אמנון אברמוביץ', הפרשן המדיני של "חדשות 12", פרסם טור דעה בו כתב כי יום כיפור 2020 מפחיד אותו יותר מאשר יום כיפור של 1973, למרות המלחמה הקשה, 2,700 ההרוגים, 7,000 הפצועים ומאות השבויים והנעדרים. בשיחה עם אריה אלדד ורוני בר-און ב-103FM הסביר היום (חמישי) אברמוביץ' את הסיבות לכך, ובנוסף התייחס לשם הגנאי בו כונה על ידי יו"ר הקואליציה, חבר הכנסת מיקי זוהר.

בר-און: קראתי השבוע מאמר דעה שפרסמת ב"חדשות 12" ושם סיפרת על הפחד שמעוררת בך ההשוואה בין מה שקרה ביום כיפור 1973 לבין מה שקורה ביום כיפור 2020. שאלת את עצמך מה מפחיד, ואמרת, אולי באופן די מפתיע, שיותר מפחיד אותך מה שקורה בימים אלה, למרות 2,700 הרוגים, 7,000 פצועים ועוד מאות שבויים ונעדרים. אז היה מדובר ביישוב שהגודל שלו הוא שליש מהיום, והמספרים האלה פשוט מעוררי פלצות, אז למה היום זה יותר מפחיד אותך ממה שהפחיד אותך אז?.
"מה שמפחיד היום יותר זה מגוון או מקבץ של כמה סיבות. אין את אותו חוסן לאומי או חוסן חברתי שהיה אז. אין את תחושת אחדות הגורל והמטרה, ובעיקר אין את אותה מנהיגות פוליטית חלופית שהייתה מונחת היום".

בר-און: המנהיגות אז חטפה, גם גולדה וגם דיין חטפו.

אלדד: אבל אחרי, לא בשעת.
"אבל גם גולדה ודיין - שאני אומר שהם ייזכרו כבלתי נסלחים לעד - שילמו את המחיר, הם הלכו הביתה. וגולדה ודיין בניגוד למי ש... תחליטו אתם למי".  

בר-און: לכל אלה שבוחשים עכשיו בקדרה הפוליטית.
"בדיוק, הם בכל זאת אנשים שהיו, מה שאני קורא, אבנים מאבני המקום. הם לא חשבו שהם יותר חשובים מהמדינה. הם לא חשבו שהם ובני משפחתם ניצבים לפני המדינה. לכן, כשאנחנו לוקחים את כל המקבץ הזה, יש היום סיבה לחרדה יותר גדולה ממה שהייתה אז".

בר-און: מה שהרשים אותי זה שדיברת גם על יכולת העמידה של החברה. הייתה אז חברה אחרת, היו אז נורמות אחרות. והיום יש פה מערכת חברתית משוסעת שאני התרשמתי מהרשימה שלך שהיא בעיניי רשימה מכוננת, שהיכולת של החברה שלנו לעמוד בפני הצרה הזאת היא מוחלשת הרבה יותר מאשר החברה אז, הקטנה יותר והמוכה יותר.
 "נכון, אבל עדיין, אני אומר לכם, ודאי תסכימו איתי, גם היום ישנם ציבורים גדולים וטובים בישראל, עם נכונות לפעול ונכונות להתנדב - זה רופאים ואחיות ועובדים סוציאליים, ובכלל אנשים מדן ועד אילת, ללא הבדל ימין ושמאל. גם היום עוד ישנו ציבור גדול מאוד. אבל היום אין לנו מנהיגות, אין לנו מנהיג, אין לנו מנהל, יש לנו פרזנטור, וזה דבר מאוד חשוב. וכמובן, המרחב הציבורי, אז במרחב הציבורי מתנהל שיח ציבורי הרבה יותר נמוך ונחות מאשר בשנות ה-70".

אלדד: אולי ההבדל הוא גם באופוזיציה? הלוא האופוזיציה אז הייתה מנחם בגין.

בר-און: כי פה האופוזיציה היא חלק מהשלטון.

אלדד: אבל האופוזיציה היום, גם ברחוב וגם בתוך הכנסת, לא מחכה שהקורונה תעבור ונלך לוועדת חקירה ונסיק מסקנות, אלא תוך כדי האשפוזים יש ביקורת קטלנית על הממשלה, אולי מוצדקת.
"מה שמשותף לשני הדברים זה, אתה יודע איך אומרים - מי שלא טרח בערב שבת, לא יאכל בשבת. כאן במקרה שלנו הרסו את המערכות החברתיות, הרעיבו את מערכת הבריאות - במקרה ההוא זה היה למערכות הביטחון - אבל אז הייתה אופוזיציה או הייתה חלופה, לא רק באופוזיציה הפרלמנטרית אלא גם בתוך הקואליציה. זאת אומרת, היו גם אנשים אחרים. היום, קודם כל מבחינה פוליטית, אין לך כבר אופוזיציה וקואליציה, זה הכול מעורבב ביחד. ומה שנראה היה לרגע כאופוזיציה הפך להיות לחלק מהקואליציה ונטמע והתמוסס בפנים".

אלדד: "כלומר, אין לליכוד רבין שהיה למפלגת העבודה להציג כשגולדה התפטרה".

בר-און: "לא רק לליכוד".

אלדד: "אבל כמפלגת שלטון".
"שניכם צודקים, זה גם וגם. אני לא רואה בליכוד התקבצות של אנשים בעלי תעוזה שיגידו למנהיגם תודה אחרי עשור וחצי".

בר-און: "שהמנהיג יידע שיש כאלה שאם הוא לא יקבל את ההחלטות, הם ידפקו לו על הדלת ויראו לו את הדרך החוצה. זה לא רק הם, זה הוא צריך לדעת שיש בחוץ אנשים שחושבים, 'חברים הגיעו זמנכם. זהו, על זה לא מוחלים'. אני רוצה לשאול אותך שאלה, מישהו פעם קרא לך שקרן כמו יו"ר הקואליציה חבר הכנסת מיקי זוהר?".
"לא חשוב אם מיקי זוהר קורא לי בשם גנאי כזה או אחר, אבל אני חושב שהוא בהחלט דוגמה ומשל לחומר שישנו היום בפוליטיקה הישראלית. אתה יודע שאנשי ימין, שרי ליכוד, חברי ליכוד, הם אומרים לי, 'תראה מה אתם עושים. אתם בערוצי הטלוויזיה נותנים במה למיקי זוהר ולבני דמותו, עוד שניים, שלושה, ארבעה כאלה. אתם חושבים שעל ידי כך אתם מלעיגים את הליכוד והימין. אתם לא מבינים שבאותו זמן, אתם בונים אותם'. אבל הנטייה היום בכלי התקשורת היא להביא אנשי קצוות. אנשים, בוא נאמר במרכאות, 'משעשעים', כי זה עושה אקשן, יש באזז".  

בר-און: "טראפיק".
"אבל הנזק המצטבר, הוא נזק גדול".

בר-און: "בעניין זוהר אתה לא צריך לדאוג, הוא הודיע שאם אתה על הסט ועודד בן עמי על הסט, הוא לא יהיה שם".
"זו באמת אחת ההלצות המוצלחות ששמעתי בימי חיי. זאת אומרת, מיקי זוהר מאמין שהופעותיו בטלוויזיה הן בבחינת מתנה, הן שי".

אלדד: לפני שלושה חודשים הלכת, נדמה לי עם עמית סגל, לסקר איזו הפגנה והתנפלו עליך וקפצו עליך והיית צריך שוטרים שייחלצו אותך משם כדי לא לחטוף מכות, והתקשורת הרבתה לעסוק בזה. אני זוכר את שלי יחימוביץ' אומרת, 'מישהו שלח את האנשים האלה, הם פעלו בהשראתו של מישהו'. השבוע ראינו מחזה דומה במקצת ברחבה 'הבימה' עם בועז גולן, כתב של 'ערוץ 20', ואני באמת לא ראיתי תגובות נזעמות בתקשורת על התקיפה שלו.
 "אני מעולם לא עסקתי בענייניי שלי. אף אחד לא ראה אותי מתלונן, בוכה ומתבכיין. לעומת זאת, כאשר תקפו את אבישי בן חיים וכאשר תקפו את דניאל סיריוטי, כתב 'ישראל היום' בקריית אתא, ותקפו אותו פיזית ממש - בתוכנית עם עמית סגל, אני עמדתי על כך שאני אגנה את שתי התקיפות הללו, בעיקר את התקיפה האלימה של סיריוטי'".

אלדד: אני יודע שזאת גישתך לעניין. אבל ביחס לתקשורת בכלל, לא רק שלך, לא ראיתי הרבה תגובות על מה שהיה עם בועז גולן.

בר-און: אני שמעתי אתמול בתחנה הזאת סט שלם של דיונים. בן וינון דיברו על זה, וגם העלו את המותקף בעצמו, אראל סג"ל דיבר על זה, ובאמת נתנו לו במה. זה התחיל הפוך, כי הוא הואשם כאילו הוא נגח בפניו של מישהו, והוא הסביר שהתקיפו אותו והוא רק רכן קדימה ולא נגח. מהמעט שאני מקשיב לרדיו, שמעתי על זה לא מעט, והוא גם דיבר דברים נכונים, הבחור הזה שאינני מכיר בכלל.