הדי הגידופים של הביביסטים והסמוטריצ'יסטים עדיין באוויר - נפתלי בנט, איילת שקד וחבורתם עדיין בוגדים, שקרנים, והכי חשוב – שמאלנים. אבל השבוע הם כבר הוכיחו מה שווים הגידופים והקללות. שניהם רשמו להתיישבות הישג שלא היה כמוהו בכל שנותיו של בנימין נתניהו כראש ממשלה.
מדובר במאחז אביתר, כמובן, שפונה כבר פעמיים על ידי ממשלות נתניהו, שלא בדין ולא בצדק. ולו ביבי עדיין היה ראש ממשלה, התושבים היו נדרסים ללא הנד עפעף ברגלי שוטרים ומג"בניקים, בפקודת מנהיג הליכוד. תוסיפו לכך את העובדה שהממשלה הנוכחית הפסיקה את טרור הבלונים, לפחות נכון לעכשיו, ואפשרה את צעדת הדגלים, ותקבלו תמונה של ממשלת שמאל מעניינת מאוד.
שלא יהיה ספק, את אביתר היו חייבים לנסות להסדיר. מעבר למעשי הרצח שביצעו פלסטינים בסביבה, שבגללם נדרשה תגובה ציונית הולמת, מדובר במיקום אסטרטגי, סמוך לצומת תפוח וצמוד לכביש חוצה שומרון. לכן בעבר שכן במקום מחנה צבאי. והחשוב מכל – בניגוד לטענות כזב מהשמאל והפלסטינים, המאחז שוכן, ככל הנראה, על קרקע מדינה ולא על אדמות פרטיות.
הנתונים האלו לא הספיקו בתקופתו של מנהיג הימין הגדול נתניהו כדי להגיע להסכם הפשרה שגובש השבוע עם ממשלת השמאל של בנט. נתניהו הרי הותיר תלויים באוויר, ללא חיבור לתשתיות בסיסיות, עשרות יישובים יהודיים שהוקמו בסמכות וברשות על ידי ממשלות ישראל. עד כמה הם הוקמו על ידי ממשלות ישראל פורט אפילו בדוח העוין שחיברה בעבר טליה ששון – דוח המאחזים. והיישובים הללו נותרו בלתי מוסדרים רק משום שנתניהו נמנע מלאשר לגביהם פעולות פורמליות בסיסיות, שהיו הופכות אותם מזמן לחוקיים למהדרין.
את המשבר של אביתר ירשו בנט ושקד מנתניהו עצמו, כולל את רוח המפקד שלו, שחלחלה למערכת המשפטית־ביטחונית. רוח עוינת שהתכוונה לפנות את המקום בכל מחיר. אלא שבענייניות, בהידברות אמיתית, בשכל, הוכיחו קברניטי הקואליציה הנוכחית שהם יכולים להגיע להסכמות ולתוצאות. לצד שקד ובנט, מגיעות תשבחות לבני גנץ, שגם הוא הושמץ לאין קץ על ידי עדרי ביביסטים. כמי שמכיר את השטח, הוא פעל בראש פתוח והסכים לנוסחה הגיונית ומידתית.
אין ספק שההסדר באביתר מאתגר את הקואליציה החדשה, כאשר הדי הזעקות של מוסי רז ומקורביו האידיאולוגיים כבר נשמעים היטב. אבל אם הממשלה הזו תמשיך בדרך הנוכחית, יהיה לה סיכוי אמיתי להצליח בנושאים שנמצאים בהסכמה רחבה בתוכה. נושאים קריטיים עבור החברה הישראלית.
עניין אביתר, בפני עצמו, הוא רק קצה קרחון של סוגיות התיישבותיות הדורשות הסדרה. לא במטרה לשנות אסטרטגית את מה שנתניהו לא עשה במשך השנים, לא כדי להחיל ריבונות, אלא רק על מנת להפסיק את האפליה המקוממת נגד תושבי יו"ש היהודים. אפליה שחודדה תחת ממשלות ראש הליכוד, האיש שמשום מה טוענים כי הוא מנהיג הימין.
כושלים ועצלנים
נניח שאת האחריות הכוללת על כל הכניסה והיציאה מהארץ הייתה מקבלת חברה פרטית, אחת מאינסוף החברות הפרטיות המצטיינות שלנו: הייטק, פינטק, ביוטכנולוגיה, תשתית, יוניקורן, מה שתרצו. אנשי החברה הזו היו מופקדים על הבדיקות, התוצאות, המעקב, האכיפה - כל מה שהמנגנון הממשלתי והציבורי שלנו אמור לעשות מאז פרוץ הקורונה.
בתוך כמה זמן הם היו שמים קץ לפיאסקו הלאומי הבלתי נפסק, שבגללו אנחנו לא נפטרים סופית מהמגיפה? כל חברה פרטית ישראלית טובה, שהייתה נוטלת אחריות כוללת על תכלול הכניסה והיציאה מישראל, הייתה פותרת את הבעיה באלגנטיות ובמהירות. היא הייתה מבצעת באופן מלא את כל מה שעובדי הציבור פשוט לא מסוגלים לעשות.
רק שאפשר לחלום על חברה פרטית, כמו גם על טיפול יעיל ומוחץ. בפועל, זה למעלה משנה מנסים להתמודד עם הפיל הענק הזה משרדי הבריאות והתחבורה, רשות שדות התעופה והמשטרה. הם יודעים לסגור את השערים ולמנוע מישראלים שטסו לחו"ל לחזור הביתה, הם מומחים בוועדות חריגים שלא נותנות תשובות ומעדיפות פרוטקציונרים. אבל לבנות מנגנון שישמר את הקשר שלנו עם העולם מבלי לחזור למגיפה - זה הרבה מעבר ליכולתם.
האמת, אין מקום להפתעה. מרביתם המכרעת של הארגונים הציבוריים שלנו – משרדי הממשלה, החברות הממשלתיות, העיריות ודומיהם - הם גופים כושלים, בעלי נורמות פסולות, עצלנים, ולעתים אפילו מושחתים. גופים שלו היו נאלצים לשרוד בשוק הפרטי, היו פושטים את הרגל בתוך חודשים או משתנים מן היסוד, פשוט כדי לשרוד. יש בהם הרבה אנשים טובים, אפילו אידיאליסטים, אבל אלו נבלעים בביצה הטובענית.או שהם סופגים את רוח היחידה, או שפשוט לא נותנים להם לעבוד. רק מי מהם שיוצא לשוק הפרטי, משנה מיד את אורח החשיבה והפעולה שלו.
אני מתמודד עם הגופים האלו יום־יום, כעורך דין. אינסוף מכתבים, פניות ותחנונים, אין קץ עתירות מנהליות ובג"צים. מרשות האוכלוסין ועד רשות החשמל, מרשות מקרקעי ישראל עד המינהל האזרחי. שלא לדבר על העיריות והחברות הממשלתיות. גרירת הרגליים, חוסר האכפתיות, הרשלנות, והחמור מכל – הרשעות שמתגלה לא פעם בידי פקידים קטנים שקיבלו יותר מדי כוח, מקוממים ומדכאים.
גם במהלך המגיפה הנוכחית נתקלתי בפגעי משרד הבריאות ומפקדת השליטה המיוחדת לקורונה, ואפילו חטפתי אישית את התעללות משרד התחבורה וועדת החריגים המפורסמת של התקועים בחו"ל. שוב ושוב נחשפו חוסר התפקוד והכשל הארגוני האינהרנטי, לצד אינסוף שיקולים זרים והעדפת מקורבים, שלא לדבר על חששות לשחיתות ממשית.
למי שנחת ממאדים ולא יודע כלום על התופעות הללו, מספיק לעיין בעלילות קביעת מבצעי הבדיקות בנתב"ג כדי להבין הכל. כך משליטים בירוקרטיה מטומטמת, מעוולת ואולי גם מושחתת. כך גורמים לכך שרק בשבוע האחרון, עם הפריצה המחודשת של המגיפה, נתקלתי במי שנחתו מחו"ל ונבדקו בנתב"ג, אבל מעולם לא קיבלו את התוצאות. מי שהיו אמורים להיכנס לבידוד, אבל איש לא מפקח עליהם. כך פועלת המערכת הממשלתית לאחר כמעט שנה וחצי של עבודה ותרגול.
לראשי הממשלה החדשה ישנה גישה רעננה ונמרצת. לכן קיים סיכוי שבקרוב הם יצליחו לאחוז את הפקידים הכושלים באוזניהם ולהכריח אותם לבנות מערכת ניטור, פיקוח ושליטה תקינה. אבל זה לא ישנה את הבעיה היסודית של כל המגזר הציבורי והממשלתי. בעיה שמכבידה על החברה והמשק וסוחבת אותנו למעמקים, למרות כוח הדחף האדיר של המגזר הפרטי המצטיין שלנו.
הבעיה נעוצה בשיטה, זו שהתחילה בימי מפא"י והשרישה נורמות פסולות, הסכמי עבודה רקובים, רגולציה ובירוקרטיה בלתי נסבלים. זה החל במפלגת העבודה, אבל נמשך דווקא במרכז הליכוד, שבו התבססו הוועדים הגדולים, מהתעשייה האווירית ועד רשות שדות התעופה. עד כדי כך שנתניהו, המטיף לשוק חופשי, נכנע פעם אחר פעם להסתדרות ולמי שמחזיק את המפלגה, המדינה והאזרחים כולם בביצים. מרבית קברניטי הממשלה החדשה שונאים את שלטון הוועדים הגדולים ויודעים בדיוק מה נדרש לעשות. רק שעכשיו הגיע הזמן לפעול - זה לא רק יקר, כואב ומעצבן, עכשיו זה גם מסוכן לבריאות ומאיים על המשק והחברה כולה.
Attachments area