מקום 60: מירי רגב - שרת התחבורה
בדיוק כפי שעשתה במשרד התרבות והספורט, כך גם במשרד התחבורה מצליחה מירי רגב, שרת התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, חברת הקבינט המדיני־ביטחוני וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד, לא רק להיות קול משמעותי ודומיננטי במגרש הפוליטי ולהלהיב את תומכיה אלא גם לקומם עליה חלק מהציבור.
למשרד התחבורה היא נכנסה, כהרגלה, בקול תרועה, וכבר ביומה הראשון בתפקיד הצליחה להתכתש עם השר היוצא בצלאל סמוטריץ', שביקש להעביר חפיפה מסודרת. ההמשך היה במינוי מקורבים וחיפוש אחר כותרות, כמו הכרזתה שתבטל את תכנית המטרו בתל אביב כדי להשקיע כספים בפריפריה, מבלי לתת את הדעת על כך שתכנית המטרו בגוש דן נועדה דווקא להקל על תושבי הפריפריה ולא על תושבי העיר המזוהה עם השמאל.
נדמה שבהכרזה זו מגולמת כל הווייתה הפוליטית של רגב - עוד התכתשות ועוד קרב שנועד לעורר את הבייס - וחבל שכך, כי כאשר רגב מתרכזת בעשייה, היא מתגלה כביצועיסטית לא רעה בכלל. חגיגות העצמאות הפכו תחת ידה ממופע שמייצג את ישראל "הישנה והטובה" למופע שוויוני יותר, שנותן ביטוי לזרמים שעד כה לא זכו לייצוג מספיק במיינסטרים הממסדי בישראל. למרות זאת, ספק אם יזכרו לה את פועלה זה או את העובדה שהעידה על עצמה כמי שאינה קוראת את צ'כוב. גם בקדנציה הנוכחית, שנראית קרובה לסיום בשל הקדמת הבחירות, תיזכר לרגב בעיקר ההאשמה הססגונית שהטיחה באייל ברקוביץ', שהוא "מתהפך כמו סטייק", כי כזאת אולי היא רגב: לא תתאפק מלוותר על מריבה הגונה.
השאלה היחידה היא האם התכונה הזאת, שהפכה לסימן ההיכר שלה, תוסיף לשרת אותה או תהיה לה לרועץ? לו הייתה ממשלת האחדות מוסיפה להתקיים, הרי שבחודש נובמבר 2021 הייתה אמורה רגב לקבל את הפרס הגדול על תמיכתה הבלתי מתפשרת בראש הממשלה - ולא פחות מכך בבני ביתו - ולהפוך לשרת החוץ של ישראל. הבחירות הצפויות טרפדו את המינוי, אבל כך או כך נדמה שרגב צריכה להיגמל מההרגל לדבר אך ורק לבסיס התמיכה שלה ולהרחיב את הספקטרום. זאת מאחר שרגב הגיעה לשלב בקריירה הפוליטית שלה שבו אם היא חפצה בקפיצת המדרגה הבאה, היא צריכה להבליט גם עשייה ולא רק התרסה.
מקום 59: אמיר אוחנה - השר לביטחון פנים
זו הייתה אמורה להיות השנה הגדולה של אמיר אוחנה. שר המשפטים לשעבר, שהיה תקווה גדולה לשינוי בקרב רבים מבני דורו, נציג להט"בי מוצהר בכנסת, נסיך הליכוד החדש ומי שמוכתר בקרב חלק מפעילי הליכוד כיורש אפשרי לבנימין נתניהו. ראש הממשלה בהחלט ידע מה הוא עושה כשמיקם אותו בתפקיד שר המשפטים, כדי להתקוטט עם היועמ"ש, ואחר כך כשר לביטחון פנים - מי שממונה בין היתר על הגוף החוקר והגוף שאחראי לשמירת הסדר ופיזור ההפגנות.
ההחלטה על בחירות תפסה את השר אוחנה בנקודה קריטית, בדיוק בעת שהכריע בסוגיית מפכ"ל המשטרה. מועמדו לתפקיד הוא מפקד משמר הגבול ניצב קובי שבתאי, וכעת נותר רק לראות אם המינוי ישרוד את הטלטלה הפוליטית. למרות הפופולריות העצומה שלו בליכוד, ויש שיאמרו אולי אף בגללה, נדמה כי בשבועות האחרונים סר מעט חינו של אוחנה בעיני נתניהו. לאחרונה אף הופנו אליו טענות שלפיהן הוא - האיש שנשא את נאום "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות" - הסתפק בעיקר במילים ולא צלח למעשים.
אם בקרב מחנהו נחשב אוחנה לאהוד, הרי שבקרב כלל הציבור הוא שנוי במחלוקת: מתנגדי נתניהו טוענים נגדו להפעלת כוח בלתי־מידתית בהפגנות המחאה נגד ראש הממשלה, ונוסף לכך נראה כי הוא כשל במה שהיה כבר למכת מדינה: מניעה של רציחת של נשים בידי בני זוגן ומיגור האלימות הגואה במגזר הערבי. ימים יגידו אם מי שנכנס אל 2020 כתקווה הגדולה של צעירי הימין יצליח להישאר במשבצת הזו גם בשנת 2021.
אוחנה מצדו נחוש להצליח, אבל במפלגתו, כל עוד הכל קם או נופל על פי מידת הקרבה לעומד בראשה, ולפחות עד שתשתנה המציאות הזאת, אוחנה תלוי לא רק בנתניהו עצמו, אלא גם בדעתם של יתר בני הבית.
מקום 58: הנשים שנרצחו בידי בני זוגן - קורבנות ההזנחה בנושא האלימות במשפחה
20 נשים נרצחו השנה בידי בני זוגן. 20 נשים שמותן היה יכול להימנע. 20 נשים, שלפחות בחלק מהמקרים סבלו מאלימות מתמשכת, לעתים קרובות מדי ידועה, מתועדת ולכאורה גם מטופלת.
זהו אחד המחדלים הזועקים לשמיים, שהוא תוצר ישיר של חוסר תפקוד הממשלה: בשלוש מערכות בחירות שבהן התקוטטו על מי יהיה המפכ"ל ומי יהיה פרקליט המדינה, לא נמצאו די זמן ומשאבים כדי לסייע לאלפי נשים בישראל שחייהן בסכנה מתמדת. מכסת העובדים הסוציאליים שתפקידם לאתר את מקרי האלימות ולדווח עליהם הצטמצמה, המוסדות לטיפול בקורבנות האלימות במשפחה ולשיקומן נקלעו למצוקה ומשוועים לעזרה, ומשטרת ישראל, גם כשהיא לא נרדמת בשמירה, מתקשה לתת מענה יעיל ולאכוף את צווי ההרחקה.
20 נשים שילמו בחייהן על המחדל המתמשך הזה בשנת 2020, ולנוכח המשבר הכלכלי, הסגרים ומערכת הלחצים שהביאה הקורונה לרבים מהבתים, התחושה היא שהמקרה הבא בתור הוא רק שאלה של זמן. בכל פעם שאירוע נורא כזה מתרחש, כולם סופקים כפיהם, מצקצקים בלשונם - פה ושם מתארגנת הפגנה ספונטנית - אך כל עוד נבחרי הציבור יכולים להוסיף להתעלם מהנושא ובכל זאת להיבחר מחדש, קשה לומר כי בשנה החדשה יחול שינוי מהותי בתחום.
מקום 57: ניצב מוטי כהן - מ"מ מפכ"ל המשטרה; ניצב קובי שבתאי - מפכ"ל המשטרה המיועד
בשנה שעברה עוד חשבנו שהמינוי הזמני הארוך ביותר בהיסטוריה של משטרת ישראל יהפוך למינוי של קבע. ניצב מוטי כהן, המשרת במשטרה זה 32 שנה, הפך לממלא מקומו של המפכ"ל שטרם מונה. נדמה כי אף אחד לא האמין אז, במעמד המינוי הזמני, כי המשטרה תישאר ללא מפכ"ל קבוע דווקא באחת התקופות הקשות ביותר שלה. אין ספק בכך שניצב כהן הוא מהאנשים המשפיעים ביותר על חיינו בישראל, אף שהגוף שעליו הופקד שרוי, מכורח הנסיבות, במלחמה מתמדת על תדמיתו.
המשטרה, שעד לשנה שעברה ספגה ביקורת בעיקר על אוזלת ידה בתחומים כמו עבירות רכוש ואלימות במשפחה, הפכה למוציאה לפועל של מדיניות האכיפה בנושא הגבלות הקורונה ושל שמירת הסדר בהפגנות המחאה נגד ראש הממשלה. כך אירע שלפתע נשמעות טענות קשות על שיטור יתר דווקא מכיוונה של אוכלוסייה שלא הייתה מצויה לרוב בעימות עם המשטרה.
יותר משהוא מסמל בפעילותו את הכיוון שאליו צריכה משטרת ישראל להתקדם, מ"מ המפכ"ל מסמל, בעצם אי־קביעותו בתפקיד, את החלשת כוחה של משטרת ישראל בידי מי שהיו אמורים לדאוג לחיזוקה. הגוף הממונה על ביטחונם האישי של אזרחי ישראל ועל אכיפת החוק בקרבם מתנהל ללא מפקד קבוע כבר יותר משנתיים, מאז פרש רב־ניצב רוני אלשיך מתפקידו בתחילת דצמבר 2018.
לאחרונה עלה שמו של ניצב יעקב (קובי) שבתאי, מפקד משמר הגבול, כמועמד המוביל של השר לביטחון פנים אמיר אוחנה לתפקיד המפכ"ל הקבוע. ספק אם באווירה הפוליטית של לקראת בחירות יעלה בידו להשלים את המינוי, אבל עוד לפני שהנושא הוכרע סופית, הוא כבר הצליח להשפיע ישירות על ניצב כהן. מ"מ המפכ"ל הודיע שבכוונתו לפרוש מהמשטרה כשייכנס שבתאי לתפקידו.
שבתאי עצמו, עוד לפני שנכנס לתפקיד, מצא את עצמו במרכזה של פרשה פוליטית: על כישוריו המבצעיים של מפקד משמר הגבול נדמה שאין עוררין, אך התנועה לאיכות השלטון העלתה דרישה כי ייחקר בפוליגרף, לפני המינוי, כדי להבהיר את טיב הקשר בינו לבין השר הממנה. אף שגם במכתב הדרישה נאמר שאין בכך משום הטלת דופי ביושרו של שבתאי, נדמה שהמועמד המוביל לתפקיד המפכ"ל קיבל איתות ראשון על אופי מערך הלחצים שמזמן עמו התפקיד.
מקום 56: אבי חימי - ראש לשכת עורכי הדין
להיות ראש לשכת עורכי הדין בישראל פירושו להיות באחד ממוקדי הכוח המרכזיים של ענף המשפט. ועם זאת, ספק אם מישהו מחוץ לברנז'ה המקצועית־משפטית הכיר את התפקיד קודם לכהונתו של מי שמילא אותו לפני עו"ד אבי חימי, עו"ד אפי נוה. עוד לפני שהסתבך בחקירות, לא חשש נוה להבליט את כוחו כגורם בעל השפעה מכרעת, לצד שרת המשפטים דאז איילת שקד, במינוי שופטים. חימי, שגדל בקריית שמונה ומתגורר כיום עם משפחתו בראש העין, מונה לתפקידו - בתמיכתו של נוה הפורש - בפברואר 2019, וארבעה חודשים לאחר מכן גבר בבחירות לראשות הלשכה על עו"ד ציון אמיר.
אף שזכה לתמיכה מצד קודמו בתפקיד, הדגיש חימי בכמה הזדמנויות כי שיקום הלשכה ושיפור תדמיתה היא משימתו העיקרית. "צריך להחיות ולכונן חוקה בישראל", אמר לאייל לוי בראיון ל"מעריב" לפני כשלושה חודשים. "אתה שומע נאומים של בן־גוריון או של מנחם בגין, שמדברים על הצורך בחוקה. צריך חוקה שערכיה אוניברסליים, ואני מדבר על שוויון. לא צריך פסקת התגברות, אלא פסקת התבגרות".
חימי ציין באותו ראיון כי חרף ההתקפות על הפרקליטות ועל גורמי אכיפת החוק, הוא אינו מאמין שבישראל תופרים תיקים, ואלו דברים מעניינים מפי מי שנחשב מומחה לפלילים ועסק לא מעט בנושאים הקשורים בזכויות חשודים ונאשמים הנתונים בהליך פלילי.
מקום 55: אסתר חיות - נשיאת בית המשפט העליון
הדיון האחרון שהתנהל בבית המשפט העליון טרם החליטה הכנסת על פיזורה, נדמה כי מסמל את מעמד המוסד הזה טוב יותר מכל דוגמה אחרת: בית המשפט נדרש לעיסוק בחוק הלאום. העובדה שמדובר בחוק יסוד של הרשות המחוקקת שהתגלגל לפתחה של הרשות השופטת הקפיצה רבים מהמבקשים להגביל את כוחו של בג"ץ: הנה כי כן, אפילו חוקי היסוד שבג"ץ עצמו מתייחס אליהם כאל בעלי מעמד מיוחד הופכים נושא לדיון ברוח האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק, שלפיו "הכל שפיט".
דווקא בשנות כהונתה של נשיאת העליון אסתר חיות נראה שבג"ץ ניסה להנמיך פרופיל בכל הקשור לעימותים חזיתיים עם נבחרי הציבור. כך למשל היה פסק הדין המרכזי של 2020 דווקא זה שקבע כי אין כל מניעה שבנימין נתניהו יוסיף לכהן כראש ממשלה, על אף ההליך הפלילי המתנהל נגדו. גם בנושא העתירות שהוגשו נגד ההסכם הקואליציוני - שממילא התרוקן מתוכן לנוכח הבחירות הקרבות - נדמה היה שהמוסד הבכיר ביותר למשפט בישראל מבקש להעביר מיד ליד את תפוח האדמה הלוהט הזה.
העניין הוא שלפעמים נדמה שחיות, כמי שאמונה על הגנת מערכת המשפט מפני המתקפות עליה, פשוט לא יכולה לנצח: ערכים של ליברליות ופרוגרסיביות, שעוברים כחוט השני בין מרבית השופטים הבכירים בישראל, גם כאלה שמונו בידי הימין ואף הימין הדתי, הפכו מזוהים עם השמאל ומוקצים בעיני מי שמבקשים להגדיל את המשילות על חשבון כוחו של בג"ץ.
הקדנציה של חיות ידעה כבר שלושה שרי משפטים - איילת שקד, אמיר אוחנה ואבי ניסנקורן - וייתכן מאוד שעד לפרישתה מתפקידה צפויה לה עבודה עם עוד שר אחד לפחות. ניסנקורן נחשב למגן המערכת ואוחנה נחשד כאויבה, אולם דווקא שקד היא זו שהצליחה להדאיג באמת את מי שמבקשים לבצר את מעמדו של בית המשפט העליון כפוסק האחרון בישראל: שקד הבינה מיד שהדרך לקידום המשילות אינה עוברת דרך הצהרות מפוצצות ומהפכות גדולות, אלא באמצעות כיבוש של משלט אחר משלט, ועדה אחר ועדה ותפקיד אחר תפקיד. נדמה שהאפשרות שהיא או מי שמחזיק בעמדות דומות לשלה יאיישו בעתיד הקרוב את תפקיד שר המשפטים מדאיגה את הנשיאה חיות הרבה יותר מאשר כל מועמד לוחמני לכאורה.
בכל מקרה, וממש כפי שאירע עם ההסכם הקואליציוני, אם ביקשה חיות להרחיק את בית המשפט הגבוה לצדק מהכרעות שנוגעות לעניינים פוליטיים, נראה כי חוסר היציבות הפוליטי עתיד לגלגל לפתחו של בית הדין עוד לא מעט סוגיות שלהכרעה בהן תהיה השפעה ישירה על השלטון בישראל.
מקום 54: אברהם רובינשטיין, מאיר רובינשטיין, ישראל פרוש, יעקב אשר גוטרמן - ראשי הערים החרדיות בעת המאבק בקורונה
אין ספק שמאז שהקורונה פרצה לחיינו - וביתר שאת החל מהימים שאחרי החגים, בעת השחרור ההדרגתי מהסגר השני - הוביל המגזר החרדי מדיניות עצמאית, לעתים אף לעומתית, מול מערכות השלטון בישראל. מי שבלטו בחזית היו ראשי הערים החרדיות, פחות מוכרים לציבור הרחב מאשר ראשי המפלגות החרדיות המיוצגות בכנסת, אבל לא פחות נחושים.
ראש עיריית בני ברק אברהם רובינשטיין, ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, ראש עיריית אלעד ישראל פרוש וראש עיריית מודיעין עילית יעקב אשר גוטרמן הפכו את דין התורה לדין המדינה והביכו את גורמי האכיפה. מאוחדים, מגובים בידי הרבנים ובידי הציבור - ולא פחות מכך גם על ידי השיקולים הפוליטיים של ראש הממשלה - הם פתחו את מערכות החינוך (בהתחלה לבנים בלבד) בעוד המדינה משיתה עליהם קנסות סמליים בלבד, בלי שום יכולת להעביר החלטה שתעדכן מעלה את התעריף.
נדמה כי לא רק המדינה שינתה את יחסה אל היישובים החרדיים, אלא גם דעת הקהל: אם בתחילת המאבק בקורונה היה נדמה כי אזרחי ישראל זועמים על החרדים, הרי שבקרב החילונים גוברים הקולות הגורסים שמוטב ללמוד מהם מהי סולידריות חברתית וכיצד יש לפעול למען הציבור שאותו הם מייצגים, גם אם הדבר מנוגד למדיניות הרשמית של הממשלה.
מקום 53: חיים ביבס - ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות ויו"ר מרכז השלטון המקומי; עינת קליש-רותם - ראש עיריית חיפה
חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות ויו"ר מרכז השלטון המקומי, שם עצמו בחזית מאבקי השלטון המקומי בישראל נגד רשויות המדינה. ב־2019 עלה לכותרות כשהוביל את המאבק נגד הסגירה של שדה דב בתל אביב והפגיעה הצפויה בתושבי אילת בעקבותיה. הוא אף התייצב לצד ראשי רשויות שיצאו נגד תמ"א 38 בשל העומס שהיא מטילה על התשתיות. כעת הוא נאבק בוועדת הכספים של הכנסת, בדרישה שלא תקצץ את מענקי האיזון והתקציבים המועברים לרשויות. לדבריו, אי־היציבות השלטונית במדינה מסכנת את קופות הרשויות ואת התקציבים הבסיסיים המיועדים לחינוך, לתשתיות ולצהרונים.
אבל נדמה כי בשנת 2020, דווקא על רקע משבר הקורונה, פרץ ביבס לתודעתם של כלל אזרחי ישראל. למרות היותו איש ליכוד, עמד ביבס בראש המאבק להחזרת התלמידים לספסל הלימודים ויצא נגד מערך קבלת ההחלטות, שהיו לדבריו "מנותקות מהשטח". עמדה זו הפכה אותו מטרה לחיזור מצד מפלגות חדשות שמבקשות לרשת את בנימין נתניהו. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, ביבס נשאר בליכוד. גם אם ימתין לפי שעה ויימנע מלהשתלב בפוליטיקה הארצית, נדמה כי ביבס מיצב לא רק את עצמו בתודעת הציבור אלא גם את העובדה שחלק גדול מהרשויות המקומיות גילו אחריות ויוזמה במקומות שבהם התרסק השלטון המרכזי.
עינת קליש־רותם היא אדריכלית ומתכננת ערים. למרות חברותה במפלגת העבודה, היא הייתה רחוקה מהעין הציבורית ומהעשייה הפוליטית, עד שהגיחה, כמעט במפתיע, כדי להדיח מתפקידו את ראש עיריית חיפה יונה יהב בבחירות המוניציפליות ב־2018.
רבים טענו כי קליש־רותם זכתה מן ההפקר ושיותר מבחירה בה הייתה זו הצבעת מחאה נגד יהב. למרות זאת, הרקע של קליש־רותם בעשור האחרון מלמד על לא מעט מאבקים ציבוריים. היא הייתה שותפה בקואליציה לבריאות הציבור בחיפה והובילה מאבקים תכנוניים, למשל בנושא תוואי מסילות הרכבת ופתיחת העיר אל הים. בשנת 2013 התמודדה לראשונה על מקום במועצת העיר וזכתה בשלושה מושבים. במבט לאחור נדמה כי דווקא החלטתה לא להיכנס לקואליציה העירונית בראשותו של יהב היא שזרעה את הזרעים לניצחונה המפתיע בבחירות המקומיות.
כהונתה עד כה התאפיינה במאבקים נגד רשויות המדינה, בשל התנגדותה להקמת נמל הכרמל ורצונה לפתח את שדה התעופה בעיר. נוסף על כך היא קידמה תוכניות כגון חניה באזורי המסחר חינם למשך 20 דקות לתושבי העיר וכן את "חיפה 2030", תוכנית להתחדשות עירונית המקיפה כמה תחומים.
מקום 52: רון חולדאי - ראש עיריית תל אביב יפו ויו"ר מפלגת "הישראלים"; משה ליאון - ראש עיריית ירושלים
רון חולדאי עשוי לטפס במעלה הרשימה הזאת בטווח של ימים, תלוי במספר המנדטים שיחזו הסקרים למפלגה החדשה שהקים. אם כי נכון לעכשיו הוא "רק" ראש עיריית תל אביב־יפו, ככל הנראה הוא לא יישאר כזה זמן רב. חולדאי, בעברו טייס ואיש חינוך, שמכהן בתפקידו יותר מ־22 שנים, שוקד בימים אלה על הרכבת רשימה חדשה שתתמודד בבחירות לכנסת, ברווח הגדול שבין המרכז לשמאל. גדול אך צפוף, שכן נכון לעכשיו, כל עוד לא הוכרזו איחודים וחבירות, מתחרות עליו לא מעט מפלגות. האם יצליח חולדאי לשכנע את הבוחר החילוניליברלי־מתון שדווקא הוא האיש להנהיג את המחנה?
בעשור השמיני לחייו הייתה לחולדאי עדנה: בעוד ישראל הופכת שמרנית יותר, מסורתית יותר וימנית יותר, צמח מעמדה של עירו לכדי "מדינה בתוך מדינה". לשיא הגיעו הדברים באביב 2019, בעת שנערך בעיר האירוויזיון, אירוע תרבות ססגוני שהפך לאייקון להט"בי, ועמד, לכאורה, מול כל מה שמייצגת ישראל שאינה תל אביב. המיצוב הזה הפך את חולדאי, בגיל שבו אפילו פוליטיקאים ותיקים כבר מהרהרים בפרישה, למועמד "צעיר ומבטיח" לראשות מחנה השמאל. בהמשך להודעתו, ממש בעת שנכתבות שורות אלה, נודע על הצטרפותו של שר המשפטים המפוטר, אבי ניסנקורן לתנועתו החדשה של חולדאי - ולא מן הנמנע כי בימים הקרובים נשמע אף על שמות מוכרים נוספים.
ואף שהודיע רק השבוע על ריצה לכנסת, חולדאי יעדיף לא להיזכר כמי שפילג עוד יותר את המחנה המפולג גם בלעדיו לרסיסי מפלגות. האם הגחמה האישית תגבר על הרצון בהצלחת גוש השמאל־מרכז? מצד אחד קשה לא להתפעל מהדרייב של אדם בגילו שמרגיש שעדיין לא מיצה את כל כישוריו הפוליטים בלשכת ראש העירייה. מצד שני, חולדאי לוקח כאן הימור: בתזזיתיות שמאפיינת את הבוחרים בישראל, הוא עלול להישאר קירח מכאן ומכאן: לא ראש ממשלה, לא שר בכיר ואפילו לא ראש עירייה.
ראש עיריית ירושלים משה ליאון, לעומתו, ממוקד לפי שעה אך ורק במישור המוניציפלי. הוא רואה חשבון בהכשרתו ויש לו ניסיון עשיר במגזר הציבורי והפרטי. הוא גבר על יריבו בסיבוב השני של הבחירות המקומיות בנובמבר 2018, ונכנס בסערה לתפקיד. הוא החל להנהיג מהלכי התייעלות בעיריית ירושלים ולהוציא אל הפועל מיזמים גדולים, לצד פעולות לשיפור השירות לאזרח, למשל בקידום מיזמי תחבורה, בהם הארכת קווי הרכבת הקלה. ליאון גם הוביל מהלך ראשון מסוגו בירושלים - מתן שעת חניה חינם לתושבי העיר.
בראיון ל"מעריב", שנערך לרגל יום ירושלים, אמר ליאון: "אני יודע להעביר מתקציב לתקציב. אני יודע לקבל סיוע מהאוצר. עם הממשלה, עם שר הפנים אריה דרעי, עם שר האוצר, הגדלתי את התקציב של העירייה. ובסופו של דבר, קיבלנו עיר נקייה ומצוחצחת. מבחינתי זה ההישג הגדול של העיר בשנה האחרונה. במקביל אני מפתח עשרות אלפי יחידות דיור לבנייה בירושלים, שאותן אנחנו מעבירים בוועדות תכנון ובנייה, גם המקומית וגם המחוזית. כיום ירושלים נמצאת בדירוג סוציו־אקונומי 2".
עם זאת, עדיין קשה לדעת כיצד ירושלים תתאושש בהנהגתו ממשבר הקורונה: התיירות בעיר חוסלה כליל, וככל הנראה לא תתחדש כסדרה לפני המחצית השנייה של 2021. העיר, שאחוז גבוה מתושביה מצוי גם בשגרה מתחת לקו העוני, עלולה להתקשות לחזור למסלול. כל זה לא קרה כמובן באשמתו של ליאון, אך מאחר שהמשבר אירע במשמרת שלו, הוא יצטרך להוכיח שהוא לא מסתפק רק בניהול, אלא גם ביוזמה שתציל את בירת ישראל מקטסטרופה כלכלית.
מקום 51: רן דנאי - מנכ"ל וסגר יו"ר קבוצת יוניון
לפני כשנתיים מונה רן דנאי למנכ"ל ולסגן יו"ר קבוצת יוניון. דנאי הוא מהמנהלים המוכרים בתחום הרכב בישראל, ומאז 2011 שימש במשך שנים רבות כמנכ"ל טויוטה ונחשב למי שחתום על הצלחת המותג בארץ, עם עלייה בנתח השוק: מ־8.7% ל־11.5%. לדנאי, בוגר הקורס היוקרתי למנהלים בכירים באוניברסיטת הארוורד, יש תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני מבית הספר למינהל עסקים ע"ש קלוג באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.
בשבוע השני של דצמבר 2020, בעיצומו של משבר הקורונה, קיבלה יוניון מוטורס (יבואנית טויוטה ולקסוס) את זיכיונה של קבוצת הרכב הסינית GEELY, והיא עתידה לייבא את רכבי המותג GEELY ואת המותג החשמלי GEOMETRY.
החברה, בראשותו של דנאי, שמה לה למטרה לקדם את תחום כלי הרכב החשמליים בישראל, מגמה עולמית שהולכת ותופסת תאוצה גם בארץ. אם בעבר היה מדובר אך ורק ברכבי יוקרה, עם הזמן הופכות המכוניות החשמליות נגישות גם לפלחי שוק נוספים. לפיכך החיבור בין מותג גדול מסין לקבוצת רכב גדולה בישראל מבשר טובות לצרכנים המקומיים. לחברה החדשה שהקימו ביוניון לנושא הרכב החשמלי יקראו "ניאו־מוביליטי".
מקום 50: לוי הלוי - מנכ"ל כאל
ביוני 2018 מונה לוי הלוי למנכ"ל חברת כרטיסי האשראי כאל, והחליף את קודמו בתפקיד דורון ספיר, שעבר לחברת מגדל. להלוי, בוגר ממר"ם, בעל תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת בר אילן, יש ניסיון עשיר בתפקידי ניהול בכירים בתחומי הטכנולוגיה והפיננסים. כמנהל חטיבת טכנולוגיות ותפעול בדיסקונט, הוביל הלוי את אסטרטגיית הדיגיטציה של הבנק והיה שותף מרכזי ביישום ובגיבוש התוכנית החדשנית.
עשרות מועמדים לטשו עיניים לתפקיד מנכ"ל כאל. מי שבחרה בהלוי היא מנכ"לית הבנק לשעבר לילך אשר טופילסקי, והמינוי נחתם לאחר אישור הדירקטוריון. קודם לכן מילא הלוי שורת תפקידי ניהול בכירים, בהם משנה למנכ"ל ומנהל אגף מערכות מידע וטכנולוגיה במנורה מבטחים ומנכ"ל־משותף במלם־תים. נוסף לכך כיהן הלוי כחבר דירקטוריון בכמה חברות, בהן חברת כאל. תחת שליטתו של בנק דיסקונט, חברת כאל מוכיחה יציבות פיננסית, בהשוואה למתחרות האחרות בשוק.
מתחילת השנה הרוויחה החברה 87 מיליון שקל, נתון שמצביע על ירידה של עשרות אחוזים ברווחים (בהשוואה לשלושת הרבעונים הראשונים של 2019), אך נתון זה, שמובן על רקע המשבר, עדיין מצביע על צמיחה עסקית, בעיקר כשהוא מעיד על כך שהמחזור הכספי בכרטיסי האשראי של כאל גדול משל מתחרותיה בענף, שרובן רשמו השנה ירידה במחזוריהן.
מקום 49: אור-לי בר לב, אמיר השכל, שקמה שוורצמן ברסלר - ראשי תנועות המחאה המפגינות נגד ראש הממשלה
מן העבר האחד ראשי תנועת קריים מיניסטר ומן העבר השני אמיר השכל ואור־לי ברלב. הכוכבים הגדולים של המחאה שמתיימרת לשבור את שיאי המחאה החברתית ב־2011 - אם לא בריבוי משתתפיה אז לפחות במשכה. אור־לי ברלב, מהדמויות הבולטות במאבק, היא פעילה חברתית ותיקה שפועלת בשטח כבר שנים ומוכרת עוד ממחאות הגז. ברלב היא ערוץ טלוויזיה בפני עצמה, המתקיים באמצעות מימון המונים. היא מתעדת את המחאה מכיוונים שאינם זוכים לחשיפה במהדורות החדשות הרגילות, וזוכה לעשרות אלפי צפיות.
אמיר השכל הוא ממובילי מחאת היחידים שהחלה בידי קבוצה קטנה של אזרחים, רובם מעל גיל 60, שנשאו שלטים שעליהם נכתב "אוהבים את ישראל ונפרדים מנתניהו". השכל צעד לבד ועמד בצמתים עד שנעצר, עם פעילים נוספים, בהפגנה סמוך למעון ראש הממשלה וכניסתו לירושלים נמנעה. השכל הוא טייס לשעבר, תת־אלוף בצה"ל והיסטוריון, ונחשב לאחד מסמליה של המחמאה החדשה. השכל גם עלה לכותרות בהקשר לא מחמיא, לאחר שהטיח בשוטרת ממוצא אתיופי שהייתה חברה בכוח שעצר אותו: "אני הבאתי את ההורים שלך ארצה". מתנגדי המחאה השתמשו במשפט הזה כדי לנגח את ראשי המוחים.
במרץ 2020 התחילה מחאת הדגלים השחורים. שקמה שוורצמן ברסלר, ד"ר לפיזיקת חלקיקים, שצוותה עובד במאיץ החלקיקים CERN בז'נבה, ואחיה אייל וירדן שוורצמן, יזמו שיירות מחאה לכנסת וכן הפגנות סמוך לבתים של חברי הכנסת מחוסן לישראל. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק נרתם וקרא ברשתות החברתיות להניף דגלים שחורים מהמרפסות. בד בבד עם המחאה הגדולה בבלפור, החלו לצוץ מחאות נוספות ברחבי הארץ. מחאות הגשרים והצמתים תפסו תאוצה במהלך הסגר השני, בשל האיסור על התקהלות ועל קיום הפגנות מעבר לטווח הקילומטר מאזור המגורים. מפגינים ב־300 גשרים הצטרפו למאבק מאז החלה המחאה, בהם גם מפגינים שמחו בגשרים בסן פרנסיסקו, בניו יורק, בברלין ובבוסטון.
אף שתנועות המחאה החדשות מתנהלות ללא הנהגה מסודרת ונבחרת, הן הצליחו לגרום לישראלים רבים להשתתף בפעולותיהן. עם זאת, ספק אם הן לא שימשו בסך הכל ערוץ פעילות לימי הקורונה עבור המשוכנעים ממילא. למרות הניסיון להציב בחזית מצביעי ליכוד לשעבר, לא הצליחה המחאה לסחוף אלא את מי שהאמינו בה מלכתחילה.
מקום 48: מנסור עבאס ואחמד טיבי - ראשי מפלגות ברשימה המשותפת
ח"כ מנסור עבאס ייזכר כאיש שהצליח להוציא את השמאל מדעתו - אפילו את אלו שתמכו בבחירות האחרונות ברשימה המשותפת ונהגו לציין בכל ויכוח "שהם לפחות לא זחלו לממשלה" - כשהיה למנהיג הראשון של מפלגה ערבית, לא ציונית, שהכריז שמבחינתו אין בעיה לכהן תחת בנימין נתניהו באותה ממשלה.
עבאס אינו נחשב למתון במפלגתו, להפך - סגן יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית הוא דווקא נציג של קו ניצי בכל הנוגע לסכסוך. עבאס הוא גם יו"ר הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה במגזר הערבי, יו"ר מפלגת רע"מ וחבר הכנסת מטעמה בסיעת הרשימה המשותפת. הוא פרץ לתודעת הציבור כשהחליט לנהל מו"מ עם נתניהו, ובכך פוצץ את החיבור - הבעייתי כשלעצמו - של רשימת המפלגות הערביות שחברו יחד כדי לעבור את אחוז החסימה. בנובמבר האחרון הוא איים לפרק את השותפות, אם חבריו למפלגות לא יסכימו להציל את ממשלת הימין. מה יהיה על הססמה "ביבי או טיבי"? האירוניה בפוליטיקה הישראלית, קווים לדמותה.
ח"כ אחמד טיבי, יו"ר תע"ל, מסתובב בימים אלה בשני כובעים: טיבי הפוליטיקאי וטיבי הצייצן, שמתגלה כאחד השנונים והחביבים, גם על אויביו הפוליטיים. לעומת פרח הצייצנים, לטיבי הפוליטיקאי יש ותק של 20 שנה. האיש שאף על פי שאינו ראש הרשימה המשותפת הוא אולי הפוליטיקאי הערבי המוכר בישראל. טיבי תמיד היה כזה: רופא בהשכלתו, חובב כדורגל ובעל חוש הומור, מי שהיה יכול להיות גשר לדו־קיום ישראלי. הבעיה היא שבעת ובעונה אחת הוא גם היה יועצו של יאסר ערפאת, נאמן ומגויס למאבק הפלסטיני, ועל רקע מתיחות ביטחונית יאמר כמעט תמיד דברים שיצליחו להרגיז את בני שיחו. בכל מקרה, כשהמו"מ המדיני תקוע והאלימות בתוך החברה הערבית בישראל גואה, ניכר כי עיקר משימתו של טיבי לשנה האזרחית הנכנסת תהיה פחות מדינית ויותר חברתית.
מקום 47: חיים קנייבסקי - הרב המשפיע ביותר בקרב הציבור החרדי
הרב חיים קניבסקי הוא ללא ספק אחד המנהיגים הבולטים בקרב החרדים הליטאים. הוא חתנו של הרב אלישיב, שהיה פוסק הדור ופסקי ההלכה שלו מכריעים בחייהם של מאות אלפי יהודים מאמינים. מדי יום עוברים אצל הרב קניבסקי אלפי אנשים כדי לקבל ממנו ברכות. מעורבותו הציבורית של הרב החלה בעת הקמת מפלגת דגל התורה ב־1989. מאז שנפטר חמו הרב אלישיב התגברה מעורבותו בהנהגת הציבור הליטאי, והוא גיבה את מהלכיו של הרב אהרן יהודה לייב שטינמן בהנהגת הציבור.
בשיא משבר הקורונה היה נדמה שמדינה שלמה תלויה במוצא פיו של הרב הקשיש בן ה־92, שנדבק בעצמו בנגיף וחלה בקורונה. חסידיו של הרב מכרו קמעות וברכות שנועדו לחסן מפני קורונה, וייתכן שהן הועילו: הרב הישיש נרפא מהמחלה למרות גילו המופלג.
כפי שעשה בתחילת המשבר, כך גם לאחר חגי תשרי: הרב קניבסקי הוא שהורה למוסדות החינוך החרדיים להמשיך ולפעול תוך התעלמות גורפת מההנחיות, אולי כי ידע ששום פוליטיקאי בכיר וחפץ שלטון בישראל לא יעז להתעמת איתו בפומבי. מבחינת חסידיו, לא רק הרב ניצח את מחלת הקורונה, אלא כל הציבור שאותו הוא מנהיג.
אומנם המספרים מצביעים על שיעורי תמותה גדולים לאין שיעור בקרב החרדים לעומת הממוצע באוכלוסייה הכללית, אך כנראה אין ביכולתם לקעקע את הדימוי, לא כל שכן את הכבוד העצום, שרוחש הרחוב החרדי לרב המשפיע ביותר על מגזר זה.
מקום 46: יעקב ליצמן - שר השיכון; אריה דרעי - שר הפנים; משה גפני - יו"ר ועדת הכספים
ראשי הסיעות החרדיות - שר הפנים אריה דרעי, שר השיכון יעקב ליצמן ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני - הוכיחו גם הפעם שהם הנווטים האמיתיים של הספינה המכונה מדינת ישראל, לשון המאזניים של מקבלי ההחלטות. שלושת המנהיגים הפוליטיים הללו שונים זה מזה, כל אחד ותפקידו הוא, כל אחד ואופיו הוא, וכל אחד ומטרותיו האישיות והפוליטיות. גם השנה הם מופיעים כאן יחד, בייחוד השנה. בשנה שעברה היו החרדים לגוש אחד והיו לחומר החזק ביותר שממנו עשוי הבלוק המפורסם של בנימין נתניהו. בתקופת משבר הקורונה הובהר כי הנאמנות הזאת הדדית: חרף קרע שנוצר לכאורה בין נתניהו לציבור החרדי על רקע התנגדות קבינט הקורונה לטיסות לאומן ולפתיחת מוסדות החינוך, הלכה למעשה זכו החרדים להקלות מפליגות - ולראיה - מספר הדוחות הזעום שנרשם לתלמודי התורה והישיבות, אף על פי שאלה הפרו בריש גלי את ההנחיות.
גם הטלת סגרים נקודתיים על יישובים עם אופי חרדי והגדלת הקנסות על הפרת ההנחיות הוכחו כבלתי־אפשרויות בעידן שבו נתניהו נשען על תמיכת המפלגות החרדיות. הדימוי הציבורי של ליצמן - שהחזיק בתפקיד סגן שר הבריאות ומונה לשר בריאות בפועל בסוף שנת 2019 - ספג מהלומה בעת משבר הקורונה, עד להתפטרותו.
גם אריה דרעי, שהיה השושבין להסכם בין הליכוד לכחול לבן, ולפי הפרסומים אף ערב לו באופן אישי, התעלם מהבטחותיו בעת שהחליט נתניהו להפר את ההסכם. אך לא רק נתניהו הוא שזקוק לחרדים - גם הם אינם יכולים לתמוך במועמד אחר בשל הפופולריות של נתניהו בקרבם. גם השנה ייאלץ דרעי להתמודד עם מערכת המשפט, הפעם בשל בית הקיט שלו בצפון.
משה גפני הוא יו"ר ועדת הכספים זו הקדנציה השלישית. אומנם ועדות הכנסת בתקופה הפוליטית הנוכחית לא נחשבות כמנוע לשינוי, אך השיתוק בנוגע להכרעה על תקציב המדינה הפך את הוועדה למי שמנהלת בפועל הקצאות תקציביות חריגות, כך שגפני נמצא באחד ממוקדי הכוח של כנסת ישראל. על הרקע הזה הוא ספג ביקורת על תעדוף תקציבים לציבור החרדי, אך במפלגות שראשיהן נבחרים על פי החלטית גדולי התורה ולא בפריימריז, נדמה שאין לכך חשיבות גדולה בעיניו.
המצב הפוליטי שנוצר לקראת הבחירות הקרבות אמור להדאיג את הפוליטיקאים החרדים אחרי כמה שנים נוחות בחיקה של ממשלת נתניהו: גוש חוסם לנתניהו פירושו בהכרח גם גוש שיכול להקים ממשלה ללא תמיכת החרדים. אומנם ספק גדול אם כך יהיה, אבל בפוליטיקה החרדית עדיין זוכרים באימה את השנתיים של "ברית האחים" בין בנט ללפיד. נכון שגדעון סער נחשב למקורב למגזר החרדי, אבל אם וכאשר יקום גוש חוסם שלשלושת מנהיגיו האחרים קוראים בנט, לפיד וליברמן, נדמה שתהיה להם סיבה טובה לחשוש.
מקום 45: משה בר סימן טוב - מנכ"ל משרד הבריאות בפרוץ משבר הקורונה; גבי ברבש - מומחה למנהל רפואי ולאפידמיולוגיה
האיש שעיני כולם נישאו אליו עם פרוץ משבר הקורונה, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, ניחן בפאסון של נחמן שי, בגומות מתעתעות ובפוקר פייס שהצליחו להחזיק את האומה מהופנטת וקשובה לדבריו, לפחות בהתחלה. מה שברסי גנרל הקורונה ייעץ, כך היה. בדיעבד, יש שיאמרו שהגישה המחמירה והפסימית שפמפם לכל עבר גרמה לנזק עצום למשק. מנגד, זה לא קרה רק בישראל, והראיה לצדקת נקודת מבטו היא החרפת המשבר מיד לאחר שעזב את תפקידו והפסיק לשמש כבלם בפני פתיחת דלת ההקלות.
העובדה שלא היה למי שכיהן כמנכ"ל משרד הבריאות מאז 2015 שום ניסיון רפואי עמדה בתחילה לרעתו. בשעתו היו אף מי שעתרו נגד מינויו בשל עובדה זו. למרות זאת, בר סימן טוב בלט בתפקידו עוד בטרם המגיפה. הוא היה שותף בהובלת רפורמת סימון החומרים הלא בריאים במוצרי המזון, שדחפה את התעשייה להפחית בכמויות הסוכר והמלח ברבים מהמוצרים, וברפורמת חוק העישון החדש, שחייב אריזה אחידה לחפיסות הסיגריות של החברות השונות, תוך שהוא מביס את הלובי החזק של היבואנים בתחום. בר סימן טוב אף הוביל שינוי במעמדן של האחיות ובהגדרת תפקידן מחדש כאחיות מומחיות בקהילה.
לא יהיה זה הוגן לזקוף את הצלחתו של בר סימן טוב רק לזכות המזל, אבל אין ספק שהעיתוי שיחק לטובתו: הוא קיבל לידיו ציבור מבוהל וממושמע שאפשר היה לסגור בקלות יחסית, ועזב את תפקידו בשיא ימי ההצלחה של הכלת הגל הראשון, עם מספר מתים מועט ועם קריאתו של ראש הממשלה "תעשו חיים". הוא אף קיבל כמתנת פרישה זוג כפכפים ומגבת חוף. בתוך זמן קצר התברר שמכל העושים במלאכה, הוא באמת היחיד שיכול לפוש בשלווה על החוף, בעוד היתר מתכנסים למלחמה בגל השני של המחלה.
פרופ' גבי ברבש סירב להצעה להיות פרויקטור הקורונה הרשמי, ובכל זאת הוא נחשב לכוכב האמיתי של משבר הקורונה, ולבטח לאורים והתומים של משדרי הרצף בטלוויזיה. גם אם הוא לא הפרויקטור בפועל, הוא הדמות הראשית בכל הנוגע להסברה לציבור. ברבש - האיש שניצב מול המצלמות כשיצחק רבין ז"ל נרצח ומותו נקבע במרכז הרפואי איכילוב, שאז כיהן כמנהלו - הוא גם האיש שהישיר לעברנו מבט מוטרד שליווה את נבואות הזעם בחודש מרץ האחרון. הוא זה שתפקידו לבשר לאזרחי ישראל שאין מנוס מסגר ושאם לא נשמור על מרחק יבוא שוטר. פרופ' ברבש לא מנסה לרצות את הציבור, על אף הביקורת שספג בנוגע לתחזיות הקודרות שהשמיע.
פרופ' ברבש כיהן בעבר גם כמנכ"ל משרד הבריאות, והוא מומחה למינהל רפואי ואפידמיולוגיה. תגידו עליו מה שתגידו, אך אין חולק על כך שהוא היציב והעקבי מבין כל המומחים לקורונה שנכנסו לכל בית בישראל דרך המסך הקטן. אף שלא נתגעגע לקורונה ולדיווחים על הגבלות וסגרים, ייתכן שיהיה לנו קשה לדמיין את יונית לוי ללא פרופ' ברבש לצדה, לאחר כמעט שנה של שידורים משותפים.
מקום 44: ראובן ריבלין - נשיא המדינה
האם לנשיא ראובן (רובי) ריבלין יש השפעה ממשית על מהלך החיים בישראל? ברמה התודעתית, יש לו השפעה רבה. נאומיו בעד הדמוקרטיה הישראלית ובעד מערכת המשפט ונגד הפגיעה במיעוטים זכו ליחס חם מהתקשורת, אך התקבלו בתרעומת בחוגי הימין. בעידן שבו הכל נמדד לפי היחס לראש הממשלה בנימין נתניהו, לא עמדה לו אפילו העובדה שהעלה על נס את מפעל ההתנחלויות בעת שהשיא משואה כשכיהן כיו"ר הכנסת וכשייצג את הקו הניצי בתוך הליכוד בימיו כחבר כנסת.
כך או כך, די ברור שריבלין, שתמיד ניאות ברצון לשתף פעולה עם התקשורת בימיו כפוליטיקאי, התמכר לחיבוקיה החמים בעת כהונתו כנשיא. אף שאם תשאלו אותו, הוא ודאי יאמר שלא חל שינוי בדעותיו וכי גם בימיו כפרלמנטר הוא ייצג תמיד קו נקי מגזענות וצידד בשלטון החוק. זאת ועוד, נדמה שכל דבר שיאמר ריבלין כנשיא לא יישמע לעולם כמשהו שיש להבין, אלא רק לשבח או לגנות.
בחודש נובמבר האחרון קיבל ריבלין את המדליה היוקרתית של מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון לשנת 2020. מדליית ההוקרה מוענקת למנהיגים אשר שירותם הציבורי והישגיהם המקצועיים מיישמים הלכה למעשה את ערכי המכון, הדוגל בלמדנות ובידע היסטורי נרחב ככלים חיוניים למדיניות נבונה ויעילה, המקדמת שלום וביטחון במזרח התיכון. בדברים שנשא בטקס החגיגי, בירך ריבלין את ההסכמים עם האמירויות אך התייחס לצורך להגיע להבנות עם הפלסטינים והביע תקווה לסיום הסכסוך.
עבור רבים מייצג ריבלין את הישראלי השורשי, כבן למשפחה ותיקה ומכובדת, שגדל בירושלים והשתייך לאצולת הימין, אלה שנאמר כי שורה עליהם אותו "הדר בית"רי" מפורסם. ריבלין היה יו"ר קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, ובימיו בכנסת נחשב לח"כ צבעוני, שתמיד מספק כותרת משעשעת. כל זאת היה נכון עד שנבחר לתפקיד הייצוגי של יו"ר הכנסת, לפני שמונה לנשיא.
בחודש יולי הקרוב יסיים ריבלין כהונה בת שבע שנים. האם ישוב לזירה הפוליטית? קשה להניח שכן. ניכר בו כי ימי הקרבות הפוליטיים בכנסת כבר מאחוריו. ועדיין, קשה לדמיין אותו מתכנס בתחום של המעמד המכובד אך חסר ההשפעה של נשיא לשעבר ומותיר את הבמה התקשורתית ללא אמירותיו, בטח כשהוא משוחרר מעול הממלכתיות המתחייב מתפקידו הנוכחי.
מקום 43: אמיר ירון - נגיד בנק ישראל
כשנתיים לאחר שמונה פרופ' אמיר ירון לתפקיד נגיד בנק ישראל, בתמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא הציג בכנסת לפני כמה שבועות תחזית קודרת בנוגע למשבר הכלכלי שפקד את ישראל בתקופת הקורונה. הנגיד הציג תרחישים לעניין התקופה הקרובה, וצפה עתיד מורכב מאוד למשק הישראלי בסעיפי מפתח כגון הגירעון בתקציב, יחס החוב־תוצר ושיעורי האבטלה.
תחומי המחקר של פרופ' ירון הם בתחום המקרו־מימון, מימון משקי בית ושיטות אקונומטריות. הוא פרסם מאמרים בכתבי עת מובילים בעולם בתחומי הכלכלה והמימון, ומיולי 2009 הוא מופקד הקתדרה לבנקאות ע"ש רוברט מוריס בבית הספר למינהל עסקים וורטון באוניברסיטת פנסילבניה. רבים מהדוקטורנטים שהנחה מועסקים באוניברסיטאות מובילות בעולם, בקרנות השקעה ובניהול סיכונים.
הוא נולד ברמת השרון, גדל ברמת גן, ובגיל 14 עבר עם משפחתו להתגורר בוושינגטון, בעקבות האב שמונה לתפקיד ניהולי בכיר בבנק העולמי, בתחום המימון למדינות מתפתחות. הוא סיים את התיכון בגיל 17, ועד לשירותו הצבאי למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב. בצה"ל שירת חמש שנים כקצין באגף היועץ הכספי לרמטכ"ל, והשתחרר בדרגת סרן. לאחר שסיים את לימודי התואר השני בישראל שב לארה"ב. הוא השלים את לימודיו לדוקטורט בשיקגו ופתח בקריירה אקדמית באוניברסיטת קרנגי. בהמשך עבר לוורטון.
עזיבתו את התפקיד הבכיר והמתגמל באקדמיה לטובת נגידות בבנק ישראל לא הייתה מובנת מאליה, בין היתר מכיוון שירון שינה לחלוטין את אורח חייו, ולאחר שנים רבות של מגורים בחו"ל חזר לישראל עם רעייתו. שני ילדיו עדיין מתגוררים בארה"ב.
פרופ' ירון נחשב לאחד החוקרים המובילים בעולם בתחום הכלכלה הפיננסית. מחקריו בנושאי מקרו־מימון, ובייחוד מודל בנסל־ירון, המתמקד בסיכונים ארוכי טווח, נחשב לאחד המובילים בתמחור השקעות וזכה בפרסים יוקרתיים. הוא היה חוקר אורח בקרן המטבע הבינלאומית, ב־MIT, בבנק הפדרלי של פילדלפיה, בבנק ישראל, באוניברסיטת גתה בגרמניה, במכון CEMFI בספרד, במכון IIES בשוודיה ובאוניברסיטת שיקגו.
בשנת 2013 ציינה ועדת פרס נובל בכלכלה את השפעתו על מחקרי המשך רבים, בהם מחקרו של חתן הפרס באותה השנה לארס פיטר הנסן.
משימתו הראשונה של ירון הייתה לפוגג את החשד שהפנתה כלפיו קהילת העסקים הישראלית, שחששה שאיש אקדמיה, מכובד ככל שיהיה, יתקשה להתמודד עם המציאות של המשק הישראלי. אחת ממשימותיו בשנה הבאה תהיה לנווט את בנק ישראל - ובאמצעותו את הכלכלה המקומית כולה - בעידן של אי־יציבות פוליטית וגיאו־פוליטית, על רקע הערכות סותרות על תפקודו במשבר, למשל בשאלה אם עליו להתערב יותר כדי להביא לפיחות בשער השקל מול הדולר, בשל היחלשותו של האחרון לנוכח נזקי הקורונה בארה"ב.
מקום 42: אבי גבאי - מנכ"ל סלקום
בחודש ינואר הקודם מונה אבי גבאי, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, לתפקיד מנכ"ל סלקום. גבאי נכנס לחברה באחת התקופות הקשות שלה, עת הונהגה תוכנית הבראה שכללה פיטורים של כ־700 עובדים וקיצוצים נרחבים, שעמדו על כ־150 מיליון שקלים בהוצאות השנתיות.
גבאי נכנס לתפקיד עם ניסיון רב בתחום התקשורת. בעברו היה מנכ"ל בזק והצליח להוביל תוכנית התייעלות מוצלחת מאוד, שעיקרה צמצום כוח האדם בחברה, בהסכמה ובשיתוף פעולה מצד ועד העובדים. כמנכ"ל החברה הצליח גבאי להצעיד את החברה קדימה, הן בתחום האינטרנט המהיר והן בשוק התחרותי, והחברה רשמה שיעורי רווחיות גבוהים בתחומה.
לאחר פרישתו מבזק פנה גבאי לחיים הפוליטיים והיה בין מקימי מפלגת כולנו של משה כחלון, שמטעמה מונה לשר להגנת הסביבה. ב־2016 התפטר ממנה במחאה על מינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון. הוא עבר למפלגת העבודה, שם נבחר ליו"ר, אך לאחר שנחל מפלה בבחירות שהתקיימו ב־2019 פרש מהחיים הפוליטיים.
מה שלא הלך בפוליטיקה, עובד כנראה טוב בהרבה בעולם העסקים. שנתו הראשונה בתפקיד הייתה טובה לגבאי, חרף המשבר: רווחי סלקום זינקו בקרוב ל־40%, המיזוג עם גולן טלקום אושר והוכתר כהצלחה ובעיקר סייע למצב את סלקום כגורם המוביל בענף הסלולר בישראל.
מקום 41: צביקה שווימר - מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה
צביקה שוווימר מונה למנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה באוקטובר 2018, לאחר ששימש כמנכ"ל דלתא ישראל משנת 2008. במסגרת תפקידו הוביל שווימר מהלכים חשובים עבור הקבוצה, בהם השקת הפעילות של רשת ההלבשה התחתונה FIX, הקמת אתר הסחר של הקבוצה והגדלת מכירותיה של רשת דלתא בישראל במאות אחוזים. לפני כן היה שווימר מנכ"ל רשת ללין מקבוצת פוקס. בקבוצת פוקס כיהן בתפקידים שונים משנת 2001, החל במנהל חנות ומנהל אזור וכלה בניהול רשת פוקס בישראל. בעלת השליטה בחברת אלקטרה היא חברת אלקו החזקות, שמחזיקה ב־54.1% ממניות החברה. מניית החברה זינקה ביותר מ־70% מתחילת השנה, בין היתר בזכות המכירה המוצלחת של גולן טלקום לסלקום, עסקה שהניבה רווחים של יותר מחצי מיליארד שקל.
בימים אלה חברת אלקטרה מוצרי צריכה מנהלת מגעים מתקדמים עם הענקית העולמית סבן אילבן לפתיחת רשת חנויות בישראל. אם המגעים יצליחו, תהיה זו בשורה חשובה לעולם הקמעונאות בישראל עם הפנים לימי הפוסט־קורונה.
