לבית החולים הציבורי אסותא באשדוד הגיעה לאחרונה רבקה נוחמוביץ מקרית ביאליק, שעברה מספר ניתוחים ברגלה השמאלית שכללו השתלת ברך שלא צלחה. החולה קבעה פגישה עם פרופ' דרקסלר מבית החולים אסותא, לאחר שהרופאים שטיפלו בה קבעו כי אין מנוס מכריתת הרגל החולה.
"הסיפור שלי התחיל ב-2017" אמרה נוחמוביץ. "עברתי ניתוח להחלפת הברך השמאלית בחיפה אצל מנתח שכבר נותחתי אצלו בברך ימין כמה שנים קודם. מיד לאחר הניתוח בברך שמאל החלו כאבים חזקים שלא הוקלו גם כעבור הזמן. לפי הנחיות הרופאים עשיתי פיזיותרפיה ונטלתי משככי כאבים חזקים, אבל שום דבר לא עזר. הכאבים נמשכו ואפילו הלכו והתגברו".
"במשך שנה שלמה חזרתי והתלוננתי לרופא המנתח על הכאבים ועל ההגבלה בברך. לבסוף נשלחתי לצילום שקבע שהשתל לא 'יושב' טוב והציע לי ניתוח חוזר. בלית ברירה הסכמתי וב-2020 עברתי ניתוח חוזר. אבל יום לאחר הניתוח הייתה פריקה של הברך, ואני הוכנסתי לניתוח חוזר – שלישי במספר". למרבה הצער, גם הניתוח השלישי לא פתר את בעיית הכאבים הקשים של נוחמוביץ.
"גם לאחר הניתוח הנוסף, נמשכו הכאבים החזקים וגם ההגבלה בתנועת הברך לא נפתרה. פניתי שוב לרופא המנתח, אבל הוא לא ראה בעיה במצבי. הוא אמר שהכאבים והגבלת התנועה הם תהליך טבעי, ושייקח עוד זמן עד שיעברו. אבל הכאבים לא פחתו וגם הגבלת התנועה נמשכה ובנוסף על אלה, לאחר זמן קצר התפתח זיהום בברך שהלך והחמיר. הזיהום גרם להפרשות מוגלתיות דרך שני נקבים בעור. אז עכשיו כבר לא היו רק כאבים והגבלות תנועה, אלא גם זיהום קשה בברך. הרופאים נתנו לי טיפול אנטיביוטי ומשככי כאבים, אבל ללא שום הטבה. פניתי למיון באותו בית החולים בו נותחתי, אך שם לא הסכימו לטפל בי, וזאת למרות שהרופא המנתח הזהיר שאם המצב יחמיר, אני עלולה לאבד את הרגל".
מצבה של המטופלת הלך והחמיר, אך היא התקשתה למצוא רופא שיטפל בה. את הביקורת שלה על מערכת הרפואה היא ניסחה באיפוק. "קשה לתאר את ההרגשה הנפשית והפיזית שלי באותה תקופה. פשוט נזנחתי על ידי מי שניתח אותי. בייאוש רב פניתי לכמה רופאים במרכז הארץ, אבל גם שם לא מיהרו לנסות לעזור לי. הרופאים שאליהם פניתי בדקו אותי וכולם, בזה אחר זה, הודיעו לי שהם לא יכולים לטפל בי, אם משום שלא ידעו מה הטיפול הנדרש או בגלל שלא רצו 'להכניס ראש בריא למיטה חולה' – העדיפו שלא להסתבך במקרה הקשה והמורכב שלי".
ואז, כשנראה היה שכלו כל הקיצין ושלא יהיה מנוס מקטיעת הרגל, כפי שהזהיר הרופא המנתח, התרחשה התפנית. "הייתי קרובה לייאוש – ואז קרה לי נס. נזכרתי שהוקם בדרום, באשדוד, בית חולים חדש. אמנם ידעתי ששירותי הרפואה במרכז הארץ זמינים ועשירים יותר מבפריפרייה, אבל החלטתי לנסות למצוא פתרון באסותא באשדוד", סיפרה נוחמוביץ. "פניתי לביה"ח ושם תיאמו לי תור לפרופ' מיכאל דרקסלר. כשהגעתי לבדיקה אצלו, הוא בדק את הרגל ולאחר שראה את הנזק החמור לרגל ושמע את המהלך הטיפולים הכושלים בה, הוא קבע מיד שאני צריכה ניתוח דחוף. שאלתי אותו – אתה תעשה את הניתוח? והוא ענה שכן".
בחודש נובמבר 2021 בוצע הניתוח, בו הוציא פרופ' דרקסלר מן הברך הפגועה את המשתל המזוהם והתקין במקומו משתל זמני. בד בבד, הוחל טיפול למניעת הזדהמות של השתל החדש. בשתל עצמו הוכנס חומר אנטיביוטי והמטופלת החלה לקבל אנטיביוטיקה בקביעות דרך הוריד.
זה היה טיפול ארוך בהשגחתו של פרופ' דרקסל עצמו עד שניתן היה לקבוע כי הזיהום חלף. "בשבוע שעבר ה-19 בפטמבר, עברתי את הניתוח הסופי", סיפרה נוחומוביץ בחיוך רחב. "כבר לאחר הניתוח הרגשתי שיפור ניכר במצבי. הכאבים פחתו וההרגשה שלי מצוינת".
אישר כי המקרה של המטופלת היה בין המאתגרים והקשים שנתקל בו מעולם. "האתגרים היו במספר מישורים - טיפול בזיהום כרוני שפוגע במערכות בגוף, ובעיקר פוגע באיבר המזוהם, חוסר ניכר ברקמה ובעצם בשל הניתוחים הרבים שעברה וגם הזיהום שפוגע פגיעה נוספת. בניתוח הראשון שעשינו, לפני שנה, המטרה הייתה להתגבר על הזיהום ובנוסף, לבנות תשתית של עצם ואוגמנטים כדי שאוכל לבנות את הברך בהמשך. לאחר מספר חודשים שבהם טופלה החולה באנטיביוטיקה עם מעקב צמוד, וידאנו שהזיהום עבר ואז ביצעתי את הניתוח עם המשתל הסופי. הניתוח הסופי מאתגר מאוד וכלל בנייה של ברך חדשה, בשל מחסור ניכר שנוצר בעצם וברקמה. לשמחתי הרבה הצלחנו. אני מקווה שלאחר שנות הסבל והחששות, תוכל נוחמוביץ לחזור לשגרה ולהמשיך בחייה כשהיא הולכת על רגליה אחרי שנות הסבל שעברה".
