כשחוקר הציונות, ד”ר אפרים אבן, נשאל אם זו החמצה היסטורית שזאב ז’בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית, נפטר בטרם עת ב־1940 ולא זכה להיות בהקמת המדינה, תשובתו מפתיעה. “כן ולא”, הוא אומר. “ כן - מפני שהייתה לו ראייה מדינית מעבר למצוי, שיכלה להועיל; לא - מפני שלא בטוח שהיה מסתדר עם הגישה הלוחמנית יותר של מנחם בגין, שהגיע ארצה בתקופת השואה והבין שעל העם היהודי להילחם כדי להתקיים”.
“ז’בוטינסקי ובגין - משנתם ומאבקיהם” הוא שם ספרו החדש של ד”ר אבן, 85, עובד מדינה בגמלאות, תושב אפרת, שיצא לאחרונה בהוצאת “צמרת”. בסגנונו המלוטש, העתיר בציטוטים מקראיים, כיאה למי שבעשור למדינה התמודד בחידון התנ”ך הראשון, מנתח אבן בצורה מרתקת את הדומה ואת השונה בדרכם של שני האישים.
ד”ר אבן מביא מ”בלילות לבנים”, ספרו של בגין, את תיאור המפגש הראשון בין השניים, שהיה כעין הארה למי שעתיד היה להיות ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל. זה קרה ב־1930 בבריסק שבבלארוס, עיר הולדתו של בגין. אולם התיאטרון בעיר היה מלא על גדותיו, כשז’בוטינסקי בא לנאום שם. בגין בן ה־17 נדחק ל”מקום שבו יושבת התזמורת מתחת לבמה”, וכעדותו חש בכל עצמותיו את המעמד המרגש כמי ש”נתקדש”.
כידוע, מרבים לתאר את השניים, שהיה ביניהם פער של 33 שנה, כ”מורה ותלמידו”, אף כי בעשר השנים בין המפגש בבריסק לבין מותו של ז’בוטינסקי לא הרבו השניים להיפגש. בגין פעל באופן מלא לאורם של דברי ז’בוטינסקי, אך פעם אחת העביר בוועידת בית”ר החלטה שלא כדבריו של זה. ד”ר אבן מספר שבגין שכנע את באי הוועידה לשנות את השורה הרביעית ב"הנדר" שכתב ז’בוטינסקי, מ“אכין זרועי להגנת עמי ולא אשא זרועי אלא להגנה” - ל”אשא זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי".
מסתבר שז’בוטינסקי לא בא על כך חשבון עם בגין והמשיך לטפח אותו כיורשו. ד”ר אבן מביא מדברי ד”ר שמשון יוניצ’מן, מראשי בית”ר בפולין ולימים חבר הכנסת, איך שמע במו אוזניו את ז’בוטינסקי אומר כי החליט להעדיף את בגין על פני מבוגרים וותיקים ממנו, בהיותו משוכנע שזה נועד לגדולות.
באחד מצילומי הספר נראה בגין מצדיע לז’בוטינסקי במסדר של בית”רים. אני שואל בהומור את אבן אם הוא בטוח שהצילום אינו פוטומונטז’ כמו הצילום ממפגש בארץ ישראל בין הרצל לבין הקיסר וילהלם השני. “הצילום אותנטי לחלוטין”, מתחייב אבן. קרבתם של השניים באה לביטוי בכך שז’בוטינסקי, בביקורו האחרון באירופה ב־1939, היה נוכח בנישואי בגין עם בחירת לבו עליזה בעירה דרוהוביץ’, ואף היה עד לחתימת שטר הכתובה.
את הקשר בין השניים היטיב לתאר ד”ר יוחנן בדר, מי שנהיה כעבור שנים יד ימינו של בגין בתנועת החרות. לדבריו, חברו בגין היה לז’בוטינסקי כפי שהיה יהושע בן־נון למשה, והוא אף השתדל להידמות לז’בוטינסקי בלבושו ובגינוניו.
ד”ר אבן מצביע על מכנה משותף בין השניים: שניהם היו נואמים בחסד עליון ושילבו בנאומיהם סממנים תיאטרליים. ז’בוטינסקי היה רב אמן של הגייה עברית במבטא ספרדי, ואף הדריך בכך את שחקני תיאטרון הבימה בביקורם בברלין. בגין, כזכור בעיקר מאסיפות הבחירות בראשית המדינה, היה יותר נואם מלהיט כיכרות שאין כמותו, ובכך אפילו ז’בוטינסקי לא יכול היה להתחרות בו.
אחד הדברים שבהם ז’בוטינסקי נבדל לא רק מבגין, אלא גם מכמעט כל ראשי התנועה הציונית, הוא בכך שהיה במהותו לא רק מדינאי דגול, אלא גם אמן מהשורה הראשונה - סופר, משורר, מתרגם ואפילו חיבר את “גן־צורי”, תסריט לסרט בהזמנת הקרן הקיימת, שבסופו של דבר לא התממש. כמו כן, היה ז’בוטינסקי לשונאי שבין המילים שחידש הייתה המילה “תעוזה”.
אחרי שירותו בגדוד העברי הוא חיבר עם אדווין סמואל, בנו של הנציב העליון הרברט סמואל, מילון עברי למונחי הרובה. בהקשר הזה אבן מזכיר ששני האישים היו מפקדים - ז’בוטינסקי בגדוד העברי, שאותו יזם, ובגין במחתרת האצ”ל - אף שחזותם החיצונית הייתה רחוקה מלהיות חזות גנרלית.
שניהם הרבו בכתיבת מכתבים והקפידו להשיב לפונים אליהם. ז’בוטינסקי הותיר אחריו לא פחות מ־6,000 מכתבים, שרובם כונסו בכתובים על ידי מכון ז’בוטינסקי, ויש אומרים שהם חלק צנוע שהשתמר מכמות עצומה של מכתבים שהלכו לאיבוד. מתי הספיק הכל? לאיש אין מענה על כך.
תזכורת לארדואן
כפי שעולה מספרו של ד”ר אבן, ז’בוטינסקי הגדיר את תרבות עמי המזרח כ”ימי הביניים שנתאחרו”. למרות זאת, הוא קרא להיעזר ביהודים הספרדים באימפריה, קרי הקיסרות העותמאנית. האם קריאתו להיעזר בהם פירושה שהם היו חלק בלתי נפרד מהתנועה? “חוץ מהרצל, שאבות אבותיו היו כפי הנראה יהודים ספרדים, התנועה הציונית דאז הייתה כולה של יהודים אשכנזים, והספרדים לא נקראו ליטול חלק בפעילות התנועה הזאת”, מסביר אבן.
“ז’בוטינסקי היה מאוד אהוד, ואף נערץ עליהם. הוא לא רק אימץ את המבטא שלהם, אלא בכישרונו הרב לשפות שלט בלדינו עד כדי יכולת לנאום גם בשפה הזאת. ז’בוטינסקי קרא לשילוב ‘השבט הספרדי’, כדבריו, בתנועה הציונית. כשעמד בראש ההגנה בירושלים ב־1920, הוא קירב אליו את הספרדים בעיר ועליהם אמר ‘נתאהבתי בהם’”.
ז’בוטינסקי אף העלה רעיונות להבראת “האיש החולה מבוספורוס”, כפי שכונתה הקיסרות העותמאנית בשקיעתה, ויש עדויות שאטאטורק, מייסד טורקיה החדשה, השתמש בהם. אולי כדאי להזכיר את זה לנשיא טורקיה הנוכחי ארדואן.
כמו כן, כידוע, ז’בוטינסקי דגל בחזון ארץ ישראל השלמה, כולל עבר הירדן, וסבר שכל עוד הערבים יאמינו ביכולתם להיפטר מהיהודים בארץ ישראל, לא יהיה שלום עמם. אבן רואה בו הומניסט שבגין פעל לאורו. “ז’בוטינסקי דגל בשוויון למיעוט הערבי, כפי שאנחנו מצווים ביחס הוגן אל הגר שבשערינו”, הוא אומר. “ז’בוטינסקי הזמין את הערבים להיות אזרחים טובים במדינה יהודית, אחרת ניתן לשקול הגירה שלהם בהסכמה”.
הכוונה היא לטרנספר?
“חלילה! הדגש הוא על המילה ‘הסכמה’ עם אפשרות לחילופי אוכלוסין, כפי שהיה כ־30 שנה קודם לכן בין יוון לטורקיה”.
אם נעבור לבגין, מעניין שלא כולם תמכו במינויו כמפקד האצ”ל.
“אלה שהסתייגו ממינויו, נימקו זאת בהיותו חסר רקע צבאי. אל נשכח שהוא הגיע לארץ ישראל כטוראי בצבא אנדרס הפולני, אבל זאת לאחר היותו מפקד בית”ר בפולין”.
אתה כותב שמבחינתו העיקר היה להילחם בבריטים ולסלקם מהארץ - ובלי כוונות שלטוניות מצדו. האומנם?
“אולי זאת הייתה אז גדולתו. כשהוא נפגש עם ראשי ההגנה ערב הסזון, הוא הביע תמיכה בכך שבן גוריון יעמוד בראש המדינה שתקום. כדמוקרט, הוא הכיר בכך שההגנה ייצגה את הרוב בארץ”.
ללמוד מהצניעות
ד”ר אבן כותב בהרחבה על חלקו המכריע של בגין בביטול עונש המלקות שנהוג היה בידי שלטונות המנדט ובהפסקת הגרדום הבריטי. זאת בעקבות מדיניות תגמול נחרצת שהרתיעה את הבריטים. שמואל כץ תיאר אותו כ”אסטרטג מלחמה מחתרתי מזהיר” וד”ר יעקב וינשל אמר עליו: “פיקודו על האצ”ל היה מלא גבורה עם הרבה הסתכנות”. “בגין ומנהיגי אצ”ל אחרים ידעו שאם ייתפסו על ידי הבריטים, לא יצאו מכך בחיים, וגורלם יהיה כגורלו של אברהם שטרן, הוא יאיר, מנהיג הלח”י”, אומר אבן.
ואם מזכירים את יאיר, ד”ר אבן עובר באחת ליצחק שמיר, ממשיך דרכו, ומצטט אותו כאומר ש”הודות לבגין עזבו הבריטים את הארץ”. אבן מספר שכמה פעמים ניסה לשמוע משמיר מי הייתה האישיות הגדולה שפגש בחייו. אם סבר שזה יצביע על יאיר, מפקדו, אמר לו שמיר מילה אחת - “בגין!”, קרוב לוודאי גם בזוכרו כיצד עברה אליו ראשות הממשלה לאחר ה”אינני יכול עוד” של בגין.
ובמעבר חד, האם נתניהו ייזכר בעתיד בנשימה אחת עם ז’בוטינסקי ועם בגין?
“מבחינת ביצועים, נתניהו איננו נופל מהם, ומבחינת נושאי כלכלה לא מן הנמנע שהוא עולה עליהם, אבל מבחינת החזון - ספק רב. אולי ייזכר כאחד מראשי הממשלה הטובים, אבל בהחלט לא כמו בן גוריון ובגין. בנוסף, נתניהו איננו הוגה דעות, בוודאי לא מהסוג שלהם”.
אתה תומך כיום בנתניהו?
“כן”.
למרות כתבי האישום ואורח חייו השנוי במחלוקת?
"חונכתי על כך שרק בית המשפט קובע מי אשם”.
דירת שני החדרים שבה גר בגין בתל אביב רחוקה מאוד מהווילה של נתניהו בקיסריה.
“אינני זוכר שליום הולדתו ה־70 של ביבי הוצא סכום עתק על הזמנת שועי עולם, כפי שהיה ביום הולדתו ה־80 ברוב פאר של מנהיג אחר. איש־איש ואורח חייו. אני מסכים איתך שיש לנתניהו מה ללמוד מהצניעות של בגין”.
מה אתה חושב על כך שבנו, בני בגין, חבר לגדעון סער?
“מכיוון ששניהם חברים שלי, הרשה נא לי לא לענות על שאלה זו. כאן אני מעדיף להתחמק באלגנטיות”.