החברה הישראלית והעם היהודי נמצאים עתה בצומת דרכים היסטורי ומשמעותי, מאוים ומאותגר מבית ומחוץ. בנקודת הזמן הזו החברה הישראלית זקוקה לאיחוי, לריפוי ולאחדות.
מציאות מורכבת ומאתגרת שכזו מחייבת חשיבה מחוץ לקופסה ויכולת להפוך משבר למקור להעצמה, ולהצבת יעד וחזון. כשאני רואה לנגד עיני את בית נשיאת המדינה, אני מדמיינת מנצח על תזמורת גדולה. מנצח טוב לא מבטל כלי נגינה אחד בפני משנהו.
מנצח טוב יודע להפעיל את כל הכלים, לתת לכל אחד מהם מקום ביצירה, ולחבר את כולם, לתאם, להלהיב ולהוות מקור השראה - כדי להפיק מהתזמורת את הצלילים הטובים ביותר, בהרמוניה המרוממת ביותר.
יש בעם שלנו כל כך הרבה צלילים מקסימים, שונים ומגוונים, דורשי טוב ומרוממי נפש. יש כוחות של נתינה והתנדבות, חסד ואהבת אדם. צריך רק עין טובה, ומנצח שיחבר את הכל ביחד, לקונצרט יהודי וישראלי מלא הוד והדר.
זה בדיוק אמור להיות תפקידו של בית הנשיאה, שאמור להיות מקור של אנרגיה וחוסן לעם, מקום שבו ירגישו גאוות יחידה וידעו שיש בו אוזן קשובה ולב רחב. אני מאמינה שאוכל לייצר מבית הנשיאה תנועה ודינמיקה של אחדות ולכידות חברתית, של הקשבה והבנה, של גישור וחיבור בין אנשים, דעות וקצוות.
דוד בן גוריון אמר: "בארץ ישראל, מי שלא מאמין בנסים הוא לא מציאותי". המשפט הזה מוביל אותי להתייצב ולקבל על עצמי להשתדל להיות שליחת ציבור נאמנה לעם ישראל הנפלא.
בבחירות הללו לנשיאות המדינה, יש אפשרות לחולל את הנס הזה. של הילדה מהמעברה, לשני הורים מנקי רחובות, שהגיעה להיות נשיאת מדינת ישראל. יש אפשרות לפרוץ תקרות זכוכית, להקשיב לרוח העם ולהציב נשיאה שתכבד ותאחד את העם, שתפעל עם כל תעצומות הנפש והרוח להרמת קרן ישראל בתוכנו ובעולם כולו, בעוז, בענווה, ובאמונה.