בימינו, קשה להאמין שבאיזשהו שלב באנושות אנשים האמינו ברוחות, שדים, אנשי זאב ושאר יצורים דמיוניים. אבל הקלישאה לפיה מאחורי כל אגדה מסתתרת אמת כלשהי היא נכונה. כך, כל דבר שאנו מאמינים בו ואינו הגיוני מכיל איזשהו גרעין עובדתי ומסתמך על דברים שקיימים במציאות. ערפדים, למשל, אומנם לא היו קיימים מעולם, אך כן הייתה להם מקבילה במציאות.
בפולקלור הבינלאומי, למשל, הערפדים קיימים במגוון רחב של גרסאות, כשלפי הקלאסית מדובר ביצורים אלמותיים מוצצי דם, שחשיפה לשמש הורגת אותם. כמובן שערפדים אמתיים מעולם לא היו קיימים, אך היו לא מעט סיבות שגרמו לאנשים להיחשד ככאלו. אחת הסיבות הללו, הייתה מחלת דם נדירה שקיימת עד היום, פורפיריה, מדובר במחלה שיש לה מספר סוגים, כאשר המרכיב המרכזי שבה הוא שיבוש שחל בייצור מרכיב ה"הם" (Heme) בדם. המרכיב הזה קיים במגוון רחב של חלבונים חשובים כמו המוגלובין, ואחראי לקשירת חמצן ופחמן דו חמצני לחלבונים אלו. הוא גם אחראי לכך שצבע הדם שלנו אדום וכן נקשר לברזל.
אבל השיבוש בייצור "ההם" הוא לא הבעיה הכי קשה של הסובלים ממחלה זו. הגורם העיקרי לתסמיני המחלה הוא הצטברות של פורפירין (מכאן שם המחלה) בגוף- הטבעת המקיפה את אטום המתכת המרכזי בקבוצת ההם (ברזל). כל המרכיבים הללו יחד גורמים לחולים בפורפיריה לסבול מאנמיה כרונית וקשה, רגישות עד אי סבילות לאור שמש, בעיות עצבים, דיכאון ועוד מגוון רחב של תופעות איומות. החשיפה לשמש אפילו לזמן מזערי עלולה לגרום לסובלים מהמחלה לכוויות, מה שמאלץ אותם להיות פעילים בעיקר בלילה. במהלך היום הם גם מקבלים עירויי דם רבים כדי לטפל באנמיה הקשה.
כלפי חוץ, השיטוט הלילי, החיוורון המוגזם והצריכה הגדולה של הדם גרמה לאנשים אלו להראות חשודים בעליל. בעיקר בתקופה בה המדע לא היה מפותח במיוחד. זו אומנם לא הסיבה היחידה ליצירת הדמות האלמותית של הערפד, אך בהחלט תרמה לכך רבות. עבורה האנשים בימים חשוכים יותר, תרתי משמע, אותם חולים נראו כמו מתים מהלכים, חלשים, חיוורים ובעיקר צמאים לדם של החיים שביניהם. פרט מעניין נוסף הוא, שעבור חלק מתת- סוגי הפורפיריה שום גרם להחמרת הסימפטומים, מה שתרם גם הוא ליצירת הערפד אותו אנו מכירים ואוהבים כיום.