לא כך רצו לחגוג היום בכנסת את יום הולדתה ה־69, שחל בט”ו בשבט. עונשי ההרחקה שהוטלו על ח"כ סתיו שפיר ומיכל בירן (המחנ”צ) בגין שימוש בביטויים “סרסור” ו”מושחת”, והעונש הכבד שצפוי לספוג ח”כ אורן חזן (הליכוד) בשל שורה ארוכה של תקריות מילוליות, מאפילים על חגיגיות המעמד.
הרושם הוא שהשיח הפרלמנטרי מידרדר והולך עם הזמן, ולראייה מכתב ששלח ביולי 2013 יו”ר ועדת האתיקה ח”כ יצחק וקנין לחברי הכנסת, שבו הודיע כי הוועדה לא תסבול התבטאויות שיש בהן “ניבול פה, השמצה, הכפשה וביזוי, הפוגעות במעמד הכנסת וכבודה, ומדרדרות את השיח הציבורי בישראל”.
אבל שיטוט בארכיון הכנסת מלמד כי קללות היו מאז ומתמיד חלק מהרפטואר במשכן. אם בשנים הראשונות קללות היו נאמרות ברוסית וביידיש, עם הזמן אימצו חברי כנסת רבים סגנון אלים ומתלהם המאפיין טוקבקיסטים ברשתות החברתיות. בכנסות הראשות עוד רווחה בדיוני הכנסת מילת הגנאי הרוסית “פסקוניאק”. היו שהעדיפו להשתמש ביידיש. כך למשל קרא ח”כ אריה לובה אליאב לעבר ח”כ פלטו שרון “דו ביסט א גנב” (אתה גנב) וחולל סערה.
היו יריבים פוליטיים שהיה אפילו חן בעימותים שלהם. למשל, מנהיג תנועת מולדת רחבעם זאבי, שהתעמת כמעט דרך קבע עם חברי כנסת ערבים במליאה. במונחים של היום גנדי נחשב לימין קיצוני, אבל הוא מעולם לא העליב. כמה שזה נשמע מוזר, הוא השמיע את דעותיו הקיצוניות בדרך ארץ והיה ג’נטלמן מושלם גם בעידנא דריתחא. לאחר העימותים היה יושב עם חברי כנסת ערבים במזנון, לוגם איתם קפה, כששני הצדדים נותנים איש לרעהו את הכבוד הראוי.
באחת הפעמים התעמת עם גנדי במליאה הח”כ והמשורר הקומוניסט תופיק זיאד, שסימן בידיו תנועה כאילו הוא מוחץ משהו ואמר: “אני תופס אותך ואני תופס את הימין בביצים, כי אתה הביצים של הימין”. אחר כך הסביר שהתכוון לכך במובן הפואטי בלבד. בינואר 1991 כינה ח”כ יוסי שריד את זאבי “מטורף”. זאבי השיב לו בזעם: “אתה קורא לי מטורף, כאשר אתה היית מאושפז בבית משוגעים. מי מטורף? אתה משוגע”.
אחד מעולמות התוכן החביבים במיוחד על הח”כים הוא עולם החי. בכנסת ה־16, ב־18 בפברואר 2004, התנהלו חילופי הדברים בין השר גדעון עזרא (ליכוד) לבין ח”כ עסאם מח’ול (חד”ש). השר עזרא קרא למחו’ל לסתום את הפה וזה השיב: “תסתום את הפה. אתה אידיוט. אתה דביל. השר חזר על דבריו: “אתה תסתום את הפה” ואז ענה ח”כ מח’ול: “תסתום את הפה אתה. כלב, חמור. אתה חמור”.
ח”כ לשעבר יחיאל חזן (הליכוד ואבא של) התפרסם גם בזכות משל התולעים, כשתיאר ב־13 בדצמבר 2004 את יחסו לחברי הכנסת הערבים: “אתם דואגים לפלסטינים. כמו תולעים מתחת לאדמה”. ואסל טאהא (בל”ד) ענה לו: “אתה מבייש את הכנסת”. חזן השיב: “אתם כמו תולעים. זה מה שאתם מייצגים. עם של תולעים שחופרים בחול”.
ח”כ צ’רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) קרא בעבר לעבר ח”כ מאיר כהנא (כך): “שתוק בהמה, שרץ, נבלה”. אותו כהנא כינה בכנסת ה־12 את שולמית אלוני “נבלה”, וזו השיבה לו מיד: “אתה נאצי”. ח”כ ביטון הוסיף לרפרטואר שלו, כשקרא לעבר ח”כ מאיר כהן אבידוב (ליכוד): “אתה מטורף וחולה. אני מודיע לך שאתה מטורף וחולה”.
ח”כ רונית תירוש, שהייתה מנכ”לית משרד החינוך, טענה פעם בדיון סוער בוועדת החינוך של הכנסת כי שרת החינוך דאז, יולי תמיר, כינתה אותה “חתיכת חרא”. תמיר טענה כי בסך הכל אמרה לתירוש ש”את כל הזבל שהשארת מאחוריך במשרד החינוך, אני צריכה לאכול”.
מאז נוספו לרפטואר כינויים כמו “בוגד”, “דפוק”, “דפוק בשכל” ו”מטומטם” וגם “לכי לעזה”. אחד הכינויים החביבים על חברי הכנסת, שאותו הם נוהגים להטיח איש ברעהו הוא “שקרן” או “שקרנית”. בכנסת מתנחמים בעובדה שהשיח הזה לא מאפיין את מרבית הח”כים ועל כך נהג יו”ר הכנסת ה־16, ראובן ריבלין, לומר: “תפוח אחד מרקיב את הארגז כולו”.