במשך עשרות שנים, פירוק ספינות שיצאו משימוש נתפסה כתעשייה שנויה במחלוקת. ספינות שיט ענקיות בסוף חייהן - כמו גם אניות משא - נשלחות למדינות כמו בנגלדש, פקיסטן, טורקיה או הודו, שם הן יפורקו באופן שיטתי ויימכרו לאספני גרוטאות.
אך התעשייה ברובה אינה מפוקחת ולמרבה הצער, בממוצע, לפחות אדם אחד מת בכל שבוע כתוצאה מתאונת עבודה. בשנת 2016, עובד מבנגלדש נמחץ למוות על ידי לוח פלדה ענק, ושלושה אנשים נוספים נהרגו כתוצאה ממקרים דומים באותו השבוע - אסון שהותיר שמונה גברים נאבקים בפציעות משנות חיים בבית החולים.
כעשור לפני כן, ב-1995, אדם שעבד בחשכת הלילה, צנח מגובה של כעשרה מטרים לתוך מיכל ריק, שם נפצע באורח קשה מאוד. שעות לאחר מכן הוא חולץ אך מת מפצעיו מאוחר יותר. בנוסף לכך, השכר אותו מקבלים העובדים אינו הגון ונמוך מהמקובל.
לפי news.com.au, גלן תומפסון, עוזר המזכיר הלאומי של איגוד היצרנים האוסטרלי, ביקר במגרש הגרוטאות של צ'יטגונג בבנגלדש בשנת 2015. לאחר מכן, הוא סיפר: "יש חלקים לא ברורים המונחים בכל מקום, העובדים ללא ציוד מגן בסיסי, ללא כפפות או נעליים - וזאת למרות ההתמודדות עם כימיקלים וגזים קטלניים שנפלטים מהספינות".
על פי הארגון Shipbreaking Platform, לפחות עשרה עובדים איבדו את חייהם כשפרקו כלי שיט בחוף בבנגלדש, בעוד ש-33 נפצעו באורח קשה בשנת 2022. מקורות מקומיים דיווחו גם על שלושה מקרי מוות באלאנג, הודו, ושלושה פצועים בגדני, פקיסטן. בנוסף, התגלה כי 443 ספינות מסחריות נמכרו למחסני הגרוטאות בשנת 2022.
אינגווילד ג'נסן, מנכ"ל ומייסד הארגון, אמר: "אנחנו עדים לשערורייה בעניין זכויות האדם כבר יותר מדי זמן". למרות שהרוב המכריע של סוחרי הגרוטאות תומך בביטול הצי הסופי בדרום אסיה, תחקיר של ה-BBC מ-2021 חשף כי 13 ספינות מבריטניה נשלחו שוב למלכודות המוות.
