"שרת המשפטים איילת שקד תיזכר לדיראון עולם כמחריבת מערכת המשפט, אחת המערכות הטובות והמפוארות במדינת ישראל. אין אדם שנקי מטעויות, אבל הפוליטיזציה שהיא הכניסה עם אפי נוה לוועדה למינוי שופטים היא אסון".

בשבוע שעבר, כשסערת מזג האוויר בשיאה, סערה גם המדינה בשל גל שמועות שבסופו נחשפה הפרשה שמכונה “מין תמורת מינויים", ובמרכזה עומד יו"ר לשכת עורכי הדין הפורש, אפי נוה. עו"ד יוסף פריצקי, בעבר שר התשתיות הלאומיות, איש שלשונו מושחזת, לא מחכה עד שיתבררו כל הפרטים וכבר יורה.

“אני לא מתפלא על מה שקרה", הוא אומר. “שקד ונוה גרמו לפוליטיזציה של הוועדה למינוי שופטים. תחת שרביטם היא הפכה מוועדה מקצועית לוועדה פוליטית. הם לקחו את המנגנון המפואר הזה והפכו אותו למדמנה פוליטית מכוערת של משחקי כוח".

כאחד ממייסדי עמותת “עם חופשי", שנאבקה בכפייה הדתית, מפתיע למצוא אותך בין בעלי מניות היסוד של הימין החדש של בנט את שקד.
“אני מניח שאם בנט, מועמד לתפקיד שר הביטחון מטעם עצמו, בדק היטב והחליט לקנות מפלגה, שמצעה הוא הפרדת הדת מהמדינה והגעה להסדר קבע עם הפלסטינים, מאוד יכול להיות שדבר חדש מתחיל בפוליטיקה הישראלית", פריצקי שולף כבר בראשית שיחתנו את חרב הציניות.

ראשיתו של סיפור זה באביב האחרון, כשהוצע לפריצקי לרכוש ממנו את צל"ש, סיעת היחיד שלו בכנסת ה־16 שנותרה רשומה ברשומות כמפלגת מדף שלו. “עו"ד עמיחי ויינברגר פנה אלי כקולגה, לא כשליחו של מישהו אחר", מספר פריצקי.

ידעת שהוא היה יועצו של בנט?
“לא. ידעתי שהוא עבד עם המחנה הציוני. כפי שיש חברות שקמות על בסיס שלד בורסאי, כך יש מפלגות מדף. כשעו"ד ויינברגר פנה אלי, בשמחה ובששון העברתי לו את הטרדה הזאת, עם כל כאב הראש הכרוך בה. רשם המפלגות רוצה דיווח על כל גרוש בדף החשבון של מפלגת המדף ושואל מתי התכנסו חבריה, ואצלי הם אף פעם לא התכנסו, כי אני הייתי המפלגה. ‘מה אתה רוצה מחיי?’, רציתי לא פעם לשאול אותו. ‘קח את הדבר הזה ושחרר אותי ממנו".

מדוע בעצם נשארת עם צל"ש?
“מפני שמפלגת מדף היא כמו ספחת - אי אפשר להיפטר ממנה אלא אם מפרקים אותה באמצעות בית המשפט. אתה יודע איזה תהליך זה?".

נתת לעו"ד ויינברגר את צל"ש בחינם או מכרת לו אותה?
“מכרתי תמורת החזר הוצאות ההקמה בסך כמה אלפים. האמת שבעקבות קניית מפלגת המדף שלי, אולי הצלחתי לשכנע את בנט ושקד להסכים להפרדת הדת מהמדינה".

יש היום פיצול יתר בפוליטיקה?
“תמיד היה, רק שוכחים. הרי אנחנו יודעים שכאשר מזדמנים יחד שני יהודים, יש עשר דעות. האם זה טוב לפוליטיקה? אינני יודע".

מה שונה המרוץ לקראת הבחירות לכנסת ה־21 לעומת מה שהיה בתקופתך?
“יש השתפרות לרעה. כלומר, איכות האנשים הולכת ויורדת, אבל ברור שעוד לא הגענו לתחתית, אם יש כזאת בכלל. אם חשבנו שהניסיון של ח"כ לשעבר יחיאל חזן לפברק תוצאות של הצבעה היה איום ונורא, כולנו רואים לאיזה שפל הגענו עם בנו אורן. הדברים ניכרים היום בסגנון ובשיח, ולא שבזמני נאמו בלשון מליצוֹת של ביאליק וטשרניחובסקי. אגב, פוליטית לחלוטין לא הזדהיתי עם רחבעם זאבי, אבל הוא היה ראוי להערכה על אהבת הארץ שלו ועל אהבתו לשפה העברית. אם נראה את בצלאל סמוטריץ’ כממשיך דרכו, זה אומר הכל".

על אבי גבאי, לעומת זאת, יש לו מחמאות. “אדם רציני שנכנס בעיניים פקוחות לקן הצרעות של הפוליטיקה", קובע פריצקי. “הוא מנסה לשקם את העבודה ולהציב אותה כאלטרנטיבה ראויה לשלטון. אני אומר לך שהוא עשוי להיות הפתעת הבחירות".

בסקרים הוא תקוע על חד־ספרתי.
“עזוב את הסקרים. הסגנון של הליכוד מדבר לרבים, אבל אלה שעוד יש להם מההדר שעליו נבנתה המפלגה עשויים ללכת למקום אחר. אני מקווה שהם לא יפנו לימין הקיצוני. מה יצביע מיקי איתן? מה יצביע דן מרידור? מה יצביע אפילו בני בגין, שעדיין יושב בסיעת המפלגה בכנסת? קשה להאמין שהם ואנשים שמזדהים איתם יצביעו לליכוד".

אתה מדבר על מפלגה עם 30 מנדטים בסקרים.
“בסדר, זה קשקוש. קשה להאמין שהליכוד יתקרב למנדטים שהיו לו בבחירות הקודמות אם ראש הממשלה יואשם בשוחד".

ובאשר לשלל התיקים הרובצים על כתפיו של נתניהו?
“כואב לי הלב. עבדנו יחד בעבר. כשהייתי שר התשתיות הלאומיות, הוא היה שר אוצר מצוין. הערכתי אותו מאוד על כל הידע והאינטליגנציה שהפגין, על המהפכות הכלכליות שחולל. מאז משהו מאוד לא טוב קרה לאיש הזה. שלטון זה דבר משחית. כנראה ביבי יושב בשלטון יותר מדי זמן. קשה להאמין שהפרקליטות הייתה טורחת כל כך הרבה בלי שתהיה לה הרשעה מובטחת".

ובני גנץ?
“כבר ראינו לא מעט משיחים בפוליטיקה, כולל מפלגת המרכז בזמנו. מה יצא לה מזה? רק שישה מנדטים. נגיד שגנץ הוא איש ראוי, שהיה רמטכ"ל מעולה, אבל על רקע שתיקתו הוא חידה. ככלל, לא נראה לי נכון להצביע בעד אדם אחד, ויהיה מי שיהיה".

מכות רצח מהמשטרה

פריצקי (63) נולד וגדל בשכונת בית הכרם בירושלים. “אי אפשר לומר עלי שהייתי פרחח, אבל תמיד הייתי מרדן", הוא מעיד על עצמו. “מרדתי במורים ולא אהבתי את בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, שממנו ברחתי לא פעם. תמיד הסתייגתי מכל מה שהריח ממסד. זה, אגב, היה המכנה המשותף ביני לשולמית אלוני, שמאוד הוקרתי אותה. אנשים שמורדים בממסד הם בעיניי גיבורים. זה מה שהביא אותי בגיל 16 לפנתרים השחורים.

"כנער ירושלמי, פגשתי בקפה ‘טעמון’ כמה אנשים שהם עד היום מאהובי נפשי וביניהם מני כהן. יום אחד הוא לקח אותי לסיבוב במוסררה, שכונת ילדותו. העוני שאני, הנער מבית הכרם, ראיתי שם, היה מזוויע והיכה בי כברק. בתוך מבנה מט לנפול של חדר וחצי הצטופפו להם הורים עם תשעת ילדיהם, שישנו על מזרנים מעופשים. העוני של היום יכול היה להיות בשבילם לוקסוס".

ואז מה קרה?
“ב־71’ השתתפתי בהפגנה הגדולה והסוערת של הפנתרים השחורים. חטפתי שם מהשוטרים מכות רצח, אל תשאל. במשך שעות אחדות הייתי עצור לחקירה במגרש הרוסים. תחילה הרגשתי כמו מהפכן גיבור, אבל ככל שהיכה באפי ריח הליזול והשתן, רציתי הביתה".

לאחר מלחמת יום הכיפורים שירת פריצקי בגלי צה"ל ככתבנו בסיני, ושם חווה לדבריו חוויה שאין דומה לה במרחבי המדבר הפתוחים. כדי לחסוך כסף ללימודים, עבד אחרי השחרור בשירותה של מכבסה ירושלמית בחלוקה ובאיסוף של חיתולים, בעיקר במאה שערים. “תחילת יום העבודה הייתה נהדרת, מה גם שקיבלתי כסף מצוין", הוא נזכר. “אבל לאחריה הייתי מתקלח לפחות שעה וחצי כדי להיפטר מהריח הרע".

כשאומר לך “שדי אל מה נורא", כיצד תגיב?
“זה שם השיר שאיתו זכו בעז שרעבי ואחיו ב’למנצח שיר מזמור’, בפסטיבל הזמר המזרחי של 78’. כסטודנט שבמשך שלוש שנים עבד בתפקידי הפקה בקול ישראל, פגשתי חבר’ה כמו אורי שבח ואביהו מדינה. זו הייתה חוויה מקסימה, הנאה גדולה. משימי תבורי, אגב, התלהבתי אז הרבה פחות".

כשאני מזכיר לפריצקי כיצד כתבו בביטאון ועד העדה הספרדית בירושלים “תראו איך האשכנזים משתלטים על חיינו ואפילו ביחידה לזמר מזרחי ישנו אשכנזי ושמו פריצקי", הוא, אחד שעד היום אוהב לשמוע מוזיקה מזרחית לצד מוזיקה קלאסית, כמעט מתגלגל מצחוק.

“מה שהם לא ידעו זה שאומנם אני בן למהנדס ממוצא פולני, אבל מצד אמי אני בא ממשפחה פרסית", הוא אומר. “בהקלטות לפסטיבל, שנערכו באולפן ‘בית המורה’ בתל אביב, פגשתי אושיות מוזיקה כמו משה וילנסקי וזיקו גרציאני. אנשים ברדיו של אז ראו בייצור תרבות ישראלית שליחות, ולי הייתה זכות להיות שם כהערת שוליים. מווילנסקי אני זוכר את ההומור הפולני הנפלא שלו".

מה הביא אותך לאמריקה?
“כשסיימתי את לימודי המשפטים וכבר הייתי נשוי ואב לילד, מאוד רציתי לחיות קצת בארצות הברית ולהכיר את העולם. סידרתי לעצמי להיות עוזר משפטי באחת הפירמות הגדולות בניו יורק בשכר רעב - ולא היה אכפת לי. בערבים למדתי להיות עורך דין אמריקאי. השנה המתוכננת שם הפכה לשלוש. לבסוף, לאחר שהתמחיתי בפשיטות רגל ובפירוקים, כולל מעורבות בתיק ‘טקסקו’, שהיה הגדול ביותר בארצות הברית באותה תקופה, החלטנו לחזור ארצה".

בשובו הנה פריצקי לא הסתפק בעריכת דין. ב־96’ הוא הקים עם ארנן יקותיאלי, בן גילו מירושלים שנפטר בדמי ימיו, את עמותת “עם חופשי", שהניפה על דגלה את נס המאבק בכפייה הדתית. במסגרת העמותה נאבק נגד השתמטות חרדים משירות בצה"ל, ופעל נמרצות נגד הקמת בית כנסת ברמת אביב, לא הרחק מביתו. זכור גם מאבק העמותה נגד הכוונה להוריד מופע של להקת “בת שבע" במסגרת חגיגות היובל.

זאת הייתה המקפצה של פריצקי אל הפוליטיקה, שאת דרכו בה החל ברגל שמאל. לקראת בחירות 96’, הוא, מחסידי שולמית אלוני, הגיע למקום הלפני אחרון בפריימריז של מרצ. “כנראה לא הכירו אותי מספיק", הוא אומר, “מה גם שאנשים שהיו מזוהים עם שולה לא בדיוק הצליחו מול חסידי יוסי שריד, שחתר תחתיה".

הפיצוץ הגדול

לא רוצים, לא צריך, חשב פריצקי, שלא נשאר במרצ כשחש, לדבריו, שהמפלגה זזה יותר מדי שמאלה. כעבור שלוש שנים הציעו לו ראשי שינוי, יוסף לפיד ואברהם פורז, את המקום הרביעי ברשימה לקראת הבחירות לכנסת ה־15, למרות שלא היה איש מפלגתם. “לו הם היו יודעים ששינוי תקפוץ לשישה מנדטים, הם לא היו ממקמים אותי במקום כה גבוה", הוא סבור.

ועדת הכספים הייתה זירת הפעילות העיקרית של פריצקי – מול היו"ר יעקב ליצמן. פריצקי רואה בייזום חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, כדי להגביר את אמון הציבור במערכת, כגולת הכותרת של פעילותו הפרלמנטרית.

“היה לי ברור שמערכת המשפט לא מסוגלת להתנהל בלי ביקורת", הוא מסביר. “לא היה לי ספק שצריך להיות גוף שיבקר גם את השופטים. זה לא היה פשוט. המערכת המשפטית מאוד לא רצתה את החוק הזה והייתה בטוחה שבאתי לתקוע לה סכין בגב".

שעתו הגדולה של פריצקי באה לו בגיל 47 בעקבות הבחירות לכנסת ה־16 בשנת 2003. “עם שיא של 15 מנדטים לא יכולנו להישאר מחוץ לממשלה שהקים אריאל שרון", הוא נזכר. "טומי, שהתמנה לשר משפטים, העניק את תיק הפנים לאברהם פורז, בעוד שאני מוניתי לשר התשתיות הלאומיות, אף על פי שמראש אמרתי להם: ‘חבר’ה, לא באתי לפוליטיקה בשביל אנרגיה’. הם הבטיחו: ‘תסמוך עלינו, נעשה מה שאפשר בענייני דת ומדינה'. לפיד ופורז החמיצו הזדמנות לחולל מהפכות בנושאים כה חשובים. על כך רבנו, והיחסים בינינו הגיעו לפיצוץ".

לדברי פריצקי, הוא הצליח לגרום בתפקידו שינוי מבני ב"מקורות", ובזמנו עלה הרעיון לייבא מים מטורקיה. “מבחינה כלכלית הרעיון הזה היה שיגעון", הוא אומר. “ארדואן עדיין היה פרו־מערבי ופרו ישראלי, אבל בסופו של דבר התוכנית לא יצאה לפועל, כי הוא התחיל לסטות יותר ויותר לכיוון המוסלמי והאנטי־ישראלי".

עד היום יש הסבורים שבתפקידו כשר העדיף רכישת גז טבעי מחברה בריטית שפעלה מול חופי עזה על פני רכישת גז ממצרים, אבל פריצקי מבקש לדייק: “העדפתי גם וגם, מפני שאסור לתת למישהו מונופול על אספקת גז, ובוודאי שאי אפשר היה לסמוך על גז ממצרים גם לפני פעילות הטרור של דאע"ש בסיני".

לפריצקי הייתה מחלוקת בנושא עם יוסי מימן, שעסק בהבאת הגז ממצרים, והיא עלתה לו בכהונה בממשלה. “מימן הפעיל נגדי חוקר פרטי, שהצליח לשים יד על הקלטה שבה נשמעתי אומר דברים לא יפים על פורז", הוא אומר. “ככה זה בחיים, כשמתוך לחץ אומרים בחמת זעם דברים שאחר כך ניתן להצטער עליהם. את החוקר הכרתי מהתקופה שבה הייתי עורך דין והוא היה מבצע חקירות כלכליות בשביל לקוחות שלי. אתה יודע מה? תודה לאל שזה קרה".

מדוע?
“כי מי שחיפש אותי היה מוצא דרך אחרת להתנכל לי, אז ברוך השם".

פריצקי הורחק משינוי, ולפי דרישת ראשיה פוטר מהממשלה לאחר כהונה שנמשכה פחות משנה וחצי. “שרון פעל בהתאם להסכם הקואליציוני", הוא אומר. “והאמת? שרון לא היה כוס התה שלי, ובטח לא הייתי כוס התה שלו. בסופו של דבר הוא היה איכר ערמומי ופיקח, אבל אהבתי אצלו את חוש ההומור הציני ואת יכולתו להחליט ולבצע. על זה הייתי מוכן להסיר בפניו את הכובע".

בבת אחת נושלת מהנאות המיניסטר.
“הנאות לא היו שם, אבל כמובן הרגשתי נפגע ונבגד, אם כי יש לציין שאף פעם לא חשתי בשר מבשרה של שינוי".

דבריך הקשים על פורז לא היו ה"החלקה" היחידה שלך. טענת לגבי איילת שקד ש"בפעם הראשונה בישראל, שרת משפטים יכולה לככב על לוח שנה של מוסכים".
“חיפשתי מילה טובה עליה, ומה כבר יכולתי לומר? שכשרת המשפטים היא תגן על מערכת בתי המשפט? ברור שלא. שהיא תגן על הדמוקרטיה? גם ברור שלא. אולי היא תהיה מגינת זכויות האזרח? גם לא. אז כתבתי מה שכתבתי. אני מתנצל על כך בפני בעלי המוסכים".

מלשכת שרת המשפטים שקד נמסר בתגובה: "כשהמיזוגן השוביניסט יוסף פריצקי, איש השמאל הקיצוני, תוקף, משמעות הדבר ששקד ביצעה מהפכה שמרנית של ממש במערכת המשפט. הפריצקים למיניהם יכולים להיות רגועים: השרה שקד תמשיך במהפכה גם אחרי הבחירות. הציבור יצטרך לבחור בין לבני או גרמן כשרות משפטים לבין שקד והימין החדש".

לא דופק חשבון

כאמור, הפך פריצקי לסיעת יחיד שלה קרא צל"ש – ציונות, ליברליות, שוויון. “לאחר השוק הראשוני, הייתה לי הרגשה של רווחה גדולה", הוא מציין. “למעשה, אהבתי להיות פרלמנטר אולי לא פחות מאשר שר. יש יתרונות נפלאים לחבר כנסת מהשורה. הוא יכול לומר מה שהוא רוצה. כסיעת יחיד לא הייתי כפוף לשום משמעת קואליציונית או סיעתית. תענוג".

לכנסת ה־17 כבר לא רצת.
“למרות הצעות לשריון ברשימות אחרות, העדפתי לצאת מהמשחק. די היה לי בשתי הכנסות שבהן כיהנתי, היה לי מספיק מהפוליטיקה".

מה אתה עושה היום?
“עסקים פה ושם. עדיין מנסה לכתוב את הדוקטורט שלי, מה שכנראה כבר לא ייגמר לעולם. אין לי כוח לזה. אבל אחרי הפוליטיקה למדתי באוניברסיטה לתואר שני במינהל ציבורי. אני עדיין רשום כעורך דין, אבל כמעט לא עוסק במקצוע".

פריצקי ורעייתו פנינה, עורכת דין אף היא, הם מראשוני רמת אביב ג’. יש להם שלושה בנים. ליאור הוא מדריך כושר, שבשבוע שעבר זיכה את אביו בנכד ראשון. זה “אושר עילאי", אומר פריצקי. רונן עוסק בארצות הברית בשיווק בחברת “וולמארט", ואיתי משרת בצבא קבע.

אתה מתגעגע לפוליטיקה?
“יש לי לפעמים חלומות ואז אני מתעורר ומבין שזה היה סיוט".

בראיון לפני עשור אמרת לי שהחיים יותר יפים בלי פוליטיקה.
“אני חותם על כל מילה שאמרתי".