יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, מותח ביקורת חסרת תקדים על תפקוד הממשלה ומציג את תוכניתו למאבק בקורונה. "מצד אחד יש אובדן שליטה מוחלט על המאבק בקורונה, ומצד שני יש אובדן אמון של הציבור בממשלה", הוא אומר. "זה נובע קודם כל מכך שההחלטות לא מתקבלות על בסיס נתונים וידע ברמה של דרג מקצועי אלא מדובר בהחלטות פוליטיות גרידא. וכשאי אפשר להסביר מה ההיגיון שמאחורי ההחלטות, אי אפשר לשכנע את הציבור".
ליברמן מתנגד נחרצות להטלת סגר כללי ורואה בו תוצאה של פשיטת רגל של הממשלה, המטילה עונש קולקטיבי על הציבור. "במקום לקחת אחריות הממשלה משקרת לציבור ומטילה את האשמה עליו. גם רצחת וגם ירשת. כיוון שאי אפשר לסמוך על הממשלה הזאת בתחום הבריאות, הכלכלה והביטחון, ובלי לדבר על מערכת החינוך, נוצרה אווירה של כאוס טוטאלי".
לטענתו, חייבים לזעזע את המערכת. בפרט לנוכח האתגר העצום של חמשת החודשים הבאים, שבהם לנפגעי נגיף הקורונה יצטרפו נפגעי הצינון והשפעת הרגילה של החורף. "רק מקרי שפעת סותמים את כל חדרי המיון בבתי חולים", אומר ליברמן. "אני קורא לציבור להפעיל שיקול דעת. בשביל לא ללכת במצב הנוכחי לחתונה המונית לא צריך החלטת הממשלה. לא להתרחק יותר מ־500 מטר מהבית זה שטויות".
יש לו גם מה לומר על הפרויקטור. "פרופ' רוני גמזו בא עם הרבה כוונות טובות, אבל נתניהו השתמש בו בעיקר כדי לכסות על החלטותיו הפוליטיות, ועליו להבין שברגע שהוא לא יכול ליישם את כל הצעדים החשובים שהוא רואה לנכון ליישם, שלא נותנים לו, שמכשילים אותו, עליו לקום ולעזוב", אומר ליברמן. "הוא התמנה לתפקיד ב־23 ביולי עם 1,897 נדבקים וחרדה גדולה מפני הבאות. נכון להיום קיבלנו נתון מזוויע – 5,523 נדבקים. רוני גמזו צריך להסיק מסקנות ולהפסיק להיות המלבין הלאומי של קבינט הקורונה, כשהוא יודע בבירור שההחלטות הן לא מקצועיות. או להפגין תקיפות בלתי מתפשרת או להתפטר".
ליברמן מציע את מה שכבר הציע כבר בחודש מרץ: להעביר את כל הטיפול בקורונה לצה"ל ולפיקוד העורף, הגוף היחיד בעל פריסה ארצית. "יש להתייחס למאבק בקורונה כאל מערכה לכל דבר, ובראש המערכה צריך לעמוד הרמטכ"ל", הוא אומר. "כך ההחלטות יהיו מקצועיות ולא פוליטיות. בלי קבינט הקורונה ונציגי ש"ס ויהדות התורה. לרמטכ"ל יש כוח מילואים וחיל רפואה עם אפשרות לפרוס בתי חולים שדה ואמ"ן שיכול לרכז את כל הנתונים".
עוד הוא מציע לבטל את הסגר הכללי ולעבור לסגרים ממוקדים במקומות עם ריכוזי תחלואה גבוהים, לקצר את זמן הבידוד לשבעה ימים, כמו בצרפת, ולהגדיר יעד ברור – יומי וחודשי – לנדבקים חדשים. יש להקים מערך הסברה יעיל שיתמקד בעידוד חבישת מסיכות, שמירה מנגיעה וריחוק חברתי. ליברמן מציע להכפיל את מספר המיטות במחלקות לטיפול נמרץ ולשמור על מערך ציבורי של עובדי המעבדות. "המערך חייב תגבור לפני שהוא יקרוס", הוא מתריע. "בכוח אדם, בתמריצים כספיים ובהוספת תקנים".
לדעתו, יש להכשיר סטודנטים בשנת לימודיהם האחרונה, לגייס כוח אדם מבתי ספר לאחיות, להכשיר כוח עזר נוסף מקרב המשרתים בשירות לאומי ולגייס את כל הפנסיונרים שפרשו בשלוש השנים האחרונות, בהם עובדי מעבדות, אחיות ורופאים שעדיין מסוגלים לעבוד ולהשתמש בניסיונם המקצועי העשיר.
בתחום הכלכלי מציע ליברמן לעבור ל"חל"ת נושם": לתמוך במעסיקים שהחזירו עובדים לפחות ל־30% מהמשרה, ושהמדינה תשלים את היתרה. יש לבנות מערך נתונים אחיד ונגיש לכולם, למקבלי ההחלטות ולציבור. "כמה מובטלים יש כיום בישראל?", הוא שואל. "תלוי את מי שואלים. לפי שירות התעסוקה, נכון לסוף אוגוסט יש 776 אלף מובטלים. לפי הלמ"ס – 468 אלף, ולפי הביטוח הלאומי – 421 אלף לחודש ספטמבר. שלושת הגופים המרכזיים מספקים נתונים שונים לחלוטין. הפער בין שירות התעסוקה ללמ"ס הוא כמעט 300 אלף. זה טירוף. כשחשבנו שהממשלה פועלת נכון, תמכנו בלא מעט יוזמות שלה. אנחנו אופוזיציה עניינית. אנחנו מתמקדים בשני נושאים בלבד - מאבק בקורונה ויציאה מהמשבר הכלכלי. כל השאר פחות מעניין".