פיהוק התפתח כרמז חברתי אשר נועד להזהיר אחרים כי אנו פחות ערניים, וכי אולי נזדקק לסיוע בהגנה מפני טורפים. כך מגלה מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ניו יורק.
המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת Animal Behavior, ביקש לספק מסגרת להבנת האבולוציה והפיתוח של פיהוק בקרב יצורים חברתיים בעלי חוליות. לשם כך, המחקר כלל סקירה מקיפה של מחקרים מדעיים שפורסמו בעבר , תוך חיפוש אחר "המשמעות הפסיכולוגית והחברתית" של פיהוק בקרב יונקים וציפורים.
החוקרים גילו כי הזיהוי של דפוס פעולה זה אצל אחרים הוא חשוב מבחינה ביולוגית בקרב מינים חברתיים, שכן הוא שימש כרמז המגביר את ערנותו של פרט אחר, תוך איתות שעליו להיות כעת ערני במיוחד בחיפוש אחר טורפים. יתרה מזאת, לפי המחקר, ייתכן שהתופעה המכונה "פיהוק מדבק" – כאשר מישהו רואה או שומע פיהוק ומפהק בעצמו - הפיצה עוד יותר את המסר הזה בקרב קבוצות בעלי חיים חברתיות.