פרופ' אלי פודה מהאוניברסיטה העברית, נשיא האגודה ללימודי המזרח התיכון ואסלאם, שוחח היום (ראשון) עם בן כספית וינון מגל ב-103FM על הסכם השלום הצפוי עם בחריין. פרופ' פודה מדגיש כי מדובר במדינה נוספת עמה אנו מקיימים קשרים ענפים בתחומים רבים, יותר משני עשורים לפחות: "אנשי משרד החוץ התחילו להסתובב שם כבר בשנות ה-90". עוד הוא אומר כי "לא יכול להיות אחרת" שערב הסעודית נתנה את אישורה למהלך הזה.
ינון: חבר הועד המנהל במכון מתווים, ונשיא האגודה ללימודי מזרח תיכון והאסלאם; בן: ספר לנו על האמירויות ובחריין, הסעודים אישרו את המהלך.
"אין ספק, זה לא יכול להיות אחרת. בחריין היא מדינה קטנה, גם בגודלה גם באוכלוסייתה. יותר מזה, אני חושב שלא מדברים על זה הרבה אבל רוב תושביה הם שיעים, האליטה השלטת היא סונית. יש כאן מצב מאוד מיוחד כי השיעים מחברים אותנו באופן טבעי לאיראן. האליטה הסונית במידה רבה מוקמת על ידי השכנה הגדולה ערב הסעודית ובסיפור של האביב הערבי היה ניסיון הפיכה גם בבחריין. מבין מדינות המפרץ זו הייתה המדינה היחידה שזה קרה בה, ומי שהציל אותם היו הסעודים".
בן: טנקים סעודים.
"החביאו את זה תחת השלט של מועצת מדינות המפרץ אבל זה היה הסעודים, כן".
ינון: האם זה נכון שהולכת להיווצר ברית אסטרטגית , הדומה לברית נאט"ו בין ישראל והאמירויות? זה נשמע מטורף.
"קודם כל צריך לומר שסוג של ברית קיימת, נקודה. לא מהיום ולא מאתמול".
בן: פשוט יוצאת לאור?
"היא יוצאת לאור, עם הסעודים היא עוד לא יצאה לאור. אם אני כהיסטוריון ואני גם מפרסם ספר על הנושא אני רואה שזה קיים, בטח מאז מלחמת לבנון השנייה, מ-2006 ובמובנים רבים מתחילת שנות האלפיים. אנשי משרד החוץ התחילו להסתובב באזורים האלה בשנות ה-90".
בן: הם התחננו לפרק את נסראללה בלבנון השנייה, המרוץ האירני לגרעין מקדם את הסיפור?
"אני חושב שאיראן הייתה הקטליזטור הגדול מכולם אבל לא רק, זה מתחבר לעוד דברים שקורים כאן באזור. היה את הסיפור עם דאעש שהיה איום על כל הגורמים המתונים בכל העולם הסוני, היה את הסיפור ועדיין יש של האחים המוסלמים, הרי יורש העצר של האמירויות נתפס כשונא הגדול ביותר של האחים המוסלמים. הוא מוביל פה קו מאוד ברור ולזה אנחנו מוסיפים גם את איראן ובמקרה של האמירויות יש את כל העניין של שיתוף הפעולה הטכנולוגי, רפואי, סייבר וכל מה שכרוך בהזה. יש לנו בסיס מאוד עמוק לשיתוף פעולה, זה שונה לגמרי מבחינות טובות בהרבה ממצרים, כאן הבסיס הונח כבר לפני הרבה שנים".
בן: איך אתה מסביר באמת את הדרך בה זה מתקבל במפרציות שאתה רואה את האנשים שמחים, את השלטון מתפאר. לעומת הדרך בה השלום היותר חשוב, אבל החמוץ, עם מצרים וירדן התקבל?
"קודם כל היה הסכם בין א־סיסי לעבדאללה אבל אתה צודק לגבי התגובה של הציבור בכללותו, באופן כללי במצרים ובירדן השלום הוא יותר קר עם האזרחים ואחת הסיבות המרכזיות היא שאנחנו לא מספיק מכירים את זה אבל יש בירדן ובמצרים איגודים מקצועיים מאוד חזקים שהם מובילים עם ישראל נורמליזציה, עם משמעות של האחים המוסלמים. זה לא קיים במפרציות, אין איגודים מקצועיים ובכלל אלה מדינות מאוד קטנות. אלה מדינות עם עשרה מיליון מתוכן תשעה מילון זרים, בבחריין מיליון וחצי שחצי מהם זרים. אנחנו מדברים על מדינות מאוד קטנות, אני חושב גם שהשליטים, אני רואה כאן מגמה, שליטים צעירים ויותר נועזים והם באים עם תפיסת עולם שונה, הם לא מפחדים לומר את מה שהם חושבים".
בן: הדור הבא?
"הדור הבא, הם ללא ספק מובילים את זה שנים רבות ואנחנו רואים דבר שמתפתח לאורך שנים אבל היא עדיין תלויה".
ינון: כמה זה מרגש אותך?
"מאוד. שמעתי את ההערה שלך בתחילת הדיון אז אגיד שאני חושב שקשה לי להאמין שיש מישהו בארץ, אם היית מביא את זה לכנסת, היית רואה תמיכה. אבל איפה ההבדל? כאן אתה נכנס לעניין הפלסטינים, אני חשוב שההבדל נעוץ בזה של מי שאומר אני מסתפק בזה ומי שאומר בוא נסתכל על התמונה בכללותה, אוקיי יפה מאוד עשינו מהלך מצוין אבל הבעיה האמיתית".
בן: יחד עם המהלך הזה הכרנו בעקרון שתי המדינות ומפה.
"אני לא יודע, אני חושב שזה דבר שצריך להיווכח האם הוא נכון העניין שאנחנו מכירים במפה".
בן: האמריקנים טוענים שנתנו את הסכמתנו למפה.
"אנחנו לא רואים את זה עדיין בפועל ואני חושב שהוא יתקל בקשיים גדולים כשהוא יביא את זה לממשלה ולכנסת. השאלה באיזה נקודה הוא מוכן להתאבד וללכת על מנת לנסות לפתור את העניין הפלסטיני, ואת זה אני לא רואה".