"הפיגועים באירופה גרמו לאנשים להבין את ישראל": רשת תמיכה

לא פחות מ־329 שמות של מועמדים, בהם 216 אישים ו־113 ארגונים, הוגשו לוועדה שתבחר את זהות הזוכה או הזוכים בפרס נובל לשלום לשנת 2018. בין השמות נמצאים הפעילים הפרו־דמוקרטים בהונג קונג, מתנדבי "הקסדות הלבנות" בסוריה ולוחמי הפשמרגה הכורדים שתרמו רבות להבסת דאע"ש בעיראק. גם שמו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוזכר בין המועמדים, אולם בדיקות שנעשו גילו כי הטפסים זויפו ועל כן שמו הוסר. עם זאת, הוא עשוי להיות מועמד מוביל בשנה הבאה, אם יפתיע ויפתור את המשבר הגרעיני עם קוריאה הצפונית.

שם נוסף ברשימת המועמדים, מטריד מאוד עבור אוזניים ישראליות, הוא ה־BDS, התנועה הבינלאומית הפרו־פלסטינית שפועלת להטלת חרם על ישראל. "המטרות של תנועת ה־BDS וההשראה שלה בנושא זכויות אדם בסיסיות הן מעבר לכל ביקורת", נאמר במכתב שליווה את הגשת המועמדות. "כל העמים והמדינות בעלי החשיבה הדמוקרטית צריכים לתמוך בה ללא כל הסתייגות".

על המכתב היה חתום מנהיג המפלגה האדומה הפרוגרסיבית בפרלמנט הנורווגי, ביורנר מוקסנס, שהסביר כי הגשת המועמדות נועדה "להאיר את הסוגיה הפלסטינית, שנעלמה בצל הכאוס המדמם שאפיין את שאר האזור". הוא אף טען כי "לא המפלגה האדומה ולא ה־BDS מאמינות שישראל תפסיק להתקיים, אבל אנחנו לא מקבלים את התפיסה הגזענית שיש להשליך מספר מסוים של ערבים מבתיהם כדי שישראל תתקיים בתור מדינה יהודית".

הופעת ה־BDS ברשימת המועמדים לפרס היוקרתי, אך גם השנוי במחלוקת, עוררה מיד תגובות נזעמות בקרב פעילים בישראל ובחו"ל, שכינו את המועמדות "צביעות" ו"בוז לזכויות אדם", והוסיפו כי מדובר בהמשך לזכייתו של יאסר ערפאת בפרס בשנת 1994. גם חבר הפרלמנט הנורווגי מהמפלגה הפרוגרסיבית, כריסטיאן טייברינג־גיידה, גינה את ההחלטה להגיש את מועמדות ה־BDS. "משטרים רודניים כמו איראן וסעודיה פוגעים באופן חמור בזכויות אדם, וגם הרשות הפלסטינית ותנועת חמאס בעזה", אמר. "אבל המדינה היחידה שהמפלגה האדומה רוצה להחרים היא ישראל".

"חלקים נרחבים בתנועת ה־BDS תומכים בדרישות פוליטיות שיביאו לסופה של המדינה היהודית היחידה בעולם", אמר הפעיל הנורווגי הפרו־ישראלי, קונרד מיירלנד, העורך הראשי באתר של תנועת "יחד עם ישראל לשלום". "מתוך ידיעה כמה מדינת ישראל חשובה עבור חיים יהודיים, לא רק בישראל אלא גם בגולה, לפעילות שלהם יש לכל הפחות השפעות אנטישמיות, אלא אם כן זו הכוונה המקורית שלהם".

תנועת "יחד עם ישראל לשלום" (MIFF) היא ארגון שפועל בנורווגיה כבר 40 שנה על מנת לקדם עמדות פרו־ישראליות במדינה הסקנדינבית. כיום מונה הארגון, שמגדיר את עצמו "בלתי דתי, בלתי מפלגתי ופרו־ישראלי", יותר מ־10,600 חברים. הוא משתמש ברשתות החברתיות, בעיקר בפייסבוק ובקבוצות נלוות, כדי להתמודד עם עמדות ודעות אנטי־ישראליות ו"להעמיד את כלי התקשורת על טעותם כאשר הם מוטים נגד ישראל וכותבים עובדות וסיפורים שגויים".

"הגנה על ישראל יכולה להיות עניין קשה לביצוע, אבל אנחנו מנסים להתמקד באנשים שאינם מוטים באופן קיצוני נגד ישראל", מסביר העיתונאי הנורווגי וחבר MIFF, ביארטה ביילאס, בראיון ל"מעריב־סופהשבוע". "אנחנו מתמקדים בקבוצות גדולות של אנשים שאין להם עמדה מוצקה. אני חושב שפיגועי הטרור והאסלאם הקיצוני באירופה בשנים האחרונות גרמו לאנשים לתמוך יותר בישראל ולהבין אותה יותר".

ביילאס מסביר מדוע החליט להתגייס לפעילות פרו־ישראלית: "הסיפורים שקראתי על ישראל בתקשורת לא תאמו את הניסיון שלי מביקורים בישראל או ממה שאני יודע על ישראל". "רציתי לעשות משהו לגבי המוסר הכפול כלפי ישראל", הוא אומר. "ככל שקראתי יותר, כך הייתי בטוח יותר שאני עושה את הדבר הנכון".

הוא מודה כי על אף שמרבית התגובות חיוביות, הוא וחבריו נתקלים לא פעם בתגובות אנטי־ישראליות ואנטישמיות עוינות, בעיקר כאשר הם מנסים להעלות פוסטים פרו־ישראליים בחשבונות פייסבוק של אנשים שאינם עוקבים אחריהם בדרך כלל. "התגובות הקשות ביותר יכולות להיות 'תמיד יש בעיות עם היהודים', 'יהודים הם תאבי בצע', 'יהודים הם מגיפה', או 'ישראל מבצעת רצח עם וטיהור אתני נגד הפלסטינים' ו'רוצחי ילדים' ודברים כאלה", הוא מתאר.

כבר לא בודדים

השבוע הגיע ביילאס לישראל כדי להשתתף בכנס #Digitell18 שארגן המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה בראשותו של השר גלעד ארדן. כ־70 מנהלי ניו מדיה ומשפיעים על דעת הקהל ברשתות החברתיות מ־15 מדינות, בהן ארה"ב, בריטניה, נורווגיה, ברזיל, גואטמלה ודרום אפריקה, נפגשו בירושלים לכנס ראשון מסוגו, שנועד לגבש רשת פרו־ישראלית בינלאומית ברשתות החברתיות מול גילויי הדה־לגיטימציה והאנטישמיות.

מטרת הכנס הייתה לספק למשתתפים, שיחדיו עוקבים אחריהם כעשרה מיליון גולשים, כלים שיאפשרו להם לחדד את המסרים שלהם ברשתות החברתיות, שהופכות לאחת מזירות הלחימה המרכזיות על דעת הקהל הבינלאומית. בשלושת ימי הכנס הם השתתפו בסדנאות מקצועיות עם בכירים בפייסבוק, גוגל ואאוטבריין, ונפגשו עם דוברים ומנהלי ניו מדיה בגופים ממלכתיים ישראליים.

"‪גיבוש רשת פרו־ישראלית עולמית הוא אחד הצעדים המשמעותיים ביותר לסיכול קמפיין השנאה השקרי שארגוני החרם מפיצים כנגד ישראל ברשתות החברתיות", אמר ארדן. "לכן יזמתי את הכנס שאליו הגיעו משפיעני רשת פרו־ישראלים מובילים מכל העולם על מנת לקבל כלים להיאבק בקמפיין החרם ולשתף את האמת על אודות ישראל ברחבי הרשת".

ביילאס סיפר כי ארגון MIFF הקים כבר לפני שלוש שנים את הברית האירופית למען ישראל עם נציגים מ־15 מדינות אירופיות, וסייע להקים ארגונים דומים גם בשוודיה ובדנמרק, והוא מרגיש כי המפגשים שנערכו השבוע בכנס יסייעו לחזק את הקשרים הבינלאומיים של הפעילים הפרו־ישראלים: "חשוב מאוד לפגוש אנשים אחרים בקהילה הפרו־ישראלית. לפעמים אפשר להרגיש בדידות כשתומכים בישראל, ולכן נחמד לראות שאתה לא לבד בעולם".

תחושה דומה הייתה לג'יאנלוקה פונטקורבו, סגן נשיא פרוגרטו דרייפוס, ארגון איטלקי שפועל "לקידום התדמית החיובית והליברלית של ישראל והיהדות", ונאבק בגילויי אנטישמיות ואנטי־ציונות. "ההיסטוריה של העם היהודי לימדה אותנו את החשיבות של רשתות והחלפת מידע בקהילות", הוא אומר. "היו פאנלים ונאומים מעניינים מאוד, אבל גם הקשר היומיומי עם הפעילים האחרים שמעורבים בכך בכל העולם חשוב מאוד. הקשר הזה סוף־סוף נתן לנו אפשרות להחליף רעיונות ולדון באתגרים המשותפים".

שדה הקרב החדש

עבור פונטקורבו, המעבר מבתי ספר יהודיים לתיכון ציבורי הוא שיצר אצלו את המפגש עם "העולם האמיתי" והתפיסות ביחס לישראל וליהודים, ולכן הוא החליט לפעול בניסיון לאזן את התמונה. ביומיום הוא עובד בסוכנות לתקשורת דיגיטלית, שבין השאר מעצבת אסטרטגיות ברשתות החברתיות עבור חברות וארגונים כמו פיליפ מוריס, שגרירות סין והקהילה היהודית ברומא, ובמקביל הוא שם דגש על השימוש ברשתות חברתיות גם כדי לסייע למסרים הפרו־ישראליים.

"מחקרים שנעשו לאחרונה לגבי חדירה של תקשורת חברתית באיטליה מצאו שהאיטלקים נמצאים יותר ויותר ברשת ומעדיפים לקבל את המידע שלהם באמצעות רשתות חברתיות", הסביר. "גם התקציב של המפלגות בבחירות האחרונות הראה שמדיה חברתית הפכה לשדה הקרב. אבל תקשורת חברתית חשובה גם כי היא כלי יעיל ליצירת קשר עם אנשים ולבניית קהילה המבוססת על ערכים משותפים".

פונטקורבו מודה כי בניגוד למדינות אחרות, קל יותר באיטליה להגן על ישראל, אולם "זה לא אומר שישראל נתפסת באופן חיובי בחלקים נרחבים בציבור". הוא מוסיף כי "התמיכה הפעילה שאנחנו מקבלים, חלקה גם ממי שאינם יהודים, היא הסיבה להצלחה של פרוגרטו דרייפוס. לאורך השנים ישראל הצליחה להרחיק את עצמה יותר מתמונת המלחמה ולהיות מוכרת יותר בתור מובילה בתחום ההייטק ובשל המשיכה התרבותית שלה, אולם עדיין יש אתגר בשל החשש מעימות נוסף".

העימות הצבאי האחרון בעזה, מבצע צוק איתן ב־2014, סיפק לא מעט עבודה לפעילים הפרו־ישראלים לנוכח ההאשמות של הפלסטינים ותומכיהם בפשעי מלחמה שמבצע צה"ל נגד אזרחים. ביילאס סיפר כי בזמן העימות חל גידול ניכר בכניסות לאתר של הארגון, וכי הדבר מעיד על כך "שהנורווגים הגיעו כדי למצוא זווית ראייה שונה מזו שהם מקבלים מהתקשורת במדינה".

באיטליה, פונטקורבו ועמיתיו הפעילו גרסה מקומית של אפליקציות "צבע אדום", שנועדו להבהיר לאיטלקים "כמה קשה לחיות תחת אש". "במהלך עימותים צבאיים אנחנו מגבירים את המאמצים שלנו ועוקבים אחרי סיפורים בתקשורת המסורתית והחדשה, בוחנים את העובדות, מפרסמים חומרים ומפיצים נקודות לדיון", אמר.

שיח רעיל ברשת

עבור לוק אקהרסט, מנהל "אנחנו מאמינים בישראל" - קואליציה בריטית של יותר מ־16 אלף תומכים, מחציתם לא יהודים - הימים של צוק איתן היוו אתגר לא פשוט לנוכח ההפגנות הסוערות של פעילים פרו־פלסטינים בלונדון ובערים נוספות ברחבי הממלכה: "העדיפות העליונה שלנו הייתה לגרום לבריטים שמאמינים בזכותה של ישראל להגן על עצמה לשלוח מייל לחבר הפרלמנט המקומי שלהם, על מנת לאזן את קמפיין המיילים הגדול של 'הקמפיין לסולידריות פלסטינית', ולנסות להבטיח שהפוליטיקאים יבינו שאין צורך אלקטורלי לגנות את ישראל. גם גייסנו את הפעילים שלנו לקחת חלק בדיון סביב המבצע ברשתות החברתיות, במכתבים לעיתונים ובתוכניות רדיו".

אקהרסט, יועץ ליחסי ציבור, אינו יהודי, אולם הקשר העמוק שלו ליהדות ולישראל הגיע עוד מהבית. בראיון שהעניק לפני שנים אחדות ל"ג'ואיש טלגרף" סיפר כי "הייתה מודעות במשפחה שלי לצדקת המטרה של ישראל", וכי "לסבי הייתה דעה חיובית על ישראל ועל ידידות עם הקהילה היהודית, וזה עבר לאמי שהעבירה אלי את אותם רעיונות". את הפעילות הפרו־ישראלית החל באוניברסיטה בתחילת שנות ה־90, שם היה שיתוף פעולה קרוב בין ארגון הסטודנטים של הלייבור, שאליו השתייך, לבין איגוד הסטודנטים היהודים על מנת להיאבק בגילויי קיצוניות ואנטישמיות.

אקהרסט מציין כי התגובות ברשת יכולות להיות קשות מאוד והשיח "רעיל מאוד", עד כדי התעמרות והטחת הערות אנטישמיות, אולם בסופו של דבר מרבית ההתקפות מגיעות ממספר קטן של חשבונות טוויטר. "יש מידה מפתיעה של תמיכה שקטה בישראל בזרם המרכזי של הציבור הבריטי", הוא אומר. "התפקיד שלנו הוא לגרום לקולות המתונים השקטים האלה להישמע במערכת הפוליטית וכך לאזן את הקולות שמגיעים מהקיצונים האנטי־ישראלים הקולניים".

אחד ההישגים המשמעותיים של "אנחנו מאמינים בישראל" היה קמפיין שהצליח לעצור גל של הצעות תמיכה בתנועת ה־BDS במועצות מקומיות ברחבי בריטניה. "לפני ארבע שנים היינו בסכנה משמעותית שמועצות רבות יעבירו מדיניות שתומכת ב־BDS", הוא מספר. "יצרנו רשת של חברי ישראל בממשל המקומי עם יותר מ־750 חברי מועצות מכל המפלגות, הבאנו תשע משלחות לראות את ישראל. לא הייתה הצעה שתומכת ב־BDS באף מועצה מקומית כבר ארבע שנים".

אולם אקהרסט הודה כי כיום אחד האתגרים המשמעותיים מגיע דווקא מתוך הבית הפוליטי שלו, הלייבור, מפלגת האופוזיציה, שלא הייתה רחוקה מהקמת הממשלה החדשה אחרי הבחירות בקיץ שעבר. "מאז 2015 אנשים שההיסטוריה שלהם היא אנטי־ישראלית תפסו עמדות מנהיגות בלייבור, ובעוד מדיניות הלייבור לא השתנתה, האווירה במפלגה הפכה ליותר עוינת לישראל. חברים חדשים רבים שג'רמי קורבין משך מגיעים מעולם של קמפיינים אנטי־ישראליים", אמר. "בגלל העובדה שלקורבין יש מעורבות ממושכת בקמפיינים נגד ישראל, הוא גרם לקולות הקיצוניים ביותר, כולל אנטישמים, להרגיש שהם יכולים לדבר מתוך תחושת חסינות".

אקהרסט ציין כי המפלגה אומנם הקשיחה את התקנות נגד גילויי אנטישמיות, אולם "יש עדיין אנשים סביב קורבין שהם אנטי־ציוניים ואנטישמיים והם עדיין מחזיקים בתפקידים בכירים תחת המנהיגות שלו". הוא מוסיף כי גילויי האנטישמיות סייעו "ללידתה מחדש של תנועת הלייבור היהודית", שהפכה לקול ציוני בולט במפלגה וכעת מנסה לבצע פעילויות חינוכיות בקרב חברי הלייבור. הוא מזכיר גם את חברי ישראל בלייבור ואת רשת המתנדבים של הלייבור נגד אנטישמיות שגם מנסים לשנות את השיח בתוך המפלגה.

כמו עמיתיו, גם אקהרסט משבח את הכנס שנערך השבוע בירושלים ומציין כי זו הייתה "הזדמנות נהדרת לפגוש עוד פעילי מדיה חברתית פרו־ישראלים ולבנות רשת עולמית אמיתית. הדבר היעיל ביותר היה לשמוע ממומחים מהתעשייה כיצד אנחנו יכולים להשיג את הרווח הגדול ביותר מפרסום באמצעות הפלטפורמות השונות, מאחר שמדובר בעניין קריטי להגדלת התנועה שלנו מעבר לקהילה היהודית", הוא מסביר. "רשת חברתית אינה עוצרת בגבולות לאומיים, היא בעצמה מדיה בינלאומית. מתנגדי ישראל פועלים בתור רשת בינלאומית, בוחנים קמפיינים בכמה מדינות ואז מפיצים אותם לאחרות. אנחנו צריכים לפעול באותה דרך. הוועידה הזו סייעה להפוך את זה לדבר אפשרי".