האמת היא, שלישראל ולישראלים לא איכפת מיהודי ניו-יורק. בעקבות התפרצות מגיפת הקורונה ופגיעתה הקשה באוכלוסיית התפוח הגדול והעלייה בגילויי אנטישמיות, נוצר רושם שבקרב גורמים וחוגים בישראל מתעוררת דאגה ונוצרה תחושת השתתפות עם מצוקת יהודי ניו-יורק. אבל הדאגה, אם בכלל הייתה אמיתית חלפה מהר מאוד. היא לא השאירה שום עקבות בשטח, כלומר בקרב יהודי ניו-יורק. יש שר חוץ, יש שרת התפוצות, יש הצעת חוק ממשלתית "לאימוץ היוועצות ישירה בין ישראל לעם היהודי". מה שאין זה, שכבר למעלה מחצי שנה אין לישראל קונסול כללי בניו-יורק, מטרופולין הנחשב לריכוז העירוני הגדול בעולם של יהודים שמספרם בתחומיו הוא כשני מיליון יהודים.
כן, יש גם את שדולת רודרמן שמטרתה היא שיפור היחסים בין ישראל לקהילה בניו-יורק ויש את ארגון ראות שמצהיר על הצורך "לממש את הייעוד הציוני ולחזק כל קהילה בעולם". יושב הראש החדש של ההסתדרות הציונית, יעקב חגואל הצהיר כי "המטרה המרכזית היא להפוך את אחדות העם היהודי למטרה מרכזית". מילים, מילים, מילים בלי שום סימן, אות ורמז למשהו מעשי, פרקטי, נוכח ומורגש.
העובדה שבקהילה היהודית הגדולה אין נוכחות של נציג בכיר רשמי מטעם ממשלת ישראל, לא מעוררת שום עניין, שום תשומת לב, שום תגובה. לא מצד הגורמים הממשלתיים, שמתוקף תפקידם צריכים היו לפחות להפגין מודעות להעדר הממושך והמתמשך של קונסול כללי בניו-יורק. אפילו באמצעי התקשורת בישראל אין מילה.
הקונסוליה הכללית של ישראל בניו-יורק מתפקדת. היא ממלאת באופן שיגרתי את תפקידיה המנהליים ומעניקה את שירותיה לישראלים או ליהודים מקומיים הצריכים לעזרתה. התפקיד, היעד והשליחות של נוכחות ישראלית בכירה בריכוז ענק של אוכלוסייה יהודית, של גורם המזכיר ליהודים את מרכזיות קיומה של ישראל בעולמם, המספר להם את מה שקורה ומתרחש בישראל, המסביר להם את מדיניות ישראל בנושאים שונים, הנוגעים גם ליהדותם - כל זה הוזנח, ננטש והופקר.
גם בלי קונסול כללי של ישראל, הקהילה היהודית חיה את חייה. הארגונים היהודים ממשיכים להפיץ הודעות לעיתונות, מוסדות קהילתיים מפרסמים את התוכניות ולוחות הזמנים של אירועים ופעולות. בתי הכנסת בחלקם הגדול חזרו לפעילות כמעט רגילה מתקופת הטרום קורונה. אבל בשיחות שלא לייחוס, בכירים יהודים, רבנים, עסקנים ופעילים קהילתיים מביעים תימהון, ביקורת ותחושת עלבון מהעובדה שהעדר נמשך ומתמשך של נציג ישראלי בכיר כמו קונסול כללי, בקהילה כמו קהילת ניו-יורק, לא נראה בעיני ישראל הרשמית כמשהו פגום, משובש שטעון תיקון ומצריך בכלל תשומת לב מיוחדת.
"הבחירות לנשיאות, המהפך בבית הלבן, שרים ושרות חדשים בקבינט. זאת תקופה מיוחדת ליהודי ארה''ב", אמר בשיחה עמו בכיר יהודי שכיהן שנים רבות בראש ארגון יהודי מרכזי. "אלו ימים שישראל והקהילה הגדולה בניו-יורק יכולים היו וצריכים להיות בקשר ובמגעים הדוקים. להיוועץ, להקשיב למה שיש לכל צד לומר. ודווקא בזמן כזה אין שום מגע, שום קשר". לדברי הבכיר, "מדהים ומביך, שגם בטקס הכתרתו של ג'ו ביידן לנשיא, לא יהיה לישראל בוושינגטון שגריר במשרה מלאה. וזה בעת שישראל נערכת לבית לבן ולממשל חדשים".
העדר של קונסול כללי בניו-יורק מורגש ובולט גם על רקע הצלחתו המרשימה בתפקיד של הקונסול הכללי האחרון דני דיין, שחזר ארצה לפני למעלה מחצי שנה, לאחר ארבע שנים בניו-יורק. דיין נחשב לקונסול מעולה ומצטיין במיוחד בתחום פעילותו ומעורבותו לשיפור היחסים וההבנות בין ישראל למגזרי הקהילה השונים.
"מי זאת שרת התפוצות? מי זאת ינקלביץ'?", שאל-תמה אריק יופה, שכיהן שנים רבות כנשיא התנועה הרפורמית ומגלה פעילות רבה בחיי הקהילה. הוא לא הבכיר היהודי היחידי שמעלה את השאלה הזאת בשיחות. קונסול כללי יכול היה להשיב לשאלה הזאת, או לנסות להשיב. אבל גם זה אין ואחד אפילו לא נראה באופק.