במשך 13 שנה כיהן ד"ר דב חנין כחבר כנסת מטעם חד"ש, עד שב־2019 עזב את ספסלי המליאה. “לא נעלמתי, אלא עשיתי שינוי בצורת הפעילות שלי", הוא אומר. “לאחר כל ההישגים שלי בכנסת, לרבות החוקים הרבים שהעברתי, הבחנתי שהחברה הישראלית לא הפכה להיות יותר שוויונית וצודקת ופחות מושחתת, וגם לא התקרבה לשלום עם הפלסטינים. הגעתי למסקנה שכדי לחולל את השינוי הגדול שנחוץ לא מספיקה הפעילות שלי בכנסת, ויש לבנות מחדש את מחנה השמאל מלמטה ומהשטח, עם זמינות למאבקים שמטרתם להביא לשינוי חברתי ופוליטי. אם זאת המשימה החשובה, הבנתי שעליי להתגייס אליה בעצמי. כלומר, עזבתי את הכנסת לא מפני שהתעייפתי או כדי לעשות לביתי, אלא כדי לתרום לבניית המחנה שיחולל את השינוי הנחוץ".
איך הרגשת לנוכח תוצאות הבחירות האחרונות?
“המערכת המפלגתית הקיימת של מה שנקרא המרכז־שמאל הגיעה למבוי סתום, ויש צורך באיזשהו אתחול מלמטה. אמרתי לעצמי שיש לבנות משהו אחר, הרבה יותר טוב ותוך כדי חיבור כוחות".
כמי שייצג את חד"ש בכנסת, האם חד"ש של איימן עודה היא חד"ש שלך?
“כמובן שיש הבדלים, ולא אומר שהדגשים שלנו בעשייה הפוליטית הם זהים, אבל אני מאמין שיש מקום חשוב למפלגה יהודית־ערבית. זה היה עלול להיות רע מאוד אם גם חד"ש לא הייתה עוברת את אחוז החסימה".
האם אתה תופס את ח"כ עופר כסיף, שתועד מתעמת עם שוטרים, כממשיך דרכך בפוליטיקה?
“יצוין שהוא נבחר לכנסת על המשבצת שלו ולא על המשבצת שלי, מה גם שאין שריון ליהודים בחד"ש כמו שאין שריונים לערבים. אני רואה אותו כאדם אמיץ, המביע בצורה כנה את דעותיו כפי שהוא מאמין בהן גם כאשר הן מאוד־מאוד לא מקובלות. הוא לא מחפש את העימותים, אבל כשמדכאים בכוח הפגנות, זה מה שקורה. לא נראה לי שעופר כסיף חיפש את השוטרים כדי להרביץ להם. למרבה הצער, המשטרה בישראל הרבה פעמים מדכאת הפגנות ומחאות כך שנוצר עימות, כפי שהיה בפינוי גבעת עמל. לא התעמתִּי כמוהו עם השוטרים, כל אחד והדרך שלו, אבל כשנתקלתי בעוול בכנסת, לא שתקתי, וקרה לא פעם שהרחיקו אותי מהמליאה. זאת לא הייתה כזאת טרגדיה. מיטב הפרלמנטרים בכנסת טעמו טעם של הרחקה כזאת. זה חלק מהמשחק הפוליטי".
מעשה של בודדים
בימים אלה הוענק לחנין, 65, באוניברסיטת בן־גוריון פרס סמי מיכאל לשוויון ולצדק חברתי. “לכבוד הוא לי לקבל פרס שנושא את שמו של סמי מיכאל, שהוא לא רק סופר מחונן, אלא גם מסמל את החיבור בין צדק ושוויון לבין דמוקרטיה ואת החתירה לשלום עם העולם הערבי", הוא אומר.
“מנקודת המבט שלי, המאבק למען צדק חברתי איננו סיסמה בלבד והוא לא נמוג עם מחאת ההמונים של 2011, שהראתה עד כמה רחבה התמיכה בחברה הישראלית בשינוי חברתי משמעותי, אם כי בפועל היא לא השיגה את מטרותיה. בגדול העמדות של הציבור בארץ הן יותר סוציאליסטיות מאשר עמדות הממסד הפוליטי והכלכלי הישראלי, שהן הרבה יותר קפיטליסטיות וניאו־ליברליות. אם בדרך כלל פער כזה בעמדות מתוקן בבחירות, בישראל ההצבעה בבחירות מתייחסת בעיקר לביטחון ולסכסוך באזור. לא במקרה פרצה המחאה החברתית במלוא עוזה דווקא בשנה שקטה, יחסית, מבחינה ביטחונית".
האם תמה שליחותו של הקומוניזם בעידן הנוכחי?
“השאלה היא מהו קומוניזם. אם קומוניזם משמעו סטלין וצפון קוריאה, זה משהו שאני מאוד מתנגד לו, ולא רק שאין לו עתיד, אלא אין לו בכלל זכות קיום. אני מאוד מאמין בתיקון עולם, והעולם שלנו זקוק לתיקון עמוק ויסודי. כשלמספר מיליארדרים זעיר יש יותר עושר מאשר למחצית האנושות, העולם מעוות ובעייתי. הוא מתקדם במהירות עצומה לקטסטרופה אקולוגית בגלל אינטרסים של טייקוני נפט, פחם וגז".
איך היה לגדול בבית קומוניסטי?
“ההורים שלי היו אידיאליסטים מובהקים. אמי הייתה הגננת המיתולוגית של שכונת התקווה. בחופשות מהלימודים הייתי בא לסייע לה שם. גדלתי בבית חם ואוהב של אנשים שהיו לגמרי מחוץ לקונצנזוס אחרי ששת הימים. היו שראו בהם בוגדים, גם אם לא היו פטריוטים יותר מובהקים מהם עם אהבת העם והארץ שלהם".
שילמת מחיר על הדעות שלהם?
“בוודאי. אומנם הייתה לי ילדות מאושרת של מי שהיה בבית הספר תלמיד טוב ואהוב, אבל זה לא מנע מילדים גדולים ממני להחטיף לי מכות בגלל ההשקפות של הוריי".
לדבריו, הוא כמעט חזר בתשובה. “הייתי מאוד קרוב לסבא שלי, יעקב אלתר, איש מקסים, חסיד חב"ד, שהייתי הולך איתו לבית הכנסת בשבתות", הוא מספר. “במובנים מסוימים אני רואה את עצמי ממשיך את הדרך הערכית שלו".
לאחר שירותו הצבאי, שבמהלכו סירב לשרת בשטחים מסיבות אידיאולוגיות, ולימודי משפטים, חנין עבד כעורך דין במשרדו של הפרקליט פעיל השמאל אמנון זכרוני, שם ייצג בין השאר סרבני גיוס. “אני תומך בהכרה בזכות לסירוב מצפוני, שלדעתי היא חשובה לכל חברה", הוא אומר. “אם יש הטוענים שזה מהווה איום על החברה, אני חושב שההפך הוא הנכון. הסכנה הגדולה של חברה נמצאת בציות הבלתי מצפוני ולא בסירוב המצפוני, שיש להכיר בו ולא להעניש בגינו".
אם כולם יסרבו לשרת בצבא, לאן נגיע?
“זה לא יקרה. אנשים לא כל כך ממהרים לסרב, והנטייה בדרך כלל היא ללכת עם הרוב. רק לבודדים יש את הכוחות הפנימיים לעמוד מול הרוב ולסרב. אין מה לחשוש. סירוב מצפוני תמיד היה מעשה של בודדים, לא רק אצלנו".
נגד כל הסיכויים
האופוזיציונר הנצחי חנין היה מהמחוקקים הבולטים בכנסת בשלל נושאים ותחומים. בין היתר נודע בפעילותו למען הגנת הסביבה. “הייתי נער שמאוד אהב לטייל בארץ. אהבת הארץ היא מבחינתי משהו עמוק", הוא אומר. “משם הדרך לפעילות סביבתית הייתה קצרה והוליכה אותי למאבקים למען הגנת הטבע, שמהם הגעתי לראשות ארגון הגג של ארגוני הסביבה. כשנבחרתי לכנסת, זה היה דגל חשוב עבורי, שאני ממשיך לפעול למענו גם כעת מחוץ לכנסת, תוך כדי פעילות בנושא משבר האקלים, משהו שמאיים על הציביליזציה האנושית באופן אמיתי".
פעילותו הסביבתית אף הביאה אותו לשיתופי פעולה עם ח"כים דוגמת מירי רגב, משה גפני ואפילו בצלאל סמוטריץ’. “כשיש נושאים שלגביהם ישנה הסכמה, נוצרים שיתופי פעולה", הוא אומר. “בעיניי תפקידו של חבר הכנסת הוא לא לנאום, אלא לשנות את המציאות. כך העברתי, לאחר מאבקים והתנגדויות, את חוק אוויר נקי, המסדיר את הטיפול בגורמי זיהום האוויר השונים במסגרת חוקית אחת והציל את חייהם של רבים. חוק אחר שאני גאה בו הוא חוק הגנת הסביבה, הקרוי גם ‘המזהם משלם’, והוא מחמיר את הענישה של גורמים מזהמים. למרות שעודנו מדינה מזוהמת, אלה חוקים מהפכניים שחוללו שינוי גדול, גם אם לא תמיד הממשלה ידעה לאכוף אותם כראוי. העברתי גם את חוק הארכת חופשת הלידה עם גדעון סער בהיותו יו"ר הוועדה למעמד האישה בכנסת".
ב־2008 התמודד מול רון חולדאי על ראשות תל אביב־יפו – וכשל. “רצתי אז לראשות העיר מטעם רשימת ‘עיר לכולנו’ כנגד כל הסיכויים", הוא אומר. "עשינו קמפיין בחירות כמעט בלי כסף. כידוע, לא ניצחתי את חולדאי, אבל השגת שליש מהקולות הייתה תוצאה מפתיעה, שלא האמנתי שנשיג אותה. עיקר ההצלחה הייתה בקרב הצעירים".
היית שוקל התמודדות נוספת כזו?
“כעת מעסיק אותי מאוד ‘פורום האקלים הישראלי’, שהוקם ביוזמת נשיא המדינה. עם זאת, מגיעות אליי לא מעט פניות מתושבי העיר שמציעים לי לשוב ולהתמודד. עדיין לא קיבלתי החלטה בנושא".
מה דעתך על חולדאי?
“רון חולדאי הוא ראש עיר נמרץ, שבהחלט יש לו זכויות, אבל יש לי ויכוח איתו בכמה נושאים מרכזיים, כולל פינוי כפר שלם וגבעת עמל".
לאחר המפלה של הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות, איזה עתיד אתה צופה לחד"ש?
“לדעתי, חשוב שיהיה כוח מחויב לשותפות יהודית־ערבית ולערכים סוציאליסטיים בתוך מחנה מגוון של כוחות, שייצר אלטרנטיבה ויראה לציבור הישראלי שישנה דרך אחרת - של שלום, שוויון, שינוי סביבתי וצדק חברתי".