מוויצמן ועד ריבלין: כל רגעי השיא של מוסד הנשיאות מאז הקמתו

מליאת הכנסת תבחר מחר בהצבעה חשאית את נשיא המדינה או נשיאת המדינה ה־11 במקומו של הנשיא היוצא, ראובן ריבלין, שיסיים תקופת כהונה בת שבע שנים ב־5 ביולי.

סוד גלוי הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו השקיע מאמצים רבים כדי למנוע בשעתו את בחירת ריבלין לתפקיד הנשיא העשירי של מדינת ישראל. בסביבתו של נתניהו נבדקה בזמנו האפשרות לבטל את מוסד הנשיאות, וכשהתברר שאין לכך היתכנות ניסה נתניהו למצוא מועמד מעבר לים, והציע את תפקיד האזרח מספר אחת של המדינה לניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, אזרח אמריקאי."כאדם, יש לי רק מילים, אני אוהב ללמד ולכתוב. אם אני אהיה נשיא, המילים כבר לא יהיו שלי", הסביר אחר כך ויזל את סירובו לתפקיד.

ב־2016 הוא הלך לעולמו. השאר כבר היסטוריה. ריבלין נבחר ב־10 ביוני 2014 לנשיא ברוב של 63 קולות מול 53 קולות ליריבו, ח"כ מאיר שטרית, בסבב ההצבעה השני. נתניהו, שנאלץ להשלים עם רוע הגזירה, הודיע על תמיכתו בריבלין רק לאחר סיום הגשת המועמדויות.

הניסיון של נתניהו למצוא מועמד בעל שם מעבר לים לא היה הראשון. קדם לו דוד בן־גוריון שהציע בשנת 1952, לאחר מותו של הנשיא הראשון ד"ר חיים ויצמן, לחתן פרס נובל לפיזיקה, פרופ' אלברט איינשטיין, להיות נשיא.

ההצעה הועברה לפרופ' איינשטיין באמצעות אבא אבן שכתב לו: "פרופ' איינשטיין הנכבד. השאלה אשר ראש הממשלה בן־גוריון ביקש ממני להעביר אליך היא האם תסכים לקבל את נשיאות ישראל אם זו תוצע לך על ידי הצבעת הכנסת? קבלתה תהיה כרוכה בהעתקת מגוריך לישראל ובקבלת אזרחותה. ראש הממשלה מבטיח לי שבמקרה זה יוענקו אמצעים וחופש מושלמים לביצוע עבודתך המדעית הגדולה על ידי הממשלה והעם, המכירים הכרה מלאה את החשיבות העליונה של מאמציך".

איינשטיין דחה את ההצעה בנימוס: "הצעתה של מדינת ישראל שלנו גרמה לי ריגוש נפשי עמוק, ובו בזמן הנני חש צער וכלימה על כך שאינני יכול לקבלה", כתב. "במשך כל חיי עסקתי בעניינים אובייקטיביים, ומכאן שחסרים לי הן הכישרון הטבעי והן הניסיון לנהוג כראוי באנשים ולבצע תפקידים רשמיים. מסיבות אלה לבד אינני מתאים למלא את חובותיה של משרה רמה זו, לולא הלך וכילה גילי המתקדם את כוחותיי...אני מקווה בכל לבי שיימצא יורש אשר ניסיונו ואישיותו יאפשרו לו לקבל משרה קשה ומלאת אחריות זו".

124 פתקים

הבחירות לתפקיד הנשיא הרביעי, שהתקיימו באפריל 1973, ייזכרו בעיקר משום שעל התפקיד התמודדו שני פרופסורים בעלי שם שלא היו פוליטיקאים. הזוכה היה המדען פרופ' אפרים קציר, שגבר כבר בסיבוב הראשון על יריבו פרופ' אפרים אורבך.

בתחילת נשיאותו של קציר חוותה ישראל את הטלטלה הקשה של מלחמת יום הכיפורים, ובסיום כהונתו הוא זכה לארח את נשיא מצרים אנואר סאדאת בביקורו ההיסטורי בישראל, שסלל את הדרך להסכם השלום.

בשל מחלתה של רעייתו סירב קציר לקבל עליו תקופת כהונה שנייה, וב־1978 נפרד ממשכן הנשיא ושב למכון ויצמן ולעבודתו המדעית. מתקופת כהונתו זכורה התבטאותו על מחדלי מלחמת יום הכיפורים, שבה אמר "כולנו אשמים". היא ספגה ביקורת רבה משום שנתפסה כניסיון להמעיט באשמתם של ראשי המדינה והצבא דאז.

הבחירות לנשיא החמישי התקיימו באפריל 1978. הן היו הבחירות הראשונות לאחר המהפך של 1977, שבו עלתה הליכוד לשלטון. ראש הממשלה מנחם בגין ניסה להריץ לתפקיד מועמד אלמוני, פרופ' יצחק שווה, שהיה אז בשנת שבתון בפריז. לבסוף החליט שווה שלא להתמודד, וכך נבחר לנשיא מועמד המערך, ח"כ יצחק נבון, שהיה מועמד יחיד.

גם בבחירות לנשיא השישי, שהתקיימו במרץ 1983, לא הצליחה הליכוד, בתקופת ממשלתו השנייה של בגין, להביא לבחירת מועמד מטעמה. בבחירות אלה גבר מועמד המערך, ח"כ חיים הרצוג, על השופט מנחם אֵלון, שהיה מועמד גוש הימין־דתיים. הרצוג, אביו של יצחק (בוז'י) הרצוג המתמודד כעת על תפקיד הנשיא ה־11, הפתיע וניצח לאחר שזכה ב־61 קולות.

הרצוג התמודד לתקופת כהונה שנייה בפברואר 1988, הפעם ללא מתחרים, לאור המסורת שהתגבשה שאין מציבים מועמד נגדי מול נשיא מכהן, והוא נבחר בקולות של 82 חברי כנסת.

על חודו של קול

בשנת 2000, לאחר שוויצמן התפטר מתפקידו בשל פרשת כספים שקיבל לכאורה מאיש העסקים אדוארד סרוסי, וזאת למרות שהיועץ המשפטי לממשלה קבע שאין להעמידו לדין, העמיד ראש הממשלה דאז אהוד ברק את שמעון פרס לתפקיד מטעם "ישראל אחת" (העבודה). משה קצב הדהים את כולם כשגבר בסיבוב השני על פרס ברוב של 63 קולות מול 57.

בסיבוב הראשון קיבל קצב 60 קולות לעומת 57 שקיבל פרס. כהונתו של קצב נקטעה עם יציאתו לנבצרות לאחר הגשת כתב אישום נגדו שבגינו הורשע בפלילים בשורה של עבירות מין הכוללות אינוס, והוא נידון לשבע שנות מאסר.

מחליפו, שמעון פרס, נבחר לנשיא התשיעי בבחירות שהתקיימו ב־2007. פרס, שהיה אז מועמד מפלגת השלטון (קדימה), גבר על ראובן ריבלין (ליכוד) וקולט אביטל (העבודה). פרס אומנם לא זכה לרוב בסיבוב הראשון, אך שני המועמדים האחרים הסירו את מועמדותם בסיבוב השני, שבו קיבל את תמיכת 86 מחברי הכנסת, לעומת 23 חברי כנסת שהצביעו נגד.