ברחבי העולם וגם בישראל מציינים השבוע את יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, במלאת 73 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. גם ברוב מדינות המערב מציינים את יום כניעתו של הרייך השלישי לצבאות בעלות הברית ב־8 במאי, היום בו נערך טקס הכניעה הרשמי של הפיקוד הנאצי בברלין, סמוך לחצות. ברוסיה יום זה מצוין ב־9 במאי עקב הבדלי השעות בין המדינות ועל כן הוחלט לחגוג את הניצחון על הנאצים במועד זה.
הניצחון הסובייטי על הנאצים מצוין ברוסיה במצעדים צבאיים ובטקסים ברחבי המדינה. השנה הזמין הנשיא ולדימיר פוטין את ראש הממשלה בנימין נתניהו כאורח כבוד לטקס הממלכתי המתקיים בכיכר האדומה במוסקבה. במוקד הטקס עמד נתניהו לצדו של פוטין כשברקע נערך מצעד הניצחון בהשתתפות רבבות מחיילי הצבא האדום, כבוד השמור לבודדים.
למתבונן מן הצד, נראה המחזה שבו עומדים פוטין ונתניהו זה לצד זה על רקע המתיחות בסוריה כמנותק מהמציאות. העובדה שרוסיה תומכת לכאורה באיראן, מדינה הקוראת בפומבי להשמדת ישראל, ממחישה עד כמה מורכבת מערכת היחסים בין המדינות. אבל למערכת האמביוולנטית הזאת יש היסטוריה ארוכת שנים.
בתחילה התאפיינו היחסים בין המדינות בהתקרבות, כאשר שר החוץ הרוסי לשעבר אנדריי גרומיקו הודיע בעצרת האו”ם בשנת 1947 על תמיכתה של ברית המועצות בהצעת החלוקה. ללא התמיכה הרוסית באו”ם, לא היה מושג הרוב הדרוש להקמת מדינה יהודית. ברית המועצות, שעל אדמתה נרצחו שלושה מיליון יהודים בתקופת השואה, הבינה היטב את הטרגדיה שעברה על העם היהודי, כמו גם את הצורך בהקמת מדינה יהודית.
המשכם של היחסים הטובים בין המדינות בא לידי ביטוי בעסקת הנשק עם צ’כוסלובקיה (גרורה של ברית המועצות) בעיצומה של מלחמת העצמאות, עסקה שהצילה את מדינת ישראל ונערכה בתיאומה ובאישורה של מוסקבה. אולם בהדרגה הלכו היחסים והידרדרו, בעיקר לנוכח התמיכה הסובייטית במצרים, דבר שהוביל לניתוק מערכת היחסים הדיפלומטיים בין המדינות בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967.
בכל תקופת המלחמה הקרה, במסגרת המאבק הבין־גושי, הגנה ברית המועצות על האינטרסים שלה באזור המזרח התיכון באמצעות תמיכה צבאית, כלכלית ופוליטית במדינות ערב העוינות את ישראל. בשנת 1991, עם נפילת הקומוניזם, חודשו היחסים ושוב חלה התקרבות בין המדינות, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בחתימה על הסכמים לשיתוף פעולה בתחום התרבות, החינוך, המדע והמחקר.
משנות ה־2000 תחת הנהגתו של פוטין שוב התערערו היחסים, לאור ההכרה של רוסיה בשלטון החמאס ולנוכח העובדה שחברות רוסיות בחסות הממשל הרוסי סייעו בבניית הכור הגרעיני בבושהר. יחד עם זאת, לאחר פרוץ מלחמת צ’צ’ניה פנתה רוסיה לישראל בבקשה לחלוק עמה מידע בעקבות הניסיון הרב שצברה בלחימה מול ארגוני טרור.
נכון להיום, על אף העימותים הצבאיים בין ישראל, סוריה ואיראן, ניתן לזהות שוב התקרבות בין המדינות. הפגישות שנערכות בין בכירים בשני הצבאות בשנה האחרונה, במטרה להשגת תיאום מבצעי, מתאפשרות הרבה בזכות מערכת היחסים המיוחדת בין פוטין לנתניהו, המבוססת על הערכה וכבוד הדדי.
הכותב הוא מרצה להיסטוריה וחוקר שואה במכללת לוינסקי ובמכון האקדמי בחולון