בהר סיני התקיים אחד המעמדים המדהימים, שעליו יקראו בשבת הקרובה בבתי הכנסת בפרשת שמות, ובו משה הולך במדבר ולפתע נגלה לעיניו מראה אבסורדי: סנה, כלומר שיח, שבוער באש אבל נשאר באותה צורה ולא נשרף. דבר זה מוביל להתגלות אלוהית מרשימה שבסופה נשלח משה לשחרר את עם ישראל מהעבדות במצרים. לפי המסורת המקום שבו אירעה ההתגלות נקרא "סנה", מלשון סיני, ובו התקיים מעמד קבלת התורה ועשרת הדברות ואליו גם ברח אליהו הנביא.
כבר לפני מאות שנים נמצאו באתר אבנים מוזרות ומסתוריות שהדוגמה שעליהן מזכירה את מעמד הסנה הבוער. ישנן עדויות של נוסעים וחוקרים לתופעה זו, שבה ענפים מצוירים על האבנים. ומה שעוד יותר מפתיע זאת העובדה שגם אם שוברים את האבן לחתיכות, לא משנה כמה פעמים, הציור מופיע בכל אחת מהן. האבנים האלה מסעירות את דמיונם של רבנים גדולים עד ימינו. הם בדקו אותן, כתבו עליהן ואפילו שמו אותן בבתיהם כי לטענתם מדובר בחיזוק האמונה הדתית ובהוכחה לאירוע הדרמטי.
העיסוק של גדולי הרבנים באבנים הללו מוזכר כבר לפני למעלה מ-700 שנה. כך למשל רבי יעקב עמדין כותב על כך שהוא בדק אותן בעצמו ואף שבר אותן ונדהם לגלות שהדוגמה מופיעה גם בכל אחד מהשברים. גם הנוסע רבי יעקב ספיר, שעבר בקהילות יהודיות במטרה לאסוף כספים, ביקר במקום לפני 170 שנה והוא כותב על כך בספרו "אבן ספיר".
העניין גרם למחלוקת מרתקת בקרב הרבנים. בעוד שהיו כאלו שראו בכך הוכחה לאירוע החשוב, הרי שאחרים טענו שייתכן ומדובר בכלל בתופעה גיאולוגית ידועה ולא ייחסו לכך חשיבות. ובכן, בדיקה מעמיקה של האבנים מעלה את האפשרות שאכן מדובר בתופעה גאולוגית נפוצה שמתרחשת בסלעי קוורץ – אחרי היווצרותם נכנסת אליהם תחמוצת של מינרל בשם מנגן והוא מתפצל בצורת זרימה והתהליך יוצר "התענפות" (כמו ענפים). הדבר נפוץ במקומות רבים ברחבי הארץ והעולם, למשל בנחל מנגן שליד פארק תמנע בנגב.