כל אנשי הנשיא: צוותו של ריבלין נפרד וחוזר לרגעים הבלתי נשכחים

עם השבעתו לנשיאות מחר של הנשיא הנבחר יצחק (בוז'י) הרצוג בטקס חגיגי שייערך במליאת הכנסת, יעזבו אנשי אמונו של הנשיא היוצא ראובן (רובי) ריבלין את משכן הנשיא בירושלים לאחר שבע שנות כהונה. לראשונה בתולדות מוסד הנשיאות אף יתקיים טקס חילופי נשיאים רשמי.

הרצוג, שיכהן כנשיא ה־11 של מדינת ישראל, כבר החל למנות אנשים לכוורת שלו, בהם אייל שויקי לתפקיד מנכ"ל בית הנשיא, דקלה כהן לתפקיד ראשת הסגל, וכמובן נאור יחיא לתפקיד הדובר, מינוי שעורר כידוע סערה גדולה. בינתיים, אנשי הנשיא היוצא מתקשים לעכל כי מדובר בסיומה של תקופה.

"אני הולך עם הנשיא ריבלין 15 שנים", מספר הראל טובי, מנכ"ל בית הנשיא היוצא. "יש רגשות מעורבים. יש שמחה וסיפוק שמהול בעצב על סיום הכהונה, וגם צביטה קטנה בלב על מה שלא הספקנו לעשות עדיין ורצינו לעשות. אבל מעל הכל יש תחושה של זכות גדולה על ההזדמנות להיות במקום הזה בתקופה הזאת. אלה היו שבע שנים מאוד מטלטלות מבחינת החברה בישראל. אלה שנים שבהן הבנו יותר לעומק את התפקיד של מוסד הנשיאות, את נאום השבטים של נשיא המדינה. הבנו טוב יותר את התפקיד שלנו כמוסד, הבנו את המקום שבו תפקידו של הנשיא הוא קריטי לחברה הישראלית".

"אחד הרגעים המרגשים שהיו לי זה הרגע שבו התכנסו כאן בבית הנשיא 45 מנהיגים מכל העולם והביעו מחויבות עמוקה למאבק באנטישמיות, לזיכרון השואה, לחינוך הדור הבא לערכים של חירות וסובלנות. זה היה אירוע שיא לא רק בתולדות מדינת ישראל, אלא גם בתולדות מוסד הנשיאות. אירועים משמעותיים נוספים היו הבחירות החוזרות ונשנות, והתפקיד שהנשיא מילא במרכזן של המערכות הללו, כשעיני הציבור כולו נשואות אליו. לא היה נשיא שעמד במרכזן של כל כך הרבה מערכות בחירות  ונדרש לכרעות קשות מאוד שחוצות את העם. הבית הזה הוא בית שמבוסס בסוף על האמון הציבורי מכל הקבוצות בישראל, וכאשר הנשיא נדרש להחלטות שיש בהן ממד פוליטי, זה מורכב. עמדתי לצד הנשיא בדילמות שפקדו אותו, ואני יודע כמה שההכרעות שהוא היה צריך לקבל היו קשות עבורו".

מה תעשה בהמשך?

"אני באופן אישי עוד אמור להישאר עם הנשיא הרצוג כמה חודשים".

כניסה למשפחה

"זאת החוויה המעצבת הכי משמעותית שהייתה לי כל החיים", אומרת נעמי קנדל־טולדנו, דוברת בית הנשיא בתקופתו של ריבלין. "זו הייתה רכבת הרים מופלאה בתוך ההיסטוריה הישראלית. בחיים לא דמיינתי שהתקופה הזאת תהיה כל כך מגוונת וסוערת ומשמעותית, במיוחד למוסד הנשיאות. רובנו לא נחשפים לעבודה של המקום הזה כאזרחים, ושבע השנים האחרונות היו ממש מיוחדות בהקשר הזה. קודם כל מהבחינה החברתית, הנשיא ריבלין סימן את החברה הישראלית כמשימה ממש מהתחלה. זה היה כמו איזו נבואה שהגשימה את עצמה. השנים האלה היו מאוד מאתגרות מבחינה חברתית, בעיקר בגלל שהיו בהן חמש מערכות בחירות, הרבה מעבר למה שעבר כל נשיא אחר בתולדות האומה. זו חוויה קיצונית מאוד בעיצוב של מדינה שלוקחת תמיד את החברה שבתוכה לקצוות. אנחנו באמת סערנו מכל הכיוונים, והנשיא היה גורם מאוד ממתן.

"הדמות שלו נדרשה הרבה יותר מאשר בדרך כלל. בדרך כלל אנחנו פוגשים את הדמות הנשיאותית יותר בטקסים, אבל המציאות הישראלית הביאה את התקופה הנוכחית להרבה יותר צמתים משמעותיים, גם בהיבטים הפוליטיים, אבל גם במקומות אחרים. תקופת הקורונה, למשל, היא משהו שלא דמיינו אי פעם שיכול לקרות לנו. מה שהנשיא עשה בתקופה הזו - המסע שלו בין בתי החולים, עם הצוותים הרפואיים – המחיש כמה הדמות של נשיא משמעותית בתוך מדינה".

אילו חוויות מרגשות זכורות לך?

"מבחינתי, הכניסה לבית הנשיא הייתה גם כניסה למשפחה חדשה שלא דמיינתי עד כמה היא תהיה לי קרובה ומשמעותית, והיא הייתה כזו. כמו שהכרתי את הנשיא, כך גם הכרתי את נחמה ז"ל שהייתה לי לחברה ולדמות אמא, וגם לדמות מעוררת השראה בכל העשייה שלה למען האמנות, למען הסביבה, למען ילדים עם מוגבלויות. למדתי ממנה המון. בתוך הקדנציה הזו היא הייתה מאושפזת כמה חודשים אחרי השתלת הריאה. זו הייתה עבורי תקופה מאוד קשה ועצובה.

"אבל היא גם הייתה מעין חלון למשמעות שהבית הזה קיבל עבור החברה הישראלית: כשראינו איך האובדן שלה מתקבל בחברה הישראלית זה היה מראה אמיתית למה שהיא הייתה, ומה הבית הזה מסמל עבור אנשים. היו פה רק שלושה ימי ניחומים, אבל ההחלטה של הנשיא לפתוח את בית הנשיא לכל מי שרק רוצה - הולידה פה אירוע תקשורתי בסדר גודל שלא תכננתי בכלל, עם תורים של אלפים שעמדו ימים שלמים בשקט רק כדי להיכנס. ברגע שהנשיא החליט שהוא יראה את כולם, זה כבר היה באמת מרגש בפני עצמו. היו פה ילדים, מבוגרים. אני לא שוכחת אף רגע מהימים האלה. היו עוד הרבה ימים משמעותיים מאוד בקדנציה הזאת, אבל זה היה באמת אחד השיאים הרגשיים עבורי".

איך נראו היחסים שלך עם הנשיא?

"ממש כמו משפחה בכל ההיבטים של זה: בטוב וברע, ברגעים הטובים, ברגעים העצובים. הייתה לי זכות גדולה, כי לרוב משפחה לא בוחרים, אבל אני ממש בחרתי במשפחה הזאת, והייתי בוחרת בה מחדש".

מה תוכניותייך הלאה?

"אני הולכת ללמוד כעמיתה במכון מנדל למנהיגות במשך שנתיים בתוכנית למנהיגות חינוכית. אקח הפסקה מהתחום".
"זו הייתה תקופה חווייתית, מרגשת, משהו באמת יוצא דופן, ואני כאישה צעירה, כחרדית, זכיתי לדבר שאני בטוחה שרוב הנשים במעמד שלי לא זכו לו, ואני מוקירה ומעריכה את זה", אומרת גם רבקה רביץ, ראשת הסגל בבית הנשיא.

אילו חווית זכורות לך במיוחד?

"בגלל שזה טרי, אני אציין את הנסיעה האחרונה שלנו לארצות הברית לפגישה עם הנשיא ביידן. זה היה הנשיא השלישי שפגשנו: פגשנו את אובמה, פגשנו את טראמפ ועכשיו את ביידן. ואפשר לציין גם את הביקור אצל האפיפיור פרנציסקוס".

מה למדת בכל השנים האלה?

"למדתי ממנו איך בן אדם שהוא במקום הכי גבוה, נשיא מדינה, האזרח מספר אחת, הוא גם עממי, נחמד תמיד, קשוב לאנשים. זה דבר מאוד מיוחד אצלו. זו הייתה חוויה מאוד מעצבת בשבילי ומאוד מלמדת. לשכת הנשיא היא מרכז עצבים, זה בהחלט לא משהו קל, אבל האישיות הנעימה והנחמדה שלו הפכה את כל האתגרים להזדמנויות ולחוויות. כל יום בפני עצמו היה בעצם אתגר, כי תמיד ידענו איך הוא מתחיל, אבל לא ידענו איך הוא ייגמר. היו תמיד הפתעות, דברים שקרו מהרגע להרגע, ושיש לצלוח מהרגע להרגע".

עצוב עכשיו להיפרד?

"אני טיפוס ששונא פרידות. אבל זו גם הזדמנות לתקופה חדשה שתבוא".

מה תעשי עכשיו?

"אנוח קצת ואחרי זה אצטרך לחשוב. יש כמה אופציות".

שלושה נשיאים

"אין ספק שאחרי שבע השנים האחרונות אני מכיר את החברה הישראלית הרבה יותר מקרוב", אומר גם אמיתי יאנג, ממונה הסיורים והאירועים של הנשיא ריבלין. "הנשיא לא פחד לגעת בזה וממש נכנס בעובי הקורה, אם זה להגיע לביקור בכפר קאסם רגע אחרי שהוא נבחר, להגיע ליישובי העוטף כשהם תחת מטחים, להגיע לחקלאים שנמצאים תחת טרור חקלאי וגניבות. הנשיא נגע בכל הדברים הרלוונטיים. הוא באמת ניסה למצוא פתרון ולהיות אוזן קשבת. למדתי באופן אישי שלתפקיד הנשיא – למרות שהסמכויות שלו בעיקר טקסיות וסמליות - יש את הכתפיים והאוזן שאנשים צריכים ומחפשים. למדתי איך אפשר להתמודד עם בעיות, להגדיל ראש ולמצוא פתרונות".