מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Neuroscience מציע הסבר מדעי לתופעה המוכרת: בני נוער מפסיקים להקשיב להוריהם בגלל שינויים נוירוביולוגיים המתחוללים במוחותיהם. החוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד השתמשו בסריקות מוח MRI לעיבוד קול אנושי בקרב בני 7־16 כדי לבחון כיצד בני נוער מתחילים להיפרד מהוריהם בתהליך ההתבגרות.
הממצאים חשפו כי בעוד שבני 12 ומטה הראו פעילות מוחית מוגברת כתגובה לקולה של אמם בהשוואה לקולות לא מוכרים, בקרב הבוגרים יותר נרשמה השפעה הפוכה - פעילות מוגברת כתגובה לקולות לא מוכרים בהשוואה לקול אמם. הדבר מעיד על כך שבני נוער נעשים פתוחים יותר לקולות חדשים ככל שהם מתבגרים.
החוקרים הסבירו כי הסיבה לכך היא שהמתבגרים כבר לא מוצאים את קול אמם כ"מתגמל באופן ייחודי", שכן תהליך הסוציאליזציה בקרב ילדים צעירים סובב סביב הורים ומטפלים, ואילו גיל ההתבגרות מאופיין בשינוי באוריינטציה החברתית כלפי "שותפים חברתיים לא משפחתיים". כלומר הצעירים יותר נמצאים בחברתם של הורים ומטפלים, בעוד שהבוגרים מפתחים יחסים עם החברה שמחוץ למשפחה.
"השינוי במוח לעבר קולות חדשים הוא זה שעוזר לבני נוער ליצור קשרים המאפשרים להם להיות מיומנים חברתית מחוץ למשפחותיהם", סיכמו החוקרים.