יום ראשון השבוע אירח שר החוץ יאיר לפיד בביתו בתל אביב שליח בכיר מטעם הרשות הפלסטינית. אף שנערך בסלון ביתו של השר, ובאווירה ידידותית, המפגש היה בעל משמעות מדינית ארוכת טווח.
הפלסטינים בונים על לפיד כי בשבתו כראש ממשלה הוא יקדם את הערוץ הפלסטיני. הוא מצדו אינו שולל התקדמות בערוץ הזה, ומצר על כך שהדבר אינו מתאפשר עכשיו. חוסיין א־שייח' הוא מקבילו בצד השני. בכיר דיו, מקורב מאוד לאבו מאזן, מחליפו של סאיב עריקאת כנושא ונותן בתחומים מדיניים.
א־שייח' (61) כיהן שנים ארוכות כממונה מטעם הרשות על המגעים עם ישראל בתחום האזרחי. תפקיד זה העניק לו ניסיון רב והיכרות עם הצמרת הישראלית. הוא דובר עברית שוטפת, בעל היכרות טובה עם קצינים רמי דרג בצה"ל, והיכרות טובה עוד יותר עם הזירה הפנימית בישראל והפוליטיקה שלה. לאחרונה קירב אותו אבו מאזן אליו והציבו בעמדת זינוק לצמרת אש"ף, ולמעשה סימן אותו כראשון בין שווים. הפליט ממחנה ג'לזון הוא כיום אחת הדמויות החזקות ברמאללה.
המפגש של אבו מאזן עם גנץ בשלהי דצמבר התקיים אף הוא בביתו הפרטי של השר, וחוסיין א־שייח' היה אחד משני המקורבים שלקח אבו מאזן איתו. הרחוב הפלסטיני ברובו אדיש למתרחש במוקאטעה, אבל יודע לקרוא היטב את משמעות קידומה של דמות כלשהי. א־שייח' הוא מתון, בז לחמאס (ושנוא על ידיהם), ומאמין כי במגעים ושיחות עם ישראל אפשר לחלץ ממנה יותר מכפי שניתן להרוויח תוך שימוש באלימות. זו בדיוק הדמות שהרשות, במצבה הרעוע, זקוקה לה במגעיה עם ישראל.
כישלון מפואר
בישראל סבורים כי תענוג לעשות עסקים עם ברנש כמותו, ויש כאלה שהתאהבו ברעיון שהוא יחליף את הבוס הישיש. זו טעות לסמן מועמד מעל ראשו של העם שלו, וטעות כפולה לבחור בחוסיין א־שייח', מן הסיבות שיפורטו להלן.
אין זה ממנהגה של ישראל להמליך שליטים, ועל כן היא לא תעזור לו להגיע לשם. ארצות הברית התמחתה בספורט הזה, ולרוב גם כשלה. כישלון מפואר במיוחד רשמה בעיראק, כאשר ניסתה ולא הצליחה להציב על כס המנהיג ביום שאחרי סדאם את אחמד צ'לבי. צ'לבי, כלכלן במקצועו, התגורר שנים ארוכות בלונדון ושם בנה את קשריו עם המערב. הוא דיבר בשפתם, והאמריקאים ראו בכך יתרון במקום להחליט כי זו הבעיה.
ממשל בוש הבן האמין לצ'לבי באומרו כי סדאם מחזיק בנשק להשמדה המונית, ויצאו להפילו - רק כדי לגלות כי טענותיו היו עורבא פרח. הם ידעו שאין לו תמיכה ברחוב וגם לא ניסיון שלטוני מכל סוג שהוא, אבל לא הרשו לעובדות להפריע להם. חלומם לכונן דמוקרטיה בעיראק לא התגשם עד היום. דיקטטורה אינה יכולה להפוך לדמוקרטיה בן לילה, ומנהיג יציב כדאי שיצמח מתוך החברה ולא יוצנח בידי זרים.
גם לישראל היו נפילות משלה. אומנם קטנות, כי יומרתה הייתה מלכתחילה צנועה. במשך כמה שנים, עד להדחת חוסני מובארק, האמינו מערכת הביטחון בישראל והצמרת המדינית כי בנו גמאל יהיה נשיאה הבא של מצרים. הייתה זו קונספציה שגויה שהתגבשה לאטה במגעים הדוקים עם הארמון המצרי, אבל תוך התעלמות מתמשכת מן השינויים בחברה במצרית ומזרמי העומק, שרובם היו גלויים לעין.
בעוד ישראל התמסרה למקור אחד, ממלכתי, שהזין אותה במידע חלקי, פעלו מפגינים לכרות את הענף שעליו ישבו בני מובארק, עד להתפרצות הגדולה בינואר 2011.
גם חוסיין א־שייח', כמו צ'לבי בזמנו, הוא הימור הרפתקני. מאחוריו שובל של שערוריות ציבוריות וכאלה הנוגעות בצנעת הפרט, שהציבור הפלסטיני מכיר היטב וקשה לו לקבלן. הנהגת הרשות בכללה אינה אהודה על הציבור שלה, וחוסיין א־שייח' הוא נציג נאמן של הסלידה הזו.
הוא ושותפיו נתפסים ברחוב הפלסטיני כחבורה מתנשאת, שכל אחד מאנשיה עושה לביתו לפני שיעשה לעמו. רשות שנציגיה אינם מועמדים לבחירת הציבור, ועל כן, לתחושתם, אינם חבים לו דבר. יעידו הסקרים, שמגלים כמה שנים ברציפות עד כמה רבה סלידת הציבור הפלסטיני מנציגיו, וכיצד מאס בהם ומייחל ללכתם.
בשנה שעברה הוחמרה תדמית הרשות עוד יותר בעקבות הבחירות שלא נערכו. אבו מאזן הכריז על קיומן של בחירות לפרלמנט, ועל הצבעה בקלפיות לבחירת נשיא אחר במקומו. אבל עוד לפני שהחלה עבודת המטה לקראת ההליך, הוא ביטל אותו בנימוקים בלתי משכנעים על התערבות ישראלית.
כאשר הטיל סנקציות כספיות חריפות על הרצועה, פגע באופן קשה גם באזרחים העניים, ולא רק בשנואי נפשו בצמרת חמאס. כה בוערת הייתה חמתו, עד כי פגע אפילו באנשיו. אלה פקידי הפת"ח ברצועה, שננטשו מאחור, ועל כן משלמת להם הרשות שכר צנוע עד היום.
חוסיין א־שייח' היה שם בכל צומתי ההחלטה, קרוב לראיס ולוחש על אוזנו. הכתמים שדבקו ברשות, על המוסר הירוד, היעדר הכריזמה והבגידה באינטרס של האזרח הקטן, דבקו גם בו. הוא ההפך הגמור מטיפוס המנהיג העממי, ומעולם לא היו לו גדודים או תמיכה ציבורית. למרות כל זאת, הוא כיום הכתובת מספר אחת לישראל, אולי אף יותר מראש המודיעין הכללי, מאג'ד פרג'.
כאשר ישראל מקרבת דמות בלתי אהודה אצל שכניה, תהיה אשר תהיה, היא אומרת לציבור הפלסטיני כי צרכיו וסבלותיו אינם מעניינים אותה, אלא רק מי שנוח לה לבוא עמו במגע. אין לדעת איזו מציאות תשתרר כאן ביום שאחרי אבו מאזן. לא רק מי יירש אותו, אלא גם האם יהיה זה מנהיג אחד כמו היום, או חבורה מצומצמת שתחלק את הסמכויות בין חבריה.
צמרת חמאס לא ויתרה על כיבוש הגדה ומזרח ירושלים מידי הרשות, והיא אורבת לרגע הזה ומתכוננת אליו. שלא לדבר על הסקרים. אלה מנבאים, בהתמדה רבה, ניצחון לאסיר העולם מרואן ברגותי, אם יתקיימו בחירות חופשיות.
ישראל איננה יכולה, וגם אינה רשאית, לבנות על פוליטיקאי פלסטיני ולסמנו, כאשר המציאות הפוליטית אפופה נעלמים. חוסיין א־שייח' שואב כיום את סמכותו מאדונו, ואין לדעת מה יישאר ממנה אחרי לכתו. יהיה זה מפתיע אם הוא יעקוף בסיבוב את כל המועמדים האחרים, ידלג מעל משוכות ויכבוש את הכס הפנוי. אבל יפתיע עוד יותר, אם בסבך אי־הוודאות הזה תהמר ישראל דווקא עליו לרשת את אבו מאזן ביום שאחרי.