"צריכים להיות מודאגים": ראש השב"כ לשעבר עמי אילון התראיין היום (חמישי) בתכנית הקבינט ב-103FM והתייחס לתכנית הסיפוח, שצפויה לצאת לפועל בחודש יולי הקרוב. אילון התייחס למשמעויות הביטחוניות האפשרויות של מהלך חד צדדי וכן למערכת היחסים בין ישראל למדינות השכנות במזרח התיכון."לא ברור לי בדיוק מה יקרה בשטח, אם זה יהיה במתכונת של אינתיפאדה או פיגועים בודדים - אבל אנחנו הולכים לעבר מציאות של אלימות", הזהיר.
אתה נרגש מהסיפוח?
"אני חושב שצריך לדאוג. עולה השאלה - לאן זה מוביל? אף אחד מאיתנו לא יודע להתנבא. התסריט הסביר ביותר זה פשוט שנראה עלייה מאוד משמעותית באלימות. אני לא יודע להגיד אם זה יהיה במתכונת של אינתיפאדה או במתכונת של פיגועים בודדים שהולכים ומתרחבים, שיורגשו בהתחלה ביו"ש. צה"ל יהיה חייב להגיב וזה יגרום לעוד פיגועים. הרשות כבר הודיעה שלא תמנע את הטרור, אפילו אם היא לא תייעץ או לא תתמוך בו. מצב שבו הרשות בעצם מתפרקת באופן רשמי, גם הוא מצב אפשרי. לא ברור לי בדיוק מה יקרה בשטח אבל אנחנו הולכים למציאות של אלימות.
פעמים רבות אנחנו מתגאים ביחסינו עם מדינות ומנהיגים במזרח התיכון ואנחנו לא מבינים שאם אנחנו באמת רוצים למדוד את מערכת יחסים עם המדינות האלו, צריך לבחון מערכות יחסים בין עמים. בסופו של דבר, המלך בירדן יצטרך להגיב דעת הקהל במדינה שלו, שרוב אזרחיו פלסטינים. השאלה אם הסכם השלום ימשיך להתקיים או לא ימשיך להתקיים? אף אחד מאיתנו לא יודע לתת תשובה".
אנחנו מהלכים על עצמנו אימים? הרי גם נאמר שהשמיים יפלו אם השגרירות תעבור לירושלים.
"אני עושה הבחנה מאוד ברורה בין מעבר השגרירות לבין המצב כרגע. אני לפחות לא אמרתי שיפלו השמיים, אבל צריך לראות את הקשר בין מה שקרה בעזה לבין המעבר של השגרירות לבירה. האם מצבנו טוב יותר? התשובה היא לא. מאחר ואני מתאר תמונה פסימית, אני רוצה לומר שיש גם הרבה מאוד אופטימיות מבחינת המונח החדש של סיפוח חד צדדי, כיוון שמהלך כזה פתאום מבהיר לנו שאפשר לדבר.
בסופו של דבר, אני מבין שזה חלק מהבסיס של התנגדות קבוצות מתנחלים. זה מעבר מהמצב הנוכחי של סיפוח זוחל, למצב חדש. מבחינת המתנגדים זה אסון משום שהסטטוס קוו טוב יותר עבורם. אני אומר במשך שנים שהמצב הגרוע ביותר זה המצב הנוכחי של סיפוח זוחל. יש כאן גם הזדמנות משום שעצם העובדה שאנחנו מדברים ושואלים את עצמנו מה קורה ביחסינו עם הפלסטינים, נושא שכבר ירד מזמן מסדר היום, זה מראה משהו לעולם".
יש הערכת מצב והיערכות למצב מלחמה. למה הם צריכים להיערך? נתניהו הרי לא משתף במצב מול וושינגטון.
"זו שאלה נהדרת, אני חושב שכמעט אף אחד לא יודע מה בעצם הולכים לעשות. על רקע זה הייתי מתחיל את הדיון, עוד לפני הערכת המצב או היערכות למלחמה. הרשות נחלשת, עד כמה אפשר להחליש גוף שמלכתחילה הוא חלש?".
עד כמה הקריסה של הרשות זה אינטרס של ישראל?
"אם תשים לב, יש מהומה מאתמול משום שפתאום מסתבר שככל הנראה הפסקנו לקזז את כספי הטרור מהכספים שעוברים לרשות. אם אתה שואל אותי, ראש הממשלה מאוד מודאג ממה שקורה שם. אני מציע לשאול דבר פשוט: במציאות בה בין 70-80% מהפלסטינים מאמינים שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל, ולכן הם מאמינים שהדרך היחידה לסיים את הכיבוש זה רק באינתיפאדה חמושה, וכתוצאה מזה אילו היו בחירות ברשות היום -אבו מאזן לא היה מקבל יותר מ-25% מהקולות, וזה לא היה חשוב מי היה מנצח אותו.
זה הרקע ממנו צומחת אנרגיה של תמיכה או פעילות טרור. זה לא יהיה בהכרח דבר מתוכנן, סביר שזה יתחיל בדברים הקטנים. מה שחשוב זה איך צה"ל יגיב. אם נגיב כפי שהגבנו בתקופות מסוימות של אינתיפאדות ונחריף ונהרוג את כל מי שמסתובב, האלימות הסכינאית הקטנה שמורגשת בירושלים תהפוך למשהו הרבה יותר חמור".
תמיד חשבנו שמצב כלכלי טוב הוא רכיב שמוריד את רמת האלימות. אתה מאמין בזה?
"ברור, אבל הוויכוח הוא אחר. זה שמצב כלכלי מוריד או מעלה את רמת האלימות, על זה אין ויכוח. האם יש מושג שנקרא שלום כלכלי? אני חושב שאין דבר כזה. בסופו של דבר, שתי האינתיפאדות לא פרצו על רקע מצוקה כלכלית. להפך, המצב הכלכלי היה אפילו קצת יותר טוב מאשר בתקופות אחרות.
אנחנו מסרבים להבין שהבסיס, האנרגיה המרכזית של האלימות הפלסטינית באותם הרגעים בהם היא מתרחשת, זה על רקע לאומי. אנחנו מסרבים להבין שאנחנו נלחמים בעם, מתי הוא נוצר? אני לא יודע. אני לא מעריך שב-48 הם קראו לעצמם עם. בטח לא כשהציוני הראשון עלה לארץ בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, אבל היום הם רואים עצמם כעם. ולכן כך צריך לנתח את המציאות".
מה היית מייעץ לנתניהו לעשות: לדלג על הסיפוח ולסרב לתכנית של טראמפ?
"בדרך כלל איני נחשב ליועץ ולכן אני מאוד זהיר בעצותיי לנתניהו. אני חושב שהוא מודע לסכנות, ואם אתה שואל אותי , הייתי אומר לו 'תחפש סולם לרדת'. מבחינתי לחזור למציאות של סיפוח זוחל, כשאני מסתכל גם על הילדים שלי והנכדים שלי, לתפיסתי זו מציאות יותר בעייתית מאשר ההכרזה על סיפוח חד צדדי. העובדה שזה במרכז הדיון הישראלי והאזורי זה מה מאפשר לנו לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים ולאיזה כיוון אנחנו מתכוונים להמשיך הלאה".