טקס האזכרה לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה התקיים היום (חמישי) בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל בהר הרצל שבירושלים. בטקס השתתפו בני המשפחות השכולות, נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ושר הביטחון בני גנץ.
הראשון לשאת דברים בטקס היה הנשיא ריבלין: "חמש עשרה שנים חלפו מאז מלחמת לבנון השנייה. מלחמה בה איבדנו 44 אזרחים – בהם ילדים, נשים וקשישים – 121 חיילי צה"ל, הטובים שבלוחמינו, אשר חירפו נפשם במשימת ההגנה על תושבי הצפון ומדינת ישראל כולה", אמר הנשיא.
"'ומה השעה הטובה ביותר לזכור? בצהרי היום כשהצל חבוי מתחת לרגלינו או בין הערביים כשהצל מתארך כגעגועים'"? כך שואל המשורר יהודה עמיחי ואני יודע שאתם – שאיבדתם את הבן, הבת, האבא,האם, האח, האחות, נכדות ונכדים במלחמה – כל אחד מהם עולם ומלואו – יודעים את התשובה. אין שעה לזיכרון. אין שעה לזכירה. אתם זוכרים את האהובים והאהובות שלכם כל הזמן. יום יום ושעה שעה. כי אין הפוגות בשכול.
מלחמת לבנון השנייה הייתה מלחמה בה גילו לוחמי צה"ל עוז רוח, נחישות ודבקות במטרה. ההקרבה ומסירות הנפש של הלוחמים והמפקדים חיפו פעמים רבות על כשלים וליקויים שנחשפו ותוחקרו אחר כך – במוכנות, בכשירות, במלאים ובציוד. גם החברה האזרחית הישראלית התגלתה במלוא עוצמתה. בעמידה איתנהובסולידריות עמוקה – איש כלפי רעהו".
"34 ימים נמשכה המערכה אשר הביאה שקט לגבול הצפון", אמר נשיא המדינה. "שקט שנמשך כבר חמש עשרה שנה. שקט חיוני, יקר מפז. שקט שאתם, בני המשפחות השכולות, שילמתם את מחירו הכבד עד מאד".
לאחר מכן התייחס ריבלין לאיומים מצד לבנון ואיראן: "אנחנו מעריכים ומוקירים, את השקט, אבל איננו שאננים. איננו מתמכרים לשקט מהצפון. אנחנו יודעים שהאיום עדיין חמור. והשבועות האחרונים הוכיחו לנו שוב – כמה 'שקט' הוא מונח יחסי ושביר. אנחנו ערים לניסיונותיו של חיזבאללה, להמשיך להתעצם (בגיבוי ובתמיכה איראנית), ולהתחמש בנשק שמטרתו היחידה היא פגיעה בעורף האזרחי של מדינת ישראל.
כפי שאני שב ואומר, עד לימים אלה ממש, לבני שיחי, נשיאים, ראשי ממשלה, וראשי מדינות מכל העולם: מדינת ישראל לא תאפשר התבססות איראנית בלבנון.
אנחנו רואים במו עיננו את איראן, מדינה שהייתה בעלת תרבות מפוארת, הולכת ומקצינה מיום ליום, תחת משטר פונדמנטליסטי, המוביל אותה ואת אזרחיה לאסון. מדינת ישראל לא תיתן לאיראן לשלוח גרורותיה, לכאן, למזרח התיכון.
לא ניתן לאיראן להקים לה בסיס קדמי, בלבנון או בסוריה. מדינת ישראל תגיב בצורה נחרצת לתוקפנות איראנית. תוך שאנו רואים בחובה להגן על אזרחי ישראל, חובה יסודית. בסיסית.
אין לנו מלחמה או מחלוקת כלשהי – עם העם בלבנון. אנחנו יודעים – שרבים בלבנון, רבים מאזרחי לבנון – סובלים קשות, ממשבר הומניטרי, רפואי, כלכלי, ואזרחי, בשל היותם בני ערובה של חיזבאללה,ארגון רצחני, אכזר, קיצוני.
אנחנו יודעים שרבים מאזרחי לבנון שבויים בעל כורחם בידי אג'נדה איראנית, שמאיימת ומטילה צל כבד על עתידם. אנחנו רוצים ויודעים להיות שכנים טובים. אבל, לא נסבול ולא נאפשר לאף אחד להסיר אחריות. נתבע ונמשיך לתבוע מחיר כבד ממדינת לבנון על כל התקפה שתצא משטחה. כך היה. כך יהיה".
עוד אמר הנשיא, כי "יש בינינו לוחמים שהקרבות בבינת ג'בל בדבל, במארון א – ראס ובמקומות האחרים היו רק יריית הפתיחה לקרבות אחרים, קשים לא פחות. אלה הם הפצועים, הנושאים עדיין בגופם ובנפשם את צלקות המלחמה, בהם גם יונתן לוין - הפצוע הקשה ביותר ממלחמת לבנון השנייה. יונתן, שזכיתי לפגוש ולהכיר ונלחם כבר חמש עשרה שנה יום יום ושעה שעה על חייו. אצלם המלחמה עדיין נמשכת, והיא קשה, וארוכה עד מאד. אני שולח להם איחולי רפואה שלמה ובעיקר מחבק אותם על ההתמודדות האמיצה והקשה במלחמה שאין בה לא עיטור ולא אות".
בהמשך פנה ריבלין אל המשפחות השכולות: "בני המשפחות האהובים והיקרים, אני יודע שאין מזור לכאבכם. לכם אין נחמה. זו הפעם האחרונה בה אני עומד כנשיא מדינת ישראל, בהיכל הזיכרון הממלכתי ההיכל בו חקוקים שמותיהם של כל החללים במערכות ישראל ובמערכה שטרם פסקה – על קיומנו.
הייתה לי הזכות, לחנוך את ההיכל הזה, יחד אתכם המשפחות השכולות. בעוד שבועות אחדים – אסיים את תפקידי. אבל המחויבות שלי אליכם,
בני משפחת השכול – לעולם לא תסתיים. כל עוד נפשי בי אשא אתכם על לוח ליבי ואפעל בשליחותכם.
אתם בליבי. יהי זכר הבנות והבנים אשר נפלו במלחמת לבנון השנייה חקוק על ליבנו לעד. "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו,
ועל כל ישראל, ואמרו אמן".
בהמשך נשא דברים שר הביטחון בני גנץ שפנה אל המשפחות השכולות ואמר להן: "אנו מחבקים אתכן היום. אנחנו אסירי תודה לקורבן שהקרבתן למען ביטחונה של מדינת ישראל, על גבורתם של יקיריכם, וגבורתכם שלכם. יהי זכר הנופלים, ברוך".
"'אתה בן אדם שֶׁמֵּת לא מזמן', כתב נמרוד שגב ז״ל", אמר גנץ. "מסתובב בדממה, מחכה לכולם, לא יודע מה קרה. איך זה קרה כל כך מהר... אבל תזכור שאוהבים אותך. עם קצת סבלנות נהיה איתך. תגיד לאלוהים שידאג לך".
"כשהחלה מלחמת לבנון השנייה, נמרוד לא חשב פעמיים לפני שהתגייס למילואים. 'אבא אני חייב ללכת, ככה חינכת אותי, לא?' הוא אמר לאביו חזי. על מצבתו נחקקו מילות שיר אחר שכתב: 'בסוף נלחמים כמו חַיּוֹת, בשביל לִחְיוֹת, בשביל השקט שבפנים'. זוהי השליחות שבשמה יצאנו כולנו למלחמה, שבשמה יצאו הלוחמים", אמר שר הביטחון.
"שליחות ציונית שבבסיסה אמונה בצדקת דרכנו ובצורך לעמוד בחזית כדי להגן על אזרחי ישראל מפני אויביה. חללי מלחמת לבנון השנייה, הביאו לנו במותם שנים ארוכות של שקט והרתעה – יותר מכל תקופה אחרת, מאז שהפכה לבנון לארץ הטרור.
לא הכל עבד כנדרש וכמצופה, אבל הַמְּסִירוּת וְהָרֵעוּת של הלוחמים, של המילואימניקים שנכנסו ולחמו בעוז, היא שהובילה להישגים צבאיים מרשימים ויצרה הרתעה ארוכת שנים, ומשוואה חדשה שנשמרת עד היום.
בלבנון, פעלנו בתמרון יבשתי נרחב. מאז הפעולה ההיא, צבא היבשה השתנה, התפתח והתקדם. בשנים האחרונות, מתקיימת מהפכה בתפישת ההפעלה שלו, באמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותו ובשילוביות שלו עם שאר הזרועות.
צה"ל חידד את השפיץ של החרב, הגדודים הלוחמים, במסגרת פרויקט 'הגדוד כאתרוג', הגדלנו את היקף האימונים ושינינו את אופן ההכשרה כדי שזו תהיה ממוקדת, אינטנסיבית ומקצועית.
העצמנו את אימוני המפקדות במאות אחוזים ובנה סביבת אימונים שמדמה טוב יותר את האויב. גם יכולת הלחימה בלילה שודרגה, בהתאם לשדה הקרב הנוכחי.
צבא היבשה, שפעל בהיקפים רחבים בלבנון, מאורגן כיום עם אוגדות מרחביות, אוגדות זירתיות, ואוגדות רב זירתיות המשמשות כאוגדות הכרעה, כך שמיצוי הכוח ומהירות הפעולה גבוהה יותר.
במבצעים הבאים או חלילה המלחמות, כשנצטרך להגיע שוב לעומק האויב, הכוחות הללו, שמבוססים על סדיר ומילואים – יגיעו מיד ובעוצמה, ויהיו חלק מרכזי בלחימה. נפעיל אותם רק אם הדבר יידרש.
לא בקלות דעת, אך בידיעה שיכולת ההכרעה של צבא היבשה, שרירה, קיימת ומוכנה למשימות שניצבות לפתחנו. לכן, נקפיד גם על אימונים, ונקיים בהמשך כפי שקבע הרמטכ"ל את חודש המלחמה, שנדחה עקב מבצע שומר החומות. אנו מייחלים כמובן לשלום ולרגיעה, אך מוכנים להפעיל את מלוא היכולות אם נידרש לכך בכל זירה ובהן הזירה הלבנונית. הניסיונות לחבל בשקט בגבולותינו לא נעלמים מעיננו, ואנחנו פוקחים עיניים, פועלים בשגרה, ומוכנים לפעולה נרחבת גם בחירום".
לאחר מכן פנה גנץ לנשיא ריבלין שזהו טקס הזיכרון הממלכתי האחרון שישתתף בו כנשיא ואמר: "פעם אחר פעם, התייצבת בטקסים כדי לעמוד לצד המשפחות השכולות. היית שם למען הפצועים, פגועי הגוף ופגועי הנפש, רבים מהם ממלחמת לבנון השנייה שאותם אנו מחבקים גם היום ולהם אנו מחויבים. קבעת את ביתך כבית כל השבטים בחברה הישראלית. ובתוך כך, גם כבית עבור בני המשפחות השכולות היקירות שלנו. בשמי, בשמן של המשפחות השכולות, פצועי צה"ל ומערכת הביטחון כולה, אני מודה לך על כך".