בסופו של דבר, ועם כל הגנרלים הגדולים שהקיפו אותו, יכול להיות שמי שעצר את בנימין נתניהו מלממש את תוכניותיו להפציץ באיראן היה דווקא הרב עובדיה יוסף. השנה הייתה 2011, ובימים האחרונים של אוקטובר סיים ראש הממשלה דאז נתניהו פגישה בביתו עם ראש עיריית ניו יורק דאז מייקל בלומברג, מעשירי תבל. השעה הייתה קרוב לחצות, והרכב של נתניהו הגיע לרחוב הקבלן 45 בשכונת הר נוף החרדית - ביתו של הרב יוסף, מנהיגה בן ה־91 אז של ש"ס.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
שתי סיבות רשמיות היו לפגישה: הרב רצה לברך את נתניהו ליום הולדתו ה־62 ולחזקו על שחרורו של גלעד שליט בעסקה שבה תמכה גם ש"ס.
נתניהו, מאחר כרוני, הגיע לבית הרב באיחור של שעתיים, והרב, שהמתין, נואש ושקע בלימודיו. בכניסה חיכו לנתניהו שרי ש"ס, אלי ישי ואריאל אטיאס, וכשנכנסו השלושה לחדרו של הרב, הוא לא שם לב אליהם והמשיך בקריאתו. דקות ארוכות הם עמדו שם ולא זכו במבטו. נתניהו הזכיר בקול לרב שבתו נועה היא חוזרת בתשובה. נאדה. בסוף לישי נמאס והוא ניגש והפנה את תשומת לבו של הרב לאורח. סוף־סוף הרים הרב את ראשו והביט בנתניהו, שבעצמו הסתכל לעבר התקרה וביקש מהסובבים לנתק את המצלמות בחדר. הוא ביקש מהיועצים, כולל נתן אשל, לצאת מהחדר, ונשאר עם הרב ושני השרים. ראש הממשלה לשעבר הסביר לרב שאיראן נמצאת בנקודת האל־חזור הגרעינית, ושבתוך כמה ימים יצטרך לקבל בממשלתו החלטה אם לתקוף. הרב הקשה: “מה עם אמריקה?", “ומה אומר יעלון?" - הרב העריך מאוד את דעתו של הרמטכ"ל לשעבר והשר לעניינים אסטרטגיים, שלו הייתה מערכת יחסים קרובה וידידותית עם הרב.
נתניהו ידע שיעלון, כמו ראשי המערכת הביטחונית, מתנגד לתקיפה באיראן, והבין שלא יקבל בפגישה הזאת אור ירוק. הם נפרדו בחיבוק, מארחו בירך אותו - אבל בנושא האיראני, הוא סירב לשמש חותמת גומי לנתניהו. “השם ירחם על עם ישראל, נחשוב ונתבונן בדבר", אמר.
זה רק אחד מהגילויים האינטימיים שמביאה העיתונאית מזל מועלם בספרה “צופן נתניהו", שיצא עתה, בימים המהבילים האלו שלפני מערכת הבחירות החמישית, כשהשיח העיקרי גם בה ממשיך להיות “רק ביבי או רק לא ביבי", מה שמחזק את הוויכוח סביב האיש הדומיננטי ביותר במערכת הפוליטית כאן, מאז שיצחק רבין נרצח בכדוריו של יגאל עמיר, בנובמבר לפני 27 שנה.
מועלם אומרת שבעולם של פוליטיקה ורשתות חברתיות, אי אפשר להתכחש לקשר האותנטי בין נתניהו לציבור החרדי. היא מדברת על תהליך ארוך ששני הצדדים עשו, מהתקופה שנתניהו היה שר אוצר שעל שמו רשום הקיצוץ בקצבאות הילדים, מהלך שהביא לפגיעה קשה בחרדים והביא עליו גל של ניכור מצדם, דרך הברית שהביאה לקשר הדוק ורגשי מאז כהונתו ב־2015, ועד לאיבוד השלטון לפני כמעט שנה וחצי.
השבוע טענה השרה לשעבר ציפי לבני שספרה של מועלם מבהיר חד־משמעית שגם אם היא הייתה מתפשטת מכל עמדותיה ומהדברים שהאמינה בהם כדי שש"ס תחבור לממשלה שניסתה להקים, לא הייתה יכולה להרכיב ממשלה, כיוון שהדיל עם נתניהו היה סגור מראש. לבני צודקת?
״כן. אני חושפת עסקה בין ש"ס לנתניהו, שמנעה ממנה להקים את הממשלה לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט. הפיוס בין נתניהו לרב עובדיה הכשיר את העסקה. סייע גם גיוסו של איציק סודרי, אחיה של יהודית יוסף, כלתו של הרב, כיועץ מיוחד, אותו הפעיל נתן אשל בבית הרב״.
היה תרגיל הונאה על לבני. ש"ס כאילו ניהלה איתה משא ומתן באמצעות עו"ד דוד גלס, אבל לא הייתה לזה משמעות.
״בפועל כבר נסגר דיל עם נתניהו. גלס הוציא מלבני הבטחות רבות, אבל זה היה תרגיל הונאה. נתניהו הבטיח לש"ס החזרת קצבאות, תפקידים וכו'. לפני שגלס מת הוא התוודה בפני חבר קרוב ואמר שהוא מתחרט שהיה שותף לתרגיל הזה".
ב־2015 המפלגות החרדיות ממליצות על נתניהו בבית הנשיא, כשמולו בראשות מפלגת העבודה שזכתה ב־24 מנדטים, ניצב בוז'י הרצוג, נכדו של רב ראשי, ובניגוד לנתניהו החילוני לגמרי, הרצוג שומר כשרות וכו', אבל החרדים לא היססו בכלל.
“היה אירוע שהרצוג אפילו הטיח את המציאות הזאת בנתניהו ותהה איך זה שהוא מועדף על החרדים, ונתניהו ענה לו שזה בכלל לא קשור לבית כנסת בשבת או כשרות, אלא זו ‘הלשון היהודית'. נתניהו ידע איך לדבר אליהם, והם ראו בו שותף נרדף כמוהם מול מוסדות המדינה".
אני פוגש את מועלם למחרת יום הכיפורים בלובי הנוסטלגי של מלון "רוטשילד", לא הרחק מביתה במרכז תל אביב, שבו היא מגדלת את אלמה, בתה בת ה־12. האירוע המדובר באותו בוקר הוא אשפוזו של נתניהו יום קודם לכן בבית חולים שערי צדק, לאחר שלא חש בטוב במהלך תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת. ברשתות החברתיות היו לא מעטים שהעלו את האפשרות שהוא ביים אירוע כדי לסחוט אמפתיה.
בסוף 2014 נראה שנתניהו קרוב לסופו הפוליטי, ושאחרי שמונה שנות כהונה מצטברות הוא עומד לרדת מהבמה. מועלם חשבה באותם ימים שזה זמן טוב להתחיל לכתוב ספר שיסכם את מפעלותיו וינסה לענות על השאלה איזו מורשת ישאיר אחריו: “חשבתי שזה יהיה פרויקט פשוט יחסית. הייתי אז כתבת ופרשנית פוליטית ותיקה, עם הרבה שעות נתניהו. ליוויתי את כל מערכות הבחירות מקרוב. חזיתי ברגעי השפל והניצחונות. אבל כנגד כל התחזיות נתניהו ניצח את הרצוג בבחירות של 2015, והפרויקט שלי תפס כיוון חדש - מסיום קריירה לנסיקה חדשה".
ומה הצלחת לזהות שמתרחש אצלו?
״ככל שהעמקתי, התברר לי שנתניהו הוא לא ספר פתוח בניגוד למה שחשבתי. ככל שצברתי עוד ראיונות וליקטתי עוד מידע, הבנתי שהמלאכה לא תהיה קלה, ושכדי לעמוד במשימה הגדולה של כתיבת ביוגרפיה, אצטרך להרכיב בעצמי את הפאזל. לא היה לי מושג שזה ייקח שבע שנים. לא יכולתי לדעת שניקלע למשבר פוליטי היסטורי שנתניהו במרכזו, אבל לאורך כל הדרך ידעתי שאני צריכה קלוז'ר, ולא הייתה לי את אותה תמונה שלמה. הייתי צריכה עוד זמן כדי להבין את העניין שלו לעומק ולהצליב פרטים".
עוד בתחילת הכתיבה נתנה לקבצים הבוסריים של הכתיבה שם זמני - “צופן נתניהו". בסוף הדרך הבינה שהשם הוא בינגו ומתאר את התהליך ואת מהותו של הספר. היו למועלם לא מעט משברים בתהליך הכתיבה, ובשלב מסוים היא הרגישה שהיא לא מצליחה לסיימו. בינתיים לא מעט קולגות שלה מהתקשורת כתבו בעצמם ספרים על נתניהו והיא הרגישה תקועה, אבל העורכות שלה, יעל נעמני ותמי צ'פניק, חיזקו את האינטואיציה שלה שהסיפור של נתניהו יהיה רלוונטי עוד שנים ארוכות. “אין מה לעשות", היא אומרת. “אפשר לאהוב או לשנוא את זה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שנתניהו הוא הרבה מעבר לתופעה פוליטית. הוא תופעה חברתית".
נתניהו שיתף איתך פעולה בכתיבת הספר?
“לא. אני גם לא פעלתי לשם כך, כי הבנתי די מהר שביוגרפיה על אדם כמו נתניהו, שתמיד שולט במסר ולא מתמסר באמת - עדיף שתיכתב ללא מחויבות אישית כלפיו. זה אפשר לי חירות גדולה, וגיליתי שאיסוף של פרטים, קטעי ארכיון או מכתבים שנגנזו מאפשר לי להרכיב תמונה שלמה ולא חד־ממדית".
בניגוד לעבר, כולם היום פועלים מפוזיציה פוליטית. אין כמעט מצב שאנחנו לא יודעים איזו אג'נדה מפעילה את העיתונאי או איש התקשורת. איפה את ממקמת את עצמך פוליטית?
“אני מתרחקת מזה, סוג של אולד סקול. אני מבינה שזו רוח התקופה ולא שופטת אף אחד. לי זה פחות מתאים. זה עזר לי מאוד בשנות הכתיבה, כי זה שחרר אותי מתלות באג'נדה מסוימת. הרגשתי שלקחתי על עצמי משימה גדולה - כתיבת ביוגרפיה על האדם המשפיע ביותר בישראל בדור האחרון, ובבטן עמוק הרגשתי שהמשימה הזאת תוכל להתקיים רק אם ארחיק את עצמי רגשית מהאירועים הסוערים של השנים האלה, אחרת התמונה תהיה חד־ממדית, וידעתי שהיא לא כזאת. כשהספר יצא, השאלה הראשונה ששאלו אותי הייתה אם אני בעדו או נגדו. כשאמרתי שאני בעד הסיפור, הייתה ספקנות, אבל כשהגיעו התגובות הרגשתי שמבינים מה התכוונתי. לא כתבתי על שטן ולא על אל מורם מעם. כתבתי על בן אדם עם פגמים וטראומות שעשה מעשים מכוערים, אבל גם כזה שהוא בעל יכולות, שהגיע להישגים וציבור גדול תומך בו כי הוא רואה בו מנהיג גדול".
אני מחזיר אותך לאירוע שבו לא הרגיש טוב ביום הכיפורים.
“אני לא חושבת שהוא ביים את זה. הרגיש תעוקת חזה. תדע לך שלנתניהו יש מערכת יחסים מורכבת עם בריאותו. הוא היפוכונדר, עושה בדיקות ומעקבים. אני לא חושבת שהוא ביים, אבל עצם זה שלא מעט חושבים שהוא כן, מלמד על הרגשות שנתניהו מעורר בציבור רחב. יש כאלה שלא יכולים אפילו לשאת את התמונה שלו שעל הספר. היחס אליו קוטבי״.
בואי נהיה לרגע פרקטיים. נגיד שהוא משיג 61 מנדטים, אפילו 62, ויש לו קואליציית חרדים יחד עם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. איך זה יעבוד?
״הוא ירכיב את הממשלה עם מה שיש, כמובן עם הציונות הדתית של סמוטריץ' ובן גביר, אבל הוא ינסה להרחיב את בסיס הקואליציה. הרבה תלוי בשאלה כמה מנדטים שני אלו יקבלו. זו קואליציה לא טובה לנתניהו, והוא יודע את זה. 61 איתם זה יכולת מניפולציה קשה עליו, וזה רע מאוד״.
הוא ייתן להם את תיק המשפטים?
“לא. את המשפטים הוא ישאיר אצלו".
ותיק ביטחון הפנים?
“ביטחון הפנים פחות יפריע לו לתת להם. מדובר באירוע לא קונבנציונלי. יש גם מצב שכעבור זמן, כשהוא יראה שזה לא עובד, הוא יזרוק אותם וינסה להכניס אחרים. הפוליטיקה הישראלית היא משוגעת, אומנות הלא צפוי והלא אפשרי. כל תוצאה בבחירות האלו תהיה קשה לכולם, לא חשוב מי ישיג בהן. שקט פוליטי לא יהיה כאן״.
מדברים על זה שהממשל בוושינגטון לא יאפשר לו להקים ממשלת קיצון.
“נתניהו יתנהל מול האמריקאים. יש לו קווים אדומים בעניין ביטחון לאומי. קח למשל את שומר החומות. המנדט היה אצלו, ויריביו אמרו עליו שכל עוד המנדט אצלו, הוא ימשיך את העימות, ובכל זאת הוא בלם אותו".
לאורך שנות הכהונה שלו כראש ממשלה הוא העדיף באופן מבוהק קואליציה מתונה עם המרכז־שמאל, לרוב על חשבון שותפיו בימין, כולל חרדים ומתנחלים. אבל יש מצב שהאופציות משמאל נגמרו. מצבו המשפטי והפוליטי יוביל אותו להקצנה כדי לשרוד?
“זה אופי, מרכיבי אישיות. נתניהו אף פעם לא מוותר. אחרי רצח רבין הוא היה הכי קרוב בקריירה שלו להדחה, כולל בליכוד. הוא היה מחוק ואישיות מוקצית, אבל תוך שמונה חודשים הוא נבחר לראשות הממשלה אחרי שניצח את שמעון פרס ברוב של אחוז אחד. אנשים דיברו אז במונחים של ‘הלכה לי המדינה' ו'הרצחת וגם ירשת'. אבל הוא קיבל החלטה פנימית, שהוא לא לוקח את האסון הקולקטיבי הזה על גבו, וחילק מחדש את הקלפים החלשים שהיו לו. נתניהו מאוד קיווה שפרס לא יקדים את הבחירות מיד אחרי הרצח. לו הקדים, הימין היה נמחק, אבל פרס לא רצה לבנות את עצמו על רצח רבין וחיכה. אגב, נתניהו קיבל ב־2006 ליכוד עם 12 מנדטים, ושוב בנה את עצמו מחדש".
מועלם, שגדלה בבית שבו שלוש אחיות ואח (אח נוסף נפטר לפני שנולדה - א"פ), הייתה ילדה צעירה ב־1977, שנת המהפך הפוליטי. שתי המפלגות הגדולות אז היו המערך והליכוד, גם במגדל העמק, שבה גדלה: “זה היה לפני העלייה הגדולה מרוסיה, ההתחרדות ועליית ש"ס, שהתחזקה שם. אני זוכרת שגם אחרי המהפך של 77' היה למערך סניף גדול והרבה תומכים".
מועלם לא גדלה בבית פוליטי וזוכרת את ההורים שלה, יוצאי עיראק, מתייחסים להצבעה בקלפי כאל אירוע פרטי ודיסקרטי: “הבנתי שהם היו מצביעי מערך, לעומת השכנים הטובים שלהם שהיו מחל שרופים. ההורים שלי היו מאוד ממסדיים, סולידיים, אנשי עבודה, מעמד פועלים קלאסי".
כשעבדה על הספר, חזרה לדמויות פוליטיות מרכזיות במגדל העמק, אנשי ליכוד, וניסתה להבין מהם למה העדיפו את נתניהו על דוד לוי, המועמד הטבעי, בשר מבשרם. יו"ר הסניף, ארמונד מלכה, אמר לה בפשטות שמהמפגש הראשון עם נתניהו הם רצו לדחוף אותו קדימה, כי הם ראו בו הבטחה, מי שיכול להיבנות כמנהיג הליכוד ולהחליף את ההנהגה הוותיקה והמסוכסכת של יצחק שמיר, אריאל שרון ודוד לוי.
מה אותו ארמונד מלכה זיהה בו?
“זה היה ביבי המוקדם. הוא לא עורר יצרים או תחושות קיפוח, או את הסנטימנט שאנחנו מכירים היום. הוא היה השגריר המוצלח מהאו"ם, האח של יוני נתניהו מאנטבה, מצליחן - ועל הבסיס הזה הם רצו אותו. בהמשך הם גם התאכזבו ממנו, והיחסים שלו עם עדות המזרח בפריפריה ידעו עליות ומורדות. לקח לו שנים לזכות באמונם מחדש. למעשה, מאז 2015 והלאה אפשר לראות את החיבור הרגשי החזק שאנחנו רואים גם היום. הניצחון ב־2015 נתן להם את התחושה שמדובר בווינר, אחרי שכל הזמן פיגר בסקרים. אחר כך באו החקירות והמשפט, שהעמידו אותו מבחינתם כאנדרדוג״.
אבל בבחירות האחרונות הרבה מצביעים בפריפריה נשארו בבית. נמאס להם ממנו?
״נכון. דיברתי עם ליכודניקים ותיקים בני מגדל העמק שמאסו בו בבחירות האחרונות והצביעו לגדעון סער. הם לא הרוב, אבל יש גם אותם. בכל ארבע מערכות הבחירות האחרונות הליכוד הוא המפלגה הגדולה במגדל העמק, אבל בבחירות הרביעיות הוא נחלש, וזה האתגר הגדול שלו בבחירות הנוכחיות - להחזיר הביתה את אלו שמאסו בו או גילו אדישות. נתניהו יודע שאין לו סיכוי להעביר מצביעים מהגוש השני, ולכן הוא ממוקד באלו שלא הצביעו בפעם שעברה. הוא מיפה כ־400 אשכולות קלפי שבהם מצביעי ליכוד לא הגיעו בהמוניהם. אלו ‘קלפיות הזהב שלו', ועליהן הוא עובד. אליהם הוא מגיע עכשיו עם ה'ביבי בא', המשאית עם הזכוכית".
לנתניהו היו לאורך השנים פיצוצים אדירים עם המתנחלים. הם פקפקו בימניותו ובנאמנותו לחזון ארץ ישראל השלמה. סמוטריץ' אפילו טרפד את הרכבת הממשלה בגלל המשא ומתן עם רע"ם ומנסור עבאס. נתניהו הוא אידיאולוג או שבשבת?
״זו שאלת מפתח כמובן. יש כמה תחנות בחיי נתניהו, שבהן עולה השאלה אם הוא יחצה את הרוביקון, כלומר יעשה מעשה מדיני גדול ברוח פתרון שתי המדינות. השיא של כל זה מתגלם בנאום בר־אילן ב־2009, כמה חודשים אחרי שנתניהו נבחר לראשות ממשלה אחרי עשור בחוץ. זו תחילת הכהונה השנייה שלו. בארצות הברית נבחר ברק אובמה, שלחץ על נתניהו בכל הכוח לכיוון הזה, ועם זה נתניהו צריך להתמודד.
כבר בפגישה הראשונה שלהם, במאי 2009, נתניהו הבין שהוא בבעיה. הייתה שם שיחה בארבע עיניים, ואובמה דיבר בלשון אולטימטיבית על עצירת הבנייה בהתנחלויות ובשכונות הקצה של ירושלים. לפי תיאור של נתניהו שנמסר לשגריר מייקל אורן, אובמה הניח את ידו בתנועת שיסוף גרון ואמר לו ‘אני יודע איך לטפל באנשים שמתנגדים לי'. נתניהו היה בהלם. אחר כך בא נאום אובמה בקהיר, וביבי הבין שצריך להתמודד עם המציאות החדשה. מכאן נולד נאום בר־אילן. הוא ראה בו פתרון טקטי. נתניהו הוא פרגמטיסט, אומן הריאל פוליטיק ולכן הוא גם אפשר לנשיא שמעון פרס לנהל משא ומתן ישיר עם אבו מאזן. הלכתי לאנשים שהאמינו בזה שנתניהו בדרך ל'מעשה גדול'. פרס ופואד בן אליעזר כבר לא איתנו, אבל הוא השאיר אותם מאוכזבים, בתחושה של הונאה אפילו, כי בפועל לא קרה כלום.
נתניהו הבין שבמאה ה־21 מנהיג של מדינה דמוקרטית מתקדמת לא יכול לנופף בכיבוש כאידיאולוגיה, ולכן עליו להציע פתרון. נאום בר־אילן אפשר לו להציג חזון מדוד - מדינה פלסטינית ללא צבא, מפורזת. מדינה מינוס עם הרבה התניות שהפלסטינים לא יוכלו לקבל. דבר דומה עשה יאיר לפיד בנאום שלו באו"ם עכשיו. זו הייתה נקודת הארכימדס המדינית של נתניהו".
נתניהו של תחילת דרכו הפוליטית לא היה ליכוד מובהק, למרות הבית הרוויזיוניסטי.
“אביו, בנציון נתניהו, היה בעל תודעה פוליטית עמוקה ועסק בפוליטיקה בצעירותו, בתקופה שלו כסטודנט. הוא השתייך לחבורה אידיאולוגית ימנית, לוחמנית, רוויזיוניסטית ואינטלקטואלית שכללה את אב"א אחימאיר ואורי צבי גרינברג. הם היו אקטיביסטים, והוא היה ממקימי העיתון ‘הירדן' ב־1934, שנועד לתת רוח גבית לנאשמי רצח ארלוזורוב - ולהילחם את מלחמתם בזירה התקשורתית, כמשקל נגד לשמאל ולתנועת הפועלים. בהמשך בנציון נסע לאמריקה ועבד כמה חודשים לצדו של ז'בוטינסקי. אבל בנציון לא הפך לפוליטיקאי ולא היה חבר מפלגה, אלא השקיע בקריירה אקדמית כשחקר את שורשי האינקוויזיציה. כשנתניהו התניע את הקריירה הפוליטית שלו אחרי האו"ם, הוא כיוון לראשות הממשלה והגיע לליכוד במידה רבה משום מקום. הוא לא צמח מהסניפים כמו דוד לוי, ולא היה נסיך כמו דן מרידור או אהוד אולמרט. בתוך כמה חודשים הוא כבש את המקום הראשון ועקף אותם, וזה כמובן ייצר מתח ויריבות בינו לבין הנסיכים, כי הוא עקף דור שלם. נתניהו במידה רבה הוא אאוטסיידר, סוליסט, בלי מחנה. למעשה, הוא חלוץ העידן הפרסונלי בפוליטיקה הישראלית, והוא עשה את זה מתוך הליכוד".
מה לדעתך האירוע שבו נתניהו למעשה נדחה על ידי האליטה של המרכז־שמאל?
“ללא ספק רצח יצחק רבין. הוא מודר שם סופית. השגריר האמריקאי בתל אביב באותם ימים, מרטין אינדיק, שלח מכתב למחלקת המדינה בו כתב שנתניהו עשה חיבור בין יחס השמאל אליו אחרי הרצח, לאווירה בארץ ישראל אחרי רצח חיים ארלוזורוב, והטענה שאנשי ימין רצחו את מנהיג הפועלים על חוף הים. אפילו בנציון אבא שלו אמר לו שלא ינסה להתמודד על ראשות הממשלה, ושאף אחד לא ייתן לו לנצח את פרס, שאגב היה ידיד גדול של המשפחה, בהיותו שר הביטחון בימים של מבצע אנטבה. אבל אז נתניהו טיפח את ברית המקופחים - המתנחלים שמונח עליהם כתם הרצח, העולים החדשים והחרדים. העולים החדשים תמכו ברבין ב־92', אבל אחרי אוסלו והרצח, העולים שיצאו מהדיקטטורה הקומוניסטית בברית המועצות הרגישו שלא נותנים להם שוב להביע את דעתם על התהליך, וזזו ימינה. כשברק נבחר, הרוסים תמכו בו, וזה מראה שהם לא תמכו בנתניהו באופן עדרי".
אגב מותו של יוני, אם הוא לא היה נהרג, ההיסטוריה של נתניהו הייתה משתנה? כשיוני נפל, נתניהו עבד בחברת ייעוץ גדולה באמריקה. גם בנציון ראה ביוני את הבן שיועד לגדולות ולהנהגה.
“ביבי הלך לעסקים, חי באמריקה, ויוני היה בישראל. ואז התרחשה דרמה גדולה ששינתה את חייו. ביבי חזר לארץ בשלבים. ההורים שלו חזרו מאמריקה לחיות כאן אחרי מותו של יוני. ביבי עוד חזר לעבוד בחברת הייעוץ, ואז חזר לישראל, עבד ב'רים'. הוא בן 29, ולאט־לאט עלה על מסלול הדיפלומט בעזרתו של משה ארנס".
אני רוצה להתעכב איתך על היחס האישי של משפחת נתניהו לברוריה, בת זוגו של יוני נתניהו בשנותיו האחרונות. היא הייתה בת 22 כשיוני נהרג. הם גרו באותו בניין שבו גרו נאוה ואהוד ברק ברמת השרון. נאוה ירדה אליה באותו לילה לעדכן אותה שיוני נהרג. ביום השני לשבעה, שהתקיימה בבית האח עדו, היא התבקשה לעזוב ולקבל את המנחמים שלה בבית שלה ברמת השרון.
“אירוע קשה. השבעה על יוני שיקפה מאוד את הרוח וההבנה של בנציון לממד ההיסטורי של מות יוני ולבניית האתוס שלו כגיבור. לברוריה, מבחינתם, לא היה מקום. הם דחקו אותה החוצה, בדקו איתה בתוך השבעה אם היא במקרה בהריון, וזמן קצר אחרי האיצו בה למכור את הדירה המשותפת שלה ושל יוני, כדי שהמשפחה תוכל להשתמש בכסף מחלקו של יוני בדירה להנצחתו. ברוריה לא הייתה אשתו הרשמית של יוני, אבל היא הוכרה כאלמנת צה"ל בעזרתם של אהוד ברק ואברהם ארנן, ממקימי סיירת מטכ"ל. ברוריה נישאה, יש לה שלושה ילדים והיא גרה היום ברמת השרון.
בואי נדבר על שרה. את כותבת בספר על הראיון המפורסם שלהם יחד ב"ידיעות אחרונות" שנה אחרי שהוא נבחר בפעם הראשונה לראשות הממשלה, שבו הם הכחישו הריון לא רצוי שהביא לנישואים שלהם ודיברו על הרומן שלו עם רות בר, שעליו הכה על חטא והיו אמירות של שרה על שתי נשותיו הקודמות. את כותבת בספר שלפי סיכום מראש, הכתבה הועברה לאישורם לפני הפרסום ועברה על ידיהם צנזורה רצינית.
“למרות כל מה שאני כותבת, נתניהו הוא לא קורבן בנישואים האלה. שרה והוא הם שותפים. שניהם חיו בצלם של האחים הגדולים שלהם. שניהם היו הילדים הפחות מועדפים במשפחותיהם. הוא זוכה ממנה להערצה טוטאלית ולאמונה עיוורת בגדולתו, והוא העניק לה את המעמד המצליחני שאותו היא רוצה. מי שהעז לקרוא על כך תיגר - נשרף".
נסי להסביר את היכולת של נתניהו לשרוד כל כך הרבה שנים ולשמר בסיס מצביעים גדול מאוד, אף על פי שהוא חלש מאוד בלשמר או לתחזק קשרים פוליטיים גם עם בני הברית שלו. לא נתחיל לספור את כמות הפוליטיקאים שהיו צמודים אליו והיום לא יכולים לראות אותו.
“אריק שרון חיבק את היריבים שלו, ונתניהו, ברירת המחדל שלו היא לחסל את יריביו. קשה לו מאוד לחיות באי־ודאות ולכן הוא רוצה ביטחון ונאמנות עיוורת מסביבתו. הוא לא מוכן לקבל את זה שלמישהו לידו יש גם אמביציה אישית, וכשהוא מזהה את זה, אתה מחוסל. נגמר והלך עליך. משה כחלון אמר לי לפני כמה שנים, כשהקים את ‘כולנו', שברגע שהפך לפופולרי, ביבי פעל להוציא אותו להורג ברמה הפוליטית. לא כולם כחלון, שהצליחו להקים מפלגה, אבל גם אביגדור ליברמן וגדעון סער הצליחו וגרמו לו נזק גדול. נתניהו לא כיבד את הרוטציה עם בני גנץ, והתעלם מסער, אבל יש משהו שהוא פיצח, בעיקר בעידן של רשתות חברתיות. הוא מדבר ישירות עם הציבור. סער היה סופר־פופולרי, יורשו הטבעי גם כשהיחסים ביניהם התקלקלו. עובדה שהוא נבחר למקום 4 בפריימריז של 2019, אחרי שחזר מפסק זמן משפחתי ארוך. אמרו לסער: מה אתה ממהר, אבל הוא בחר להילחם בו, וביבי קיבל 72%".
הוא בן 73 עכשיו, ואין סימנים של ירידה באמביציות.
“לא כולם מתים על ביבי בליכוד, זה ברור, אבל יש גם חברי כנסת שהם גרופיז שלו. חלק סולחים לו על הכל, כי הוא מביא להם ניצחונות וכבוד. אבל זה עליות וירידות. ב־2013 הרבה עזבו אותו בבית, כי הוא וליברמן רצו ברשימה אחת והתרסקו. אם יאיר לפיד ונפתלי בנט היו מנוסים אז כמו שהם מנוסים היום, הם היו מוציאים ממנו הרבה יותר מאשר אז בממשלה שהקימו יחד".
את כותבת שמונחים של שמאל וימין היטשטשו כאן, אבל פוליטיקת הזהויות שבה לפרוח. אשכנזים ומזרחים, וריח של גופרית באוויר.
“בוודאי שהיא קיימת משני הצדדים. לא צריך לכבס את זה, אבל זה לא אומר שלליכוד יש רק מצביעים מזרחיים מהפריפריה. האלקטורט הליכודי, מיליון מצביעים פלוס, אינו עשוי מקשה אחת. יש את הגרעין הקשה, הוותיק, של מצביעי מחל בערי הפריפריה והשכונות, בני עדות המזרח. זו ברית פוליטית והם שומרים לו אמונים, אבל יש לנתניהו תמוכים גם בערים מבוססות כלכלית, גם אשכנזים, כך שהדימוי של הביביסט המזרחי העילג וחסר ההשכלה נועד בעיקר לניגוח פוליטי. פוליטיקת הזהויות פועלת לשני הצדדים. עמיר פרץ הנהיג את מפלגת העבודה ואיבד מצביעים אשכנזים לקדימה, אבל קיבל הרבה מצביעים מזרחיים בפריפריה".
מועלם, בעלת תואר שני בלימודי ביטחון מאוניברסיטת תל אביב, חיה את המערכת הפוליטית מאז בחירות 1999. היא החליפה את יוסי ורטר ככתבת פוליטית ב"הארץ", כתבה טור פוליטי ב"מעריב" ועברה למרחב הדיגיטלי כפרשנית באתר “אל־מוניטור". למרות הניסיון ורוחב היריעה, היא לא יכולה לחזות מה יקרה ב־1 בנובמבר: “אני לא בטוחה בכלל שזו המערכת האחרונה של ביבי. יש סיכוי שאם הפלונטר הפוליטי יימשך ונלך לסיבוב שישי, שום דבר לא ישתחרר״.
הרבה מדברים על כך שאם הוא לא ישיג 61, הסיפור שלו גמור.
“אני לא רואה עוד את האירוע הזה שמדיחים אותו. בהכירי את אופיו, האמביציה תישאר".
והמשפט המתקדם לא יעיק עליו? עסקת הטיעון לא על הפרק?
“הוא לא יעשה עסקה עם קלון. נתניהו מעצב לעצמו את המורשת שלו, ואת תחושת הנרדפות על ידי מערכת המשפט. בתור מי שיש לו ראייה היסטורית הוא לא יוכל לקבל ירידה מהבמה עם קלון".
רואה אותו מגיע לכלא בסוף?
“לא רואה אותו יושב בבית סוהר".
את רואה קונסטלציה שבה בכל זאת לפיד ונתניהו הולכים לממשלת אחדות?
“לפיד לא יסכים לזה, וגם לא נתניהו. גנץ זו השאלה הגדולה".
מה יקרה אחרי המדגמים של 10 בערב ב־1 בנובמבר?
“יש מצב שלא נדע עוד כלום".