שיחות פרטיות עם חבר לגבי צד שלישי מתרחשות לעתים קרובות, והן אף מהוות, על סמך הספרות המחקרית, כ-14% מכלל השיחות היומיות שלנו. חוקרים שביקשו להבין מדוע אנשים מרכלים ואיזה תפקיד יש לכך באינטראקציה האנושית, מצאו כי רכילות יכולה דווקא לקרב בין אנשים על ידי יצירת "מציאות משותפת", ואף לסייע ביצירת מערכות יחסים טובות יותר. עם זאת, החוקרים הדגישו כי המחקר נוגע רק ל"רכילות נכונה" - ולא לסוג רכילות עם הערות מכפישות, הכוללות למשל הפצת שמועות על אחרים.
קבוצת חוקרים אמריקאים ממכללת דארטמות', שפרסמה לאחרונה את מחקרם בכתב העת Current Biology, ערכה סדרת משחקים מקוונים עם כ־1,000 משתתפים, ששיחקו בקבוצות של שישה אנשים, ובמהלכם כל שחקן קיבל 10 דולר כדי לשמור או להשקיע חלק מהסכום בקרן קבוצתית. לעתים המידע הוגבל, כך שהמשתתפים יכלו להתבונן רק בהתנהגותם של כמה שחקנים בקבוצתם ולא בכולם, כאשר השחקנים יכלו לשוחח באופן פרטי עם שחקן אחר בקבוצה - מה שאפשר להם להעביר מידע לגבי התנהגות שחקנים אחרים.
הממצאים חשפו כי המשתתפים שוחחו בתדירות גבוהה יותר על משתתפים אחרים במצבים שבהם יכלו להתבונן רק בהתנהגותם של כמה מחברי הקבוצה, וזאת במקום לשוחח על מגוון רחב של נושאים רלוונטיים יותר שהתרחשו כשהראות החברתית לא הייתה מוגבלת. כלומר, המשתתפים שהסתמכו על המידע של שותפיהם כדי להישאר מעודכנים לגבי התנהגותם של שחקנים אחרים שאותם לא יכלו לראות, הרגישו בסוף המשחק הכי מחוברים האחד לשני, מה שלפי החוקרים מצביע על כך ש"רכילות היא דרך ליצירת מערכות יחסים, משום שהיא כרוכה באמון ומסייעת ביצירת קשרים חברתיים שמתחזקים ככל שמתקיימת תקשורת נוספת".