הפעיל החברתי אייבי בנימין, ממובילי המחאה נגד ראש המשלה בנימין נתניהו, שוחח היום (רביעי) עם בן כספית וינון מגל בתוכניתם ב-103FM על עתיד המחאה, אחרי שהכנסת אישרה הלילה את החוק להגבלת הפגנות לטווח של קילומטר בלבד ממקום המגורים, כינה את הדבר "דיקטטורי ומזעזע" והבטיח כי המחאה תימשך בדרכים יצירתיות: "הזמנו מסין אלפי בלונים בצורת צוללות ואנחנו נחלק אותם להרבה מרפסות".
בוקר טוב לפעיל החברתי אייבי בנימין.
"האמת שזה לא בוקר טוב".
למה?
"למה? כי החל מהבוקר אנחנו באופן רשמי דיקטטורה שאי אפשר להפגין ואפילו לנסוע ברכב, שאין כל קשר לקורונה, גם את זה מונעים מאיתנו, לעשות שיירות. זה מזעזע באמת. לפעמים גם לי נגמרות המילים על דברים שעושים במדינה. הכל הכל בכדי לשמור על בנימין נתניהו לא להגיע לכלא".
אתה רוצה להתייחס למה שקרה אתמול עם ערוץ 20?
"מזעזע. פשוט מזעזע. אני בכלל חושב שתקיפת עיתונאים זה דבר בזוי. אגב, ערוץ 20 אני הבן אדם האחרון שיהלל אותו, אני מחרים אותו. אני לא בא להתראיין שם אחרי ריאיון אחד שהיה לי שם. אני מכבד את בועז גולן, ואפילו ראיינתי אותו בתוכנית שלי, אבל אני חושב שבועז יצא קצת מכליו, והם כועסים על הערוץ הזה ובצדק. לדעתי אני לא מבין מה הוא עושה בהבימה, הרי יש להם אולפנים יפים, גדולים".
ינון: למה? אסור לשדר מהבימה לערוץ 20? מה קרה? זה תל אביב. מה זה מעוז השמאלנים?
בן: ינון, המקבילה המדויקת של זה היא שתשים את אמיר השכל ואייבי בנימין או את אברמוביץ', דרוקר, ואותי בהתנחלות. זו המקבילה המדויקת.
ינון: נו וזה לא קרה אלף פעמים?
בן: לא.
ינון: מה לא? לא שידרו ערוצי הטלוויזיה מהתנחלויות אלף פעמים?
בן: אולפן קבוע כל ערב? אתה מתאר לעצמך שהוא לא היה מותקף? יש חיה כזו בכלל? ואני לא מצדיק את ההתקפה הזו.
"המילה מותקף זו מילה רחבה. אם אנשים צועקים וכועסים על הסתה שיטתית, אני גם כועס על ערוץ 20".
ינון: סליחה? מה הקשר? אני גם תושב תל אביב. מי הם האנשים שיגידו אם זה לגיטימי או לא שערוץ 20 ישדר או לא?
"זה לא אותו הדבר".
ינון: מי הם בכלל? מה הם יותר תל אביבים ממני? מה זה השטויות האלה?
בן: ינון די כבר עם הפופוליזם הזה. אף אחד לא אמר שזה לא לגיטימי. די!
ינון: לא... אתם מעלים סימני שאלה.
בן: אנחנו לא מעלים סימן שאלה. אנחנו רק מדברים על המקבילה בה האולפן הכי שמאלני שאתה יכול לעלות על הדעת היה הולך למעוז הימין ומשדר משם ערב ערב היו תוקפים אותו. לא דיברנו על לגיטימיות אז די להגיד את זה. אל תגיד את זה יותר!
ינון: תודה.
בן: לא. תיכנס לתוך פרצוף של קקטוס. אתה יותר חמוד שם. עכשיו, אייבי, מה עם הסולידריות?
"בן יקר, אתה יודע כמה אני אוהב אותך, אני קורא אותך ואתה התקלקלת סביב בלפור".
בן: גם אני אותך. לא התקלקלתי. תמיד הייתי כזה.
"כלפי היחס לבלפור. בוא אני אסביר: אנחנו הפגנה של 24/7 כלומר אין אצלנו הפוגות. אין אצלנו ברקסים. אנחנו באנו להטריף. לא באנו להיות נחמדים".
ינון: יש קווים אדומים?
"יש לנו קווים אדומים והם האלימות. אני רוצה שתדע מה בעצם קרה, למה הכעס. אנחנו באנו בערב החג להביע תמיכה וסולידריות בתורנים שהיו במאהל. אגב, התכנון היה הרבה לפני שהכריזו על סגר. נרשמו אנשים ולא ידענו כמה יבואו ולא יבוא. מה שאתם לא מבינים זה שזו הייתה הפגנה לכל דבר, זו לא הייתה סעודה".
ינון: אייבי, תשמע, אתם לא פוגעים. זה מה שבן מנסה להגיד לך.
"מה זה לא פוגעים?"
ינון: שנייה נשמה אני מנסה לשאול פה שאלה: תסתכל על ההפגנות, על כל הדברים המוזרים, הגולים העצמיים האלה, תראה את הסקרים ותבין שכל המנדטים הולכים לבנט בכלל, והכל נשאר בימין. גוש הימין גדל בעוד כל המפלגות שלכם קטנות.
"אנחנו לא באנו לבצע קמפיין בחירות. אנחנו הוכחנו ביום שבת האחרון למרות מסע תעמולה של כל התקשורת, גם אנשים בתוכנו שאמרו 'לא צריך, יש סגר, שבו בבית' ושלחו דיס אינפורמציה לתקשורת והודיעו שאין הפגנה, ובכל זאת הגיעו 16 אלף איש".
בן: אייבי תקשיב רגע, זה היה מאוד יפה ומרשים ואני חושב שאתם גיבורים. אני יודע כמה אנרגיות אתם משקיעים והכל ממניעים טהורים. עם כל הכבוד אתה לא תיתן לי ציונים ותגיד שהתקלקלתי בבלפור כי עם כל הכבוד אני לחמתי בבלפור כשאתה אמרת אמא הנה עיתונאי. אני יודע שמבחינת גיל אני לא מתחרה איתך, אבל בכל זאת אני 25 שנה עושה את זה, עם כל הכבוד. דיברת על זה שאתם עושים את זה 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע בלי ברקסים, וזו הבעיה שלכם. אין בעולם הזה מכונית בלי ברקסים. מכונית בלי ברקסים תתרסק. אתם מספקים לצד השני תמונות ניצחון. התמונה של רחבת הכותל ריקה וכיכר פריז מלאה זו תמונת ניצחון.
"זו דמגוגיה לשמה".
בן: זו לא דמגוגיה. אתם הייתם צריכים לחשוב על זה קודם. אתם נלחמים בכדי להוסיף למחאה הזו גם אלמנטים מסורתיים וימניים. האנשים האלו, כשהם רואים את התמונה... אתם הייתם צריכים להיות חכמים קצת. הייתם צריכים להוציא הנחייה לא לבצע את ההפגנות בתקופת הסגר.
"אני מתנגד לגישה הזו. בן, אתה ניסית פעם לארגן מחאה?".
בן: כן.
ינון: הוא כל היום מארגן מחאות.
בן: זה המקצוע שלי.
"מחאה זה לתת גז כל הזמן, להמציא את עצמך מחדש ולשמור על האדרנלין".
בן: בדיוק, לכן בסגר אתם הייתם צריכים להמציא את עצמכם מחדש.
"אני אסביר לכם שוב, מחאות לא עוצרים ומחאות לא יוצאות לחופשות".
ינון: מה תעשו עכשיו?
"זו שאלה טובה. קודם כל אנחנו כותבים שלושה כתבי בג"ץ על הזוועה שהתרחשה בכנסת, ומעבר לזה יש אנשים שאומרים אצלנו שהם אולי לא יקיימו את הדבר הזה. אני מתנגד לזה כי אין לנו הנהגה ואין לנו מנהיג שיגיד קדש ועשה. זו מחאה מאוד עממית והרבה אנשים הם מנהיגים מפאת עצמם. הדבר השלישי הוא שאני בטוח שאנחנו נמצא דרכים יצירתיות כמו למשל, שכל אחד יצא עד למקום המותר ונקיים כמה וכמה הפגנות ברחבי הארץ".
בן: רק בשביל הפרוטוקול, אני לא הצעתי להפסיק את ההפגנות, רק להמציא אותן מחדש לתקופת הסגר, והכי מרשים זה שיירות מוטוריות כי אז שאתה בתוך הרכב אי אפשר לאסור את זה עליך והיו מתירים לכם את זה.
"אני אגלה לכם עוד סקופ קטן: אנחנו הזמנו מסין אלפי בלונים בצורת צוללות ואנחנו נחלק אותם להרבה מרפסות".
ינון: בלונים זה נחמד.
"אני לא יודע מה יהיה עם ההחלטה הזו, אבל אנחנו נמשיך".