות לפי ה־OECD, שבו חברות 32 מדינות מפותחות, הוא 4.6 מיטות לאלף איש באוכלוסייה. אצלנו הממוצע היום הוא 1.87 מיטות, ובגליל ובנגב 1.2 או 1.3. לפני 30 שנה היינו כאן 4.3 מיליון נפש, והממוצע היה 3 מיטות לאלף איש. לא גן עדן, אבל נסבל. היום אנחנו 8.5 מיליון, ורק כ־3,000 מיטות נוספו במשך השנים. האוצר קיבל בזמנו איזו עצת אחיתופל, שהרפואה המודרנית הולכת עם הפנים לקהילה והאשפוז הממושך בבתי החולים מיותר. האוצר התלהב מהרעיון, כנראה, ומכריח את מוסדות האשפוז למהר ולאבחן את החולה - כל חולה, כמעט - ולשולחו חיש הביתה, שם ימתין חודשים רבים מאוד לתורו, לטיפולים או לניתוח. היום ירד משך האשפוז למחצית הזמן. גם הרופאים במרפאות נאלצים להקציב עשר דקות בלבד למטופל. זה לא ייאמן. הרי זה הזמן המינימלי שרופא נכנס לתיק המטופל במחשב וסוקר את מצבו".
משוחרר מחששם של מנהלי בתי החולים ומראשי הסתדרות הרופאים, התגייס גולן למאבק למען תקצוב נכון ותכנון ארוך טווח במערכת ושימש מטעם עצמו לוביסט חרוץ לנושא, נעזר בדוח החמור של מבקר המדינה על מערכת הבריאות לשנת 2015 ונפגש לשיחות שכנוע עם ח"כים בקואליציה ובאופוזיציה, עם נגידת בנק ישראל ומבקר המדינה ואנשיהם, יו"ר ועדת הבריאות, הרווחה והעבודה, יו"ר מרכז השלטון המקומי, כמה מראשי קופות החולים ועוד.
"מכולם שמעתי תחזית קשה על המערכת הקורסת; רבים מהם נואשים מסיכוי להצילה. בכיר בבנק ישראל ציין שתת־התקצוב היזום שלה החל כבר ב־2011. רבים טענו ששיטת הקפיטציה (תקצוב קופות החולים לפי מספר החברים הרשומים בהן) מכבידה מאוד על מצבן הרעוע ממילא של הקופות".
"המציאות לא תשתנה"
בחזרה לפגישה ההיא. גולן ביקש שוב ושוב פגישה אישית עם שר הבריאות בתקווה לשכנעו לשנות את דרך הניהול הקיימת. הוא האמין שהשר ישתמש בכוחו הפוליטי הרב בקואליציה ויהיה לשר המשקם של המערכת הקורסת. לבסוף התקיימה הפגישה, שהוקצבו לה 30 דקות.
"הודיתי לשר על נכונותו להקדיש לי מזמנו", כותב פרופ' גולן בסיכום הפגישה, שכתב מיד לאחריה. "הסברתי שהסכמתי בזמנו למלא את תפקיד המנכ"ל בתנאי שעיקר עיסוקי יוקדש לתכנון המערכת לטווח רב־שנתי ארוך, שישתלב בפעילות ארגון הבריאות העולמי (WHO) ושימוש בססמה: 'בריאות לכל בשנת 2000'. במסגרת זו גם יצאתי לביקור לימודי קצר בבריטניה, שהפעילה אז תוכנית רב־שנתית למערכת הבריאות שלה, תוכנית שמתארכת בשנה נוספת מדי שנה, בשילוב עדכונים.
"כאן נכנס השר לדברי", מספר פרופ' גולן. הוא אמר: 'גם אני ביקרתי באנגליה. אינני מתרשם', והוסיף: 'בהיותי יו"ר ועדת הכספים נשלחתי כנציג ישראל לכנס של ה־OECD שהתקיים בוושינגטון. בתום הדיון הצגתי ליו"ר שאלה: מה מכל הדברים שהזכרתם התבצע באמת? קהל המשתתפים פרץ בצחוק, והיו"ר התנצל באומרו שיש אילוצים, מגיפות וכו'".
לדברי פרופ' גולן, הוא המשיך ודיבר על המחסור ברופאים מומחים, למשל בגריאטריה, ושאל מדוע המערכת לא מתכננת, מעודדת ומכוונת הכשרת מומחים בכלל, ובתחום זה בפרט, כשהתחזית היא חסר צפוי, שיגבר בשל הזדקנות האוכלוסייה. תגובת ליצמן הייתה: "יש גריאטרים, יש חסר, הדברים מסתדרים".
לדברי פרופ' גולן, כל דבריו על הצורך בתכנון מוקדם של פעילות מערכת הבריאות, מקצועיותה ואיושה נענו בשתיקה. הוא הזכיר לשר את הבטחת האוצר שמ־2016 ובמהלך שש השנים הבאות יתווספו 1,200 מיטות אשפוז חדשות לבתי החולים, ושאל אם קיימות במשרד תוכניות מפורטות בנוגע לבתי חולים חדשים, למיקומם הגיאוגרפי במרכז ובפריפריה ולתוספות לבתי חולים קיימים. משלא נענה, הוסיף שידוע לו ממקורות פנימיים במשרד שאין עדיין תוכניות.
ליצמן נזעק: "מי אמר שאין תוכניות? מי שאמר לך, רצה לדחות אותך. יש תוכניות - הן אצלי!". "וכאן", מספר פרופ' גולן, "הכניס השר את כף ידו לכיס הפנימי במעילו והצהיר: 'כל התוכניות כאן. אצלי!'. שאלתי: 'האם פרסמת אותן? הרי יצטרכו להיערך לקראתן בהר"י (הסתדרות הרופאים) ובקופות החולים'. התגובה הייתה: 'להר"י? אין צורך'".
פרופ' גולן עבר לדבר על הקפיטציה וטען שהשיטה, להבנתו, ובהסתמך על מומחים בכלכלת בריאות, מסורסת, אינה מופעלת כהלכה ובתחשיבה חסרים מרכיבים מכריעים. תשובת ליצמן: "אני אומר לך שאין בעיות בקפיטציה".
פרופ' גולן: "גם קופות החולים טוענות שיש בעיות וגם אנשיך במינהל לתכנון אסטרטגי וכלכלי מאשרים זאת".
שר הבריאות: "הקופות, כל מה שהן רוצות, זה כסף. אני לא אתן להן אף אגורה אחת".
פרופ' גולן ביקש ששר הבריאות ישכנע את הר"י, מנכ"לי הקופות, איגוד הדיקנים לרפואה ואיגוד מנהלי בתי החולים לחבור יחדיו (למרות ניגודי אינטרסים מסוימים שביניהם) ולהכין לממשלה מסמך כולל, כל גוף מזווית הראייה שלו, על המערכת הקורסת ועל הצורך להתניע מיידית תהליך לשיקומה.
ליצמן פסק: "קופות החולים רוצות רק כסף, והר"י (בהעוויה של שאט נפש) זה ארגון שצריך לעסוק אך ורק בענייני הרופאים, בשכר הרופאים. כמו ניסנקורן בהסתדרות ואילנה כהן בענייני האחיות".
פרופ' גולן ניסה לעמוד על כבודה ומעשיה של ההסתדרות הרפואית והמועצה המדעית שלה, שהודות לפעילותן הגיעה הרפואה הציבורית בארץ, בזמנה, לשיאים בינלאומיים. ליצמן שיסע אותו בהינף יד מבטלת: "הר"י לא הביאה דבר, לא תרמה דבר. איני רוצה בהם. שיעסקו בענייני הרופאים! המועצה המדעית? מקומה איננו בהר"י אלא במשרד הבריאות. יש לי את המומחים. אומנם זו המציאות הלא רצויה, אבל היא כנראה תישאר כך". ומכיוון שפתאום הפך ליצמן לדברן, הוא המשיך כמנצח: "אתה אומר שרמת הרפואה הציבורית שלנו אינה טובה מספיק וחייבת תפנית? אז הייתי לאחרונה עם ראש הממשלה בביקור בסין. אתה יודע מהי תוחלת החיים שם? 76 שנים, ואני מסרתי להם שאצלנו היא 84 שנים. הרפואה שלנו בסדר. היא עולה על הסינית".
את מי ניצחת?
אחרי שהתפכח מהלם הפגישה, שלדברי פרופ' גולן גילתה לו שר יהיר וחסר סבלנות שמקשיב רק לעצמו, ואחרי שהתפוצצה פרשת המחלקה ההמטו־אונקולוגית לילדים בהדסה, יצא פרופ' דב גולן למסע צלב פרטי לסילוק שר הבריאות הנוכחי מתפקידו. בין היתר, במאמר שפרסם ב"דוקטורס אונלי" כתב: "יש לצאת בקריאה דחופה לפיטורי השר ומנכ"לו, שאינם יודעים כיצד לפתור חילוקי דעות בין רופאים מומחים בכירים וגם מיאנו לפנות להר"י וללשכה לאתיקה שלה, לקבלת הדרכתה וייעוצה. השר - בגלל סלידתו ושנאתו להר"י מאז עתירתה לבג"ץ עקב התנגדותה למינוי מנכ"ל שאינו רופא. המנכ"ל - עקב בורותו לגבי הדרך לפתרון חילוקי דעות רפואיים מקצועיים בין שני רופאים מומחים בכירים".
והוא מסביר לי כעת: "השאלה מדוע לא התערב שר הבריאות והפעיל מיד את הנוהל הקיים לבירור המריבה ולפתרון המשבר. הוא בעצמו כבר נעזר בוועדת בדיקה בהדסה (יולי 2009) בפרשת האם המרעיבה (שהתרחשה גם היא במחלקה ההמטו־אונקולוגית), לכן חייב היה לדעת על קיום הנוהל. הייתכן שלא הפעילו בגלל אי־הנעימות שנגרמה לו אז מקהל תומכיו בעדה החרדית, אחרי שהוכיח צוות המחלקה, בעזרת מצלמות נסתרות, שהילד אינו חולה אלא הורעב כרונית בידי האם החרדית?".
לטענת פרופ' גולן, השר ליצמן שיקר כאשר אמר בראיון לאחד מכלי התקשורת שהסיבה למשבר בהדסה היא עוינות אישית בין מנהל בית החולים זאב רוטשטיין למנהל המחלקה מיקי ויינטראוב, עוד מימי עבודתם בבית החולים תל השומר. "אני יודע אישית שזו עלילת שווא", טוען פרופ' גולן. "פרופ' מיקי ויינטראוב אמר לי שלא הכיר את פרופ' רוטשטיין בתל השומר ולכן גם לא רב איתו".
האם הייתה דרך אחרת לפתרון המשבר ההמטו־אונקולוגי בהדסה?
"אם השר היה מתגבר על שנאתו להר"י וממנה בעזרת הלשכה לאתיקה שלה ועדת רופאים מומחים לפתרון הסכסוך, הוועדה, בחשאיות מוחלטת, בלי תקשורת ועורכי דין, הייתה ממליצה בתוך כמה שבועות על פתרון מקצועי מחייב בהתאם לכללי האתיקה, והסכסוך היה נפתר בשקט. אך השר ומנכ"לו לא עשו זאת. התוצאה: היצרים התלהטו, והכל יצא משליטה, התקשורת עטה על השלל, והילדים החולים והוריהם נחשפו לטרגדיה קשה, שטרם ניתן לצפות את סיומה. השר חגג בתקשורת: 'ניצחתי!'. את מי ניצחת? את הילדים החולים האנושים ואת הוריהם המיואשים? את הציבור שאיבד מחלקה רפואית מקצועית ומסורה, אולי הטובה בארץ בסוגה? את הרופאים המעולים שנאלצים לחפש להם מקומות עבודה, הרחק מיכולותיהם הנחוצות כל כך?".
"במדינה מתוקנת", מוסיף פרופ' גולן, "הכישלון הנוראי היה מחייב את התפטרותו המיידית של השר, או פיטוריו המיידיים בידי ראש הממשלה. ואם לא - התעוררות מחאה המונית, כשהר"י מניפה את הדגל. אבל אנו איננו מדינה מתוקנת, והר"י לא מניפה דגלי מחאה. חבריה ובכיריה שותקים או חוששים להתבטא בפומבי. האחראי להתנהגות המפוחדת הוא שר הבריאות, שהשליט טרור בכל מערכת הבריאות הציבורית. הוא נוטר ונוקם במי שמעז להתעמת עמו, ואם זה בכיר, אוי למוסד או למחלקה שבהם הוא פועל".
פרופ' גולן ממחיש את דבריו באזכור פרשת מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה, ד"ר מסעד ברהום, שהעז למתוח ביקורת בפומבי על השר ביוני השנה בשל אי־תקצוב של בית החולים כדי שיהלום את מטלותיו, וקיבל ב־15 באוקטובר מכתב חריף ממנכ"ל משרד הבריאות (מן הסתם, בהסכמת השר). המכתב מציין את אחריותו הכוללת של ד"ר ברהום לכשלים בכל התחומים: ניהול תקציב, איזונו, רכש, התקשרויות, תשתית, בינוי - ובמקום האחרון, לפני המילה "ועוד", "...עולה תמונה של שיקול דעת לקוי במתן טיפול רפואי". ואז, כסיכום, "התנהלותך וניהולך עלולים לפגוע... פגיעה של ממש בבית החולים ומטופליו...".
לדברי פרופ' גולן, התמונה השחורה שצייר המנכ"ל עומדת בסתירה לדוח השנתי של אגף הרפואה באותו משרד בריאות, בחתימת ד"ר סיגל טאוב ורותי פרוינד, שמצא ש"בית החולים בנהריה מצליח אומנם להמשיך ולתת רפואה טובה, לפתוח מחלקה נוירוכירורגית מתקדמת שבה מבוצעים צנתורי מוח ולהגדיל ב־13% את הניתוחים שאינם דחופים, אך לצד זאת מתמודד עם בעיות תשתית ומחסור בכוח אדם". גם במדרג מדדי האיכות בטיפול בבתי החולים, שעורך אותו משרד הבריאות, זכה בית החולים בנהריה לניקוד מהגבוהים בקבוצת בתי החולים הצפונית זו השנה השלישית ברציפות.
בשל "כשליו" קבע המנכ"ל שד"ר ברהום יוזמן לשימוע, בהתאם ל"חוק שירות המדינה (משמעת)". באם לא יתייצב, הוזהר, תתקבל ההחלטה לגביו בהיעדרו
ובלי לשמוע את עמדתו. ההסתדרות הרפואית הגיבה במכתב חריף למנכ"ל, שבו דרשה לבטל את ההזמנה לשימוע, ש"היא צעד חמור, מרחיק לכת ותקדימי, המנוגד לחלוטין להסכמים הקיבוציים עם הר"י ועלול לדרדר את אופי ומהות יחסי העבודה שבין מנהלי בתי החולים למשרד הבריאות". המכתב כנראה פעל את פעולתו, והשימוע לא התקיים עד כה.
"על התנהלותו ומחדליו הקשים של שר הבריאות המתפטר, המונעים מיהירות, בורות מקצועית, שנאה ונקמנות, חייבת להישמע זעקה ציבורית שתבקע שמיים וארץ: 'ליצמן, בוש והיכלם ולך הביתה'", אומר פרופ' גולן ועדיין מייחל שהשר הבא ינהג אחרת. "הלוואי שיתמנה שר בריאות שיראה עצמו שליח המשקם את מערכת הבריאות הציבורית וישכנע את הממשלה שבריאות העם היא חלק מאושיות החוסן הלאומי, כמו הביטחון והחינוך", הוא מסכם. "אבל אני חושש שלא יחול כל שינוי מהותי והמצב יחמיר, אם לא תאומץ תוכנית אב לשיקום ופיתוח המערכת ולתקצובה בהתאם למטלותיה, ואם לא ימונה למנכ"ל רופא שיידע לקבוע קדימויות נכונות".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "השר נוהג לפגוש כל אדם שפונה אליו עניינית לפגישה. הדברים אינם ראויים לתגובה".